בית היוצר חלק א קנ

לכהן ממון שהוא שלו עפ"י דתוה"ק בלי שום יגיעה ולזה ודאי ראוי' לו לברך שהחיינו כי ממון שיהי' שלו באמת לא מגיע לו בכל עת כמו זה וא"ש. אמנם עדיין יש סברא לומר דעדיין הממון הזה איננו בטוח לו שיהי' באמת שלו דדלמא לאו אביו כהן ואע"ג דאזלינן בתר רוב מ"מ לענין להוציא ממון לא אזלינן בתר רוב הגם שכבר תירץ ע"ז ההפלאה כיון דכבר הוחזק הרוב לענין שאר דברים גם לענין ממון אזלינן בתרי' עכ"ז איכא שיטות דלא הוי אלא ספיקא א"כ עדיין לא הוי הנאה שלימה ושב א"ת עדיף מלברך שהחיינו אמנם לפ"ז גם על אביו איכא האי ספיקא דדלמא אינו מקיים כלל המצו' בבנו וג"כ לא ראוי' לברך שהחיינו ואדרבה יותר יש לכהן לברך כיון דמטי הנאה לידי' כי זהו בבירור דמטי הנאה לידי' יותר ממה שמבורר דזהו בנו של אביו והוא מקיים בו מצות פדיון הבן אמנם זה אינו כיון דהוא מברך על פדיון הבן ממילא הוא מחזיק בברכה זו שזה הוא בנו והוא מקיים בו מצות פדה"ב א"כ בודאי ראוי' לו לברך ג"כ שהחיינו יותר מן הכהן וזהו הספק של בעל האבעי' דכיון דפשיטא דעל פדה"ב אבי הבן מברך ולזה הוי סברא ג"כ דיברך שהחיינו ושפיר מיושב בזה קו' הצל"ח שהק' דלמה להקדים מאי דפשיטא לי' דעל פדה"ב אה"ב מברך ע"ש ולפי הנ"ל ניחא וגם מיושב שפיר קושיתו מה דסיים אבי הבן מברך שתים וא"ש. והנה כ"ז כתבתי בהעברה בעלמא מה שנתעורר לי מתוך שמחתכם ד' ישמח לבנו תמיד בשמחה של מצו' ויפתח לבנו בתורתו ומטהר לבנו לעבדו באמת. ועל ענין השאלה שכתבת הן אמת שמדברי הב"א משמע שאחר שכבר נאפו המצות בודאי מהני ס' אמנם בחתם סופר על האו"ח בת' קכ"ו מסיק על ענין זה וז"ל טוב לברר החטים יפה ואח"כ לנפות הקמח לאט לאט באופן שאם יש בו עגולים מלחות הנסחט מהקנעבעלך נשארו למעלה בנפה ומ"מ אם לא נעשה כן אין להחזיק ריעותא ולאסור בדיעבד יאכלו ענוים וישבעו עכ"ל עי"ש דמשמע מני' אע"ג דלא הוי מהשומים אלו רק דבר מועט אין להתיר לכתחלה בלא בירור החטים ואח"כ הקמח יבדוק בנפיה רק בדיעבד אין שום חשש. ויותר אין לי פנאי כי כ"ז כתבתי בחפזון מחמת טרדותי המרובים ובפרט היום שהיא טירדא דשוקא דברי אביך האוה"ב המצפה לטובתך כל הימים: הק' יואל צבי ראטה. סימן נב תשובות אלו נשמטו ממקומם ושייכים להל' טריפות) שפעת חיים וברכה לכבוד נכדי הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ש כש"ת מו"ה יוסף קרויז ני' מכתבך הגיעני ושמחתי בשלומכם הטוב כן יתן ד' וכה יוסיף אך טרדותי מרובים ובפרט בשבוע זו שהי' פה שוק גדול וע"כ לא הי' לי פנאי להשיבך עד עתה על השאלה שנשאלתי בגליל שלך שאצל בעה"ב אחד היו לנים אוזות ובר אוזות בלול שלהם