בית היוצר חלק א קמה

בדיקה עצמה שחרית וערבית שאז מדקדקת בבדיקה יפה כיון שתקנת חכמים הוא משא"כ בבדיקה אחרת ולכך הביא מתני' דלקמן שתקנת חכמים הוא עכ"ל יע"ש והיא היא דעת המנהיר שמביא המל"מ פ"ג ממשכב ומושב ה' ד' והחת"ס בחיו"ד סי' קפ"ז הקשה ע"ז דמה"ת לומר דלא דקדקה יפה יע"ש ולכאו' מהא דאמרי' דעד קודם תשמיש אינה ממעט כפקידה משום דמהומה לביתה אינה מכנסת בחורין וסדקין וא"כ משמע דכמו כן כל היכא דאינה ממעטת כפקידה הוא מטעם שאינה מדקדקת יפה כדברי המהר"ם לובלין הנ"ל והגם שיש לחלק ולומר דדוקא גבי בדיקה דעד דקודם תשמיש שהיא ג"כ מתיקון חז"ל צריכה לזה שאינה מדקדקת יפה אבל לא לשאר בדיקת עכ"ז נלע"ד ליישב דברי המהר"ם לובלין דהנה בד' ה' בתוד"ה השתא פי' השתא מעל"ע דפשעה ולא בדקה שחרית כי בדקה ערבית ומצאה טמאה בדיקה צהרים מועטת דלא מטמאה מעל"ע כ"ש כשבדקה שחרית ולא פשעה כלום דממעטת דלא מטמאה משחרית עכ"ל יע"ש: ומעתה לפי"ז נוכל לומר דהיכא דלא בדקה שחרית ובדקה בצהרים ומצאה טהורה בזה לא סמכי' אבדיקתה למעט מפקידה דהיינו מבדיקה דערבית שלפני' שבדקה עצמה ומצאה עצמה שחרית כתיקון חז"ל אמרי' דגם עכשיו בצהרים לא היתה מדקדקת בבדיקה יפה ולזה אינה ממעטת ע"י מעל"ע וע"י מפל"פ ול"ק קו' החת"ס הנ"ל וא"ש. ולפ"ז ממילא שפיר נוכל לסמוך על דברי בעל עבודת הגרשוני שהביא החת"ס בחיו"ד סי' קפ"ז שמיקל גבי אשה שבדקה עצמה לילך לבהכ"נ וביום הפסקת טהרה הפסיקה וספרה ובתוך ג"י מצאה כתם ויש לה במה לתלות וסד"ט מביא ראי' להחמיר ממהר"ם מלובלין הנ"ל דזהו לא חשיבה בדיקה. ולפי הנ"ל אין ראי' כיון שלא פשעה מקודם לכן כנ"ל וא"ש. ומעתה לפי"ז נוכל לומר ג"כ דרש"י ז"ל סבר דהא דאמרי' דעד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה משום שמהומה לביתה אינה מדקדקת יפה ז"ד ג"כ היכא דפשעה קודם לכן ולא בדקה עצמה שחרית שלפני' אזי שפיר אמרי' כיון דחזי' דפשעה קודם לכן מסתמא גם עכשיו אע"ג דבדקה עצמה בשחרית שהיא תיקון חכז"ל עכ"ז כיון שיש לחוש שמהומה לביתה אמרי' דלא בדקה עצמה כהוגן ולזה אינה ממעטת לא ע"י מעל"ע ולא ע"י מפל"פ דכמו כשבדקה עצמה אחר בדיקת צהרים שעה או שתים ומצאה טמאה הוא טמאה למפרע עד בדיקת הערבית שלפני' שבדקה עצמה כתיקון חכז"ל דאז הוי פקידה שלה וזהו שפי' רש"י ז"ל דאינו ממעט ע"י מעל"ע וע"י מפל"פ אבל היכא דבדקה עצמה שחרית כתיקון חז"ל ובצהרים בדקה בעד שלפני תשמיש דאז בודאי ממעטת הפקידה כיון שלא פשעה מקודם לכן אזי בודאי סמכי' על בדיקתה ולא חיישי' על