בית היוצר חלק א טו

עושה מצו' אלא ההנחה עושה מצו' ובאלו שני אופני הנס מסתפק הגמ' איזה מהם הוי עיקר הנס וזהו הספק אי הדלקה או הנחה ע"מ אמנם לפי מה שבארנו לעיל דלזה צו' ראובן להשליכו בהבור של נחשים ועקרבים כדי לברר אם יוסף חייב מיתה או לא ולא הניחו בידיהם כדי לברר זה הספק דאם הוא צדיק בודאי יצילו הקב"ה מידם משום דהי' ירא להניחו בידיהם דיוכל להיות שהוא צדיק ואעפי"כ לא יצילו הקב"ה מידי בעל בחירה כי זה צריך נס יותר להציל מידי בעלי בחירה ממה שצריך נס להציל מנחשים ועקרבים שהם אינם בעלי בחירה כנ"ל א"כ ממילא מוכח גם כאן דעיקר הנס הי' במה שנשאר השמן שבפח וזה הוי נס יותר ממה שנתרבה דהא זה הנשאר ניצל מן היונים שהם בעלי בחירה שהי' הבחירה בידם לטמא גם זה השמן שבפח כמו שטמאו כל השמנים שבמקדש משא"כ מה שנתרבה זה לא הוי נס כ"כ שהוא ממילא כמו מה שנשאר שהוא ניצל מידי בעל בחירה כנ"ל ולזה ממילא אתי שפר מה דפסקינן דהדלקה עושה מצו' דאעפ"י דהי' בכל לילה מה להדליק ממה שנשאר מ"מ זהו העיקר הנס מה שנשאר מידי בעלי בחירה. והנה התוס' הקשה על הא דר' תנחום דקאמר נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה דאמאי קתני פסולה ולא קתני ימעט דגבי דרבנן הוי לי' למתני תקנתא ימעט כמו גבי מבוי ותירצו דאתי' לאשמעינן דהדלקה עושה מצו' ומש"ה קתני פסולה דאי הי' קתני ימעט הי' משמע דאם הוא רוצה להניחו למטה מעשרים הוא יוצא ולזה אשמעינן פסולה דאם הוא רוצה להניחו למטה מכ' מחויב הוא לכבותה ולהחזיר ולהדליקו משום דהדלקה עושה מצו' יע"ש ומעתה שפיר שייכי שני מאמרות האלו להדדי דהמימרא שני' הוי ראי' להמימרא ראשונה דמעיקרא קאמר דנר חנוכה שהניחה למעלה מכ' היא פסולה משום דהדלקה ע"מ כדברי התוס' הנ"ל והיינו כדבארנו לעיל משום דזהו העיקר הנס מה שנשאר השמן שבפח מידי בעלי בחירה שלא טמאוהו' וזה הוי נס יותר ממה שנתרבה כנ"ל ולראי' לזה דלהנצל מבעלי בחירה צריך נס יותר מביא המימרא שני' ממאי דכתיב והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מת"ל אין בו מים אלא מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו א"כ לפ"ז דהי' בו נחשים ועקרבים למה צו' ראובן להשליכו בהבור אלא דהי' רוצה לברר אם הוא צדיק כנ"ל א"כ קשה אמאי לא הניחו בידם לברר ספק זה אע"כ צ"ל דלהנצל מידי בעלי בחירה צריך נס יותר א"כ ממילא מוכח כהמימרא ראשונה דנר חנוכה שהניחה למעלה מכ' היא פסולה ואם הוא רוצה למעט א"כ הוא צריך לכבותה ולהחדר ולהדליקו משום דהדלקה עושה מצו' כנ"ל וא"ש: וכאופן אחר נלענ"ד ליישב סמיכות הנ"ל דהנה לכאורה יש להבין דאמאי הוקבע יותר בנר חנוכה לפרסם הנס יותר מלגבי שאר מצות דעיקר מצות נר חנוכה דוקא בפתח הסמוך לרה"ר וגם עיקר מצותה עד