בית היוצר חלק א קמא

ובסוף סי' קע"ז כ' הש"ך דהיכא דאיכא ספיקא אי הוי ר"ק או איר אינו יוצאה בדיינים משום דהוי ספק ממונא ולקולא מ"מ כאן כיון דהלו' לא נתן אלו הרווחים רק משום דסבר שהוא היתר ועכשיו שנודע שהוא אסור ובטעות נתן אפי' כשהוא א"ר ג"כ ראוי להיות יוצאה בדיינים כמבואר בסי' קס"א סעי' ד' דגם א"ר אם נתן בטעות שהוא סבר שאין כאן כלל ריבית אזי יוצאה בדיינין וע"ש וכן הוא מבואר במחנה אפרים בה' ריבית סי' י"ו יע"ש שמאריך שם בזה והקשה דא"כ כל א"ר נמי אמאי אינו יוצאה בדיינים מהאי טעמא גופי' שיאמר הלו' אני לא הייתי יודע שהייתי עושה איסור ואלו הייתי יודע לא הייתי נותן והוי נתינה בטעות דאפי' לו' בריבית דאו' כ' הנ"י בפ' ז"ב דאינו מיפסל משום דלא משמע להו לאינשי דאיכא איסורא בלו' כיון דמחסר וכ"ש בלו' בריבית דרבנן דלא מיפסל הלוה אפי' מדרבנן משום דבא"ר ליכא איסורא גבי לו' כמו"ש הנ"י והרשב"א ז"ל יע"ש דמסיק דודאי היכא דהוי הטעות שלא ידע שיש כאן ריבית כלל אזי בודאי יוצאה בדיינין משום דהוי מחילה בטעות דאנן סהדי דאלו הוי יודע הלו' דהוי ריבית לא הי' מניח למלו' לאכול איסור כיון דלא מטי' ללו' שום הנאה משא"כ בשאר לו' בריבית ואפי' דרבנן דהתנה באותו ריבית להנאתו דאיכא למימר דאפי' אי הוי יודע דאסור לא הי' נמנע מלספות איסורא למלו' יע"ש והנה כ"ז א"ש היכא דלא הוי בבירור רק א"ר משא"כ היכא דאיכא ספיקא דיוכל להיות דהוא ר"ק דגם ללו' עצמו יש חשש איסור בזה ודאי הסברא נותנת דאנן סהדי דאלו הי' יודע הלו' שיש כאן חשש איסור דאו' בודאי לא הי' נותן וא"כ בודאי הוא מחילה בטעות. ובזה יש ליישב דברי המהר"ש די מודינא דסבר גבי ספיקא אם הוא ר"ק או א"ר דאזלינן לחומרא משום דהוי ספיקא דאו' ובתו' מהר"א ששון חולק עליו משום דהוי ספק ממונא לקולא דהממע"ה והש"ך בסוף סי' קע"ז מביאו יע"ש. ולפי הנ"ל דבריו נכונים משום דנוכל לומר דאנן סהדי דאלו הי' יודע הלו' שיש כאן ספק איסור דאו' בודאי לא הי' נותן משום דספיקא דאו' אזלינן לחומרא ובכה"ג היכא דהוי ללו' נתינה בטעות אפי' בא"ר ג"כ יוצאה בדיינין כנ"ל וא"ש. ומכש"כ כאן דעבדו היתר עיסקא שחשבו שלא עבדו שום איסור וטעו בודאי הוא דומה למ"ש המחנה אפרים הנ"ל דבכה"ג שסבר הלו' דאין כאן שום איסור ריבית אפי' בא"ר לחוד ג"כ יוצאה בדיינין ומכש"כ כאן שנודע ללו' שיש ג"כ חשש איסור דאו' מפני שהוא ספק ריבית קציצה בודאי הסברא נותנת שיוצאה בדיינין הגם שעל בדיעבד לא מלאני לבי לפסוק לגמרי לחומרא אבל מכאן ולהבא בודאי הוא איסור גמור ובפרט כשהלו' בעצמו צועק בשווקים וברחובות שאינו מוכר כ"כ סחורה כמה שהוא צריך ליתן ריווח היש חוב מר מזה היש חילול השם גדול מזה והלואי שלא ירד כל המעות לטמיון