בית היוצר חלק א טז

בו הוא ג"כ מד' וראוי להללו ולשבחו ולפארו בלי הפסק בכל רגע ורגע על כל נשימה ונשימה כמאמר הכתוב כל הנשמה תי"ה וא"ש: והנה בימי החשמונאים אף שעשה הקב"ה לנו ניסים ונפלאות שמסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו' מ"מ האינו מאמין בד' הי' יכול להעמיד את הכל בדרך הטבע ולא הי' מתעורר כלל לרומם ולהדר להבורא יתברך שהי' אומר שהכל הי' כן במקרה אמנם כשנעשה הנס עם הנרות שהי' חוץ לדרך הטבע אשר לא יכול שום אדם להכחיש את זאת ואזי בעל כרחם יספרו שבחו יתברך על כל הניסים שנעשה לנו שהכל בא בהשגחת השם יתברך וידו הקדושה הי' נטוי' עלינו מתחילה ועד סוף ולזה לא הוקבע לנו לעשות שום זכר רק להנס מהנרות כי זהו המפתח מכל הניסים שנעשה לנו אז להלל ולשבח ולפאר את הכל להבורא יתברך וגם אז בזמן הזה הי' אשר לא הי' מאמינים בכל לבם עד אשר ראו הנס של הנרות וכאשר ראו הנס מהנרות אזי הי' כלם מעידין ומגידין שהכל בא בהשגחה פרטיות מהשם יתברך וכזה מיד כשנעשה הנס מהנרות הי' מפרסמין את הנס מהנרות לכל אחד ואחד בכל הרחובות ובכל השוקים בכל פינה ופינה כדי להודיע ולחזק את הנס בלבבם להאמין באמת שהקב"ה עשה לנו את כל הניסים עם כל הישועות בהשגחה פרטיות ולזה בעבור שהי' צריכין אז לפרסם מאוד הנס מהנרות הוקבע גם לדורות שיהי' המצו' ג"כ ע"י פירסום למען שיהי' לנו לראי' ולתעודה גם לדורות שהקב"ה עשה לנו אזי ניסים והושיענו מאויבינו ולא בלבד בדרך הטבע עשה לנו אלא גם שלא בדרך הטבע עשה עמנו בנס הנרות ומזה הי' לנו ראי' גם על הניסי' שבדרך הטבע שהי' בהשגחה פרטיות ומזה גם אנחנו בדורות אחרונות נוכל להביא ראי' מזה שכל עזרתנו וישועתנו מה שמגיע לנו בדרך הטבע הכל בא בהשגחת הבורא יתברך ויתרומם ובודאי חיוב גדול לחזק ולהשריש האמונה הזאת בקרבנו למען שלא נטעה חלילה לנטות את הכל לדרך הטבע ולזה הוקבע לנו הנס הנרות דוקא בפירסם וזהו שאמר ר' תנחום ג"כ נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ופירש"י ז"ל דלא שלטה בה עינא למעלה מכ' וליכא פרסומא ניסא והיינו משום דעיקר המצו' הוקבע דוקא להיות בפירסם לחזק בלבבינו האמונה שנודע שלא להניח הכל בדרך הטבע ומביא ראי' לזה דבקל יוכל לנטות חלילה לדרך זה להניח הכל בדרך הטבע מהמימרא שני' מדכתיב והבור רק איני יודע שאין בו מים ומת"ל ואין בו מים אלא מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו והקשה הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה א"כ אם השבטים הי' רואים שנעשה לו נס גדול שהוא צדיק גמור ואיך יגעו במשיח ד' אשר הוא חפץ בו ומצילו ותירץ שהנחשים והעקרבים הי' בחורי הבור או שהי' עמוק ולא ידעו בהם יע"ש ולפי מה שהבאנו לעיל בשם הזוהר בודאי גם