בית היוצר חלק א קמו

נהרות ששופכים לתוכו בשעת גשמים ומתהו' על ידן מ"מ מותר לטבול בו בתוכו לשיטת ר"ת וסיעתו הנ"ל אפי' בשעת הגשמים והפשרת שלגים כיון שאינו פוסק לגמרי בשום פעם ומכש"כ בקיץ כשאין גשמים והפשרתו שלגים בודאי מותר לטבול בעת שראינו שלא נתרבו הנוטפים שזה כשר כמעט לכל הדיעות כשידוע שהנהר אינו מכזב מימיו בשעת בצורת כמבואר זה ביאור היטב בדברי חיים ח"א ביו"ד סי' מ"ב יע"ש ובחת"ס חיו"ד סי' ר"כ מאריך בזה להקל שלא בימי ניסן אפי' היכא שראו שיבשה המים בקיץ כשהי' שנת בצורת ועצרת גשמי' מאוד דה"ל מכזבת מחמת טענה יע"ש. וא"כ בודאי אין לפצה פה ולומר שח"ו בדיעבד לא עלתה טבילה אבל לכתחלה בודאי הוא איסור גמור במקום שיש מקוה כשירה ואפי' בדיעבד כשטבלה כשתוכל מיד לטבול במקוה כשירה בודאי החיוב עליה לטבול עוד באותה הלילה אבל כשעברה הלילה בודאי אין להחמיר עלי' שתטבול עוד הפעם משום לעז וגם כשתטבול בלילה צריך להיות בלא ברכה: ומ"ש מעלתו שאפי' למ"ד לענין זוחלין דהדרשה דת"כ הוי דרשה גמורה מ"מ אם נתערבו נוטפין עם הזוחלין אין פסילו רק מדרבנן אפי' לרב ובזה מאריך ליישב קו' הת"ה שמביא הטו"ז. אמנם דברי מעל' אין להם הבנה כלל דאם נימא דהנוטפין פסולין מדאו' כשהם בעין מאיזה טעם נימא דהתערובת לא יהי' פסול רק מדרבנן אעכצ"ל מצד שנתבטלו הנוטפים בהזוחלים כאשר הוא טעמו של שמואל דאמר נהרא מכופי' מתברך והיינו מטעמא דאין טיפה יורד מלמעלה שאין טיפים עולין כנגדה מלמטה והיינו ממילא הנוטפים בטילין ברוב בהזוחלים וע"ז שפיר הקשה החת"ס דלשמואל לשיטתו דס' מב"מ לא בטיל איך הוא מתיר לטבול בנהרות מטעם ביטול ברוב הא הוי מב"מ המים דנוטפים עם המים דזוחלין ומתוך זה מסיק שאין איסור דאו' בזוחלין ובדרבנן אמרי' מב"מ בטיל יע"ש. ומה שתי' מע' שהוא אסור משום גזירה דחרדלית אינו תי' כלום ע"ז דאדרבה הוא הקשה דאיך הוא מתיר בזה מצד ביטול כיון דמב"מ אינו בטיל לשמואל. ומה שהק' מע' על החת"ס שכ' דהוי מב"מ דהא לפי"מ דקיימ"ל ביו"ד סי' צ"ח סעי' ב' דמב"מ אזלינן בתר שמא כמו דגם הש"ך מודה שם דהיכא דלא תלי' בטעמא אזלינן בתר שמא והב"י כ' שם דשור ואיל וכבש הוי מבשא"מ כיון דאזלי' בתר שמא וא"כ מי גשמים ומי נהר נמי הוי מבשא"מ וחידוש הוא דמעל' לא ראה דברי החת"ס בסי' רי"א שהוא עצמו כ' שם וז"ל ודוחק לומר דמי מעיין ומי נוטפין תרי שמא נינהו ולא הוה מב"מ וגרע מדם הפר ומדם השעיר דמקרי חד שמא אע"ג דאית לי' שם לווי' יע"ש. והגאון בישועת יעקב ביו"ד סי' ר"א כ' דראוי' שלא יתבטל משום דהוי היתר בהיתר וכ"ש שהם מים במים והרי דבר שיש לו מתירין לאחר זמן כ' הר"ן בש"ס נדרים דף נ"ב דחשיב כמו מב"מ היתר בהיתר כיון דיהי' לו היתר שם היתר עלי' לענין שלא יתבטל ובפת שנאפה עם הצלי דאפשר שיבוא