בית היוצר חלק א קמד

בכלי הבטה שלהם דודאי הסברא נותנת יותר לסמוך עליו כדברי מעלתו כמו דסומכין על קפילא עכו"ם דכאן הוי ג"כ מלתא דעל"ג להראות לרופאים אחרים ולזה אפי' דהו' א"י מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והספק השלישי דדלמא מן הצדדים הוא ואע"ג דרוב דמים מן המקור מ"מ כאן איתרע לה רובא כיון דרוב נשים אינן זב תמיד דם מן המקור. ומעתה אפי' לפ"ד הכ"מ הנ"ל דמחמת חומר האי' כרת החמירו בכתמים אע"ג דאיכא ס"ס ואפשר לומר לפ"ז ג"כ טעם גבי מפלת כמין קליפה דמשו"ה הוצרכו חכמים לבדוק להטיל במים אע"ג דאיכא ס"ס משום חמור האי' כרת. ובזה א"ש דהוצרך לברורי אפי' לפ"ד הנוב"י הנ"ל אע"ג דלא יוכל לברור כל הב' ספיקות משום חומר האי' כנ"ל. ועכ"ז כאן בנ"ד דאיכא ג' ספיקות בודאי אין מחוייב כלל שלא בשעת ווסתה אליבא דכ"ע: ומ"ש מעלתו בנ"ד שנתחזקה האשה לראות בהרגשה זו מראות טהורות א"כ יש היתר לומר דתלי' במצוי אף להקל כדמשמע בחולין דנ"א דשגרונא שכיח וכמו דתלי' בדריסה בסי' נ"ז במצוי בין להקל בין להחמיר הנה זה הדמיון אינו דומה לגמרי דבשלמא התם שפיר תלי' במצוי משום דליכא לברורי משום דהא דמצוי ל"ה גרוע מרוב וכמו דאזלי' בתר רובא כ"כ תלי' במצוי. אמנם כ"ז היכא דליכא לברורי אבל היכא דאיכא לברורי בודאי הסברא נותנת דכמו גבי רובא היכא דאיכא לברורי צריך לברורי כ"כ אע"ג דתלי' במצוי מ"מ היכא דאיכא לברורי צריך לברורי דלא יהי' עדיף מרובא רק לפי"מ דמסקי' לעיל דאיכא כאן שלש ספיקות ומצורף לזה דנתחזקה אשה זו לראות בהרגשה זו מראות טהורות בודאי מותרת בלא בדיקה כלל וא"צ בדיקה שלא בשעת ווסתה כנ"ל. ובפרט היכא דאי אפשר לה לבדוק כנ"ל: ואח"כ מצאתי בתשו' דברי חיים בח"א יו"ד סי' ל"ד שאלה זו בהדי' ומסיק להלכה דכיון דאשה זו רגילה ומצוי' אצלה לראיות לבינות והרגישה בעת יציאתן כאשר נתברר עפ"י בדיקתה כ"פ בודאי תולין במצוי ולא גרע ממכה שיודעת שמוציאה דם שתולה אליבא דכ"ע עכ"ל יע"ש. רק אח"כ כ' אך הא תינח בימי טהרתה אולם אם אירע לה הרגשה כי האי בימי ליבונה בתוך ז' נקיים אם ג"כ תולה או לא ומסיק גם בזה לאחר פלפולו הרב דגם בזה תולין במצוי יע"ש. ומעתה כיון דהורה מרן הזקן זצוק"ל בודאי אין להרהר אח"ז כלל ובפרט בנ"ד שעוד נוסף לזה שהרופא העיד עלי' שיש לה מכה בודאי הוא מותרת כמבואר לעיל דכיון דיש כאן ג' ספיקות דזה מהני אפי' נגד חזקה כמבואר ביו"ד סי' ק"י. וא"כ בנ"ד בודאי יש להקל בין בימי טהרתה ובין בימי ליבונה בתוך ז' נקיים. והי' לי עוד להאריך בענין זה רק טרדותי מרובים מאד אשר לא הי' לי פנאי אפי' לכתוב כסדר ועשיתי