בית היוצר חלק א קנא

מהעלי' באופן שאין הדורס יוכל לבא מהלול להעלי' בקל אזי בודאי אין אנו מחזיקין ריעותא ממקום למקום לומר שבאותו פעם דרס ופצע גם את התרנגולת שבעלי' ולא נח רוגזי' וכמו שכ' הר"ן גבי קטע ראשו של אחד מהם וז"ל ולא חיישי' שמא בתחילה דרס את האחרים ואח"כ הרגו לזה דכיון שהם עומדים במקום שיוכל לדרוס איזה שירצה אי אומר שזה דרס ראשונה והרגו עכ"ל ומביאו הטו"ז בס"ק ט' וכתב עליו דלא מחזקינן ריעותא באחרים באם נוכל לומר שהרג את זה תחילה עכ"ל וא"כ גם כאן לא מחזקי' ריעותא ממקום למקום לומר שגם בעלי' דרס ופצע את התרנגולת באותו הפעם אלא אנו תולין שבאותו פעם לא הי' בעלי' רק בלול התחתון לבד הי' אז וחתך ראשו של זו בראשונה ונח רוגזי' וזה שבעלי' הי' בפעם אחרת ואפשר מדורס אחר ולגבי זה הדורס אחר שדרס בעלי' ג"כ לא מחזקי' ריעותא ממקום למקום לומר שדרס גם בלול התחתון כמבואר במג"א בסי' תס"ז דלא מחזקי' ריעותא ממקום למקום כמובא במהר"ם שיק הנ"ל ובל"ש בסי' כ"ה כמובא בעצי לבונה יע"ש ובפרט לפי מה שכתבת שכמעט אינו במציאות שיכנס שם דורס ויוכל להיות שבר האוזא הוציא ראשו דרך החלל ובאותו הפעם דרסו וא"כ ממילא מותרים הנשארים לפי מה שכתבתי לך בתשובה הקודמת בשם המשבצות ס"ק י"ד דהיכא דלא יוכל להשיגם הוי כלא על דשמא לא השיגם אמנם את זה יוכל להבחין איך הבר אוזא הי' מוטל לאחר שהרגו דאם הוא אצל החלל אזי בודאי הוי אומדנא דמוכח שכן הי' שהוציא ראשו דרך החלל אבל אם הוא מוטל רחוק מן החלל הוי אומדנא להיפך דלא הוציא ראשו שם דמהיכא בא שם לאחר מיתה לכאן אם לא שנוכל לומר שע"י פירכוס שפירכסה קודם שיצא נפשה בא לכאן וכל זה דוקא אם לא יוכל בקל לבא מהלול לעלי' אבל אם יוכל בקל לבא מהעלי' להלול או להיפך אזי בודאי הוי כאלו הי' חדר אחד ולא שייך בזה לומר דאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום דבודאי הוי אומדנא דמוכח שזה הי' בפעם אחד ודורס אחד שהרג ופצע וממילא הוי דינו כמבואר ביו"ד סי' נ"ז סעיף ט' דחוששין לכלם ומעתה אם בקל יוכל לבא מהלול לעלי' או להיפך אזי יש להם דין אחד להעופות שבעלי' עם הבר אווזות שבלול כמו שיתבאר לקמן בעזהי"ת רק אם לא יוכל בקל לבא אזי אפשר להתיר הבר אווזות והאווזות מחמת סברא הנ"ל דלא מחזקי' ריעותא ממל"מ וכמו כן מצאתי בספר דעת קדושים שכתב בשם שו"ת ב"ח שהיקל בתרנגולים בלילה על הכלונס אולי היינו מצד שהדורס אין נקל לו לעלות באויר הכלונס וגם אי ידוע שיוכל מ"מ הו"ל ע"י הדחק והו"ל כחדר אחר ובבל"י יש איזה משמעות בשם שו"ת לקולא וצ"ע עכ"ל והגם שאינו דומה לגמרי לענ"ד דהא כאן חזינן דהי' גם בעלי' ופצע שם תרנגולת אחד