בית היוצר חלק א יד

ועקרבים יש בו יע"ש והנה מנהג העולם להסמיך שני מאמרות הללו כי היכא דלשייכי להדדי ע"כ גם אנכי אענה חלקי בעזרת החונן לאדם דעת דהנה איתא במדרש דאלו הי' ידע ראובן דכתבה התורה עליו וישמע ראובן ויצלהו מידם מיד הי' נוטלו על כתיפו והי' מוליכו אל אביו ורבים תמהו על זה דחלילה לומר על ראובן דלהתפאר הי' מצילו יע"ש במפרשי תורה ושמעתי מאדמ"ו הגאון והקדוש בעל המחבר ס' אמרי א"ש זצוק"ל זי"ע ליישבו דהנה ידוע דישראל מחויב למסור את נפשו כדי להציל את חבירו אפי' אם הוא מסכן נפשו על ספק הצלת חבירו וכתב הסמ"ע דזהו דוקא גבי ישראל משום דכל ישראל ערבים זב"ז ושייך גבי' מאי חזית דדמא דידך סמיק טפי דלמא דמא דהאי גברא סמיק טפי כדאיתא בפסחים משא"כ גבי בן נח אינו מחויב להסתכן בנפשם עבור הצלת חבירו משום דהוא מוזהר יותר על הצלת נפשו מהצלת חבירו כדמזהיר עליו הכתוב ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ע"כ והנה לכאורה קשה על ראובן דלמה באמת לא נטלו על כתיפו להוליכו אל אביו אלא משום דהי' ירא להסתכן נפשו דהי' חושש דאחיו יהרגו אותו וכ"ת דמה בכך דמ"מ הוא הי' מחויב להסתכן נפשו עבור אחיו כנ"ל אמנם זהו דוקא אם הי' דין השבטים קודם מתן תורה כדין ישראל בודאי הי' מחויב למסור נפשו אמנם ראובן הי' סבר דיש לו דין בן נח וב"נ אסור למסור נפשו עבור הצלת חבירו כנ"ל ובאמת בזה הוי מחלוקת אם השבטים הי' להם דין ישראל או דין ב"נ קודם מתן תורה אמנם מדכתב גבי ראובן וישמע ראובן ויצילהו מידם מוכח דהי' להם דין ישראל דהנה לכאורה קשה דאיך כתבה התורה עלי' דראובן ויצילהו מידם דהא עדיין לא הי' מצילהו לגמרי דהא צו' להשליכהו באחד הבורות שהי' בהם נחשים ועקרבים שהי' עדיין מוסכן מהם אמנם כיון דמחשבתו הי' לטובה כדי להצילו כדברי הכתוב למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ולזה שפיר כתבה התורה עלי' ויצילהו מידם והנה כל זה אתי שפיר אם יש להם דין ישראל משא"כ בבן נח אין הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה א"כ מוכח מהא דכתבה התורה וישמע ראובן ויצילהו מידם דהי' להם דין ישראל ולזה שפיר אמר המדרש דאלו הי' ידע ראובן דכתבה התור' עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם א"כ ממילא הי' ידע דיש לו דין ישראל כנ"ל ולזה מיד הי' נוטלו על כתיפו ומוליכו אל אביו והי' מוסר נפש עבור הצלתו כדין ישראל דמחויב למסור נפשו עבור הצלת חבירו כל אלו דבריו הנחמדים מפז ושפתים יושק. ולפענ"ד נראה ליישב דברי המדרש הנ"ל וגם דקדוק הנ"ל דאיך כתבה התורה וישמע ראובן ויצילהו מידם דהא עדיין לא הי' מצילו דהא צו' להשליכו בבור של נחשים ועקרבים כנ"ל ועוד יש לדקדק דלמה באמת צו' להשליכו במקום סכנה בבור של נחשים ועקרבים הגם דכונתו הי' להשיבו אל אביו דלמא בינה לבינה