עבור זה ח"ו דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל סימן נג שפעת חיים וברכה לכבוד ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ש וכו' כש"ת מו"ה יוסף זאב ני' מו"צ בישוב סאספאלא יע"א כתבו קבלתי אתמול אבל לא הי' לי פנאי לעיין בו וכו' והיום עיינתי בו קצת בענין ס"ת שנפסקה הוא"ו משם הוי' ב"ה ונשאר למעלה צורות יו"ד ועוקץ מצומצם ולמטה כזה ושאר החלק נראה ג"כ והחלק שלמעלה אינה נראה רק כאות יו"ד ומסופק מעלתו אם שרי לתקן משום שלא כסדרן לפי מה שכתב בפתחי תשובה ביו"ד סי' רע"ו ס"ק כ' בשם תשו' הגינת וורדים והנוב"י חלק יו"ד סי' ע"ו שהשם צריך לכתוב כסדרן דוקא גם בס"ת ויסודותם בהררי קודש בזוה"ק פ' ויקרא דף י"א ע"ב דאיתא שם ועל דא בעי למכתב שמא קדושא י' בקדמותא וכו' ודא איהו כדחזי ואי לאו לא איקרא שמא קדושא ואקרא פגום וכו' וא"כ מוכח מזה דצריך לכתוב השם הוי' ב"ה דוקא כסדרן והקשה ע"ז בשו"ת דברי חיים זצוק"ל בח"ב סי' קכ"א מהא דאיתא ביומא דף ל"ת דבן קמצר לא רצה ללמוד על מעשה הכתב אמרו עליו שהי' נוטל ד' קולמסים בין אצבעותיו והי' כותב את השם של ד' אותיות בב"א כמבואר ברש"י ז"ל שם הרי שכ' שלא כסדרן היו"ד ואח"כ הה' אלא בב"א ואפי' את"ל דבב"א ג"כ כשר עדיין קשה הא א"א לצמצם בידי אדם ודלמא נגמר הו' קודם הה' ראשונה ובפרט שמסתמא צריך שהות יותר בהה' לכתוב מוא"ו ומספק פסול יע"ש שמאריך בזה להכשיר שלא כסדרן ומעלתו כ' בשם היפ"מ דהטעם דשלא כסדרן פסול הוא משום גנאי כמ"ש ביו"ד סי' רע"ו דאפי' המלך שואל בשלומו לא יפסוק. הא תינח לפי כתב שלנו שנראה שאותיות גמורות אבל בן קמצר שכ' בפ"א לא נראה כלל ולא שייך גנאי משום דאולי כתבם בפ"א ואפי' אם לא כתבם בפ"א לא שייך גנאי עכ"ל. ולפום רהיטא זהו דבר הגון ועכ"ז לפי"ז בודאי מותר לתקן כאן בנ"ד משום דהוא יותר גנאי שישאר בלתי מתוקן דודאי לכתחילה לכתוב השם ב"ה בודאי צריך לכתוב כסדרן שלא יהי' גנאי כנ"ל אבל כאן שהשם ב"ה כבר נכתב כסדר אלא שנתקלקל בודאי יהי' יותר גנאי שישאר בלתי מתוקן משיתקן אעפ"י שיהי' שלא כסדרן וז"ב: אמנם לפי דברי הזוה"ק הנ"ל נראה שאין הדבר כן שהוא משום גנאי רק משום שהשם ב"ה כשהוא נכתב שלא כסדרן הוא בעצמותו פגום וממילא לפי דברי הג"וו הנ"ל יהי' אסור לתקן משום שלא יהי' כסדרן וגם הקו' מב"ק הנ"ל עדיין קשה. והנה בספר קסת הסופר בחקירה יו"ד הביא ג"כ הקו' מב"ק הנ"ל שהוא נגד הזוה"ק הנ"ל וכ' הטעם דלא נראה להו דעת הזוה"ק דלא סגי בעשי' בעלמא לכתוב את האותיות פרקים פרקים אלא צריך דוקא שיכוין ג"כ כך בשעת הכתיבה אל הרמזים הרמים וכן מוכח מס' מצות שמורים וכיון שהדבר תלוי' בכוונה נשגבה מאוד נעלה אשר לאו כל מוחא סביל דא ע"כ ס"ל