ועכ"ז לפימ"ש הגהות דרישה על הא דאמרי' דהיכא דקטע רישא דחד מיני' דאמרי' דלא דרס יותר מזה ובזה נח רוגזי' היינו משום דחזקה על הנדרס שאיננו נמלט מן הדורס ולזה כשלא חזינן שים ריעותא בשאר העופות בודאי לא דרסן דאם הי' דורסם לא הי' נמלט מהם אבל כשחזינן שפצע עוד אחד ונמלט ממנו אזי שפיר חיישינן דלמא דרס עוד ונמלטו ממנו כמו שנמלטו זה עכ"ל משא"כ בנד"ד דלא יוכל לעלות להעלי' אלא ע"י הדחק אזי עדיין סברת הגה"ד במקומה עומדת שבודאי לא דרס השאר עופות דאלו דורסן לא הי' נמלטין ממנו והא דפצע אחת בעלי' ונמלט ממנו היינו משום שלא הי' יכול להשיגן ולזה נמלטו ממנו אבל באווזות ובר אווזות שהי' ביכלתו לדורסן בודאי מוכח שלא דרסן משום דנמלטו ממנו כנ"ל אבל כשיש ביכלתו לעלות בעלי' בניקל בודאי יש להם דין אחד לאווזות ובר אווזות עם שאר העופות: אמנם גם על שאר העופות יש צדד להתיר מכח הנהו ג' ספיקות שכתבת הגם שדחיתי אותם עכ"ז מכלל ספיקא לא נפקא דדלמא בחצר הי' ויש עוד ס' אחד לדבריך שהעלי' עשוי' באופן שאין לדורס דרך שם לצאת ולבא רק אצל הדלת נשאר שם קצת חלל ולזה יוכל להיות ששם תחוב בר האווזא את ראשו ושם קטע אותו הדורס וכמו כן יוכל להיות גם אצל התרנגולת שבהיותו אצל החלל שם נפצע אבל השאר לא נדרסו כלל ואיכא כאן ב' ספיקות הא' שמא בעוד שהי' בחצר אזי נדרס וממילא השאר עופות מותרים והב' שמא אצל החלל נדרסו ואזי ג"כ השארי עופות מותרים לפי דברי המשבצות הנ"ל וכדומה לזה מצאתי ג"כ בחת"ם סופר בסי' ס"ה וז"ל וה"ל ספק ס"ס שמא היתה פרוצה מ"ד וה"ל כבקעה דלכ"ע ה"ל מקום רחב ואת"ל נפרצה אח"כ מ"מ דלמא הלכה כרוב הפוסקים דאפי' חצר לחוד נמי מיקרי מקים רחב וכו' מה תאמר שם אונס חד הוא שמא הגיע הדורס שמא לא הגיע אף אנן נאמר זהו מה שבקשנו שיהי' ס' על ס' לא על ושרי' וכ"כ הב"ח דהיתר מקום רחב היא משום ספק על ס' לא על ושרי' עכ"ל עי"ש וממילא כאן בנד"ד נמי נוכל לומר כן דאע"ג דכל חד מספיקות הנ"ל לא נוכל לסמוך על כל אחד מ"מ בהצטרפות שני הספיקות יחד נוכל לסמוך שיהי' עכ"פ ס' על ס' לא על כדברי החת"ם סופר הנ"ל אמנם גם החת"ם סופר מסיק שם וז"ל ואם מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה להתירם באכילה בהדי' מיד אבל להשהותם יב"ח מבלי לחוש לתקלה נוכל לסמוך על הנ"ל לכאורה עכ"ל וא"כ אנן מה נענה בתרי' וע"כ לא אוכל לסמוך על כל הנ"ל רק להתירם להשהותם אם הוא הפסד מרובה למכרם ע"י מיתה אזי נוכל להתירם להשהותם עד שיטענו וילדו ובאותן שאין יכולת להשהותם יוכלו למוכרם לנכרי וד' הטוב יצילנו משגיאות אכי"ר: והנה על אגרתך הראשון לא השבתי לך מחמת שאין נפקותא לדינא ורק לפלפול בעלמא