בית היוצר חלק א כ

ששו וכו' בקבלת תורה הכתובה מסיני דהנה כשטענו המלאכים תנה הודך על השמים בודאי לא הי' כוונתם על התורה כמו שהיא כתובה לפנינו בענייני מצות הגשמים כיון שהמה אישים רוחנים ואין להם שום עסק בעניני גשמיים אלא ודאי הי' כוונתם על הרוחנית התורה במה שהיא רמוזה ברוחניות בעולמות העליונים בשמים ממעל רק כשהקב"ה נתנה לנו במה שאנו שוכנים בארץ בעולמות התחתונים שהמה גשמיים הוצרך התורה להתלבש בעניני גשמיים שתוכל לנהוג בהם בגשמיות בארץ וזהו שאמרו המלאכים תנה הודך על השמים דהיינו בעניני רוחניות כפי מה שהמה נוהגים בשמים בעולמות הרוחנים אמנם אח"כ כשראו שהתורה היא כתובה דהיינו שנתלבשה בעניני גשמיים אזי בודאי אין להם חפץ בעניני גשמיים דהיינו שהוא ע"י כתיבה ולזה שפיר קאמר עליונים ששו וכו' בקבלת תורה הכתובה מסיני דהיינו אחר שנתלבשה בעניני גשמיים שפיר שמחו כי בזה הענין אין להם חפץ ולזה שמחו כשתחתונים קבלו אותו: והנה בה' חנוכה בסי' תר"ע כתב הטו"ז בס"ק ג' שלא קבעום למשתה ושמחה פי' אלא להלל ולהודות ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים דבפורים הי' הנס מפורסם להצלת נפשות וע"ז יש שמחה בעוה"ז משא"כ בחנוכה דאע"ג דהיתה הישועה ממנו יתברך במלחמה מ"מ לא הי' מפורסם ע"צ הנס רק בנרות הי' הנס מפורסם ע"כ קבעו להלל ולהודת כי אין מזה שמחה בעוה"ז והצלת נפשות הי' נופל בזה ע"כ עשו עיקר הנס המפורסם שהוא מורה על הודי' כי כן ראו רצונו יתברך בזה עכ"ל הטהור והיינו כמו שביארנו דכיון דעיקר הנס הי' ברוחני ולזה לא קבעו את הנס רק בעניני רוחנים דהיינו במה שתלוי' בדיבור דהיינו להלל ולהודת שהיא ג"כ רוחני משא"כ בפורים שהי' הנס בגשמיות בהצלת נפשות דיש שמחה בעוה"ז ולזה קבעו ג"כ הנס בעניני גשמיות דהיינו במשתה ושמחה ולזה בפורים שהי' הנס בגשמיות וקבעו ג"כ בעניני גשמיות כנ"ל ולזה שפיר ניתנו לכתוב דהיינו בגשמיות דכתיבה הוי בענין גשמיות כנ"ל משא"כ חנוכה שלא הי' הנס המפורסם רק בעניני רוחנים בענין הנרות כדברי הטו"ז הנ"ל וגם קבעו בעניני רוחני בהלל והודאה ולזה שפיר לא ניתנה לכתוב כיון דכתיבה היא בעניני גשמיות כנ"ל ובחנוכה לא הי' בעניני גשמיות רק בעניני רוחניות כנ"ל וא"ש. ולפ"ז שפיר מיושב קו' התוס' הנ"ל בענין סתירות דרשות רבא בקיימו וקבלו דהן אמת שעיקר הנס דפורים לא הי' רק בעניני גשמיות בהצלת נפשות ולזה הוקבע בעניני גשמיות במשתה ושמחה כנ"ל אמנם עכ"ז במה שקבלו התורה ברצון כמו שדרש רבא קיימו מה שקבלו כבר זהו ודאי עניני רוחני בזה בודאי רמיזה גדולה נעשה גם בעולמת העליונים מה דלא נעשו עם העניני גשמות דהיינו בענין הצלת נפשות וזהו דקאמר קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר דהיינו שקבלו התורה ברצון וזהו בודאי ענייני רוחני כנ"ל ולזה שפיר קאמר דבזה קיימו למעלה מה שקבלו למטה דהיינו שבזה נעשו ג"כ רוחים גדולים גם למעלה ולזה שני דרשות דרבא עולים בקנה אחד וא"ש: דרוש לפ' החודש ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. איתא במדרש הה"ד קול דודי הנה זה בא וכו' ענה דודי ואמר לי מה את עושה כאן במקום טמאים אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך אמר לפניו רבון העולמים ת' שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו אמר לי' כבר שלמו שנאמר כי הנה הסתיו עבר מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שהי' מכוסים שנאמר הנצנים נראו בארץ וכו' והמדרש הזה אומר דרשינו וחיו ונלענ"ד דהנה כבר בקשו מפרשי התורה ז"ל טעם על מה שאמר הקב"ה לאברהם אע"ה בבשורת הזרע שעבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואח"כ יצאו ברכוש גדול הלא טובה יתירה הי' להם שלא יהי' להם רכוש רק שלא יעבדו אותם והנלענ"ד השפל לבאר זה לפי המבואר בנסיונות שנסה ד' את אברהם אע"ה בהרמב"ן ז"ל וז"ל הנסיון הוא לדעתי בעבור היות האדם רשות מוחלטת בידו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה יקרא נסיון מצד המנוסה אבל המנסה יתברך יצי' בו להוציא הדבר מכח אל הפועל להנות לו שכר מעשה טוב לא