בית היוצר חלק א קנג

קודם שבא הספק הב' לא נוכל תו לצרפו לס"ס משו' דכבר החלטנו והחמרנו לאסור בספק הא' וא"כ בספיקא דפלוגתא דרבוותא דכבר החלטנו להחמיר ולאסור ולמה אנו מצרפין אותו תו לס"ס אך זה אינו דומה כלל דבשלומא התם דהוי הס' הא' בהמעשה אם נטרפה או לאו ואנו מחמירין לאסרו א"כ כיון דהחמרנו לאסרו תו שוינן אותו כחתיכה דאיסור' ולזה שפי' מקרי ודאי איסור ולא נוכל תו לצרפו לס"ס משא"כ כאן בס' פלוגתא דרבוותא דאע"ג דאנו מחליטין ומחמירין לפסוק כדברי האוסר עדיין לא הוי זה כודאי איסר רק מחמת ספק אנו מחמירין ולזה שפיר מצרפינן אותו לס"ס וממילא זהו החילוק דלגבי ס' בהמעשה גופא אם נטרפה דאנו מחמירין לאסרו ואנו מחליטין דנעשה המעשה באופן דנטרפה ולזה ממילא לאחר החומרא חשבנו אותו לודאי איסור וממילא לא נוכל תו לצרפו לס"ס וא"כ לא נוכל להתירו למכרו לנכרי מצד ס"ס דדלמא לא ימכרנו לישראל משא"כ בספק דפלוגתא דרבוותא דא"ג דאנו מחמירין לאסרו עדיין משום זה לא נשתנה עוד הלכה לפסוק ולאסרו ועדיין הס' דפלוגתא במקומו עומדת ואין אנו מחמירין אלא משו' ספיקא ולזה שפיר נוכל להתירו למכרו לנכרי מצד ס"ס דדלמא לא ימכרנו לישראל וא"ש: וממילא ג"כ כאן בספיקא אי יש דרוסה לשועל ג"כ אעפ"י דאנו מחמירין לאסרו עדיין הספיקא במקומו עומדת אי הלכה כהאי לישנא דיש דרוסה לשועל או לאו וא"כ אין אנו מחמירין אלא משו' ספיקא ולא נחשב לודאי משו' האי חומרא כיון דלא נשתנה הלכה משו' הא דאנו מחמירין לאסור כמו לעיל גבי פלוגתא דרבוותא וממילא שפיר נוכל להתירה למכרו לנכרי משו' ס"ס כנ"ל כמו דאנו מתירין למכרו לנכרי גבי פלוגתא דרבוותא ובפרט דאיכא עוד סניפים להתיר כנ"ל. אמנם בזה איכא ג"כ מחלוקת דהי מני' עדיף או להתיר למכרם לנכרי או להשהותו עד שתטול בצים או עד י"ב חודש דהח"ס בסי' נ"ז מתיר יותר למכור מלהשהות משו' תקלה ואדמ"ו זצוק"ל בספרו אמרי א"ש בסי' כ"ב חולק עליו ומסיק דיותר יש להתיר להשהות מלמכור לנכרי וכבר הארכתי בתשובה הנ"ל להסכי' לדברי אדמ"ו זצוק"ל ובפרט בנד"ד שאינם רבים רק שלשה אוזת רק אם התחילו להלעיט אותם שאינם ראוי' להשהות בודאי מותר למכרם: ועל מה שכתבת על דברי אדמ"ו זצוק"ל שכ' לחתנו על מה שכ' לחלק בין אם הדורס הוא בעל כנפים או לא שהוא חילוק ישר והוא נכלל בדברי הב"מ שכ' דלעולם משערי' כל היכא שיכול להשיגו שע"ז הקשה הפמ"ג על הכה"ג שכ' סברא זאת דלשון הש"ע מורה במה שכ' עוף הדורס לכלוב או לול שלהם משמע הא לחצר ודיר עוף הדורס שרי שמא לא השיגם נלענ"ד שזה לא קשה כלל משו' דנוכל לומר דהש"ע איירי בעוף הדורס שאין לו כנפים שאין יכול לפרוח באויר אבל