שתכלה רגל מן השוק דמזה נראה דעיקר מצוותה לא הוקבע אלא לפירסם מה דלא הוי כן גבי שאר מצות אפר הוקבע ג"כ על הנס ונלענ"ד דהנה הבינה לעיתים הקשה דהא הי' לנו כמה ניסים בזמן הזה שהוציאנו מתחת השיעבוד של הונים וכמה צרות גזרו עלינו לבטל שבת ור"ח ומילה ר"ל ואין אנו עושין שום זכר לשום דבר להנס רק מהנרות לבד יע"ש ונלענ"ד דהנה כתיב בתהילים הללו את ד' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם הללוי' ועמדו בזה כל המפרשים דמה להם לגוים ולאומים לשבח במה שגבר עלינו חסדו וגם כפל הלשון אינו מדוקדק ונלענ"ד דהנה העולם הכו בעורון דאם הקב"ה עוזרם בכל מיני ההצלחות הן בעניני משא ומתן שמרויחין בענין אחד הם שוכחים לשבח את הבורא עבור הטובה שעשה בהזמין הענין בהצלחה כי האדם מדמה שכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה וזהו פתוי היצר למען הרחיקו מעבודת השם יתברך כי אלו מוחזק אצלו שהוא יתברך נתן לו כח לעשות את החיל הזה וכי הוא יתברך הזמין לו זה הענין המו"מ בהצלחה הי' תמיד מוסיף אהבה ויראה בעבודת ד' מדי יום ביומו ומדי רגע שתמיד הי' רואה אם הי' רוצה לראות השגחת ד' עליו וכן אם בא על האדם איזה חולה וד' ישלח לו הרפואה ע"י איזה שליח בדרך הטבע כדרכו יתברך להתלבש את כל בדרך הטבע האדם הנרפא משבח ומהלל תמיד את הרופא ששלח לרפאות אותו כי הוא מומחה גדול וטוב הערך וכי הוא רפא אותו וזהו בודאי פתוי היצר כדי לשחררו מלהלל ולשביח ומלהוסיף בתהילות ד' ולהרבות במצוות ומע"ט ובעבודת השם כי אם הי' רוצה לראות בעיני פקוחה ולהחזיק האמת בנפשו הי' יודע בידיעה ברורה כי אין כח בידי האדם לרפאות בלתי עזרת ד' ורצונו הטוב כי כמה וכמה חולאים אינם נתרפאים מתרת ידי הרופאים המומחים הגדולים עד אשר יעלה לרצון לפני ד' לשלוח רפואה ע"י מומחה פלוני וע"י סם פלוני וכמה פעמים נראה בעליל שאם חלילה אין רצון ד' לשלוח הרפואה אזי לא מזדמן הרופא. הכלל העולה הכל בא בהשגחת השם יתברך אלא שהיצר טח עינים מראות אמנם חכם עיניו בראשו ועיניו לנוכח יביטו לפאר ולרומם תמיד את ד' יתברך ובכל דרכיו ובכל ענינו שהכל בא בהשגחה ולא להשליך הדברים תחת דרכי הטבע וכן בעניני המלחמות שאם מלך א' גובר את חבירו העולם מניחין את הכל לדרכי הטבע ובאמת הכל בא בהשגחת השם יתברך אשר עיניו פקוחות על כל דרכי כל איש ואיש כאשר אנו אומרים ביוצר אור ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית רק הוא יתברך מתלבש את הכל בדרכי הטבע שיהי' נראה כאלו הטביע כן במעשה בראשית אמנם כשהקב"ה עושה נס חוץ לדרך הטבע אזי נראה בבירור שבא בהשגחתו יתברך ואז בודאי הוא מהולל ומשובח בפי כל והנה הבעל העקידה ז"ל כתב כתב לפרש זה פסוק דגדול מעל שמים חסדך ועד שחקים אמיתך דהיינו