בית היוצר חלק א קנז

השם אין כאן כיון דהוי שינוי החוזר ע"י שאלה משא"כ מתני' דגנב והקדיש י"ל דמיירי בקדשים שאח"ב א"כ שפיר חל ההקדש מכח יאוש וש"ר או שה"ש שאינו חוזר עי"ש כיון דאח"ב כבר נפיק מרשותי' ול"מ שאלה כסברת החו"י הנ"ל וצ"ע. אמנם לפימ"ש לעיל בישוב קו' הט"ג הנ"ל א"ש די"ל דרבא פריך בדרך ממ"נ דאי מיירי בקשח"ב כמו חטאת ואשם בודאי קשה איך יתחייב כרת בשחטו בחוץ הא לא חל ההקדש כלל כיון דליכא כ"א יאוש גרידא כנ"ל מאי אמרת דמיירי בקדשים שאח"ב דאיכא ג"כ ש"ר או שה"ש כיון דאינו חתר ע"י שאלה כס' החו"י הנ"ל ז"א דא"כ תיהדר קו' הט"ג הנ"ל למקומה דיתחייב דו"ה על ההקדש גופא דנחשוב כמכירה להדיוט ואין לומר דל"ה כמכירה כיון דבידו למיתשל עלה לא נפיק מרשותי' לגמרי כנ"ל ז"א דה"ת בקשח"ב אבל אי מיירי בקשאח"ב תו ל"מ שאלה וא"כ שפיר הוי כמכירה להדיוט ופהג"ש: בזה יש ליישב שי' ר"ת שמביא ראי' מהא דפריך רבא לעולא מגנב והקדיש וכו' ותני עלה וכו' ול"פ מגופ' אמאי פטור מדו"ה והא לאו דהקדש קטבח או יאוש קני לכל מילי ורק לענין הקרבה פסול משום דהוי מצהב"ע וכו' והרי כ' לדחות ראייתו דהלא אי אפי' יאוש ל"ק מ"מ חל ההקדש מטעם יאוש ושה"ש וכמבואר בגמ' ואולם לפמ"ש הדש די"ל דשפיר הוכיח ר"ת דיאוש כדי קני דהא אאפ"ל מטעם שה"ש ז"א דהא הוי שינוי השם החוזר ע"י שאלה מאי אמרת דמיירי בקשאח"ב דל"מ שאלה כס' החו"י הנ"ל זיא דא"כ יקשה קו' הגמ' דיתחייב דו"ה על ההקדש גופא כיון דכבר נפיק מרשותי' לגמרי והוי כמכירה להדיוט. ואעכצ"ל דיאוש לחוד ג"כ קני ואז שפיר י"ל דמיירי בקשח"ב ואפ"ה חל ההקדש אף דל"ה שה"ש כיון דחוזר עי"ש מ"מ שפיר חל מכח יאוש לחוד ולכך שפיר פטור מדו"ה בין על המכירה ובין על ההקדש גופי' מצד דלא יחשב כמכירה כיון דיוכל למישאל עלה כיון דמיירי בקשח"ב כנ"ל וא"ש. אמנם לכאו' יש לדחות דעדיין י"ל דיאוש לחוד ל"ק ורק דההקדש שפיר חל מכח יאוש ושה"ש ומיירי בקשאח"ב דל"ה שינוי החוזר עי"ש וא"ל דא"כ יקשה קו' הש"ס דיתחייב על ההקדש גופי' דו"ה כיון דל"ש שאלה והוי כמכירה להדיוט ז"א די"ל כתי' הש"ס שם דלכך ל"ה כמכירה דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן אכן י"ל דזהו באמת כוונות הש"ס דמשני דמעיקרא תורא דראובן וכו' היינו דלכך ל"ח כמכירה משום דעדיין בידו וברשותי' לשאול על ההקדש ומשו"ה עדיין שמו עליו. ולפי"ז ה"ת אי יאוש כדי קני ושפיר י"ל דמיירי בקשח"ב ואז שפיר י"ל דל"ה כמכירה משום דבידו למישאל עלה ועדיין שמו עליו. משא"כ אי יאוש לחוד ל"ק ורק בצירוף שה"ש וא"ז ע"כ מתוקמא מתני' בקשאח"ב דאל"כ הוי שינוי החוזר עי"ש וא"כ הדרה קו' הש"ס לדוכתי' דיתחייב על ההקדש גופי' דו"ה מצד מכירה דאין לומר כתי' הש"ס דמעיקרא תורא דראובן וכו' והיינו משום דיכול למישאל עלה