אין לי פנאי להשיב מחמת טרדותי רק כעת שכתבת שרצונך מאוד להשיבך לא אשיב פניך ריקם להשיבך בקיצר. הראשון מה שכתבת שמפשטות לשון המחבר בסעי' י"ב משמע דוקא שבאם הספק הוא על שניהם אי שתקו או צווחו הואיל ואיכא תרי צדדים להתיר זה לא הי' לך לכתוב כלל כיון שגם אנכי כתבתי זאת שיש ספק לומר כן אמנם כעת הדרנא בי שבודאי אין ספק לומר כן הלא בעל השיטה הזאת הוא הרשב"א ז"ל וטעמי' וסברתו הוא כמבואר במשבצות ס"ק י"ד דדוקא בהוא שותק והם מקרקרין דאיכא הוכחה וקרוב לודאי דדרס ומשו"ה צווחין משא"כ כשאינו קרוב לודאי אלא ספק אזי הוא מותר וא"כ כיון דאיכא ספק בחד מיני' אי שתקו אי צווחו בודאי לא הוי קרוב לודאי אלא ספק וא"כ בודאי הוא מותר: ומה שכתבת דא"כ גם בסעי' ט' שכ' חוששין לס"ד במד"א כשהוא שותק והם מקרקרים הלא גם שם איכא ספק שמא גם הוא צווח רק מקול צעקת האווזות או הבהמות לא נשמע צעקתו זהו אינו ניתן לכתוב דבודאי איירי שיודעין בבירור שהוא שתק בלי שום ספק כלל וזה פשוט אבל בנד"ד שפיר נוכר לומר שאפשר שצעק רק שלא נשמע צעקתו: ועל מה שכתבתי שנוכל לומר כיון שבאו לשם בני אדם וראו שהוא שותק והם מקרקרין הוכיח סופו על תחילתו שגם מעיקרא הי' כן וכתבת ע"ז שלא הבנת זאת משום שאפשר שמעיקרא צווח רק אח"כ כאשר שמע שב"א הולכים מחמת יראה שתק מכח גזה"כ ומוראכם וחתכם יהי' עכח"ה לא צעק עכ"ל והלא בגמ' מבואר להיפך דמחמת מורא הוא צועק כמו דאמרי' דבשניהם מקרקרין אמרי' שכל אחד ירא מחבירו כמבואר בטו"ז ס"ק ט"ו עיי"ש: ומה שכתבתי שלא הבנתי מפני מה זה לא נקרא ריעותא במה דחזינן דהדורס על ביניהם ואמאי לא חיישי' שבאמת דרס זה כתבתי ליישב דברי העט"ז שהוא לא רצה לפרש הטעם כדברי הש"ך משום דלא הוי ריעותא אלא דבודאי הוי ריעותא במה דחזינן דהדורס על ביניהם אלא דהטעם הוא משום ס"ס והיינו שס' א' הוא שמא שתקו כולם או צווחו והס' הב' הוא שמא דרסן למטה מן החלל וממילא מיושב קו' הש"ך עליו וגם השגתך אינו כמובן: ובמה שכתבתי שהש"ע איירי בעוף הדורס שאין לו כנפים ואין יכול לפרוח באויר היינו שכנפיו קצוצים או קשורים ובזה ממילא מיושב דברי אדמ"ו בעהמ"ח אמרי א"ש זצוק"ל ויותר אין לי פנאי להאריך ד' את שנותיכם יאריך כעתירת אביכם הזקן הבע"ח ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל סימן נ"ג בעה"י ד' וישב תרמ"ו לפ"ק חוסט יע"א שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי נכדי הרבני המופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון כש"ת מו"ה יוסף ני' עם ז' נכדי המחכמת והצנועה מ' שרה תחי' עם כל יו"ח בנחת ורחבה: כתבך הגיעני בש"ק העבר אבל לא הי' לי פנאי להשיבך