מה שהקב"ה עושה חוץ לדרך הטבע דהוא מעל שמים דהיינו למעלה מהוראת הכוכבים ומזלות זהו חסדך הוא בבחינת חסד שהוא לפנים משורת הדין מה שהטביע בדרכי הטבע במע"ב ועד שחקים דהיינו מה שהוא בדרכי הטבע שהוא תחת הכו"מ שהוא עד שחקים הוא אמיתך שהוא בבחינת אמת יע"ש וזהו כונת הכתיב להגיד בבוקר חסדך דהיינו להגיד הנס שהוא חוץ לדרך הטבע שהוא נראה לעין כל שהוא בא בהשגחת השם יתברך כדמיון הבוקר שהוא מאיר לכל זהו חסדך כדברי הבעה"ע שהוא בבחינת חסד ואמונתך מה שהוא בחינת אמת שהוא בדרך הטבע הוא בלילות זהו דומה ללילה שאינה נראה לכל שהוא בא בהשגחת השם יתברך רק להמאמירים וקצת מזה מבואר ג"כ בספר אפיקי יהודא רק הוספתי קצת נופח בעזה"י: אמנם כשהקב"ה עושה נס חוץ לדרך הטבע אזי זה הנס מעיד על הכל שהכל בא בעזרת השם יתברך כי זה הנס שחוץ לדה"ט מעיד שגם דרך הטבע גופה הוא בידו הקדושה לשנות אל רצונו הטוב א"כ כל הישועות וההצלחות שבאים בדרך הטבע הכל באים מאתו יתברך ועל כלם הוא יתברך ויתרומם ועם זה מבואר יותר כונת הכתוב הנ"ל כי גדול מעל שמים חסדך פירוש כאשר אתה עושה נס חוץ לדרך הטבע שהוא גדול מעל שמים שהוא חסדך אזי גם עד שחקים אמיתך דהיינו אזי אנו צריכין להודות שגם מה שהוא בדרך הטבע שהוא עד שחקים הוא ג"כ אמיתך וא"ש: וזהו ג"כ כונת הכתוב להגיד בבוקר חסדך אזי ממילא הוא עדות על אמונתך שהוא בלילות ומפני זה אנו עושין זכר לניסים שנעשה לנו חוץ לדרך הטבע למען שלא נשכח מהשגחת השם יתברך עלינו תמיד אפי' כשהוא מתנהג בדרכי הטבע שהכל באים מאתו יתברך אמנם האומות שאין הקב"ה עושה להם ניסים ונפלאות חוץ לדרך הטבע א"כ אין להם ראי' על דרכי הטבע שהם באים בהשגחת הבורא יתברך די להללו ולשבחו אך כשהוא יתברך עושה עם עמו הסגולה נס חוץ לדרך הטבע אזי הוא יתברך פוקח עורים שגם הם רואים שדרכי הטבע גופה הם ברשותו יתברך ובידו הקדושה לנטותה אל כל חפצו ורצנו הטוב ואזי הוא יתברך פותח אלמים שגם הם מהללים ומשבחים עזרתם וישועתם והצלחתם אף שהם בדרכי הטבע להבורא יתברך ומודים שהוא יתברך סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים הגם שהוא בדרך הטבע וזה שאמר דוד המלך ע"ה הללו את ד' כל גוים שבחוהו כל האמים כי גבר עלינו חסדו פירש כאשר גבר עלינו חסדו דהיינו שהקב"ה עושה עמנו נס חוץ לדרך הטבע שהוא בבחינת חסד כדברי הבעל העקידה הנ"ל אזי גם אתם תהללו ותשבחו את ד' על ישועתכם ועזרתכם הגם שהוא בדרך הטבע עכ"ז ממה שגבר עלינו חסדו בחוץ לדרך הטבע תדעו דגם הישועה שהוא בדרך הטבע שהוא בבחינת האמת הוא ג"כ מד' לעולם וזהו שאמר כי גבר עלינו חסדו והמלה כי משמש לפעמים בלשון כאשר פי' כאשר גבר עלינו חסדו אזי תדעו ג"כ דואמת ד' לעולם שהדה"ט שהוא בבחינת אמת שהעולם מתנהג