בית היוצר חלק א קנב

ראתה ז' היא נכדי תחי' וכעת פניתי לי קצת פנאי להשיבך על השאלה שנשאלת בגליל שלך על שלשה אווזות שהיו בלול שלהם ובלילה שמעו צעקת האוזות ועמדו והלכו לראותם וראו ששועל יש שם בניהם והלול הוא מקורה וגם לא הי' באפשרות להם לברוח מפניו כי כאשר נכנס השועל דרך הדלת נפלה הדלת על מקומו עכ"ל השאלה וכתבת שלא מצאת להם היתר אכילה כ"א למכרם לנכרי הי' נראה להתיר כיון דאיכא תרי שמא חדא שמא לא דרס ועוד שמא לא יחזיר וימכרנו לישראל עכ"ל הנה מכח הנהו תרי שמא עדיין אין להתיר אותם למכור לנכרי דא"כ כל ספק דרוסות שאנו חוששין לאוסרם יהי' מותרין למכרן לנכרי ובאמת איתא בש"ס פא"ט ד' נ"ד ע"ב וכל הפוסקים דאסור למכור ס"ד לנכרי כמבואר בש"ך בסי' כ"ז בס"ק נ"א דאין להתיר למכור לנכרי משום ס"ס זו רק בס"ד היכא דאיכא פלוגתא דאמוראי או רבוותא עיי"ש וכן בכמה מקומות בסי' זה מבואר כן בדבריו וא"כ ממילא עפ"י פשוטו אין להתיר למכרן אמנם עדיין איכא לעיין לפי"מ שמבואר בסי' י"ב שכתב המחבר יש מי שאומר דהיכא דלא ידעינן אי שתק ואי צווח ואי מקרקרין אינהו ואי שתקו לא חיישינן לה והרמ"א כתב ויש אוסרין בכה"ג ויש לחוש לדבר ואסור וכתב הש"ך בס"ק ל"א משמע אבל למכור לעכו"ם מותר עיי"ש והנה בנד"ד ששמעו צעקת האוזות אבל לא נתנו לב לזה אם גם השועל צועק או לא ובקל יוכל להיות שגם הוא צועק רק מחמת קול צעקת האווזות לא שמעו צעקת השועל וא"כ הוי בכלל הא דלא ידעינן אי שתק או צווח דמתיר הש"ך למכרו ואפי' לאכילה מתיר בשם הספר אפי רברבי בהפ"מ וטעם ההיתר כתב הש"ך בס"ק ל' דהסברא היא דלא אמרי' חוששין לס"ד אלא היכא דאיכא ריעותא הא לאו הכי לא דרוב חיות בחזקת שאין דורסין הם עיי"ש ובזה שפיר מיושב קו' השפ"ד ס"ק כ"ד אדברי הצמח צדק סי' ק' דהא דאמרי' דאם חתך רישא דחד מני' נח רוגזי' וה"ה הרגוה דבעינן דוקא שראה הזאב בעינו שמתה הבהמה הא כשמתה אח"כ לא נח רוגזי' ואם מצא למחר מת חיישי' שמא אח"כ מתה והקשה השפ"ד דהא פסק המחבר אם ספק אם קרקרו שרו דספיקא הוי ואוקימנא אחזקה וא"כ כל ספיקא נימא לקולא עי"ש שמאריך ואנכי לא הבנתי שום קו' לפי דברי הש"ך הנ"ל דכאן דליכא ריעותא כלל אין חוששין לס"ד משום דרוב חיות בחזקת שאין דורסין הן כנ"ל והנה כ"ז שפיר היכא דלא חזי' שום ריעותא ואנו מסופקים אי צווח הדורס או שתק בודאי אין לחוש לס"ד אבל התם דחזינן שדרס ואיכא ריעותא גדולה רק שהספק אם ראה שמת ונח רוגזי' בודאי חיישי' להספק כיון דליכא למימר דרוב חיות אין דורסין דהא חזינן דררס רק דלא ידעינן אי נח רוגזי' וע"ז ליכא רובא וא"ש. אמנם עדיין לא הבנתי מפני מה זה לא נקרא ריעותא במה דחזינן דהדורס על ביני' אם כן בודאי הוא משום דרוצה לדרוס והוא ראוי' לדרוס