בית היוצר חלק א קנו

סייעה בעבירה ע"ש וא"כ א"ש דבשלמא בקנין יאוש שפיר הוי מצהב"ע כיון דהמצו' סייעת לעבירה יען שלולא קיום המצו' לא הי' מהני היאוש כלל כיון דהוי אינו ברשותו ורק שע"י המצו' הוא קונה אותו להוציאו מרשות הנגזל כנ"ל. משא"כ בקנין דשינוי מעשה דזה לא נצמח כלל מכח המצו' דגם בעלמא הוי קנין המועיל בפ"ע ולכן שפיר פריך הגמ' וליקניהו בש"מ דל"ה מהב"ע וא"ש (ויומתק יותר לפמ"ש הייע"ק בכ"מ דל"א מצהב"ע כ"א באופן דאם נימא דלא יצא ידי המצו' יתוקן העבירה עי"ז יע"ש וא"ש נכון ודו"ק): ובזה יש ליישב קו' התוס' בב"ק דס"ו ע"ב על אביי דפריך לרבה דסבר יאוש קונה מהא דקרבנו ולא הגזול אי לפני יאוש פשיטא ואלא לאח"י הא קני' ביאוש כו' הלא גם לדידי' יקשה אי יאוש ל"ק פשיטא, ועוד מקשים לשי' ר"ת דאף אי קנה מקודם ביאוש ג"כ הוי מצהב"ע א"כ מ"פ לרבה די"ל דשפיר מיירי לאח"י ואעפ"כ פסול משום מצהב"ע יע"ש, אמנם בהנ"ל י"ל דחדא מתורצת בירך חבירתה. וה"פ אביי לרבה בשלמא לדידי דאמינא יאוש ל"ק והיינו משום דאינו יכול להפקיר דבר שא"ב וא"כ ה"ת בעלמא דהגזלן קנאו לענין חיוב אונסין כנ"ל שפיר ל"מ יאוש משא"כ בנד"ד דגזל לקרבן וא"כ ל"ק לחיוב אונסין כיון דל"ה כל הנאה שלו דהא גם להנגזל כ"ל למיעבד מצו' בממוני' כנ"ל ושוב מועיל היאוש מטעם הפקר ושפיר הו"א דיכול להקריבו ג"כ ע"ז קמ"ל דמ"מ פסול משו' מצהב"ע והיינו כנ"ל משו' דכל הקנין נסתעף מכח המצו' ושפיר הוי המצו' סייעה להעבירה כמ"ש הריטב"א הנ"ל. משא"כ לדידך דאמרת יאוש קני גם בעלמא והיינו משו' דסובר כצנועין דיכול להפקיר דבר שאינו ברשותו כמבואר בפ"י א"כ שפיר קשה הא קני' ביאוש ואין לומר דפסול משו' מצהב"ע ז"א דלדידי' אין המצו' מסייע' להקנין כלל וא"כ ל"ש מצהב"ע כס' הריטב"א הנ"ל וא"ש: ואשר בזה א"ש ג"כ קו' התוס' הנ"ל דמ"פ הש"ס על עולא מהך ברייתא דגנב והקדיש וכו' הלא גם לר"י תקשה אי יאוש קני אף בלא הקדיש נמי פטור כיון דשלו הוא טובח וכו' כמו שהקשה רי"ו על ר"ל בב"ק מהך ברייתא ולפי הוצעותינו הנ"ל א"ש די"ל דבאמת בעלמא סבר ר"י דיאוש ל"ק והיינו מטעם שכ' הפ"י משו' דא"י להפקיר דבר שא"ב. ואמנם הכא בחטאת גזולה דל"ק הגזלן לחיוב אונסין כיון דאין כל הנאה שלו משו' דנ"ל להנגזל למיעבד מצו' בממוני' א"כ כל היכא דאי' ברשותי' דמארא אי' כנ"ל וע"כ שפיר סובר ר"י כאן דיאוש קני באמת מטעם הפקר ולמצה"ב לא חייש ר"י כמ"ש תוס' וא"כ א"ש דלא הש"ס על ר"י אפי' בלא הקדיש נמי פטור מדו"ה כיון דשלו ה"ט ז"א דבלא ההקדש שפיר מודה ר"י דיאוש ל"ק ושפיר חייב בדו"ה ואך כשהקדיש שפיר חל הקנין יאוש מטעם נ"ל לאינש למיעבד מצו' בממוני' כנ"ל. ובשלמא בב"ק שפיר צריך רי"ו לר"ל אפי' בלא הקדיש נמי יפטור