בית היוצר חלק א כג

כיון דאיתחייבו עוד גלות שלא יהי' צריכים לחזור למצרים רק לשאר ארצות וא"כ אוכח מזה שעדיין לא הי' גאולה שלימה כיון שיש מראה מקום שיהי' עוד שאר גליות וא"כ ממילא יחרב הבית ומבואר בס' מגלה עמוקות שאם משה רבינו ע"ה הי' נכנס לארץ ישראל לא הי' נחרב הבית ולזה כשראה זאת צוח ווי. ואפשר נוכל לומר שזה שצוח מרבע"ה וי לא הי' עבור עצמו לחוד מפני שלא יוכל לכנוס לארץ ישראל רק גם עבור בני ישראל שלא יהי' צריכים לחזור לשיעבד מצרים ושמע אלוקים לקול צעקתו ולזה לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים. ובפשיטות נוכל לומר דמש"ה צוח משה רבינו ע"ה וי כיון שראה שצריכים לילך בדרך ארוכה מה שהי' יכולין לילך בדרך קרוב רק משום החשש שלא ינחמו בראותם מלחמה צריכים הם לטלטל בדרך ארורה וא"כ המה עדיין מקטני אמנה והמה צריכים עוד לראות ניסים גדולים בקי"ס כדי שיבואו לידי אמונה שלימה וכבר פירשנו זאת באר היטב בהתחלת הסדרא יע"ש: והמים להם חומה מימינם ומשמאלם כ' המדרש ילקוט בשעה שירדו ישראל לים ירד גבריאל עמהם והקיפם ומשמרם כחומה והי' מכריז בין מים למים הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה מימינו של הקב"ה ומשמאל הי' אומר הזהרו באלו שהן עתידין להניח תפילין בשמאל ולמים שלפניהם הי' אומר הזהרו באלו שיהי' חותמין לפניהם בברית ושלאחריהם הי' אומר הזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפילין וכנף ציציותיהן מאחריהם עכ"ל המדרש ובזה נוכל לפרש הקרא דהנה תוה"ק נמשלו למים כמו שנאמר ומלאה הארץ דיעה כמים לים מכסים והיינו שאמר והמים דהינו התוה"ק שעתידין לקבל הי' להם חומה מימינם ומשמאלם כדברי המדרש הנ"ל והטעם שהי' צריך לזה שירד גבריאל ויזהירו ע"ז הוא מפני קיטרג מדה"ד שהללו עובדי ע"ז והללו כנ"ל שגם ישראל הי' עובדי ע"ז ולזה הוצרך להזהיר שיגן עליהם מה שיקבלו ישראל את התורה ואעפ"י שעדיין לא קבלו את התורה ועכ"ז כדאי הוא מחשבתם שקבלו עליהם לקבל אה"ת שבזה המה חשובים צדיקים נגד המצרים שהמה לא הי' בהם שום מחשבה טובה כלל רק עובדי ע"ז ובזה שפיר נוכל ליישב בעזה"י מה שאמרו חכז"ל אהא דכתיב לקמן והמים להם חמה חסר כתיב קרי בי' חימה דמדה"ד מקטרגת עליהם הלל עעב"ז וכו' וראיתי שנתעורר בזה אדמ"ו בעהמ"ח אמרי יושר זצוק"ל דא"כ אמאי כתיב למעלה והמים להם חומה מלא יע"ש שאמר בזה דבר מתוק ואני ג"כ אענה חלקי בעזה"י לפי הנ"ל דבשלומא לעיל הי' שפיר מהני מה שהזהיר גבריאל את המים על ישראל שיגן עליהם מה שבמחשבתם לקבל את התורה הגם שעדיין לא קבלו עכ"ז המה נחשבים בזה צדיקים נגד המצרים כנ"ל והנה כ"ז הוא שפיר כל זמן שהמצרים הי' קיימים משא"כ עתה דכתיב וישיבו המים ויכסו את הרכב וכו' ולא נשאר בהם עד אחד ובני ישראל הלכו ביבשה וכו' וניצולו בודאי הי' ח"ו מקום לקטריגו של מדה"ד שגם הם עע"ז ולא יהי' די מחשבתם שיקבלו אה"ת להנצל כיון שכעת ועדיין עע"ז הם מחמת פסל מיכה שעבר בים ולזה שפיר כתב כאן חמה חסר כדברי חכז"ל כנ"ל וא"ש: אמנם הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו קבל את מחשבתם הטובה והציל אותם אפי' לאחר שנטבעו המצרים בים ולא השגיח בקיטרוגו של מדה"ד וזהו אפשר הפירוש מה שהשיב הקב"ה למלאכים שבקשו לומר שירה מעשי ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה דהיינו בשלומא מעיקרא כשהי' עדיין המצרים קיימים הי' הישראל ראוי' להנצל מחמת שכנגד המצרים המה הי' נחשבים לצדיקים משא"כ עכשיו שכבר מעשי ידי טבעו בים א"כ גם המה אינם נחשבים לצדיקים כנ"ל והגם שמחשבתם הוא טובה מ"מ המלאכים אינם מבינים המחשבה א"כ איך אתם דוקא רוצים לומר שירה בשלומא ישראל גופא שיודעים בעצמם מחשבתם הטובה שרוצים לקבל אה"ת המה ראוים לומר שירה וא"ש: ומעתה מתחלה התחיל הצלת ישראל מחמת שכנגד המצרים הי' המה נחשבים לצדיקים כנ"ל וכמו שהארכנו בזה לעיל רק אח"כ כשנטבעו המצרים בים ומתו אזי הוצרך שיתאמצו ישראל במחשבתם הטובה שיקבלו על עצמם לקבל את התורה באמת ובאמונה