עוף הדורס שיש לו כנפים שיוכל לפרוח באויר בודאי שפיר נוכל לומר דגם בחצר ודיר ג"כ לא הוי מקו' רחוב וזהו שמפרש אדמ"ו זצוק"ל עוף בעל כנפים מה שאינו מוזכר בכה"ג כדי שלא יקשה קו' הפמ"ג הנ"ל וא"ש: ומ"ש ליישב דברי הטו"ז בס"ק י"ב שכ' וה"ה אם חתכו היד התחוב בו במה שהניחו המש"ז בצ"ע דמה בא להשמיעינו הלא גם במחבר כ' כן וכתבתי דכוונת הטו"ז להשמיעינו דבדברי המחבר הי' מקו' לטעות דאפי' לא חתכו אותו היד התחוב אלא ידו השנית ג"כ אינו מטיל ארס מחמת יראה ולזה כ' הטו"ז דדוקא אם חתכו היד התחוב אינו מטיל ארס ולאפוקי באם חתכו היד השני ע"כ דבריך. ואם נימא שזה ניתן להאמר דהי' הוא דמחמת יראה מכח החתיכת היד אזי אינו מטיל ארס אזי אין אנו צריכי' לומר דחתכו יד השנית אלא דאפי' אם חתכו אותו יד התחובה והוציא את ידו בשעת החתיכה ג"כ אינו מטיל ארס מחמת יראה ולזה אשמעי' הטו"ז דזה אינו אלא דבעינן שישאר ידו תחובה עד לאחר החתיכה אבל אם הוציא ידו בשעת החתיכה ג"כ מטיל ארס ולזה שפי' כ' הטו"ז וה"ה חתכו היד התחוב בו דהיינו שצריך להיות תחוב בו עד לאחר החתיכה אזי אינו מטיל ארס וא"ש: וכעת אין לי פנאי יותר לכתוב כי גם בזה עשיתי הפסקות הרבה מחמת טרדותי המרובי' עד שהי' ביכלתי לגמרו דברי אביכם הזקן המעתיר בעך אריכות ימיכם ושנותיכ' בנעימי': ה"ק יואל צבי ראטה חופק"ק הנ"ל: סימן נ"ד המתי' חיים יכתוב ויחתום לחיים בהצלחה ופרנסה וסיעתא מן השמי' לכבוד אהובי בני חביבי כנפשי ה"ה הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה הרוממות חו"ב כש"ת מו"ה משה שמעון ני' אבד"ק דיורע יע"א מכתבך הנעים הגיעני וכו' והנה מ"ש שחפשת ולא מצאת בבה"ג שצריך להוציא הריאה ולבודקה וא"ל טריפה מספק הנה לא ראינו אינו ראי' והמרדכי בפ' הכל שוחטין מביא כן בשם הבה"ג ע"ש רק שיש שם טעות סופר שבמקו' ובה"ג כ' וכהאי גוונא וכן מביא הג"א בפ' הכל שוחטין בפי' בשם המרדכי בשם הבה"ג וכן מביא הב"י. ומ"ט הב"י בסי' ל"ו בשם בעל העיטור שמצריך לכל ריאה להוציאה ולנפחה והקשית שמוכח בבעה"ע גופא בשני מקומות להיפוך ולא היית צריך להרחיק עדותך הלא הב"י גופא כ"כ בסי' ל"ט בשם בעה"ע לאחר שהביא המרדכי בשם בה"ג דהריאה צריך נפיחה דלא כרש"י כתב אח"כ דהרא"ש מסכי' לרש"י וכן דעת בעה"ע ע"ש ע"כ נלע"ד בבירור דנהפוך הוא דבסי' ל"ו הוא ט"ס דבמקום בעה"ע צריך לכתוב בה"ג ואזי א"ש הכל בעה"י עיין היטב: ועל גוף הקו' מהדרישה הי' נלענ"ד ליישב בפשיטות דהא דכ' הבה"ג על רבא דא' ריאה דאיגלד כאהינא סומקא כשירה וכ' עליו הבה"ג והוא דלא מפקא זיקא אין הכוונה דדוקא באיגלר והוא דצריך בדיקה דל"מ זיקא דהא