ולא נתעקר שם בעלים ממנו כנ"ל ז"א דאי מיירי בקשאח"ב תו ל"ש שאלה כס' החו"י הנ"ל וא"ש ודוק. ובזה יש ליישב ג"כ קו' התוס' שם בב"ק דע"ו אהא דמשני מעיקרא תורא דראובן וכו' הא אמרי' לקמן דע"ט גנב והקדיש כו' משלם דו"ה יע"ש שנדחקו ליישב דמיירי בקדשי בה"ב ואולם לפמ"ש בכוונת התרצן דמעיקרא תורא דראובן כו' הוא משום דבידו למישאל עלה לא נפיק מרשות הבעלים כנ"ל. ומעתה לפי סברת החו"י הנ"ל עכצ"ל דמיירי בקדשים שחייב באחריותן ולפי"ז י"ל דהא דלקמן דחייב על ההקדש דו"ה מיירי בקשאח"ב דל"ש שאלה והוי שפיר כמכירה להדיוט וא"ש): אמנם לכאו' עדיין קשה דמ"פ רבא לעולא דלמא לעולם מיירי בקדשים שאח"ב ושפיר חל ההקדש מכח יאוש ושה"ש שאינו חוזר כיון דל"מ שאלה כנ"ל ואין לומר דא"כ יתחייב על ההקדש גופא מצד מכירה כנ"ל ע"ז הי' יכול לתרץ דמיירי באופן זה דהנה לכאו' הקשיתי אהא דפריך הש"ס שם בב"ק ד' ע"ו דיתחייב אהקדש גופא דו"ה דמ"ל מכרו להדיוט ומ"ל מכרו לשמים הלא י"ל דמתני' מיירי באופן זה. דהנה אי' בנדרים דל"ב אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלו לאוכלו מעל ומפרש הר"ן דמיירי שהי' מונח תוך ד"א שלו ומגו דאי בעי זכה לנפשי' זכה נמי להקדש וכיון שלא היתה שלו מעולם ולא זכי בה כלל לעצמו אינו כגזבר עלה לכך אם נטלו לאוכלו מעל יע"ש. ולפי"ז י"ל דמתני' בגזל בהמת חולין מחבירו וכשנתייאש הנגזל לא רצה הגזלן לקנותה לעצמו רק זכו' להקדש וקני ההקדש וכיון שלא קנה לעצמו (כיון דזה מתייאש וזה א"ר לקנות ל"ק כמבואר בסוגי' דבב"ק דס"ו) א"כ לפי"מ שהקשה היש"ש למ"ד דאין חיוב דו"ה רק היכא דאהני מעשיו כגון במכר לאח"י שקנה הלוקח ביאוש וש"ר דמאי בכך דאהני מעשיו מ"מ איך שייך הלשון ומכרו הנאמר בתורה דהא הגזלן ל"ק כלל דלגבי דידי' ל"ה רק יאוש לחוד ומצד קו' זו הוכיח היש"ש שבאותו העת שקנה הלוקח הגזילה קני ג"כ המוכר יע"ש. ומעתה לפי"ז בנ"ד שהגזלן ל"ק גוף הגזילה לעצמו ורק זכותו להקדש א"כ לש"ל דיתחייב מצד מכירה דהא אף דאהני מעשיו שההקדש שפיר חל מ"מ ל"ש בי' הלשון ומכרו כקו' היש"ש לאמת דהא כאן לש"ל שבעת שקנה לההקדש נקנה ג"כ להגזלן דהא הגזלן לא חפץ לקנותו כלל לעצמו והוא לכאו' קו' נפלאה: אכן באמת הדבר נכון דהא אנן פסקי' דאף המוכר לפני יאוש דלא אהני מעשיו כלל ג"כ חייב דו"ה וא"כ מכש"כ בכהא"ג שהועילו מעשיו שחל ההקדש שפיר בודאי חייב דו"ה ופהג"ש ומעתה לפי"ז עדיין ק' קו' הנ"ל דמ"פ רבא לעולא מגנב והקדיש דלמא איירי בקדשים שאח"ב ושפיר חל ההקדש מכח יאוש ושה"ש כיון דאינו חוזר עי"ש. מאי אמרת דא"כ יהי' חוזר וניעור קו' הש"ס הנ"ל דיתחייב על ההקדש גופי' מצד דהוי כמכירה ז"א דיש לאוקמא מתני' בגוונא הנ"ל דהגזלן לא כיוון לקנות לעצמו ורק לההקדש ול"ש ומכרו דאתי' כמ"ד דאינו חייב דו"ה