לכלל היתר תיכף כ' הר"ן דחשיב הב"ה גמור אף לענין מבשא"מ וא"כ הכא כיון דשניהם היתר הם וראוים לטבילה אלא שבמי גשמים צריכים לעשות מפצים וכדומה להקוותם שיהי' קיימים במקום אחד כדי שיהי' שם אשבורן עליהם וא"כ ממילא הו' מב"מ אפי' שאינם משם אחד וזה קשה אפי' אם נימא דזוחלין אינם אסורים אלא מדרבנן דלענין הב"ה אפי' איסור דרבנן אינם בטילים. ולפי"ז בקל נוכל ליישב בעזה"י קו' הת"ה שהביא הטו"ז ביו"ד סי' ר"א ס"ק ג' דמאי שנא נוטפים דפסלי זוחלין ברביתם ומפקי לה מתורת זוחלין ומים שאובין דפסלי המקוה לגמרי אפ"ה אם הי' כבר מקוה של מ' סאה ונפלו לתוכו אפי' אלף סאין שאובין בב"א ולא פסלי כמ"ש בסי' זה סע' ט"ו עכ"ל. ולפי הנ"ל ניחא דבשלמא גבי נוטפים וזוחלין דהוי מב"מ משום דהו' הב"ה דהא בנוטפין עצמן ראוין לטבול בתוכם כשעושין מפצי וכדומה להקוותם שיהי' קיימים במקום אחד כדי שיהי' שם אשבורן עליהם וזה שפיר אינם בטלים בזוחלין ופוסלין את הזוחלין ברביתם משא"כ גבי מים שאובים שאין בהם שום אופן להתירן לטבול בתוכם לזה ממילא הו' מים שאובין עם מי המעיין שבמקוה מבשא"מ וא"כ שפיר בטלי המים שאובים במי המקוה ולא יוכל לפסול את המקוה הכשירה כשהי' בתוכו מ' סאה שלמים: אמנם עדיין בזה אינו מיושב קו' החת"ס והישועת יעקב הנ"ל דמפני מה יהי' מותר לטבול כשרבו הזוחלין על הנוטפין הא הנוטפין אינם בטלים לגבי הזוחלין. אך גם זה נראה לפענ"ד ליישב בעזה"י על מכונו דהא ידוע דבשאר איסורן לפי רוב השיטות ל"א חענ"נ ומכש"כ בלח בלח ל"א כלל חענ"נ וא"כ אין ההיתר נעשה כלל איסור כמבואר ביו"ד סי' צ"ב ברמ"א ובש"ך ס"ק י"א יע"ש וא"כ הזוחלין עדיין היתר הם אפי' כשהנוטפין אינם בטלים בתוכם ולזה שפיר יוכל לטבול בתוכם כיון דרובא זוחלין הם בודאי בזוחלין הוא טובל ואע"ג דאיכא שם גם מים הנוטפים כיון דאינם בטלים מ"מ שפיר עלתה לו הטבילה בהזוחלין ונוטפים לא הוי שום חציצה כמו דטיט הרך לא הוי חציצה ובלא זה מב"מ אינו חוצץ משא"כ כשהנוטפין הוי רובא אזי יש חשש דלמא אינו טובל רק במים הנוטפים לחוד כיון שהם הוי רובא ולזה שפיר לא עלתה לו הטבילה משא"כ כשהזוחלין הוי רובא בודאי אזלי' בתר רובא ואמרי' דבזוחלין טבל. ובזה ממילא מיושב קו' החת"ס ויש"י הנ"ל דאע"ג דלא נתבטלו המי נוטפים במי זוחלין מחמת שהם מב"מ מ"מ שפיר עלתה לו הטבילה בהם כנ"ל וא"ש. ולפי"ז עוד יותר נוכל ליישב היטב בעזה"י קו' הטו"ז בשם הת"ה הנ"ל דבשלמא גבי שאובים דבטלי לגבי מקו' כנ"ל בודאי שפיר יוכל לטבול בהמקו' ואפי' כשרבה המים שאובים משום דק"ק בטל כנ"ל ואפי' אם נימא דלא בטל כדברי התוס' בשבת משום דרבו שיעורא או משים דנפלו בב"א הרבה מ"מ המי מקו' לא נאסר כנ"ל והמי המקו' קוו וקיימא במקום אחד יחד עם מי השאובים ולזה כשהוא טובל במי