דשלו ה"ט וכו' כיון דר"ל סובר בהדיא שם ל"ש אלא לפנ"י אבל לאח"י שלו ה"ט וכו' וע"כ דסובר דבכל מקו' יאוש קני אף היכא דלא גזלו למצו' פריך הגמ' שפיר. משא"כ לר"י לק"מ כיון דלא מצינו שיסבור בעלמא דיאוש כדי קני ורק הכא לענין חטאת שוב שפיר יש לחלק כנ"ל וא"ש: ומה נמלצו לחכי ליישב בזה קו' התוס' בד"ה שלא יהי' מזבח אוכל גזילות וא"ת וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע יע"ש ולפימ"ש דבאמת גם ר"י סבר בעלמא דיאוש כדי ל"ק משו' דאינו יכול להפקיר דבר שא"ב ורק הכא בחטאת דל"ק לחיוב אונסין כיון דאין כל הנאה שלו דגם הנגזל נהנה בקיום המצו' של חבירו וא"כ תו הוי ברשותו ולכן שפיר מהני היאוש מטעם הפקר כנ"ל. ומעתה בחטאת שנודעה לרבים שתקנו חכמי' שלא תהי' מכפרת מטעם שלא יהי' מזבח אוכל גזילות א"כ תו לש"ל ניחא לי' לאינש כו' כיון דאין כאן מצו' כלל וא"כ תו קנאו הגזלן לחיוב אונסין כמו בעלמא כיון דכל הנאה שלו וא"כ שוב אינה מכפרת מן הדין כיון דאז באמת יאוש ל"ק מדאו' כיון דאינו ברשותו ומחוייב מה"ד להביא קרבן אחר וא"ש כו"פ בס"ד: ומעתה לפי"ז א"ש פסקי הרמב"ם ז"ל דשפיר פסק הכא כר"י דר"ת בין נודעה ובין ל"כ מכפרת ואף דבעלמא פוסק דיאוש כדי ל"ק היינו מטעם דאינו ברשותו להפקיר כס' הפ"י הנ"ל. משא"כ הכא בקרבן דל"ק הגזלן לענין חיוב אונסין כיון דאין כל הנאה שלו כיון דנ"ל להנגזל למיעבד מצו' בממוני' וא"כ לא יצא מרשות הנגזל כלל ושוב שפיר מהני היאוש מטעם הפקר ולכן שפיר פסק כאן כר"י דמכפרת וא"ש והוצעתי חילוקי זה לפני כ"ק מר זקיני הגאה"ק זצ"ל זי"ע והוטב בעיניו למאד בס"ד: אמנם עדיין חל עלינו חובת ביאור לבאר מ"ש הרמב"ם ואפי' חטאת. ואחזה אנכי בס"ד ליישב הדבר ע"נ. והוא ליישב קו' רש"י ותוס' בגיטין דנ"ה אהא דפריך רבא לעולא מגנב והקדיש וכו' ותני עלה בחוץ כהא"ג ענוש כרת וא"א יאוש ל"ק כרת מאי עבידתי' הלא גם בלאו הא דתני עלה ג"כ ק' מגופא דברייתא דקפוטר מדו"ה והלא אי יאוש ל"ק ל"ה הקדש כלל יע"ש. ונלע"ד דהנה בס' טוב גיטין הקשה קו' עצומה בהא דפריך הש"ס מותני עלה בחוץ כה"ג ע"כ דהלא בלא זה ג"כ קשה למה דמבואר בסוגי' דבב"ק דבקדשי בה"ב מחייב על ההקדש גופי' דו"ה דמה לי מכרו לשמים ומה לי מכרו להדיוט ורק בקדשי מזבח פטור דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ובכהא"ג דפסול להקרבה הרי הוא כקדשי בה"ב וא"כ לחייב על ההקדש עצמו יע"ש שנדחק בזה. ולפענ"ד נראה לתרץ ע"נ דהנה בס' ים התלמוד בב"ק שם ד' ע"ו הקשה דמ"פ הש"ס שם דליחייב על ההקדש גופי' מצד דיחשב ההקדש כמכירה הא בידו למיתשל עלה ולא נפיק מרשותו יע"ש. ולפענ"ד נראה דא"ש לפי"מ שהעלה החות יאיר בתשו' סי' ק"ו והובא ג"כ במ"ל בה' מעה"ק