ואמאי לא חיישי' שבאמת דרס אך לפי מה שכ' המשבצות בס"ק י"ד דאיכא כאן עוד ספק שמא למטה מהחלל הגוף דרס א"ש. ובזה יהי' שפיר מיושב דברי העט"ז שמביא הש"ך בס"ק ל' הטעם דהוי ס"ס ספק שמא שתקו כולם או צווחו כולם ואת"ל הוא שתק והם צווחו שמא מחמת יראה צווחו ולא דרסן וכ' עליו הש"ך דלא שמע ס"ס כזה דהא בספק הראשון כשאתה אומר שמא צווחו או שתקו כולם מוכרח אתה לומר ג"כ שמא לא דרסן והיינו הס' השני והכל הולך למקום אחד עיי"ש ולפי הנ"ל ניחא דשפיר הוי ס"ס גמור דבספק הראשון אנו אומרים שלא דרס כלל ובהספק השני אנו אומרים דאפי' אם דרס שמא לא דרס במקום שהבהמה נטרפת בהאי דרוסה דהיינו למטה מהחלל הגוף כנ"ל ואפשר שזהו כוונת העט"ז במה שכ' ואת"ל הוא שתק והם צווחו שמא מחמת יראה צווחו ולא דרסן דהיינו שלא נדרסו במקום הראוי' לדרוסה ולזה לא קאמר העט"ז ולא דרס אלא ולא דרסן דהיינו אף אי נימא דהוא דרס עכ"ז יוכל להיות שהם לא נדרסו כנ"ל וא"ש: ובזה נוכל שפיר ליישב קו' הבינת אדם בשער רוב וחזקה סי' י"ג שהקשה על הרשב"א דמתיר בס' שתקו כולם או צווחו כולם דמ"ש ס' זה משאר ס' טריפות עיי"ש דמאריך בזה ולפי הנ"ל ניחא כיון דאיכא כאן ס"ס שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא לא דרס כנגד חלל הגוף כנ"ל וא"ש. ומעתה בנד"ד דג"כ לא חזי' בהאווזות גופא שום ריעותא שיהי' נדרסין בודאי איכא לומר בהו האי ס"ס שמא לא דרסן כלל ואת"ל דרסן שמא לא דרסן עד חלל הגוף אמנם הרמ"א מחמיר בזה כדברי הר"ן ז"ל איכא למימר שהסברת הר"ן הוי כיון דחזי' דהדורס לא נח רוגזי' עד שממית אותו וא"כ כל כוונת הדורס הוא להמית וכמ"ש בהגהות דרישה שחזקה על הנדרס שאינו ניצל מן הדורס והיינו ג"כ משום שכל מגמתו של הדורס אלא להמית ולזה בודאי הוא דורסו במקום שיוכל להמיתו ולזה הוי סברת הר"ן דזה לא מקרי ספק השקול דדלמא דרסה במקום שאין הארס מטריפו כיון שכל מגמתו להטריפו בודאי דורסו במקום שמטריפו ולזה לא מקרי ס"ס ולזה אוסר הר"ן ז"ל ורמ"א ז"ל חושש לאסור כדבריו אבל למכור לנכרי שפיר מתיר הש"ך ובהפ"מ מתירו אפילו באכילה כנ"ל וא"כ בודאי הי' נראה להתיר בנד"ד שלא ידעו אם השועל שתק או צווח למכרו אמנם עדיין הדבר זה תלוי' אם כשיצאו לראות האווזות אם עדיין צעקו האווזות והשועל שתק א"כ איגלאי מילתא למפרע שגם מעיקרא הוא שתק והם צעקו ועוד אפשר לומר שזהו הספק שמא לא דרס נגד חלל הגוף זהו דוקא שייך לומר גבי בהמה כיון שיש הרבה גבי' שלא כנגד חלל הגוף משא"כ באות שהוא דבר מועט גבי' שלא כנגד חלל הגוף בודאי אין זה ספק השקול לומר שמא לא דרס נגד חלל הגוף ועוד יותר נוכל לומר שמא לא התיר הרשב"א אלא כשלא ידעי' כלל אם שתקו כולם או צווחו כולם דאיכא תרי צדדים להתיר