בית היוצר חלק א יז

שאמר ואני אמרתי בשלו' בל אמוט לעולם והייתי מוכיח שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל רק ד' ברצונו הטוב נתן לי וברצונו הטוב יוכל ליקחו ממנו וזהו שאמר ד' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל פירש כמו שברצונך העמדת להררי עוז כן ברצונך הסתרת פניך למען אהי' נבהל שאשיב אליך בתשובה ולמען שלא אקבל את עולמי בשלותי בעו"ה כאמרם ז"ל כל שעברו עליו שלשים יום בלא יסורים קבל עולמו ולמען שאדע שבלתי עזרתך לא יועלני כוחי ועוצם ידי ותמיד אני צריך לשוע לך להושיענו וזהו שאמר אליך ד' אקרא וכו' אמנם בהיותי בצרה ב"מ אזי אני חושב שזהו הוא לי לרעה מוחלטת אמנם אח"כ כשד' שומע תפילתי והרויח לי בשני פנים הא' שחזר לי שלותי ועוד יותר כשחזר לי שלותי אחר ששמע קול תפילתי להוציאנו מרעתי אזי תו לא אשכח עוד שד' עשה לי את החיל הזה ורק לו יתברך נאה לי להודות תמיד על טובותיו עלי וללכת בדרכיו הנעימים תמיד בדרכי תורה ומצות וממילא אגלאי לי למיפרע שלא לבד במה שחזר לי שלותי עשה לי טובה רק הרעה שבא לי קודם שלותי הי' יותר לטובתי למען הדריכנו שאדע איך להתנהג בשלותי בדרכי השי"ת למען שלא איגע לריק וזהו שאמר אחר שסיים תפילתו הפכת מספדי למחול לי פירוש אף המספד גופה שהי' לי נהפך לי למחול כי המספד גופה הי' לי לטובה למען שלא אשכח מלהודות לך בתוך שמחתי תמיד וזהו שאמר פתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך כבוד ולא ידום ומעתה התברר לי בידיעה נאמנה שמאתו יתברך ויתעלה לא תצא הרעות והטוב שגם הרעה היא לטובה כמו הטובה וחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה כאמרם ז"ל חסד ומשפט אשירה בין חסד בין משפט אשירה ותמיד הוא יתברך ראוי להודות וזהו שמסיים ד' אלהי לעולם אודך פירוש בין שאתה מתנהג עמי בטובה במידת ד' שהוא מידת הרחמים בין ברעה חלילה שהוא מידת הדין שהוא מידת אלוהי לעולם אודך ד' ישימני מהעובדים אותו באמת אכי"ר ובלצ"ג בבי"א: ובאופן אחר נלענ"ד לפרש התחלת המזמור הנ"ל מה שאמר ארומימך ד' כי דיליתני ולא שמחתי אויבי לי דהנה איתא בפרקי אבות כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר וכו' ופי' האלשיך הקדוש זי"ע דהנה יש כמה מדרגות יש מי שמבטל את התורה חלילה מחמת רוב עשרו כדברי הכתוב וישמן ישורון ויבעט שהוא חושב בדעתו שיחי' לעולם ויהי' עשיר כל ימי חייו וישכח את אל מחוללו כדבארנו לעיל מאמר דוד המע"ה ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ויש מי שמבטל את התורה חלילה מעניות כמאמרם ז"ל עניות מעביר על דעת קונו והנה העשיר המבטל יהי' לו תירץ דלהכי הוא מבטל אה"ת משום שהי' עשיר וד' אינה לידו את בטילו כדה"כ וכסף הרבית להם וזהב עשו לבעל ע"כ הצדיק כדי להראות כי תמים פעלו הוא נותן לו עניות כדי להראותו