מקו' הוא טובל ואע"ג דאיכא שם גם מי שאובים מעורב ועכ"ז לא הוי זה חציצה והוא שפיר טבל במי המקו' בודאי כיון שהוא עומד שם באותו מקום משא"כ לגבי מי הנוטפין כשרבו על מי הזוחלין כיון שאינם עומדים במקום אחד שפיר יש לחוש שכשהוא טובל אינו טובל רק במי הנוטפים לחוד כיון שהם הרוב ולזה שפיר אסור לטבול בתוכם: ואח"כ שכתבתי זאת מצאתי בדברי חיים שכ' כעין סברא הנ"ל ליישב קו' הר"ן על המשנה דמקוואות פ"א מ"ז דמעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקו' לטהר באשבורן ולמעין להטביל בכ"ש והקשה הר"ן בפ' במה אשה ובנדרים דמ"ש משהו שמטהר כמעין ומ"ש בזחולה שאינו מטהר ובדברי חיים הקשה עוד דלמה מטהר כלל מעין שריבה עליו מים שאובים בכ"ש הלא בכל מקום אזלינן בתר רובא ותי' על זה דהטעם הוא דהנה ידוע סברת הר"י קורקס מביאו הכ"מ ז"ל דנהי דכל דבר בטל ברוב מ"מ שם המיעוט לא בטיל מני' ומש"ה לענין משהו אם הוא באשבורן שפיר מטהר דהנה נתכסה גוף הנטבל במים דמשהו היינו עכ"פ בכדי שיתכסה גוף הנטבל רק דגזיה"כ הוא שיהי' קיבץ מ' סאה יע"ש שמאריך בזה ליישב קו' הנ"ל לפי דברי הת"ה יע"ש שאין להביא כל האריכות שלו רק ביאר בדבריו דברי הר"י קורקס ז"ל דהמיעוט לא נאבד לגמרי וממילא לפי דברינו הנ"ל שפיר מיושב קו' הר"ן הנ"ל בפשיטות דבשלמא לענין משהו שפיר מטהר כמעין כיון דהוא באשבורן ולזה כיון דהוא באשבורן וא"כ המשהו בודאי שם הוא במקו' וכשהוא טובל שם בודאי הוא טובל בהמשהו דהיינו בכדי שיתכסה גוף הנטבל בהם כנ"ל שהוא שם וע"ג דאיכא שם ג"כ מים שאובים מ"מ לא הוי זה חציצה. משא"כ בזחילה שפיר אינו מטהר כיון דיש שם רוב מים שאובים כשהן זוחלין יוכל להיות שאין טובל רק בהמים שאובין לחוד כי המעין יוכל להיות שנזחל להלאה ממקום שהוא טובל והוא אינו טובל רק בהמים שאובין לחוד כיון שהן הרוב ולזה לא מטהר בזחילה ובמשהו מטהר כמעין מפני שהוא באשבורן וא"ש: ולפי"ו שפיר נוכל ליישב בעזה"י קו' הישועות יעקב שהק' על מה דקאמר הש"ס דאבו' דשמואל עביד לבנתי' מפצי משום דאסור לטבול בזוחלין משום דלמא ירבו הנוטפין על הזוחלין וע"י המפצי נעשה אשבורן מה מועיל כיון דמפץ היא דבר המקבל טומאה מדרבנן עכ"פ והויות המקו' והכשרו צריך להיות ע"י דבר שאינו מקבל טומאה יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דהא הי' ראוי' שיטהרו הזוחלין אעפ"י שהנוטפין מרובין כמו שמטהר במשהו רק משום דאיכא חשש שלא יטבול בהזוחלין כיון דהן נזחלין לנלאה רק בהנוטפין לחוד כיון שהמה מרובים כנ"ל ולזה כשעבד המפצי ובודאי נשארו שם גם הזוחלין ובודאי הוא טובל בהזוחלין וא"כ אין צריך המפצי שיעשה ויהו' את המקו' באשבורן רק שלא יהי' הזוחלין נזחלין להלאה וישארו כאן כדי שיטבול בהם בהזוחלין והמה לא צריכין לטהר שיהי'