הא דמהומה לביתה ולזה שפיר פירש"י ז"ל במתני' בד"ה הרי זו כפקידה ואם ראתה דם אח"כ בבדיקת ערבית והוא שמשה בצהרים בעדים לא מטמאינן טהרות דמבדיקת שחרית עד שחרית שהרי קודם תשמיש בדקה עצמה ומצאה טהורה והיינו כיון שלא פשעה ובדקה עצמה בשחרית ולזה הוי אח"כ בצהרים עד שקודם תשמיש כפקידה למעט ע"י מפל"פ וא"ש דברי רש"י ז"ל: ומעתה אם אנו רוצים ליישב גם דברי התוס' חדשים נוכל לומר דהן אמת שהעד לאחר התשמיש הוא נחשבת לבדיקה יפה אע"ג דפשעה מקודם לכן משום דנוכל לומר דעכשיו עשתה חשובה אבל כשהיא פשעה לאחר הבדיקה דהיינו שבדקה עצמה בעד שלא"ת בצהרים ואח"כ לא בדקה עצמה ערבית ושחרית רק בצהרים ומצאה טמאה אזי לא חשיבה הבדיקה דעד שלא"ת בצהרים דאתמול לפקידה כיון שפשעה אח"כ כן הי' הו"א לומר וזהו דאשמעי' הרב הברנונורה דלא אמרי' כן להוסיף על מעל"ע וא"ש: אמנם מה שהקשה מעלתו עוד אדברי תוס' חדשים דהא אפי' כשלא בדקה את עצמה כלל אתמול בצהרים לא מטמאינן לה למפרע מצד קנס יותר ממעל"ע וכי מפני שבדקה א"ע יהי' גרוע זה נוכל ליישב שפיר דאיירי שבדקה א"ע בצהרים שני' כשמצאה טמאה בשעה או שתים קודם של בדיקת צהרים הראשונה דאתמול ואז אם הי' הבדיקה הראשונה בדיקה חשובה שהיא כפקידה והיתה ממעטת ע"י מעל"ע בשעה או בשתים. ומעתה לפ"ד המהר"ם מלובלין דאינה נחשבת לפקידה ואינה ממענות ע"י מעל"ע ולזה גם כאן דאנו צריכין לטמא למפרע עד הבדיקה של צהרים דאתמול אמנם הבדיקה של צהרים דאתמול אינה ממעטת מבדיקה דשחרית ולזה הו"א גם עכשיו שנטמא למפרע עד בדיקת שחרית כמו לגבי כל בדיקות צהרים ולהוסיף על מעל"ע ולזה אשמעי' דאין להוסיף על מעל"ע כלל בשו"א תה נוכל לומר דבדקה עצמה אתמול בבדיקה סתם בלא בדיקות עד אחר תשמיש רק בהאי גוונא דאיירי המהר"ם מלובלין וא"ש. כ"ז כתבתי בחיפזון גדול לפרקים ועשיתי הרבה הפסקות בנתיים מחמת טרדותי המרובים:: סימן נ"ו ומה שהקשה על דברי הפרמ"ג סי' תל"א במג"א ס"ק ב' עמ"ש ויצא לכו הדין מי שאוסר נכסיו עליו בהנאה ואח"כ הפקיר' בלב ובא אחר וזכה בהם אין אחר יכול להוציא ממנו דכהא"ג דלאו ממון גמור הוא הוי כחמץ דמהני הפקר בלב והקשה מעלתו דמ"ש מחמץ לאח"ז איסורו דאין ביטול והפקר מועיל. זה לא קשה כלל דשאני חמץ לאח"ז איסורו דאע"ג דאינו ברשותו עשאה"כ כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בב"י וב"י עד שיקיים מ"ע דתשביתו שהוא פי' לבערן מן העולם אבל במה שמפקירו ומכש"כ כשביטלו אע"ג דאינו ברשותו ועכ"ז כיון דלא ביעורו מן העולם עדיין עשאה"כ כאלו הוא