שאפי' מעניות הוא מבטל אה"ת וזהו שאמרו כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלו מעוני וכן הוא להיפך במידה הטובה כשהעני הוא מקיים את התורה על צד היותר יבוא המסטין הוא השטן הוא היצה"ר להסטין שמשום זה הוא צדיק ויר"ש מפני שהוא עני ואלו הי' עשיר ודאי הי' בכלל וישמן ישורון ויבעט ולזה כדי לסכור פי דוברי שקר הקב"ה מעשרו כדי לנסותו והנה אז כשיבטל את התורה חלילה מחמת עשרו בודאי יהי' עושר שמור לבעליו לרעתו להאביד ממנו כל צדקתו שקיים מתוך הדחק זו הלחץ של עוני אמנם החכם עיניו בראשו ועיניו לנוכח יביטו ויקיים את התורה ביתר עת מתוך עשרו ומתוך הרוחה תהו שאמרו כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר דהיינו בודאי יהי' צריך לקיימו מעושר מחמת חמת המציק המסית ולזה הוא אומר בלשון ודאי סופו לקיימו מעושר ע"כ דברי פח"ח אמנם לזה צריך התגברות גדול כנגד היצר הרע כי בלתי ספק היצה"ר הוא מתגבר מאוד עוד יותר מאשר הי' מתגבר עליו מקדם כדי לבצע את מעשהו ולאמת דבריו אשר השטין עליו שמתוך עשרו בודאי יבטל אה"ת ובלא זה ג"כ הוי העשירות סניף לבטל את התורה חלילה הנ"ל כדה"כ וישמן וכו' אמנם הבא לטהר מסייעין לו ואזי כשיבוא לטהר וד' יהי' בעזרו ויסייעו בודאי שמחה גדולה הוא לו ומחויב להודות לאל המושיע לו וזהו שאמר דהמע"ה ארומימך ד' כי דיליתני פירוש שהייתי עני ואתה הגבהתני והעשרתני כשני הפרושים של דיליתנו כנ"ל ואעפ"י כן ולא שמחת אויבי פירוש שלא שמחתי את היצה"ר שהוא אויב הפנימי שלי שהוא האויב גמר שלי מחמת שהוא טמון בקרבי וידוע שמי שהוא מבפנים מהחומה הוא חזק ממי שהוא מבחוץ ואעפ"י כן הייתי בעוזרי שלא נצחנ' אפי' בשעה שהעשרתני אחר העניות לנסותני מחמת שהסטין עלי היצה"ר האויב שלי ולזה הוא אומר ארומימך ד' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי פירש האויב שלי ולא אמר אויבי עלי אלא אויבי לי פירוש אעפ"י שהוא אויב שלי שהוא טמון בקרבי תעיד אעפ"י כן לא שמחת אותו לנצחני ע"כ ארומימך ד' וא"ש: ובדרך זה נוכל לפרש באופן אחר דהנה אמרו ז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ומעתה כשצדיק הולך וגדול בצדקתו ואעפ"י כן אין יצה"ר גובר עליו בודאי יש לו לשמוח ולהודות לד' וזהו שהרבה דוד לשמוח ולהודות לד' שעזרו לבנות הבהמ"ק ע"י יוצאי חלצו שהוא שלמה בנו א"כ מוכח שהי' צדיק ואעפ"י כן גלה לשונאיו שלא גבר עליו היצה"ר בשעת פתיחת השערים כנ"ל ולזה אמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ד' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי פירש דאע"פ שדלתנו בצדקות שזכיתי שיבנה הבהמ"ק ע"י שלמה בני ואעפ"י כן לא שמחת אויבי לי דהיינו האויב פנימי שלי שהוא היצה"ר ולזה ארוממך ד' וא"ש: באופן אחר נלענ"ד לפרש הא דקאמר ארומימך ד' כי דלתנו ולא שמחת אויבי לי