בית היוצר חלק א כב

לעשותם להם אעפ"י שלא זכו לזה עדיין מצד זכותם שיש להם ע"ע כי זה שיש אינו די להם רק לזה שיזכו לירושת הארץ כנ"ל וא"ש: אמנם כ"ז הוא רק מצד ההכנה אבל שיהי' להם כעת זכות שיזכו לזה עדיין אין להם וא"כ מצד זכותם של עצמם שיש עד עתה אינם ראוים לצאת בניסים ונפלאות נגלים רק בנפלאות נסתרים כיון שאינם מצד הדין רק מצד החסד כמו שנאמר לעושה נפלאות גדולת לבדו דהיינו כשקב"ה עושה נפלאות לבדו דהיינו בסתר כשאין בעל הנס מכיר בניסו זהו משום שכי לעולם חסדו דהיינו שאין מן הדין שיעשה ניסים רק מצד החסד מצד נהמא דכסיפא אינו זוכה לראות הניסים באתגלי' כמו שנאמר ללוט אל תביט אחריך כמבואר שם בפירש"י ז"ל יע"ש והנה יציאת מצרים בניסים ונפלאות נקרא בלשון גאולה כמו שנאמר וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' ובשפטים גדולים וזהו שאמר המדרש שהי' הקב"ה חוזר ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל דהיינו בניסים נגלים ומפורסמים ולא הי' מוצא עד שמצא זכותו של משה ואהרן והיא שעמדה להם לעשות ניסים נגלים ומעתה כיון שלא זכו לזה שיהי' נעשה על ידיהם ניסים נגלים לפרסם אלוקותו ממילא אינו ראוי' להם שיצאו ברכוש גדול כנ"ל ועל זה בודאי יצער אברהם עליהם על שלא זכו לעמוד בנסיון בגזירות של ועבדום וענו אותם באופן היותר שיזכו שיהי' נעשה על ידיהם ניסים נגלים לפרסם אלוקותו וזהו הצער הי' הקב"ה רוצה למנוע מאותו הצדיק וזהו שאמר כדי שלא יאמר אותו הצדיק וכו' דהיינו שלא יצער את עצמו אבל זה בודאי לא עלה על הדעת שיהרהר ח"ו על מידותיו של הקב"ה כי אין זה דרכו של אברהם ע"ה. וזהו ג"כ הטעם דהוצרכו לזה שישאלו משו' שלא זכו עדיין מצד זכותם שיצאו ברכוש גדול רק כדי שלא יצער אותו הצדיק אברם אע"ה ולזה לא נתנו להם אח"ז הרכוש בעין יפה רק בדרך שאלה משא"כ גבי ביזת הים שכבר הי' להם מסירת נפש במה שנסעו בתוך הים ביבשה שם נתקיים בהם כל ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה שגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול דהיינו שיזכו לב' עולמות בזכותם עוה"ז ועוה"ב דהיינו לרכוש גדול בגשמיות בעניני העוה"ז וגם ברוחניות בעניני העוה"ב להשגת אלוקות במה שראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל הנביא וזהו שאמרו בשירת הים שירה לד' כי גאה גאה שעשה לי שני גאות הא' בעניני העוה"ז בביזת הים וזהו בא לי ע"י שסוס ורוכבו רמה בים דהיינו שנטבעו בים וחזר הים והשליכן לחוץ וזהו דנקט לשון רמה דהיינו שהורמו מן הים ומשם זכו עי"ז לביזת הים והב' בעניני העוה"ב שזכו להשגה אלוקית כנ"ל וזהו שאמרו ויהי לי לישועה במאי שזכיתי לומר זה אלי ואנוהו דהיינו בהשגת אלוקות כנ"ל וזהו ג"כ שרמזו בשירתם במה שאמרו עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה דזהו השם י"ה מורה על השני זכיות של עוה"ז ועוה"ב כמו שנאמר כי בי"ה ד' צור עולמים שבשם י"ה ברא הב' עולמות ולכלם זכיתי כעת מצד זכותי וזהו שאמר ויהי לי לישועה דהאי לי הוא מיותר רק שאמרו שהי' הישועה לי דהיינו בזכותי בלתי נהמא דכסופא רק במה שזכו בזכות עצמן כנ"ל וא"ש: דרוש לשבת הגדול ויהי בשלח פרעה וכו' ויסב אלקים את העם ואמרו במדרש מכאן אמרו רבותינו אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב וכו' ונלענ"ד לפרש בעזה"י דהנה איתא בהגדה עבדים היינו לפב"מ ויוציאנו ד' אלקינו וכו' ואלו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי או"ב וב"ב משעובדים היינו לפב"מ ומדקדקים המפרשים דלמה הוכפל לומר ואלו לא הוציא וכו' ונלענ"ד דהנה כתיב לקמן כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ד' ילחם לכם וכו' ופירשו המפרשים וכן הוא באו"י דהנה ידוע החילוק בין ב' בתי המקדשים שנחרבו בעו"ה לביה"מ הג' אשר אנו מקווים שיבנה בב"א שהוא יעמוד לעולמי עד הוא משום שהראשונים נבנו ע"י מעשה אדם והאדם בעצמו אין קיומו לעד לכך גם מעשה ידיו אינן קיימים משא"כ בית השלישי שיבנה בב"א על ידי הקב"ה שהוא חי וקיים לעדי עד כמו כן מעשה ידי קדשו ב"ה קיים לעד וזהו דקאמר בונה ירושלים ד' דהיינו שבעצמו יבנה אותו ואזי בודאי נדחי ישראל יכנס ויהי' לכנוסי קיום לעולמי עד וזהו דקאמר התיצבו וראו את ישועות ד' כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם דהיינו שיהי' מפלתם נצחי לעדי עד כיון שמפלתם יהי' ע"י הקב"ה והיינו שאמר ד' ילחם לכם ולזה יהי' המלחמה נצחי לע"ע. אמנם כ"ז לא הי' נגמר מפלתן רק בקי"ס שאז ד' ילחם להם במצרים כדכתיב אנוסה מפני ישראל כי ד' נלחם להם במצרים ומעתה הי' שתי יציאות מצרים הא' כשיצאו ממצרים לאחר העשרה מכות אבל זה לא הי' עדיין רק לפי שעה שיצאו בפועל מארץ מצרים אבל עדיין לא הי' בטוחים ששוב לא יחזרו עוד למצרים לעדי עד ואפי' כשיהי' צריכים להיות עוד בגלות עדיין הי' קשה להם מכל גליות גלות מצרים והסברא נותנת דמסתמא כשיהי' גולים ח"ו בודאי יגלו למצרים ולזה כאשר ילחם ד' במצרים בקי"ס אזי יצאו עוד הפעם ממצרים באופן שאז נגמר גאולתם שלא יהי' צריכים שוב לחזור בשום אופן למצרים ועל שני היציאות האלו קאמר המגיד שאנו צריכים להודות לד' בכפלים עבור השני היציאות הנ"ל וזה דקאמר עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ד' אלוקינו משם וכו' דהיינו שיצאנו משם ביציאה הא' וכ"ת דמה נפקא לן בזה עכשיו בגלות כיון שעדיין עבדי אחשורוש אנן ולזה השיב שעדיין יש לנו עוד יציאה ב' מה שהקב"ה הוציא בעצמו את אבותינו ממצרים וזהו נגמר בקי"ס כנ"ל וזהו גם לטובתנו עכשיו ג"כ הגם שעדיין אני בגלות עכ"ז יש לנו ליתן שבח והודי' להקב"ה שאין אנו