ברשותו לעבור בב"י וב"י ויותר מזה אפי' אם מוציא החמץ מרשותו לרה"ר לאחז"א איכא דיעות בזה דעובר עב"י וב"י כיון שלא ביערו מן העולם כמו שהאריך בזה הפמ"ג בפתיחה לה' פסח סעי' י' יע"ש ת"פ וברור ותו אין לי פנאי להאריך בזה: ומה שהקשה על הש"ך ביו"ד סי' פ"ז ס"ק ל' לא הבנתי דהלא הדקין הי' ממה שנפרש מן הקיבה וה"ה כקיבה וממילא כשנמצא בהחלב מעט מן הדקין ממה שנפרש מן הקיבה בודאי הי' נכבש החלב בתוך הקיבה הרבה עד שנאסר החלב שבקיבה ושפיר נאסר הגבינות מפני שהעמיד אותם במעמיד איסור ולא הי' שם שום מעמיד היתר ולא הוי זוז"ג ותו אין הפנאי מסכים כלל להאריך בזה. ה"ק יואל צבי ראטה סימן גיז שפעת חיים ברכה ושלום לכבוד ידידי הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה חו"ש חו"ב כש"ת מו"ה ישעי' מאנהיים ני' בק"ק דערעטשקא יע"א: הנה מכתבו הגיע לפה בשעה שלא הייתי בביתי וכו' ולא יכולתי להשיבו עד היום בענין השאלה אשר כ' מעכת"ה וז"ל הנה יש פה נשים שהולכות לטבול בנהר הנקרא קאלא בנהר הקטן הזה אין לה מקור לעצמה רק ענף היוצא מנהר הגדול הנקרא קראסנא ובנהר הזה מתערבים מי גשמים והפשרת שלגים הבאים מהרים הרמים ועל ידם נתהו' הנהר הזה וקטן בעצמותה רק בשנה שנתרבה הגשמים נתגדל הנהר הזה ועלה על כל גדותיו. והנה בודאי אסור לטבול בנהר הזה בפרט במקום שיש מקוה כשירה כאשר גם אנכי דרשתי ברבים פ' שלח הע"ל ואסרתי לטבול בנהרות דפה מכמה טעמים אבל לאסור בדיעבד חס להזכיר להוציא לעז ח"ו על הני נשי דטבלי כבר דהא לפי הנראה מדברי מעלתו שהנהר קאלא אינו מכזב מימיו רק שהוא ענף מהנהר הגדול שנקרא קראסנא כנ"ל וא"כ כה"ג מבואר ביו"ד סי' ר"א בסעי' ב' ברמ"א שיש מתירין לטבול בנהרות כל השנה אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים ורבו הנוטפים על הזוחלים משום דעיקר גידל הנהר ממקו' מקורו והנהו מתירין המה הטור בשם ר"ת וב"י בשם רש"י וסה"ת וסמ"ג. וזהו הנהר קאלא הוא ג"כ עיקר מקורו מהנהר הגדול הנקרא קראסנא ואעפ"י שאינו אלא ענף מה הוי מ"מ עיקר ומקורו נובע משם וזהו מוכח מדברי הרמ"א שכ' שם וז"ל מיהו יש לזהור מלטבול בנהר המתהו' לגמרי ע"י גשמים וכשאין גשמים פוסקים לגמרי אעפ"י ששאר נהרות שופכים לתוכו בשעת הגשמים ומתהי' על ידן מ"מ הואיל ופוסק לגמרי בשעה שאין גשם אסור לטבול בו דרך זחילתו עד שיקוו המים בתוכו אבל בנהר שאינו פוסק אעפ"י שבשעת גשמים מתרחב ומתפשט על כל גדותיו מותר לטבול בו בכל עכ"ל וא"כ משמע מדבריו דבנהר שאינו פוסק אע"ג דעיקר מקורו משאר