דצריכין לפרש האי לי כמו עלי כדפירש"י אמנם עדיין צריך להבין דלאיזה רמיזה לא כתב באמת עלי וכתב לי דיהי' צריכין לדחוק ולפרש עלי הגם דלפי מה שכתבנו לעיל הוא מיושב מ"מ עדיין נלענ"ד לפרש במרוח יותר בעזה"י דהנה דוד המע"ה אמר בתהילים אך טוב וחסד ירדפני כל ימי חיי ושבתי בבית ד' לאורך ימים והנה יש לדקדק הכפל לשון טוב וחסד ונלענ"ד דהנה ידוע הטעם דהצדיק ורע לו בעוה"ז ורשע וטוב לו הוא כדי לשלם לרשע איזה מצו' שעשה בעוה"ז ויקבל כל גמול רשעתו בעוה"ב ולהיפך להצדיק משלם גמול רעתו מפני שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא בעוה"ז כדי שיקבל כל גמול צדקתו משלם בעוה"ב ונלענ"ד לבאר קצת דהנה שמעתי מקשים דלמה באמת יצא כן מאתו יתברך לשלם לרשע גמול צדקתו בעוה"ז דהא אי אפשר לשלם גמול העוה"ב אפי' משעה אחת בעוה"ז דהא יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז וראיתי בס' אהבת ציון מבעל הנוב"י זצ"ל לתרץ זאת דשפיר ראוי הוא לרשע לקבל גמול טובו בעוה"ז כיון שכל כונת עשיית מצותיו לא הי' רק בשביל עונג עוה"ב כדי שישבחו' או פניות אחרות להגיע לו עונג עוה"ז יע"ש אמנם זה עדיין אינו מספיק כ"כ דממ"נ אם עשה כל המצו' שלא לשמה א"כ אינו מגיע לו שום שכר אפי' בעוה"ז אלא צ"ל שהי' בו קצת לשמה א"כ תו אין כדאי בעוה"ז לשלם שכר עוה"ב כנ"ל ע"כ נלענ"ד דהנה ידוע במאי דמתחיל התורה בראשית ברא אלוהים את השמים וכו' דבראשונה עלה במחשבתו לברוא במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף מידת הרחמים כדקאמר בתר הכי ביום ברוא ד' אלוהים ארץ ושמים וזהו פליאה א"כ אמאי התחיל מיד לברוא במידת הדין לחוד הלא לפניו נגלו כל תעלומות א"כ הי' יודע שלא יוכל להתקיים במיה"ד ע"כ נלענ"ד לחלק דבודאי מיד בתחילת הבריאה הי' ידוע להשם יתברך שישתוף גם את המידת הרחמים אמנם זה השיתוף לא יהי' רק בעוה"ז אבל כשיבוא את האדם לדין וחשבון בעוה"ב ליום הדין הגדול שם בודאי אין רחמים בדין כי זה השיתוף של מיה"ר לא הוי' רק כשיבוא את האדם לדין בעוה"ז בר"ה ויוה"כ וזהו אפשר כונת הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו פירש דלהכי מכפר עליכם יום הזה מכל חטאתיכם אחר התשובה ומועיל התשובה כיון דלפני ד' פי' לפני המידת הרחמים בעוה"ז תנוהרו ולזה מהני בר"ה ויוה"כ תשובה בעוה"ז מה דלא מהני ביום הדין הגדול בעוה"ב והיינו משום דבעוה"ב דנבראת במידת הדין לחוד והמיה"ד אמרה נפש החוטאת תמות ולזה לא מהני שם תו תשובה משא"כ בעוה"ז שנבראת במיה"ר בשיתוף ולזה מהני תשובה וזהו לפענ"ד כונת הפייטן אולי יחנן בשעת דין כי אין רחמים בדין דסותר את דבריו מני' ובי' דמעיקרא קאמר אולי יחנן בשעת דין והדר קאמר מיד כי אין רחמים בדין אלא הכי קאמר דנראה לעשות תשובה בזמן שאנו נתבעין לדין בעוה"ז בר"ה ויוה"כ כ"ז שמתנהגין עמנו במיה"ר