השבטים הי' יודעים מהם א"כ הדרה קו' הרמב"ן לדוכתי' איך נגעו במשיח ד' אלא ע"כ צ"ל שזה לא הי' נחשב בעיניהם לנס כיון שהעמידו את הדבר בדרכי הטבע שהנחשים ועקרבים לא הי' אריסתם אז חזק או שהי' יראים ממנו והי' נחבאים בחוריהם מחמת קול הרעש שהי' אז כשהשליכו אותו בהבור וכדומה מהדברים אשר השנאה מקלקלת השורה א"כ ממילא מזה מוכח בבירור שגם אם הקב"ה יעשה נס גדול ולא יהי' בו לנטות רק עד קצה האחרון על דרכי הטבע ג"כ אין אנו בטוחים על האינו מאמין שלא יניחנו על דרך הטבע א"כ ממילא לזה בודאי שפיר הוצרכו אז לפרסם הנס מהנרות ברחובות ושוקים כדי להסכר פי דוברי שקר שכלם ידעו ויאמינו באמת שהכל בא בעזרת השם יתברך ולו נאה לשבח וזהו הוא שהוקבע ג"כ לדורות ג"כ המצו' בהנרות בפירסם דוקא כנ"ל: וזהו הוא הסמיכות דמעיקרא מביא בשם ר' תנחום דנר חנוכה שהניחה למעלה מכ' פסולה משו' דעיקר המצו' צריכה להיות בפירסם כי היכא דלא נטעה שישועתנו אז הי' בדרך הטבע וע"ז מביא הדרשה השני' לראי' ע"ז שהוא חיוב לפרסם כי היכא דלא נטעה דהי' בדרך הטבע מדכתיב והבור רק מים חין בו ונחשים עקרבים יש בו ואעפי"כ לא הי' השבטים מאמינים שיוסף הי' צדיק שנעשה לי נס מפני שהעמידו את הדבר בדרך הטבע א"כ ממילא מוכח שחיוב לפרסם הנס של נרות שהוא חוץ לדה"ט למען היות לראי' על הניסים שהי' אז בדרכי טבע שהכל בא בהשגחה ולזה הוקבע הנס של הנרות גם לדורות שיהי' דוקא בפירסם ולזה כר חנוכה שהניחה למעלה מכ' פסולה מפני דלא שלטה בה עינא ולא הוי פרסומא ניסא וא"ש: ובזה נוכל אפשר לפרש כונת המזמור שאנו אומרים בחנוכה מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארומימך ד' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי ד' אלהי שועתי אליך ותרפאני וכו' דהנה המולה דלתני יש לו ב' פרושים הא' הוא לשון דלות והב' הוא לשון הגביהתני וזהו שאמר ארומימך ד' כי דלתני דהייני דהגביהתני מהדלות שהי' נראה לכל שהי' הנס שלא כדרך הטבע באופן שגם אויבי כלם צריכים להודות שאתה עזרתני ולא יוכלו לומר שהי' בדרך הטבע ולא מד' היתה זאת ולזה אמר ולא שמחת אויבי לי שגם האויבים שהם מחפשים למצוא עילה אפי' מה שהוא בקצה האחרון לומר שהיא בדרך הטבע כדי שלא להחזיקנו לצדיק אמנם לא שמחת אויבי לי מפני שגם הם הי' מוכיחים לומר שהנס בא מן השמים מפני שהי' חוץ לדרך הטבע כידוע שלגבי בנין ביה"מ נעשה פניהם כשולי קדירה וזהו ג"כ אפשר כונת הכתיב בתהילים סי' פ"ו עשה עמי אות לטובה פירש חוץ לדרך הטבע ויראו שונאי ויבושו שגם השונאים יהי' צריכים להודות כי אתה ד' עזרתני ונחמתני ולא יהי' יכולים לומר שהוא בדרך הטבע ולא די פעל כל זאת כיון שהוא חוץ לדרך הטבע אמנם כ"ז הוא דוקא נגד האויבים אין איני משבח אותך אלא בנס