הרבה הפסקות. דברי האוה"נ: הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל. סימן נ"ה שוכ"ט לכבוד ידידי הרבני המופלג חו"ש כש"ת מו"ה זאב וואלף כ"ץ ני' מיושב סלאטפינא: מכתבו קבלתי וכו' על הא שהקשה במס' נדה משנה א' בדברי הברטנורה ד"ה מעל"ע במה שהקשה התוס' על לשון להוסיף וכו' ותירץ התוס' חדשים וז"ל ואפשר לומר דה"א אפי' להוסיף על מעל"ע כגון שבדקה עצמה אתמול בצהרים לאחר תשמיש ובערבית ושחרית שלאחרי' לא בדקה ובצהרים בדקה ומצאה טמאה וה"א דמטמי' לה משחרית אף שהיא יותר ממעל"ע משום דהשה' ולא בדקה כתקנת חכמים וגם הפסד מועט היא וכדקאמרי' לקמן דף ה' קמ"ל דלא חלקו חכמים ולאפוקי מדעת המנהיר שהביא המל"מ פ"ג מה' משכב ומושב ה' ד' והקשה מעלתו אמה שכתב דהשה' ולא בדקה כתקנ"ח דהא בדיקה דלאחר תשמיש הוא מתיקון חז"ל כמבואר בגמ' ד' ה' ע"א. והנה עפ"י פשוטו בודאי דברי התו"ח תמוהים מאד דהלא הוא מבואר בפי' במשנה דהמשמשת בעדים ממעטת ע"י מעל"ע וע"י מפקידה לפקידה והיינו העד שלאחר התשמיש הרי היא כפקידה וא"כ חזי' דבדיקה דלאח"ת היא כמו בדיקת שחרית דהיא כפקידה ואם נדחק ונאמר דהאי דלאחר תשמיש הוי כוונתו לאחר ששימשה בצהרים אזי הי' א"ש אמנם זהו דוחק גדול להעמיס בדבריו אמנם לדידי יש תמוה גדולה מזו בדברי רש"י ז"ל בהמשנה דקתני המשמשת בעדים ה"ז כפקידה וכו' פירשיז"ל שבדקה עצמה בעד דהיינו בסדין קודם תשמיש ולאחר תשמיש ה"ז כפקידה וממעטת ואם ראתה דם אח"כ בבדיקת ערבית והיא שמשה בצהרים בעדים לא מטמאי' טהרת דמבדיקות שחרית עד תשמיש שהרי קודם תשמיש בדקה עצמה ומצאה טהורה וליכא למימר מקמי הכי הוי אלא הנך מתשמיש ואילך טמאות עכ"ל ומבואר מדבריו ז"ל דעד דקודם תשמיש ג"כ ממעטת ע"י מפקידה לפקידה ולקמן ד' ה' ע"א אמר ר"י אמר שמואל עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה וכ"פ כוותי' הרמב"ם ז"ל משום דכן מסיק שם בסוגיות הגמ' ואיך כ' רש"י ז"ל דעד שלפני תשמיש הוי כפקידה ואין לומר דרש"י ז"ל סובר דהא דקאמר דאינו ממעט כפקידה דהיינו שימעט ע"י מעל"ע אבל מפקידה ממעטת דהא רש"י ז"ל מפרש אהא דאינו ממעט ע"י מעל"ע וע"י מפקידה לפקידה ולפי דעתי זה צע"ג ליישבו ועד כען בחפזי לא מצאתי שיעמדו ע"ז מפורשי הש"ס. ולדחוק ולומר שרש"י ז"ל מפרש כפשטי' של המשנה שלא כפי מה דמסיק סוגיות הגמ' זה אין הדעת סובלת, והי' עולה על דעתי ליישב דהנה בדף ד' ע"ב מסיק הגמ' אהא דקתני כל שיש לה וסת די' שעתה דמיירי דוקא בשעת וסת הוא די' שעתה אבל שלא בשעת ווסת' אליבא דכ"ע אינה די' שעתה והתוס' כתבו שם בד"ה כל אשה דמשו"ה קתני המשמשת בעדים אחר