העשוי' מקרשים ומצופה בקרשים וגם תחתיתו הי' מקדשים ועלי' על גבו ושם הי' לנים תרנגולים ועשוי' באופן שאין לדורס דרך שם לצאת ולבא רק אצל הדלת נשאר שם קצת חלול שלא נסגר שם כראוי' ויהי בבוקר מצאו בר אוזא אחת שראשו לא הי' לו ואחת מהתרנגולים שלנים בהעלי' שעל גבו מצאו בו פצעים ונטלו הלול מהמקום שהי' מקדם בחצר ומצאו תחתיו עוד בר אוזא אחת מתה אבל זאת לא נאבדה באותו לילה רק מקודם גם מצאו שם נחבא אל הכלים כבושת גנב מין הנקרא טעכאר עכ"ל השאלה והנה אתה רוצה להתירם לפי דברי המהר"ם שיק ז"ל בחיו"ד סי' ע"ו שכ' אהא דנשאל על ג' מאות כבשים וכבש א' הי' נפצע ומזיק לא ראו וכו' ומסיים שם בכוחא דהתירא דכיון דהבעלים לא ראו את הכבשים לעת ערב בבואם מן השדה וא"כ אפי' אי נדרס מזאב מ"מ אפשר דנדרס בהיותם בשדה ואז בשדה לכ"ע הוי מקום רחב ואפי' נדרס הא' השאר מותרים ומסיק לבסוף דכ"ש דיש לומר ג' ספיקות ספק נפצע מכלב ואת"ל מזאב אולי בשדה ועדיין האחרים בודאי מותרים ואת"ל מזאב בבית אכתי הוי ספק אולי האחרים לא נדרסו וג' ספיקות מהכי אפי' נגד חזקה עכ"ל וכמו כן אתה מדמה בנד"ד דאיכא ג' ספיקות ס' כלבא ואת"ל מהדורס שמא ביום בהיותם בחצר ועדיין האחרים מותרים ואת"ל בלול שלהם שמא האחרים לא נדרסו ובזה אתה מאריך עוד. אמנם אין דמיונך עולה יפה לפי דברי המהר"ם שיק בעצמו שכתב שם באותו תשובה וגם בתשובה הקודמת וז"ל דבזמן הזה שהכלבים בני תרבית וכלבים רעים כאלו שפוצעים והורגים אינן מצויים וא"כ להרשב"א שתולין במצוי' אין לתלות בו רק שם בהשאלה הנ"ל יש לתלות בכלב שומר הצאן שהוא מלומד בכך ואע"ג דהוא אינו רק אחד ואולי יש לתלות ברוב זאבים ורוב וקרוב אזלינן בתר רוב מ"מ מסיק דהיכא דנמצאו במקום הקרוב עצמו הוכיח הסמ"ע בסימן רנ"ט סק"ו דתלינן בקרוב יע"ש ולזה שפיר נוכל לתלות בכלב משא"כ בנד"ד שאין אנו יודעים אם יש כלבים רעים ועוד שנמצא באותו מקום דורס טעכאר בודאי אין שום ספק לתלות בכלב וא"כ אזדא לה הספק הראשון דדלמא כלבא וגם השני ספיקות האחרים שכתבת דשמא בהיותם בחצר דרס ועדיין האחרים מותרים ואת"ל בלול שלהם שמא האחרים לא נדרסו והגם שגם המהר"ם שיק זצ"ל כתב ג"כ שני ספיקות אלו אמנם גם דבריו ז"ל תמוהים בעיני לפי מה שכ' הש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל' על דברי העט"ז שכ' הטעם על הא דכ' המחבר בסעיף י"ב דהיכא דלא ידעינן אי שתק וכו' דלא חיישי' משום דהוי ס"ס ספק שמא שתקו כולם או צווחו כולם ואת"ל הוא שתק והם צווחו שמא מחמת יראה צווחו לא דרסן עכ"ל וכתב עליו שם הש"ך וז"ל ומעולם לא שמעתי ס"ס כזה דהא בספק הראשון כשאתה אומר שמא צווחו או שתקו