יסתכן אמנם בלא זה הוא קשה להאמין על שבטי יה שיהי' רוצים לשפוך דם נקי אלא דהם הי' סוברים דהוא מחויב מיתה כיון שסיפר עליהם לשון הרע כמו שלקתה מרים בצרעת שהוא חשיב כמת עבור לשון הרע וקודם מתן תורה לא הי' יודעים עונש כל עבירה ולזה דנהו אותו במיתה וגם ראובן הי' מסופק בזה אם הוא חייב מיתה או לא ולזה אמר להם אל תשפכו דם כי הוא ספק נפשות אלא כדי לברר הדבר השליכהו באחד הבורות והבור רק מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו א"כ אם הוא חייב מיתה עבור לשון הרע א"כ ממילא בודאי יבוא הנחש שהוא הראש הצפעוני לעבירה זו לקחת את דינו ויהרגנו ואם הוא צדיק בודאי יעשה לו הקב"ה נס וינצל כידוע דאין ערוד ממית אלא החטא ממית אמנם עדיין יש להבין דעבור זה הספק גופה הי' לו לראובן להשאירו בידי אחיו דאם הוא חייב מיתה יהרגנו ואם הוא צדיק הקב"ה יעשה לו נס וינצל אך זה אינו דהא ידוע דמבעלי בחירה קשה יותר שקב"ה יעשה נס כיון שקב"ה נתן הבחירה חפשית בידי אדם לנטות הן לטוב הן לרע אף שהוא נגד רצונו הטוב ולזה הי' ירא ראובן להשאר אותו בידם לברר זה הספק משום דיוכל להיות הגם שהוא צדיק ואינו חייב מיתה מ"מ מצד הבחירה החפשית שלהם יהרגו אותו ונס גדול כזה להצילו מידי בטב"ח אינו ראוי' להעשות לו ולזה אמר להם אל תשפכו דם אבל להשליכו בבור של נחשים ועקרבים שפיר צו' כדי לברר ספק זה משום דמנחשים ועקרבים הי' בטוח שיעשה לו הקב"ה נס אם הוא צדיק ותמצית זה הענין מבואר בזוהר הקדוש יע"ש ולזה שפיר כתבה התורה עלי' דראובן ויצילהו מידם כיון דבאמת הי' יוסף צדיק א"כ אם השליכו אותו להבור של נחשים ועקרבים לא הי' מסוכן משא"כ אלו הי' נמסר בידם בודאי הי' מסוכן אף אם הוא צדיק כיון שהם בעלי בחירה כנ"ל ולזה כיון דראובן הצילו מידם מיד הי' ניצל לגמרי אף דהשליכו אותו בבור של כו"ע כנ"ל ולזה שפיר כתבה התורה עלי' וישמע ראובן ויצילהו מידם וא"ש: והנה אם הי' יודע ראובן מזה דהוא באמת צדיק ואינו חייב מיתה כלל א"כ בודאי לא הי' מהצורך להשליכו בהבור של נו"ע כדי לברר זאת אם הוא חייב או לא כיון דבלא זה הי' מבורר לו ולזה שפיר קאמר המדרש דאלו הי' יודע ראובן דכתבה התורה עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם א"כ הי' יודע דהוא אינו חייב מיתה כלל דאל"ה האיך כתבה התורה עלי' ויצילהו מידם הא עדיין לא הי' מצילו כיון דצו' להשילכו בהבור של נו"ע ועדיין הי' שם מסוכן אלא כיון דהי' צדיק תו לא הי' מסוכן כנ"ל ושפיר הי' מצילו לגמרי א"כ אי הי' יודע מזה הי' יודע דהוא צדיק ולא הי' צריך לברר זאת בהשלכת הבור מנו"ע א"כ ודאי לא הי' מצו' להשליכו בהבור מנו"ע אלא הי' ניטלו על כתיפו והי' מוליכו אל אביו וא"ש: ומעתה נבוא לבאר בעזה"י סמיכות הנ"ל דהנה הגמ' שם בשבת מסופק אי ההדלקה עושה מצו' או ההנחה עושה מצו' יע"ש