רק היכא דאהני מעשיו ובעי' שיהי' להמוכר ג"כ קצת קנין מחמתו כדברי היש"ש הנ"ל ולכך שפיר פטור מדו"ה. אמנם י"ל דרבא פריך שפיר דליכא לאוקמי בכהא"ג דהגזלן לא זכי לעצמו דא"כ יהי' פסול להקרבה כיון דהוי כמו קרבן שאין לו בעלים כמובן (ועי' במלחמות פ' הגוזל) וא"כ האיך תני עלה בחוץ כהא"ג ענוש כרת הא אינו ראוי' לבוא לפנים ומעתה לפי"ז ממילא מתורץ קו' התוס' הנצב פתח השער דלמה לא מקשה מגופא דברייתא ובהנ"ל א"ש דבלא הא דתני עלה ליה מצי להקשות מגופא דברייתא דאיך חל ההקדש דהי"ל דמיירי באופן הנ"ל דהגזלן לא זכהו לעצמו ורק להקדש ולכן ההקדש שפיר חל מכח יאוש ושה"ש כיון שאינו חוזר עי"ש כס' החו"י הנ"ל ומיירי בקשאח"ב כנ"ל. ולכך שפיר פטור מדו"ה בין על המו"מ שלאחר ההקדש כיון דלא קרי' בי' רעהו ובין על ההקדש גופא מצד דל"ק בי' ומכרו כנ"ל. ולכך מייתי הא דח"ע בחוץ כה"ג ע"כ ואי מיירי באופן זה לא הי' שייך בי' חיוב ברת דהא ל"ה ראוי לפנים כיון דאי"ל בעלים כנ"ל א"ש: וכיון שזכינו לדין ממילא א"ש דברי הרמב"ם הנצב פתח השער שכ' הגונב או הגוזל כו' דאם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר והיינו בעולה כשר מדינא משום דהוי יאוש ושה"ש כיון דבעולה משכח"ל שאח"ב כגון באו' ה"ז ואפי' הוא חטאת ירצה ואף דבחטאת הוי תמיד קשח"ב וא"כ ליכא שינוי השם כיון דהוי חוזר לברייתו ע"י שאלה כנ"ל מ"מ כשר שהכהנים אוכלים אותו והיינו דשייך התקנה שלא יהי' כהנים עצבים ואוקמי' ברשותו וא"ש (ועי' בחי' רע"א שכ' ג"כ הכוונה בזה שכ' רבינו שהכהנים וכו' הוא נתינת טעם כיון דאוכלים א"ב הם עצבים שאוכלים גזילה וא"ש): עוד נלע"ד ליישב קו' רש"י ותוס' הנ"ל דלמה לא פריך רבא לעולא מגופא דברייתא דפוטר מדו"ה וש"מ דיאוש קני ונלע"ד בהקדם דברי הש"ס בב"ק דס"ח ע"ב דפריך רי"ו לר"ל דסובר יאוש קני ממתני' דגנב והקדיש טו"מ דפטור מדו"ה וע"כ מיירי לאח"י דאי לפנ"י מי קדוש יהא רי"ו וכו' ואי יאוש כדי קני מאי ארי' הקדיש אפי' לא הקדיש נמי דשלו הוא טובח ושלו הו"מ ומשני דלעולם לפנ"י והבמ"ע כגון שהקדשו' בעלים בי"ג ופריך ומי קדוש והארי"ו וכו' ומשני הוא דא' כצנועין וכו' יע"ש. והנה לכאורה יש להעיר לפי"מ שהביא האס"ז בפ' המניח בשם הרמ"ה ז"ל דאף דגזל ול"נ הבעלים שניהם א"י להקדישו מ"מ אם גבה הנגזל לבסוף הגזילה חל ההקדש למפרע משום דאמרי' למפרע הוא גובה דא"י לסלק בזוזי א"כ למפרע הוא ברשותו וחל ההקדש למפרע יע"ש. א"כ לפי"ז מ"פ הש"ס ומי קדוש והארי"ו וכו' ודחיק לאוקמי כצנועין דלמא לעולם סובר כרי"ו דא"י להקדיש דשא"ב ואך הבמ"ע כגון שהלך הגזלן וטבחו בפנים ע"ש הנגזל והוי כמו שהשיב הגזילה לבעלים דמה לי אם הקריבו הנגזל בעצמו או שהקריבו הגזלן ע"ש של הנגזל והגזלן אך שליחותי' קעביד (ואפי' אם הקריבו בלא דעת