שהוא חוץ לדרך הטבע שגם הם צריכין להודות על ישועתך אבל כשאני לעצמי ידעתי בידיעה ברורה שגם הישועות שהם בדרך הטבע הי' באים לי מחמת ששועתי אליך ותרפאני וזהו שאמר ד' אלוהי כשאני מתבודד ואין זר את רק אתה ד' אלוהי אזי אני אודה לך על כל הישועות שלי שהכל באים בכח עזרתך מחמת ששועתי אליך ותרפאני ד' ישים אותנו מהמאמינים האמיתים ותמיד נהלל ונשבח ליוצרנו ובוראנו על נשימה ונשימה מכל רגע ורגע ונזכה לראית במהרה בביאת הגואל בבי"א: וקאמר עוד זה שאני משביח ומפאר כל ישועותי לך זהו משום שד' העלית מן שאול נפשי שלא שמתי חלקי מהאינו מאמינים וזהו שאמר חייתני מירדי בור ולא זה בלבד שאני משביח אותך כשתעשה לי טובת אך אני מאמין באמונה שלימה שגם היסורים שלי הם לטובתי כדאמר אודך ד' כי עניתני ותהי לי לישועה פירוש שהענוים גופה הי' לי לישועה כידוע שיש שני מיני יסורים ר"ל הא' הוא לטובה והב' הוא לנקמה והנה אם היסורים אינם באים אלא לזמן קצר המה בבטוח שאינם באים אלא לטובה או מאהבה להרבות שכר או מיראה לכפרת עון הגם בשעה שהיסורים שולטין באדם לא ידע שהם לטובה אמנם כשהם הולכים אזי איגלאי לו למפרע שהי' לטובה כמבואר בחובת הלבבות בשנים שהי' שוכבים אצל הכותל ובא הכלב והשתין על אחד מהם והוצרך לעמוד ולילך משם והתקצף מאוד עבור שטרדיהו ממקום מנוחתו ואחר עמדו משם נפל הכותל על חבירו והרגו ר"ל ואיגלאי לו שהענין הי' לטובתו להצילו ממות לחיים והתחיל להודת ולהלל כן הוא בכל עניני הצדיק שרע לו בעוה"ז שהכל הם לטובתו הגם שלא יודע לו בעוה"ז יודע לו כל טובותיו שהי' לו מחמת ענויו בעוה"ב וזה שהשיב הקב"ה למשה רבינו על שאלו דמפני מה צדיק ורע לו במה שאמר הודיענו נא את דרכיך והשיבו וראיתה את אחורי ופני לא יראו פירש שלא תוכל להשיג את דרכי בהטובת שיצאו מהרעות הצדיק מקודם שיבואו אלא אח"כ כמעשה הנ"ל וזהו וראית את אחורי פירש אחר ככלות המעשה יהי' נגלה למפרע כונתי הטובה ופני לא יראה פירוש ומקודם לא תוכל להשיג וא"ש: וזהו שאמר דוד עוד זמרו לד' חסידיו והודו לזכר קדשו פירוש צדיקים שרע לכם זמרו לד' וכו' כי רגע באפו פירוש שהיסורים אינם אלא לזמן מועט א"כ בודאי הם לטובה כנ"ל וגם בשעת כי הרגע באפו אז החיים ברצונו פירש אז כשמביא היסורים אזי מיד הוא מביאם על דעת כן שחיים ברצונו הגם שאתם אינכם מבינים את זאת וכואב לכם בשעת מעשה תדעו ותבינו לאחר מכן וזהו שאמר בערב ילין בכי פירש בשעה שיהי' לכם היסורים שהוא דמיון בערב יהי' כואב וילין בכי אמנם לאחר מכן תדעו ותבינו שהוא לטובה וזהו שאמר ולבוקר רנה וא"ש: ומסיים עוד להסביר איך הרעה הבאה בעוה"ז היא לטובה כי אם יהי' אדם תמיד בשלו' אזי ישכח שיהי' עתיד ליתן דין וחשבון על כל מפעליו כי יום טוב משכח יום רעה וזהו