בית היוצר חלק א קמג

לה חולת זיבת דבר לח בכל יום כמה פעמים ובכל עת אחר הבדיקה תמצא מראות טהורות והרופאים א"י בדקו אותה ואמרו לה שיש לה מכה באו"מ והיא אינה מרגשת שום כאב וצער בעת הזיבה והבדיקה ובוכת במר נפשה למצוא לה תקנה שאי אפשר לה בשום אופן לבדוק בכל יום כ"פ ובפרט בלילה כשמרגשת ע"כ השאלה. והנה בענין נאמנת הרופאים דברו בזה בהרבה תשובות כמובא בפ"ת ובפרט בתשו' חת"ס בכמה תשו' ותחילת יסודו מבואר בגמ' במס' נדה דף כ"ב המפלת כמין קליפה וכו' אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה א"ה בלא נימוחו נמי אמר רבה כי לא נימוחו ברי' בפ"ע היא ומי איכא כה"ג אין והתני' אר"א בר"צ שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה א' שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו טמאות ושוב מעשה באשה מפלת כמין שערות אדומות ואמרו ששומא יש לה ובתשו' הרא"ש כלל ב' סי' י"ח הקשה על הרשב"א ממנ"פ אי הרופא נאמן למה הטילו' למים ואי אינו נאמן וחכמים סמכו על בדיקתם במים א"כ רופאים למ"ל כלל ומביא בח"ס חיו"ד סי' קע"ה בשם הגאון בעה"ג תי' דהיכא דליכא לברורי מאמינים לרופאים והכא דהי' יכולים לברורי ע"י בדיקה לא האמינו' יע"ש ובתשו' מהר"ם לובלין סי' קי"א תי' דפירושא דמילתא כך הוא שהרופאים אמרו שאין הקליפות ההם דם רק הן ברי' בפ"ע קליפות מכה או שומא ואמרו חכמים תטיל למים כדי לבחון דברי הרופאים לדעת אם כדבריהם וכו' לכך אמרו אם נימוחו טמאה דלא תלי' להו שהן קליפות רק אמרי' שהוא דם נדה. גמור דלא כדברי הרופאים יע"ש וכן מביא שם החת"ס עוד הרבה שיטות דסברו דאע"ג דרוב רופאים בקיאים ומומחים מ"מ היכא דאיכא לברורי צריך לברורי ומסיק שם דהגם כי לדינא מסברא יש לדון כהגאונים הנ"ל דאין להאמין לרופא היכא דאיכא לברורי מ"מ אין זה די באר ישוב קו' הרא"ש הנ"ל דאין לשון הש"ס מורה כוותי' ותי' הוא ז"ל דהיות כל דברי הרופאים אינו אלא אומד הדעת וכמ"ש המעיל צדקה ע"כ המה נאמנים על הכלל ולא על הפרט דהיינו שהם נאמנים לומר יש בטבע הכליות להוליד חצץ אדום אבל אין נאמנים על הפרט על גוף זה שיש בכליותי' חצץ כי אולי מתשובותם הטעם לשפוט על גוף זה משפט שקר ועתה אשה זו שהפילו' כמין קליפות ושערות ואלו נמי הי' נותנים בפושרין ולא נימוחו בכ"ז לא היינו מחדשים דבר חדש שיש לה מכה או שומא אלא היינו תולין בדם יבש ואלו הי' אומרים הרופאים גוף זה יש לה מכה או שומא נמי לא הי' מאמינים על גוף פרטי אך האמינו להם עכ"פ שיש במציאות בעולם שיהי' לאשה מכה או שומא שממנה תפיל שערות וקליפות ובדקו חז"ל ולא נימוחו עי"ז הי' להם ראי' שאשה