דהא דאמרי' בכ"מ דיכול לשאול על ההקדשות ה"ד בכי הא"ג שאמר הרי עלי שחייב באחריות וא"כ ברשותי' קאי ולא נשתנה רשות אבל באו' הר"ז דכל היכא דקאי ברשותו דגבו' קאי והוי כאלו בא ליד הגזבר יע"ש וא"כ לפי"ז י"ל ג"כ כאן כיון דיאוש כדי ל"ק רק דההקדש חל מכח שינוי רשות וכבר כתבו התוס' בב"ק דס"ז דש"ר ל"ה כ"א בקדשים שאח"ב א"כ ע"כ הא מתני' דגנב והקדיש דפטור מדו"ה ע"כ לא מיירי כ"א בקדשים שאח"ב וא"כ בכהא"ג שפיר פריך הש"ס דיתחייב על ההקדש גופי' דו"ה דניהוי כמכרו להדיוט ואין לומר דכיון דבידו למישאל עלה לא נפיק מרשותי' ול"ח כמכירה ז"א דבקדשים שאח"ב ל"ה ברשותי' למיתשל עלה ושפיר נפיק מרשותי' לגמרי ופהג"ש. (ויהי' מחה ראי' גדולה לס' החו"י הנ"ל.) וע"ז שפיר הוצרך הש"ס לשנוי מעיקרא תורא דראובן וכו'. משא"כ אליבא דעולא דס"ל יאוש כדי קני לפי שי' ר"ת בסוגיין ורק להקרבה פסול מצד מהב"ע וא"כ שפיר י"ל דמתני דגנב והקדיש מיירי בקדשים שחייב באחריותן ואעפ"כ שפיר חל ההקדש מצד יאוש כדי אף דל"ה ש"ר וא"כ שוב שפיר י"ל אף דפסול להקרבה מ"מ ל"ה כמכירה להדיוט כיון דבידו למיתשל עלה ולא נפיק מרשותי' כקו' היה"ת הנ"ל לאמת ול"צ לתי' הש"ס דמעיקרא תורא דראובן וכו' וא"ש דמיושב קו' הט"ג ע"נ (ולכאו' הי' מקום אתי לפרש בזה דברי התוס' בב"ק ד' ס"ז ע"א בד"ה מעיקרא טבלא דהקשו דהא הוי שינוי החוזר ע"י שאלה יע"ש. ולכאו' צל"ה דלמה לא מקשים התוס' ג"כ על הא דהקדשן הקדש דמשני הש"ס דמעיקרא חולין והשתא הקדש והא הוי שינוי החוזר ע"י שאלה ואולם לפי סברת החו"י הנ"ל הי' א"ש דעל ההקדשן לא הו' מצי לאקשוי' דהומ"ל דמיירי בקדשים שאח"ב והוי כמו דאתי ליד גזבר דל"מ שאלה כנ"ל. וע"כ תסובו קו' דוקא על הא דמעיקרא טיבלא דשם ל"ש לחלק כנ"ל. איברא דמתוס' גופי' מוכח דלית להו הך סברא לחלק לענין שאלה בין קשח"ב לקשאח"ב דהא התוס' בעצמם כתבו בדיבור שאח"ז בד"ה מעיקרא חולין וכו' וז"ל בקדשים שאח"ב ל"ה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות אלא בעי לאוקמי' אפי' בחטאת ובאשם דאע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן מ"מ שה"ש יש כאן עכ"ל הרי מפורש יוצא מדבריהם דמיירי בקדשים שח"ב מדלא משני הש"ס דהוי ש"ר. וא"כ דמיירי בקשח"ב שוב שפיר מצי למיתשל עלה וא"כ עדיין דברי התוס' הנ"ל צ"ב מדוע לא מקשי' ג"כ על הא דהקדשן הקדש דהא הוי שינוי החוזר ע"י שאלה וצ"ע): והנה לכאו' יש להקשות דמ"פ רבא על עולא מגנב והקדיש וכו' דהלא שפיר יש לחלק דבמתני' דאיירי בחטאת דהוי קדשים שח"ב ומשו"ה שפיר קסבר עולא דמה"ת אינו מכפרת כיון דיאוש כדי ל"ק ואין לומר דהוי שה"ש או ש"ר ז"א כיון דבחטאת קיימי' דהוי קשח"ב א"כ ל"ה ש"ר כמ"ש תוס' הנ"ל וגם שינו