צריכים להיות בגלות במצרים וזהו שאמר ואלו לא הוציא הקב"ה בעצמו את אבותינו מממצרים הרי אנו וב"ב משועבדים היינו לפרעה במצרים דהיינו גם עכשיו שאנו צריכים להיות בגלות בודאי היינו גם בזה הגלות משועבדים לפרעה במצרים ולזה בודאי גם עלינו המצו' לספר ביציאת מצרים אפי' עכשיו בגלות על מה שקב"ה בעצמו ובכבודו הוציאנו שעי"ז אנו נצולים שאין אנו צריכים להיות בגלות במצרים זהו שאמר ויהי בשלח פרעה את העם דהיינו דעיקר השלוח הי' ע"י פרעה ולזה לא הי' שליחות לקיום נצחי וממילא ראוי' לחוש כשיצטרכו בני ישראל ח"ו לחזור בגלות אזי בודאי יהי' צריכים לחזור למצרים ולזה ולא נחם אלוקים ד"א פלשתים כי קרוב הוא דהיינו אע"ג דהי' קרוב והטעם הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה דהיינו שינחמו העם ממעשיהם ח"ו ובזה שפיר מיושב הדקדוק מה שראיתי מדקדקים דמה הוי שיהי' בדעתם לשוב מ"מ היד ד' תקצר למנוע מהם מחשבה הזאת שלא יבוא לידי מעשה ולזה הפירוש שפרשנו א"ש דהיינו שינחמו ממעשיהם ח"ו וא"כ זה ענין בחירה שאין הקב"ה משנה אותו מבני אדם בחירתם כידוע וגם שפיר מיושב הא דקאמר בראותם מלחמה הלא ביד הקב"ה שלא להראותם מלחמה ולפ"ז ניחא דהוצרך להראותם מלחמה מחמת מעשיהם שיהי' ח"ו מחויב סבלות כמבואר בפנים באופן שיהי' צריך להראותם מלחמה ושבו מצרימה דהיינו כשיהי' צריכים להיות בגלות אזי ישיבו למצרים ובזה שפיר מדוקדק מה דנכתב כאן שם אלוקים משום דהחשש הי' עבור מידת הדין כשינחמו ממעשיהם ויפגעו בהם מיה"ד ח"ו שיגלו ושבו מצרימה כנ"ל ולזה ויסב אלוקים את העם מדבר ים סוף כדי שבקריעת ים סוף אזי יגמור השליחותם ממצרים ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י פרעה ואזי יגמור יציאת מצרים בשלימות ע"י הקב"ה ולא יחזרו לעולם למצרים וזהו היציאה נוכל לספר אפי' בעוני כשנהי' בגלות עכ"ז נוכל לספר יציאת מצרים זו השני' מה שאין אנו צריכים להיות בגלות מצרים כנ"ל וזה בא לנו ע"י ויסב אלוקים את העם ולזה שפיר קאמר במדרש הנ"ל מכאן אמרו רבותינו אפי' עני שבישראל דהיינו אפי' מעוני ובדוחק בגלות עכ"ז לא יאכל עד שיסב להראות חירות כיון שגם הוא אע"ג שהוא עדיין בגלות עכ"ז יש לו לשבח ולהודות ע"ז שהוא איננו בגלות מצרים וזהו שמסיים המגיד וכל המרבה לספר ביציאת מצרים דהיינו שמרבה לספר שני יציאות הא' מה שיצאנו ממצרים והב' הנוסף ע"ז שאין אנו צריכים לחזור בגלות למצרים וזהו הרבוי' הוא בודאי משובח כיון שזה יכולים אנו לספר אפי' בגלות כנ"ל ולזה הסיפור שפיר מסיים הרי זה משובח וא"ש: ולפי הנ"ל יהי' שפיר מיושב המדרש ויהי בשלח מי אמר וי משה אמר וי וכו' על שראה שאינו מכניסן לארץ ישראל דלכאורה יש להבין דהיכא רמזה התורה זאת כאן ולפי הנ"ל ניחא דהא מבואר מהא דלא נחם אותם אלוקים דרך ארץ פלישתים היינו משום