זו יש לה שומא שהעידו הרופאים שיש במציאות בעולם כן ומיושב קו' הרא"ש עכ"ל יע"ש וש"י: ועכ"ז אינני מבין לפי ק"ש אמאי לשון הש"ס מורה כדבריו יותר מדברי הגאונים הא גם לפי דבריו ז"ל בדקו חכמים לברר אם הוא כדברי הרופאי' באשה זו אם לא שנימא שכל מה שהביא הגמ' ב' מעשים אלו רק לידע שיש במציאות בעולם שתהי' אשה מפלת כמין שערות וקליפות שאינן דם רק ברי' בפ"ע ועי"ז נאמנים הרופאים בבירור וכן הוא משמעות הגמ' ועכ"ז עדיין לא הבנתי דמנ"ל דעל הכלל יהי' נאמנים ולא עה"פ אמנם בתשו' שאח"ז מבואר יותר שעל הכלל הי' להם קבלה איש מפי איש ומצאו שיש במציאות שכן הוא שתמצא כן יע"ש: ולולא דמסתפינא ולולי דבריו הקדושים הנ"ל הי' נלענ"ד דלפי לשון הגמ' דקאמר וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו טמאה הוא ג"כ דברי הרופאים משום דהרופאים גופי' לא החליטו בבירור גמור דקליפות אלו באו בבירור ממכה שיש לה רק הם החליטו שיש לה מכה שממנו מפלת כמין קליפות ועכ"ז יוכל להיות ג"כ שאלו הקליפות אינם באים מן המכה רק שהמה דם שנתיבש ולזה הרופאים בעצמם מחמת שהם הי' רופאי ישראל ומומחים בעניינים איסורי דם נידות ויראי השם ולזה בעצמם אמרו תטיל למים אם נימוחו טמאים דאזי בודאי אינם באים מן המכה או עכ"פ מידי ספיקא לא נפקו ולזה אמרו אם נימוחו טמאים רק אם לא נימוחו אזי בודאי אלו הקליפות באו מחמת מכה: ולפ"ז ממילא שפיר מיושב קו' הרא"ש ז"ל דשפיר הוצרכו החכמים לדברי הרופאים דהרופאים למדו את החכמים שני דברים הא' דאשה זו יש לה מכה וב' למדו אותם ג"כ הם הבדיקה דתטיל למים ולזה שפיר סמכו החכמים כל דבריהם על הרופאים וא"ש. ומשמעות לשון משמע בפי' שזהו התירוץ קרוב לאמת ואפשר שמקום הניחו לי להתגדר בפי' זה וממילא מוכח מזה דשפיר סמכי' על דברי הרופאים. אמנם עכ"ז איננו מרוצה ע"ז נגד כל דברי רבוותא: וע"כ נלע"ד ליישב קו' הרא"ש באו"א דהנה אי' בסי' ק"ץ דחכמים גזרו על הכתם שנמצא בגופה או בבגדי' וכ' הכ"מ ק"ל הא ס"ס הוא והו"ל למישרי ס' מגופה ס' שלא מגופה ואת"ל מגופה ס' מן החדר ס' מן העלי' וטהור. וי"ל דאעפ"כ החמירו בו חכמים משום דאי' חמור הוא ועוי"ל שמאחר שאין לה במה לתלות בו החמירו כאלו הוא ודאי מגופה ואין כאן אלא ס' א' עכ"ל. והטו"ז כ' די"ל דכיון דרוב דם שיוצא מן האשה בא מן המקור לא נחשב כלל זה לספק. וא"ל ממ"ש רמ"א ססי' קפ"ז סעי' ה' דהתם יש מכה ואפשר שהוא מן הצדדים וע"ז קאי ס"ס יע"ש. והמנח"י כ' דשאני בסי' קפ"ז משום דאיתרע לה רובא שכיון דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש ממקור לכן הוי ס"ס גמור ומה"ט חשיב הכא