כולם מוכרח אתה לומר ג"כ שמא לא דרסן והיינו הספק השני והכל הולך אל מקום אחד וכו' וא"כ כמו כן בנד"ד דבספק הא' דשמא בחצר דרסן ועדיין האחרים מותרים היינו משום דשמא לא דרסן וזהו ג"כ הספק הב' דשמא לא דרסן ואין זה ס"ס כלל כדברי הש"ך הנ"ל והיינו משום דשם אונס חד הוא אך על דברי המהר"ם שיק ז"ל אין זה כ"כ תפיסה כיון שהוא אינו מצרפו אלא לסניף שיהי' ג' ספיקות ובפרט לפי מה שהבאתי בתשובה הקודמת בשם המשבצות בס"ק י"ד בשם הרשב"א דאיכא כאן עוד ספק שמא למטה מחלל הגוף דרס והגם שדחיתי דהר"ן אינו סובר כן ועכ"ז לג' ספיקות נוכל לצרפו אבל כאן בנד"ד שדחיתי הספק הראשון כנ"ל ולא נשאר רק ב' ספיקות האלו בודאי לא נוכל לסמוך עליהם להתירם לגמרי ובלא זה ג"כ לא שייך כאן כלל לומר כאשר כתבתי שאפשר אותה שנהרג והנפצע הי' עוד בהיותם בחצר דאיך נוכל לומר על אותו שנהרג שנמצא מוטל מת בלא ראש בהלול שבעוד בהיותו בחצר נהרג ומי הביאו אח"כ להלול דבשלמא על הנפצע נוכל לומר שכשבא אח"כ להלול כבר הי' נפצע מעיקרא אבל על המת בודאי לא נוכל לומר כן אלא שבודאי שהדורס הי' בהלול והרגו וא"כ ממילא יש חשש ג"כ על הנפצע שהדורס פצעו בהלול וא"כ ממילא יש לחוש גם על שאר העופות שבלול שנדרסו כיון שהוא מקום צר ובפרט שהדורס נמצא שם טמון תחת הלול בודאי יש אומדנא גדול דמוכח ששם דרס בהלול והגם שאתה כותב דלפי ראות עינינו על אותו החלל קצת שיש שם כמעט א"א במציאות שיכנס דרך שם ועכ"ז כשיש אומדנא דמוכח שדרס שם נוכל לומר שבעוד ביום כשהי' הדלת פתוח אז הי' שם הדורס נחבא באיזה זויות ונשאר שם כל הלילה והי' ביכלתו לדרוס כל מה שרצה ובבוקר כשנפתח הדלת הלך לו ונחבא תחת הלול וכמו כן עשה מעיקרא בבר אוזא שנמצא מת תחת הלול ועוד יותר נוכל לומר שאינו מצוי כ"כ ביום דורס שידרוס מחמת שבני אדם הולכים ושבים והדורס ירא מבני אדם כדכתיב ומוראכם וחתכם יהי' על כ"ח הארץ וא"כ בודאי יותר קרוב שבלילה בלול נדרסו באופן הנ"ל. ואין זה דומה ג"כ לדברי המהר"ם שיק ז"ל שכתב דאפשר שנדרסו עוד בהיותם בשדה דשאני התם דבשדה בני אדם אינם עוברים ושבים שפיר נוכל לומר דהזאב דורסם משא"כ כאן שהוא בחצר או בגינה בתוך הישוב בודאי שכיחי בני אדם עוברים ושבים וממילא אין שכיח שיבא דורס לדרוס כאשר גם עתה נמצא הדורס נחבא תחת הלול מחמת יראת בני אדם: ומעתה נפנה לעיין בכוחה דהתירא דבודאי האוזות ובר אוזות צדקת בדבריך שכתבת שיש להתירם מחמת שקטע ראשו של אחד אין חוששין לאחרים דאמרי' כבר נח רוגזי' כמבואר בסי' נ"ז סעי' ט' ואע"ג דנפצע א' מהתרנגולים בלול ומבואר שם דאם פצע אחד מהם חוששין לכולם עכ"ז כאן אם הלול חלוק תחתיתו