או שתקו כולם או צווחו כולם משא"כ כאן ששמעו שצעקו האווזות דליכא אלא חד צד להתיר דדלמא גם הוא צווח בזה אפשר דלא התיר הרשב"א וממשמעות לשון הרשב"א משמע קצת כן וא"כ עדיין אינו מוכרח להתיר למכרם. ועכ"ז נלענ"ד להתיר למוכרם דהנה הרי"ף והרשב"א והרא"ש ז"ל כתבו דלגבי שועל דאיכא תרי לישנא בגמ' דלחד לישנא יש לו דרוסה ולאידך לישנא אין לו דרוסה ולזה מצד ספיקא מחמרי' גבי' לומר דיש לו דרוסה אפי' בגדיים וטלאים וכש"כ בעופות יע"ש וא"כ הא דאמרי' דיש דרוסה לשועל אינו אלא מחמת ספק ואפי' בעופות אינו אלא מחמת ספק כמבואר ברשב"א דלהאי לישנא דאמרי' אין דרוסה לשועל אין לו כלל ארס כמו דאמרי' אין דרוסה לכלב דאין לו כלל ארס ואפי' בעופות וא"כ בספק דרוסה בשועל הי' סברא להקל מכח ס"ס וכבר הארכתי בענין זה בתשובה ארוכה מה שהשבתי לאחי מו"ה יהושיע יהודה ז"ל ומעתה עכ"פ למכרו לנכרי בודאי ראוי' להתיר בנד"ד שלא ידעינן בבירור שדרס נגד חלל הגוף כנ"ל דבודאי איכא ס"ס גמורה רק עכ"ז אין להתירו באכילה על סמך האי ס"ס כמבואר ברמב"ם בה' שחיטה פ"ה ה' י"א שכתב וכן בשועל או נמי' שנכנס לבין העופות והוא שותק והן מקרקרין חוששין שמא דרס עי"ש אבל בודאי למכרם לנכרי שפיר נוכל לסמוך על האי ספיקא דדלמא שועל אין לו ארס משום דהוי כמו ספיקא בפלוגתא דרבוותא דהא כאן הרבוותא ג"כ מסופקים בזה דאיך הלכה בהנהו תרי לישנא ואזלי מספיקא לחומרא כנ"ל רק דהרמב"ם ז"ל נראה שתופסו לודאי איסור וע"כ בודאי יש לסמוך על הנהו רבוותא דסברו דלא הוי אלא ספיקא ולהתירו למכרו: אמנם עדיין יש לפקפק בזה קצת לפמ"ש בכללי ס"ס ממנחת יעקב והוא מובא בבינת אדם בסוף שער קבוע בסי' ח' וז"ל ודוקא ס' פלוגתא דרבוותא אבל אי מספקי' מה אמרו בי' קמאי או שהראשונים גופא נסתפקו בדבר לא מקרי ספק כלל וכו' וא"כ לפי"ז גם כאן לענין ס' אם יש דרוסה לשועל שהרבוותא גופא מסופקים בזה לא מחשיב למקריא ס' וממילא אין להתירם למכרם אך זה אינו דהא המנחת יעקב מסיים שם הטעם דלא מחשב ס' משום דנקרא ע' חסרון חכמה יע"ש והנה כל זה ניחא אי הוי הספק בסברא משא"כ כאן דהספק מחמת דלא ידעינן אי הלכתא כלישנא דיש דרוסה לשועל או דהלכתא כלישנא דאין דרוסה לשועל ומספיקא מחמרי' זה ודאי מקרי ס' דהא ודאי לא מקרי ס' חס"ח ועוד דהא ס' לכל העולם וא"כ בודאי נוכל לסמוך ע"ז למכרו לנכרי כמו בספק בפלוגתא דרבוותא ובפרט דאיכא עוד כמה סניפים להתיר כנ"ל. ועוד יותר נלענ"ד להסביר דמפני מה אנו מקילין גבי ספיקא בפלוגתא דרבוותא למכרו משום דאיכא ס"ס הא' שמא הוא מותר ואת"ל דאסור דלמא לא ימכרם לישראל ולגבי ס' בענין המעשה גופא לא מקילינן למכרו לנכרי דהנה לכאורה יש להבין לפי שיטת הר"י בסוף סי' ק"י דהיכא דנודע הספק אחד