בכל ריאה צריכה בדיקה לדעתו רק דאתי הבה"ג לפרש דברי רבא לאפוקי מדעת הרא"ש ז"ל דכ' עליו אעפ"י שאין הלשון הגמ' משמע כדבריו דלשון כשר משתמע אפי' בלא בדיקה יע"ש. וא"כ היינו יכול ללמוד מדברי רבא דא"צ בדיקה אפי' באיגלד דאיכא ריעותא ומכש"כ היכא דליכא ריעותא ולזה הוצרך הבה"ג להשמיענו לפרש דברי רבא דאע"ג דקאמר סתם כשר ועכ"ז הוי פירושו דצריך בדיקה והא דכ' סתם כשר היינו משו' דלא הוצרך רבא זאת להשמיענו גבי איגלד דצריך בדיקה כיון דבכל ריאות אפי' היכא דלית להו ריעותא ג"כ צריכה בדיקה לדברי בה"ג ז"ל ודברי בה"ג עולין יפה בעזה"י בפשיטות: ואגב חביבותיך אכתוב לך עוד ישוב על קו' הדרישה הנ"ל ע"ד פלפול דהנה בחולין דף מ"ו ע"ב בתוד"ה והלכתא כתבו ח"ל בכל דוכתי קיי"ל כרבינא לקולא ולא הוצרך לפסוק כאן אלא משו' דבעינן לאתויי רב יוסף ע"ש ולכאו' יש להבין דבלא זה ג"כ יוכל לאתויי הא דר' יוסף. ונלע"ד דהנה על האי ריאה דאוושא מסיק ר' יוסף דא"ל מבצבצא כשר והא דאוושא זיקא דביני וביני הוא ופירש"י ז"ל דהרוח יוצא מבפני' דרך הנקב ואינו יכול לצאת לחוץ מפני קרום העליון שמגין יכנוס הרוח בין הקרומי' לפיכך הוא משמעת קול ע"ש ולכאורה יש להבין לפמ"ש הב"י בסי' ל"ו אחר שהביא דברי הרשב"א ז"ל דניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשירה וז"ל שהרי ב' העורות דבוקים הם זה עם זה ורוח לא בא ביניהם על הרוב ואפי' את"ל שיכנס הרוח בזה ויוצא בזה כיון שאינם מכווני' זכ"ז לית לן בה הלכך כדברי הרשב"א עיקר ע"ש. א"כ לפי"ז איך נוכל לומר דהא דאוושא הוא משו' דהרוח בא בין הקרומי' הלא הם דבוקי' זב"ז יותר הי' סברא לומר דאעפ"י דלא בא הרוח בין הקרומי' ג"כ אוושא מחמת רוח שבתוך הריאה מחמת שניקב הסימפון לחבירו דטרפה א"כ הי' ראוי' להיות טריפה אפי' היכא דלא מבצבצא. ולפי"ז הי' קצת ראי' מכאן להשיטות דסברו דמקבו הסימפונות כשר אפי' לחבירו כמבואר בהש"ך סי' ל"ו ס"ק כ' ע"ש וזה יהי' הפי' בהגמ' דקאמר והאי דאוושא זיקא דבינו ובינו הוא היינו בתוך הריאה בין הסמפונו' כנ"ל וממילא לפי"ז הי' נפקותא דלפירש"י ז"ל גבי ריאה דאיגלד כשאוושא הריאה לא מהני בדיקות הריאה במים פושרין במתכילתא דכאן אע"ג דלא מבצבא ג"כ טריפה כיון דלא נוכל לומר דאוושא מחמת הרוח שבין הקרומי' אבל אי אמרי' כהפי' שכתבנו דאוושא מחמת הסימפונת גם לריאה דאיגלד דאוושא ג"כ מהני בדיקה. אמנם רוב הפוסקי' אסרו בניקבו הסימפון לחבירו ובה"ג והרמב"ם ז"ל אוסרי' אפי' בנקבו הסימפון להבשר ע"ש. א"כ בודאי קשה לכאורה להכשיר ריאה דאוושא כנ"ל. ולזה נלע"ד דיש מכאן ראי' להרשב"א ז"ל דניקבו זה שלא כ"ז כשר