שיהי' כדאי להנצל ובזה יש לפרש בעזה"י הפסוקים דקאמר ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים דהיינו מתחלה הי' ישועת ישראל מיד מצרים דהיינו ע"י מצרים דהיינו כיון שכ"ז שהי' מצרים קיימים כנגדם הי' ישראל נחשבים לצדיקים כנ"ל אבל אח"כ כשמתו כדכתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים אזי הוצרכו ישראל להתעורר בעצמם יראה ואמונה באמת כדי שיהי' ראוים לישועה ולזה שפיר אמר אח"כ ויראו העם את ד' ויאמינו בד' ובמשה עבדו דהיינו שחזקו את עצמם למשוך ידיהם מע"ז שהי' בהם ורק להאמין בד' וזהו שאמר ויראו העם את ד' שהתאמצו ביראת ד' שלא לעע"ז ורק להאמין בד' וזהו שאמר ויאמינו בד' וגם קבלו עליהם במחשבתם הטובה לקבל את התורה ע"י משה עבדו וזהו שאמר ובמשה עבדו ובזה אפשר לפרש בעזה"י דברי המדרש שאמר אם במשה האמינו בד' לא כש"כ וא"כ למה נאמר ובמשה והוא פלא כידיע בזה שהאריכו בו מפרשי התורה ז"ל ולפי הנ"ל נוכל לומר כמבואר בדברי חכז"ל שאמר הקב"ה הלואי אותי עזבו והיינו דאיכא כמה מתפלספים לחקור בחקירות כדי שיגיעו על ידי החקירה להאמונה האמיתיות ועי"ז ח"ו הולכים בדרך עקלתון משא"כ כשעוסקים בתורה לשמה אזי יבואו בטח בדרך האמיתי לאמונה כי המאור שבה מחזירו למוטב ולזה קאמר הלואי איתו עזבו דהיינו שלא יחקרו אותו לבוא לאמונה ע"י חקירה רק את תורתי שמרו שע"י התורה בודאי יבוא אל האמונה שלימה כנ"ל ואת תורתי שמרו ולזה שפיר הקשה המדרש אם במשה האמינו דהיינו כיון שקבלו במחשבתם לקבל תורת משה בד' לא כש"כ לא הי' צריכים תו לזה השבח שהאמינו בד' דקבלת התורה הוא שבח יתירה מהשבח של אמונת ד' לפי דברי חכז"ל שהקב"ה אומר שהלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו ככ"ל אמנם ע"ז יש לתרץ דהא דחשיב להקב"ה התורה יותר מן האמינה שהוא דוקא לאחר שקבלו את התורה בפועל ועוסקים בה שהמאור שבה מחזיר למוטב משא"כ עכשיו שעדיין לא קבלו את התורה בפועל רק שבמחשבתם גמרו לקבל את התורה וזה עדיין אינה נחשב כמו היראה והאמונה שלהם שהי' אצלם גם עכשיו בשלימות גמור וזה הי' עתה בתשובות יתירה ממחשבת קבלת התורה כיון דזה האמונה היא הכנה לקבלת התורה ולזה שפיר הקשה המדרש דא"כ דקבלת התורה של משה במחשבתם אינה חשובה כאמונה וא"כ למה נאמר ובמשה דמשמע שהוא חשוב כמו האמונה וא"ש: ובזה נוכל לפרש מה שאמרו ישראל את השירה אז ישיר משה ובני ישראל ופירש רש"י ז"ל שהיוד ע"ש מחשבה נאמר והיינו ששרו את השירה עבור המחשבה שקבלו עליהם וגמרו במחשבת' שיקבלו את התורה דבזכות זה נצלו מן הים כדברי המדרש הנ"ל דזה הי' גבריאל מכריז בין מים למים כנ"ל וזהו הפירוש של השירה ששרו על שם העתיד אז ישיר דהיינו על מה שעתידן לקבל את התורה וזהו דקאמר את השירה הזאת דזאת היא התורה כמו שנאמר וזאת התורה וא"ש: ולפ"ז י"ל דלכן התחילה השירה בכי גאה גאה דהנה ידוע שהתורה נמשלה למים דכמו מים יורדים ממקו' גבו' למקו' נמוך כך דברי תורה אינם מתקיימים רק במי שיש בו מידות ענו' והוא שפל בעיניו דקב"ה ואורייתא וישראל חד הוא וגבי בעל גאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד כי השי"ת שונא בעלי גאה מאוד ומעתה לפי הנ"ל דכל עיקר שירה של ישראל הי' עבור מחשבתם הטובה שנגמר בלבם לקבל התורה וזהו א"א בלתי עניוות כנ"ל ולזה נאמר גבי קבלת התורה ויתיצבו בתחתית ההר דהיינו שאחזו במידות עניוות ולזה גם כאן אחזו במידות עניוות כי זהו הכנה לקבלת התורה וזהו מידתו של של משה רבינו ע"ה שהוא הי' מקור התורה וזהו שאמר אז ישיר משה ובני ישראל דהיינו שבני ישראל השוו עצמם עם משה רבינו ע"ה שאחזו מידתו מידות עניוות ופתחו ואמרו אשירה לד' כי גאה גאה שהשי"ת שונא בעלי הגאות מאוד כמו שמפורש בתרגום שהוא גותאי על גותניא דהיינו שהוא מתגאה על מי שמתגאה כיון שהוא שונא את הגאים ולכך הוא מתגאה עליהם ומשפילם ולזה סוס ורוכבו רמה בים יען שהי' בעלי גאה ולזה צריכין אנו להתרחק ממידה זו ולדבק מאוד במידות עניוות כמאמר התנא מאוד מאוד הוי שפל רוח וא"ש: