בית היוצר חלק א קמח

השו"ב דשם בלי שום טו"מ רק מחמת שא' ממשפחתם למד אומנות השו"ב ורוצים לקבלו לכאן ולזה גמרו ביניהם שלא לאכול משחיטות השו"ב וקראו את השו"ב הקרוב שלהם ושחט אצלם עופות והשו"ב דשם צווח ע"ז והזהיר להשו"ב הנ"ל שלא יבוא לשחוט כי שחיטתו אסורה ומעתה השאלה אם אתם מותרים לאכול אצל שני אנשים הנ"ל וגם אם מותר לשאול להם כלום כדרך השכנים וחוץ מזה השאלה שהיות ששו"ב דשם יש לו מזה הפסד גדול וטפלי תלוי' בי' שיש לו ששה ילדים קטנים וזהו השו"ב הקרוב מסיג גבולו ומפסידו אם עבור זה שחיתות שלו מותר ואם לאו ע"כ תורף השאלות שלכם בקיצור: והנה בשאלה ראשונה בודאי אתם אסורים לאכול משחיטות השו"ב הקרוב כיון שאתם אסרתם על עצמיכם הוא נדר וגם אסור לכתחילה לשום ב"ד להתירו כמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ' דאם נדר ע"ד חבירו בשביל טובה שעשה לו אין מתירין אפי' בדיעבד איכא י"א דלא מהני התרה וכ' הטו"ז שם בס"ק ל' דמבואר בב"י דפועל שקבל מלאכה מבעה"ב מקרי טובה יע"ש ומכ"ש בנ"ד שקיבלו את השו"ב ע"ד כן בודאי אין מתירין בלתי ידיעתו וא"כ ממילא בודאי אתם אסורין לאכול בשר אצל שני אנשים משחיטות השו"ב הקרוב שלהם רק כלים שלהם אינם אסורים ומותר לשאול מהם ולבשל בהם משחיטות השו"ב שלכם כמבואר ביו"ד סי' רי"ז סעי' ט' ובפ"ת בס"ק ד' שמביא בשם תשו' ברית אברהם שכ' בגזירות ציבור שבשר יהי' טריפה אין חשש לאסור הכלים יע"ש שמסיק בזה דבתקנת ציבור אזלי' בתר לשון ב"א והא קיימ"ל דבלשון ב"א אין הטעם בכלל בשר יע"ש: והנה כ"ז כתבתי מה שנוגע לכם אבל בענין מה שנוגע לשני האנשים הנ"ל וגם מה שנוגע בעין מה שהשו"ב הקרוב מסיג גבילו של השו"ב שלכם לא אוכל לכתוב לפסק הלכה יען שלא שמעתי הטענות שלהם ולצד אחד לבד אינו רשאי לפסוק כידוע רק להראות הלכה תוכלו לעיין בדברי חיים ממרן הגאון והקדוש רשכבה"ג אבדק"ק צאנז זצוק"ל זי"ע בח"ש ביו"ד סי' ז' שכתב שאסור ליחידים לקבל שו"ב לעצמם ולהפסיד להשו"ב הממונה מהקהל מכמה טעמים א' מצד השו"ב הבא להשיג גבול רעהו בזה הוא ממש מסיג גבול ועני המהפך בחררה כמבואר בחו"מ סי' רל"ז לפסק הלכה לענין מלמד. שנית יש איסור גזל להשו"ב החדש ולהשוכרים אותו וכו' שמגרעים לשו"ב הממונה מהקהל שכרו כפי אשר קצבו לו והגוזל שכרו הוי גזלן ממש גם אם אפי' באו בני העיר לקבל שו"ב מחדש' לכל העיר ולתת לו שכר קצוב מכל הנשחט בעיר אם יחידים ממאנים ורוצים לקחת שו"ב לעצמם בודאי אינן יכולים והרוב יכולים לכוף המיעוט במידי דלא אפקעי ממונא אפי' בדבר שאינו למיגדר מילתא כידוע שכן דעת רוב הראשונים