ונלענ"ד סברת הספק דהנה הבית יוסף הקשה בה' חנוכה דלמה קבעו שמנה ימים דכיון דבשמן שבפח הי' בו כדי להדליק לילה אחת נמצא שלא נעשה הנס אלא בז' לילות ותירוץ שחילקו את השמן שבפח לח' חלקים ובכל לילה הי' נתונים במנורה חלק אחד והי' דולק עד הבוקר נמצא שבכל לילה נעשה נס יע"ש והטו"ז תירץ דע"כ צ"ל דמיד בליל א' נעשה נס שנשאר ממנו לשאר לילות דאל"ה בדבר ריקן אין שייך ברכה לעשות ברי' חדשה כמבואר בהזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ולזה כיון שנעשה הנס גם בלילה הראשונה ולזה קבעו שמנה ימים יע"ש. ולפענ"ד לפי זה בפשיטות יותר אתי שפיר דכיון דאין הוא יתברך עושה נס ליתן הברכה אלא במה שיש כבר בעולם א"כ זהו גופה נס שמצאו את הפח כיון דבלא זה לא הי' ברכה חל כלל כנ"ל א"כ זהו גופה הוא נס גדול שטמאו כל השמנים וזה נשאר א"כ בודאי שפיר הוצרך לקבוע שמנה ימים דהא דהוי על לילה ראשונה להדליק זהו הוי ג"כ נס מה שלא טמאוהו כמו השאר השמנים ואדרבה לפי דברי הטו"ז הנ"ל זהו כולל כל הנס דאם לא הי' נשאר זה הפח לא הי' הברכה חל כלל כנ"ל וזהו כונת הזמר במה שאמר וסותר קנקנים נעשה נס לשושנים פירש ומנותר קנקנים מה שנשאר שלא טמאותו כמו שאר השמנים נעשה נס לשושנים דבלא זה לא הי' נעשה נס משום דעל דבר ריק לא הי' הברכה חל ולזה בני בינה ימי שמנה קבעו שיר ורננים דאל"ה הי' קשה דלא הי' צריך לקבוע אלא שבעה יורם כקו' הב"י הנ"ל משא"כ לפי מה דקאמר דמנותר קנקנים נעשה נס לשושכים מתורץ שפיר דבני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורככים וא"ש. ומעתה הי' לכו הנס בשני אופנים הא' שנשאר זה השמן שבפח שלא נומאוהו כשאר השמנים והב' שנתרבה שיהי' די להדליק על שמנה ימים ואם נאמר כדברי הבית יוסף הנ"ל שחילקו את השמן שבפח לשמנה חלקים ובכל לילה נתנו במטרה חלק והי' דולק עד הבקר א"ב הוי שני האופני הנס בכל לילה ולילה דהיינו הנס הא' עה שנשאר שהי' חלק אחד ליתן במנורה להדליק כל לילה ולילה והנס השני במה שדלק עד הבקר והנה בזה הב' אופני הנס תלי' אי אמרינן הדלקה עושה מצו' או הנחה עושה מצו' דהיינו אי אמרינן דעיקר הנס הי' כאופן הא' בנה שנשאר השמן שבפח טהור דזה הוי נס יותר ממה שנתרבה דהא בלא זה לא הי' מתרבה כדברי הטו"ז הנ"ל אז אמרינן דהדלקה עושה מצו' דמזה השמן הי' ניתונים חלק א' בכל לילה להדליק א"כ זה הי' עיקר הנס שהי' במה להדליק ולזה אמרינן דהדלקה עושה מצו' משא"כ אי אמרינן דהנס הב' מה שנתרבה היא העיקר הנס וזה הוי נס יותר ממה שנשאר השמן שבפח משום דמה שנתרבה הי' הנס שלא כדרך הטבע משא"כ מה שנשאר זה לא הוי חוץ לדרך הטבע ולזה א"כ בודאי לא אמרינן, דהדלקה עושה מצו' כיון דעל מה שהי' מדליקין הי' בכל לילה מהשמן שבפח להדליק כדברי אביי הנ"ל ועיקר הנס לא הוי אלא במה שנתרבה ולזה לא אמרינן דהדלקה