גבי כתם ג"כ ס"ס כיון דרוב נשים מרגישות אם רואת דם איתרע לן רוב והוי ס"ס גמור אי לאו מטעמי' שכ' הכ"מ עכ"ל יע"ש ובסד"ט שמאריך בזה. והנה לפי תי' הא' מכ"מ דמשום חומר האי' החמירו בו חכמים אע"ג דהוי ס"ס עדיין יש להבין על הרמ"א בסי' קפ"ז דמיקל מטעם ס"ס די"ל דבמילתא דל"ש ל"ג בו חכמים דבשלמא גבי כתמים דשכיחי שפיר גזרו משא"כ גבי מכה דל"ש לא גזרו. ומעתה לפי כל התי' הנ"ל נוכל לומר דגם גבי מפלת כמין קליפות אפי' אם נימא דדברי הרופאים אינם עושים אלא ספק וא"כ איכא שפיר ס"ס ספק א' דלמא ל"ה דם אלא ברי' מחמת מכה כדברי הרופאים ואת"ל שהוא דם דלמא היא מן הצדדים ואין להחמיר מטעם דכ"מ כיון דהוא מילתא דל"ש שתפיל כמין קליפות וגם תי' הב' של הכ"מ ג"כ ל"ש כאן כיון דאיכא למתלי במכה וגם תי' הטו"ז ל"ש כאן כדברי המנח"י דאיתרע לה הרובא כיון דרוב נשים רואות דם לח ואין מפילות כמין קליפה וא"כ הוי ס"ס גמור רק משום דהם סברו דס"ס דאיכא לברורי מבררי' ולזה אמרו תטיל למים לראות אם נימוחו ובלתי דברי הרופאים לא הי' כאן ס"ס ולא הי' סומכין על בדיקתם רק כשיש ס"ס גמור בלא"ה אזי שפיר סמכו על בדיקתם כדי לברר ושפיר מיושב קו' הרא"ש וא"ש: אמנם לכאו' יש לפקפק לפימ"ש הנוב"י דהא דאמרי' דס"ס דאיכא לברורי מבררי' ז"ד היכא דאיכא לברר כל השני ספיקות אבל אם כשיבורר לא יבורר רק ס"א אז א"צ לברר וא"כ כאן נמי אפי' כשיבורר שיהי' נימוח ונמצא שהוא דם עדיין ישאר עוד ס"א דדלמא היא מן הצדדים. אך ע"ז נוכל לומר דכשיבורר שהוא דם אזי לא יהי' נשאר ספק כיון דרוב דמים הוא מן המקור לפמ"ש הסד"ט בסי' קפ"ז סעי' ט"ו ליישב קו' הש"ך דאין זה ס"ס דשם ס' חד הוא ובלא"ה קשי' כיון דקיי"ל דדם הנמצא בפרוזדר ספיקו טמא דחזקתו מן המקור לפי שרוב דמים מן המקור א"כ מה ס"ס שייך הכא דהא קיי"ל דלא מקרי ס"ס אלא אם הם שווים אבל היכא דאיכא למיתלי באי' טפי מן ההיתר תלי' לחומרא. ותי' לפמ"ש תוס' בנדה דף י"ח ד"ה שלי' דהוי ס"ס משום דסמוך מיעוטא להך פלגא. וכהא"ג א"ל הכא כיון דהוי ס' השקול אם מן המכה א"ל סמוך הך מיעוטא דמן הצדדים להך פלגא דמן המכה וא"כ רובא להתירא הוא יע"ש שמאריך בזה וא"כ בנ"ד בהאי דמפלת כמין קליפות דשפיר הוי ס"ס דדילמא היא מן המכה ואת"ל דהוא דם דלמא הוא מהצדדים והיינו משום דסמוך מיעוטא דמן הצדדים לפלגא דהוא מן המכה וא"כ כיון שיהי' מבורר שהיא דם הוא מן המקור ולזה שפיר צריך לברורי אפי' לדברי הנוב"י הנ"ל וא"ש: ומעתה נבוא לתכלית המבוקש בענין שאלה דידן דאיכא שלש ספיקות הא' דילמא היא מראה טהורה ואת"ל דהיא מראה דם דלמא היא באה מן המכה כדברי הרופא שבדק אותה