והאחרונים מובא בס' משא מלך ובפרט דאיכא מיגדר מילתא דכל א' יבנה במה לעצמו ויוכל לבוא לידי מכשול ח"ו כ"ע מודים דרוב יכולים לכוף להמיעוט ונהי דבתחילות המינוי א' יכול לעכב היינו שיאמר שרוצה באחד ומאיזה טעם אבל לקבל שו"ב לעצמו ולהפרד מהכלל ח"ו עכ"ל יע"ש שמאריך בזה וגם בסי' ח' שם מבאר דהשו"ב שבא לשחוט במקום שיש שם שו"ב מקודם בודאי הוי מסיג גבול ממש רק לאסור שחיטתו עבור זה א"א דלא מקרי אדם חשוד במה שאין איסור ברור בפי רוב העולם כמבואר לענין פסולי העדות בחו"מ סי' ל"ד יע"ש שמאריך בזה ועכ"ז מסיק לבסוף באותו תשובה דהא שאין השו"ב הב' חשוד היינו באם לא התרו בו אבל אם התרו בו שיאסור שחיטתו צריך הב"ד לשאלו ואם לא יאמר טעם ואמתלאי הוגנת הוא פסול לעולם אבל אם יאמר איזה אמתלא הנראית לב"ד אין לאסרו והי' שלום עכ"ל יע"ש ומעתה לפי הדברים הנ"ל תוכלו להבין בענין שלכם לאיזה צד הוא נוטה לדמות הדברים זל"ז רק אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ובעה"ח: הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל. סימן נ"ט בעהי"ת ד' לסדר וחי בהם תרחם ציון לפ"ק חוסד יע"א. שפע ברכה ובני חיי ומזוני לכבוד ידיד נפשי הרב המאוה"ג החריף ובקי המופלא ומופלג בתורה וביראה הרוממת כש"ת מו"ה מנחם בראדי ני' אב"ד בק"ק טהאש יע"א: מכתבו היקר הגיעני אמנם טירדותי מרובים ובפרט בהתחלת הזמן בסידור הישיבה ני' ובשארי טרדות אשר רבו עד למעלה ועכ"ז פניתי לי פנאי קצת לעיין בשאלתו למעשה בענין אשה אחת מבכרת שהפילה שפיר בששה שבועות לאחר טבילתה ואמרו הנשים שהי' כמו ביצה ואחריו חתיכות בשר ואמרו שהי' מרוקם ואח"ז נתעברה והמליטה בן זכר כדת מה לעשות אם חייב בפדיון או לא והנה ראה דברי הרמ"א שכ' בסי' ש"ה שכל זמן שאין אבריו מרוקמין אינו פוטר הבא אחריו ואפי' בזמן הזה סומכין על זה עכ"ל ומעלתו הקשה דהא כל דברי הרמ"א מקורו הוא במהרי"ק שהובא בב"י בד"ה וז"ל אע"ג דאין אנו בקיאין במרוקם עכ"ז לענין פדיון אמרינן אשה בחזקת שלא נפתחה רחמה עדיין וגם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמה אבריו עדיין דהא חזקה גמורה הוא זו עכ"ל בקיצור וא"כ דברי הרמ"א קשים להבינם מה שכ' שאף בזמן הזה סומכין על זה מה סמיכה צריכין אנו לזה הלא עיקר הטעם הוא מפני שיש לו שני חזקות עכ"ל לא מפני שאנו סומכין על בקיאתינו והניח זה בצ"ע אמנם לפי המבואר בחכם צבי בסי' ק"ד דברי הרמ"א ברורים דהנה החכ"צ הקשה שם על המרי"ק מהגמ' דנידה דף כ"ט דאריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעלי' יולדן הרי דלא מוקמינן לאשה בחזקת פטורה מקרבן וגם הנפל לא מוקמינן בחזקת שלא נתרקמו אבריו והא דריב"ל הלכתא הוא וכו' ומסיק אעכצ"ל דשאני התם דבדקו' ומצאו' מלא מים אלא שבאנו לחוש מחמת חסרון ידיעתנו ובקיאותנו ועל כן כתב המהרי"ק דכיון דאיכא נמי הנך חזקות סמכינן אעדות נשים אבל בהפילה ולא בדקי' הדבר ברור בגמ' דבחזקת ולד מעלי' הוא ופוטר הבא אחריו אפי' בלא הוחזקה עוברה יע"ש שמאריך בזה: ומעתה לפי"ז דכל דברי המהרי"ק שכ' דאיכא כאן שני חזקות הוא רק להחזיק את עדות הנשים שהעידו שלא הי' מרוקם דאע"ג דאין אנו בקיאין בזמן הזה בזה מ"מ כאן כיון דאיכא ב' חזקות שפיר סמכינן עלי' ולזה ממילא שפיר כתב הרמ"א ואפי' בזמן הזה סומכין על זה דהיינו על עדות הנשים ועל בקיאותנו מחמת השני חזקות כנ"ל אבל כשלא בדקי' לא מהני השני חזקות מחמת דאיכא רוב כנגדן הא דאמר ריב"ל דרוב נשים ולד מעלי' ילדן כנ"ל וא"ש ולפי"ז שפיר מיושב קו' המפורשים דאיך סמך המהרי"ק על ב' החזקות להוציא ממון דאפי' אם נימא כדברי הריב"ש דב' חזקות הוי רוב מ"מ הא קימ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ולפי הנ"ל נימא דמצד החזקות בעצמם לא הי' מוציא ממון רק מחמת עדות הנשים רק אולי אין לסמוך על בקיאותנו ע"ז מהני הב' חזקות להחזיק ולסמוך על בקיאותנו וממילא לא הוי ספק ומצאתי גם בשבולי דוד שכתב כן ומבאר עוד יותר וז"ל דודאי הא דמשו' אותנו לאין בקיאין דרבנן הוא דאחמורי ומן הדין אין לדון אלא מה שעיניו רואות כמ"ש הפוסקים בזה ביו"ד ואחמירו בזה בנידה בשביל חומר איסורין דכרת אבל מה דנוגע לענין ממון הניחו על הדין דבקיאין אנו רק הלוקח המעות בס' אי' קיימא ע"ז מהני חזקה לסמוך על בקיאותנו כיון דמדינא חשיבין ואין כאן ספק ומאריך עוד בזה יע"ש: ומעתה לפי"ז בודאי שפיר כ' הרמ"א דאפי' בזמן הזה סומכין על זה דהיינו על בקיאותנו ולא מחמת הב' חזקות משום דמחמת החזקות לחוד לא היינו מוציאין ממון כנ"ל ומעתה מוכח מכל זה בדברי החכ"צ דגם המהרי"ק לא סמך על הב' חזקות רק כשבדקו וראו שאינו מרוקם אבל כשלא בדקו כלל גם המהרי"ק מודה דפטור לפדות אע"ג דאיכא ב' חזקות הא' משום דאין הולכין בממון אה"ר כנ"ל וגם משום דאיכא נגד החזקות רוב נשים דולד מעלי' יולדן ולזה מסייע לישנא דרמ"א כנ"ל וא"כ בנ"ד שהנשים אמרו שהי' מרוקם דאפי' אם נימא שלא הי' בקיאים מ"מ תהי' כמו שלא ראו כלל ג"כ פוטר מלפדות ומכש"כ לפי הנ"ל דמדינא גם בזמן הזה אנו בקיאין דהא חזינן בדבר הרמ"א ז"ל שסבר על שני חזקות להשוות אותנו כבקיאין ומכש"כ שיש לנו לסמוך על הרוב דרוב נשים ולד מעלין יולדן להשוות אותנו כבקיאין במה שראו