להפוסקים דבהך מילתא אין לנו לחוש לדעת הזוה"ק ולזה לא הביא הב"י ושאר פוסקים את דברי הזוה"ק הנ"ל: ולפענ"ד הי' נראה לומר דמשום הא שלא יוכל לכוין כל הכוונות הנשגבות עדיין אין לנו רשות לעשות היפך הכוונות ולכתוב את השם הקדוש ב"ה שלא כסדרן שיהי' נראה שהוא עושה היפך הכוונות אלא ודאי שצריך לכתבן כסדרן אעפ"י שלא יכול לכוין כל הכוונות עכ"ז כיון שהוא צריך לקדש את השם הקדוש ב"ה קודם שמתחיל לכתוב את השם ב"ה כמבואר ביו"ד סי' רע"ו סעי' ב' שצריך לומר שכותב לשם קדושות השם ואם לא עשה כן פסול יע"ש ולזה כשהוא אומר כן בודאי כוונתו שהוא רוצה לכתוב את השם הקדוש ב"ה בקדושה ובכל כוונתו שראוי' לכוין ואעפ"י שהוא אינו יודע כל הכוונות מ"מ דעתו הוא לכתוב על דעת הקדושים שיודעים כל הכוונות ובזה הקב"ה מצרף מחשבתו למעשה שהוא כותב כאילו כיון כל הכוונות כמו ששמעתי מפה קדוש של אדומו"ר בעהמ"ח תשו' אמרי אש זצוק"ל דשאנו מתפללים תפילת הש"ע אעפ"י שאין אנו יודעים לכוין כל הכוונות שכיוונו בהם אנשי הכנה"ג עכ"ז אנו מתפללים על דעת כוונתם הקדוש מעלה עלינו הקב"ה כאלו אנו היינו מתפללים בכל הכוונות שכיוונו הם ומכש"כ כיון שהסופר אומר בפירוש שהוא כותב לשם קדושת השם בודאי דעתו על כל הכוונות שראוי' לכוון בו והנה זה שפיר כשכותב כסדרן שאינו עושה היפוך הכוונות כנ"ל והנה ממילא כשכותב השם ב"ה צריך לכוין שלא יעשה היפוך הכוונות ובודאי יעלה מחשבתו במה שהוא רוצה לכוון הכוונות לרצון כאלו כיון כל הכוונות כנ"ל ולזה גבי ב"ק שכ' השם בן ד' בפ"א בודאי קודם שרצה לכתוב כיון כל הכוונות ואעפ"י שא"א לצמצם ונכתב הו' קודם הה' הראשונה עכ"ז הוא בעצמו לא עשה היפך הכוונה כיון שהוא הי' מתכוין לכתוב כסדרן ואחר כוונות הלב הן הן הדברים: והנה כ"ז דוקא כשהוא בא לכתוב השם ב"ה מחדש אבל כשכבר כתב את השם כסדרן רק שנתקלקל אות אחת אח"כ בודאי במה שתקנו אח"כ אינו עושה דבר שיהי' היפך הכוונה כיון שאין ביכלתו לעשותו באופן אחר ובפרט לפי מה שמבואר ברמ"ע ז"ל וז"ל בס"ס ל"ו וכ"ת אי מעיקרא אזלה לה לקדושת השם בשביל דיבוק רגל הה' לגגה האיך יספיק עכשיו לכוין בתיקון הרגל י"ל דמצא מין את מינו וניעור להכשיר כי אעפ"י שאסור להפסיק בכתיבת האזכרות ואפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו ומצוה מן המובחר לכתוב אותן כבן קמצר אלו רצה ללמד מ"מ אין זה מדברים הפוסלים והשם מתקדש לחצאין שישנה הקדושה מתחילה ועד סוף ואינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ל הרמ"ע ומביאו בתשו' דברי חיים הנ"ל וא"כ נראה מזה בפירוש דבמה שמתקן אח"כ אותו מהשם לאחר שנכתוב כסדרן אינו עושה היפך הכוונה של קדושת השם דמצא מין את מינו וניעור את הכוונה הראשונה