שכר טוב לבד יע"ש בפ' עקידה שמאריך בזה שהשם צדיק יבחן מפני שחפץ להצדיקו והמעש' ד' מבאר הדבר באריכות שהקב"ה מסלק ידיעתו כדי שיהי' להעטסה הבחירה וכשיעמוד בנסיון בטוב אזי יתרבה שכרו כאמרם ז"ל לפום צערה אגרא וזהו על דרך שנתן לנו הקב"ה תורה ומצוות לקיימם כדי להרבות שכר ושלא יהי' לנו נהמא דכיסופא ועל דרך זה הוא הניסיון אצל הצדיק כד' להרבות לו עוד יותר שכר לו ולזרעו אחריו: ובזה אפשר לפרש בפרשת העקידה שאמר הקב"ה לאאע"ה קח נא את בנך דלזה אמר לשון קח שהוא לשון קיחה שבזה שיעמוד בהנסיון יקח שכר הרבה בתורת מקח ולא בתורת מתנה שהוא נהמא דכיסופא והנה ידוע בהעושה מעשה טוב הוא פועל שני דברים הא' מה שהוא עושה המעשה והב' במחשבה שהוא לטובה ובאלו ב' פעולות קונה לו שני עולמות בפעולת המעשה הוא קונה העוה"ז שהוא עולם המעשה ובפעולת המחשבה שהוא בא מצד הנפשיות שבו שמקורה מן העולם העליון בזה הוא קונה עוה"ב לנפשו שתוכל להנות וחיו השכינה בין הצדיקים היושבים ועטרותיהם בראשיתם ונהנין מזיו השכינה והמחשבה במעשה המצו' הוא יותר חשובה מן המעשה כמבואר דמצו' בלא דחילא ורחימא לא פרחית לעילא כאמרם ז"ל המתפלל בלא כוונה הוא כגוף בלא נשמה תהו הי' הכוונה כביכול אצל הקב"ה שהי' מנסה את אאע"ה בנסיון העקידה שיקבל ע"י זה שכר הרבה לו ולזרעו אחריו כמבואר בסוף הפרשה הי' ג"כ על דרך זה שבשני פעולות במעשה ובמחשבה יקנה בהם שני עולמות לו ולזרעו אחריו והוא הלך בזריזות לקיים דברי השם כמו שנאמר וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ופירש"י ז"ל הוא בעצמו ולא צו' לאחד מעבדיו שאהבה מקלקלת השורה עכ"ל והלך לקיים מצות השם באהבה רבה ובמחשבה טהורה אשר בודאי הי' די בזה לקנות הרבה שכר עוה"ב לו ולזרעו אחריו ובפרט לפי המבואר במדרש איך שהי' השנון עמד לשטנו ולבלבל את דעתו ומחשבתו הטהורה והוא הי' גבור וכבש את יצרו והלך באהבה רבה ומחשבה טהורה עד שבא אל ההר באותו האהבה שהי' כשאמר לו אלהים קח נא את בנך יחידך. וזהו שאמר ויבואו אל המקום אשר אמר לו אלוקים דלא הי' לו לומר רק ויבואו אל המקום וממילא ידענו שזהו המקום שאמר לו אלוקים הלא כבר נאמר וירא את המקום מרחוק אלא שבא להודיענו שכשבאו אל המקום הי' באותו בחינה במחשבתו הטהורה כמו שהי' כשאמר לו אלוקים וגם בלקיח המאכלת אמר וישלח אברהם את ידו וכו' להורות שהי' בדעת שלימה כשהושיט את ידו ליקח את המאכלת לשחוט את בנו ולפיכך נאמר בו לשון שליחות שאין שליחות אלא מדעת המשלח כמו שאמרו מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וכשראה הקב"ה דעתו ומחשבתו הטהורה שהוא בשלימות גמור בלי שום דופי אשר די בזה לקנות עוה"ב ולא נחסר רק גוף המעשה לקנות בהם גם עוה"ז וההנאות העוה"ז לבד אינו כדאי שישחט הצדיק יצחק אע"ה עבור זה לזה הי' די שחיטות האיל ולזה אמר לו הקב"ה שאל ישחטנו ואל יעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה דהיינו בענין הידיעה שהוא מחשבתך הטהורה כבר ידעתי שהוא בשלימות וכבר נשלמה בזה הקנין שלך מן העוה"ב ואפשר גם העוה"ז ג"כ כיון שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה וממילא כבר נחשב לך שלא חשכת את בנך יחידך ממני רק עכ"ז לא הי' המעשה בפועל ולזה וישא אברהם את עיניו וירא את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו אשר בזה בודאי נחשב כאלו הקריב את בנו בפועל כמו שמפרש רש"י ז"ל דלהכי כתיב תחת בנו מפני שעל כל עבודה שעשה ממנו הי' מתפלל ואומר יה"ר שתהא זו כאלו הוא עשוי' בבני כאלו בני שחוט וכו' יע"ש רק אאע"ה לעצמו חשב שזה בודאי לא יחשב מעשה האיל בפועל כאלו הי' המעשה בבנו לקנות לפי ערך זה העוה"ז רק עכ"ז הי' חושב שפעל יותר מן המחשבה במה שהתפלל שתהי' העשוי' בבנו הדיבורי תפילה בודאי יהי' נחשב גם הדיבור למצו' וא"כ כבר עשה המצו' באלו שני הפעולות בדיבור ובמחשבה והנה עבור המחשבה שהי' בשלימת בודאי הי' בטוח שקנה עוה"ב כהבטיח ד' לו והעוה"ז הי' חושב שבודאי לא קנה בשלימות כיון שלא הי' בפועל בבנו רק בהאיל רק עבור הדיבור שהי' מתפלל שתהי' כאלו הוא עשוי' בבנו עבור זה ויקרא