כל אשה שיש לה וסת ד"ש משום דקמ"ל אע"ג דיש לה וסת ודי' שעתה אפ"ה צריכה לשמש בעדים יע"ש והטעם דעד דקודם תשמיש אינו כפקידה אמר ר' קטינא דמתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין וסדקין. ומעתה נוכל אפשר לומר דזהו דוקא בשעת וסת דכיון דצריכה להפריש סמוך לוסתה ולזה היא מהומה לביתה אבל שלא בשעת וסתה ודאי אינה מהומה לביתה ולזה אז אפי' עד דקודם תשמיש ממעט כפקידה ורש"י ז"ל אתי זאת להשמיענו דשלא בשעת וסת גם עד דקודם תשמיש ג"כ ממעט כפקידה ולזה פי' בהמשנה כפשטה גם על עד דקודם תשמיש ועוד יותר כי בדיקת עד שלאח"ת נוכל לומר להיפוך דדוקא בשעת וסתה הוי בדיקה חשובה למעט אבל לא שלא בשעת וסתה דהנה הגמ' דהי' הו"א לומר דעד שלאח"ת אינו ממעט משום דשמא תראה טפ"ד כחרדל ותחפנה ש"ז וקמ"ל דל"א כן. ומעתה נוכל לומר דהא דל"א כן ז"ד בשעת וסתה משום דדי' שעתה משא"כ שלא בשעת וסתה שפיר חיישי' להא דשמא תראה ט"ד כחרדל ותחפינה ש"ז ואינו ממעט וא"כ יותר שכיח דעד דקודם תשמיש ימעט מעד שלאח"ת דעד שלאח"ת אינו ממעט אלא בשעת וסתה ועד דקודם תשמיש ממעט שלא בשעת וסתה שהוא הרבה זמן מרובה מבשעת וסתה דהוא אינו אלא זמן מועט ולזה שפיר מפ' רש"י ז"ל במתני' כפשטי' על עד דקודם תשמיש דהיינו שלא בשעת וסתה דהיא שכיח יותר ולא על עד שלאחר תשמיש שאינו אלא בשעת וסתה דאינו שכיח כ"כ כיון שהוא זמן מועט כנ"ל וא"ש: ולפי"ז יהי' ממילא מיושב דברי התוס' חדשים דקאמר דעד דלאח"ת אינו ממעט היינו שלא בשעת וסתה דאז חיישי' שמא ראתה ט"ד כחרדל ותחפינה ש"ז כנ"ל אמנם מסתימת לשון המשנה והגמ' משמע דאין חילוק בין בשעת וסתה או שלא בשעת וסתה לענין זה שתהא העדים ממעטי' ע"י מפל"פ וע"י מעל"ע ועדיין דברי התו"ח אינם מיושבי' והגם שעל דברי התוס"ח אין אנו מחוייבים למשכוני נפשין כי יוכל להיות שלא נקט האי לישנא דלא"ת בדוקא רק סירכא דלישנא נקיט או שהוא לגמרי טעות הדפוס אבל דברי רש"י ז"ל מחוייבים אנו ליישב שלא יהי' תמוהים: וע"כ נלע"ד ליישב בעזה"י באו"א דהנה רש"י ז"ל פי' במתני' אהא דקתני ומפקידה לפקידה ממעטת ע"י מעל"ע שאם הי' זמן מפל"פ מועט מזמן מעל"ע הולכין אחריו להקל וכו' כדאמרי' לקמן במתני' פעמים צריכה להיות בודקת שחרית וביה"ש וכו' וכ' ע"ז המהר"ם לובלין ליישב מה צריך רש"י ז"ל להביא מתני' דלקמן הי"ל לפרש לפי דרכו שאם הי' הזמן מפל"פ קצר מזמן מעל"ע כגון שבדקה עצמה תוך מעל"ע ומצאה עצמה טהורה ממעט ע"י מעל"ע ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דאם נזדמן שבדקה עצמה תוך מעל"ע בהזדמן אותה בדיקה אינה ממעטת ע"י מעל"ע כ"א דוקא אותה