בית היוצר חלק א יג

ששת ימים אחרים ותיכף לא ברא ד' בשעת הבריאה כח בעולם רק לעמוד ששת ימים לטעם הנודע ליודעי אמת ואח"כ ברא ד' את יום השבת ובו ביום חתר ד' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיימם עוד ששת ימים וכן לעולם ע"ז הדרך וזולת זה היום הי' העולם חרב בגמר ששת ימים והי' חוזר לתו"ב ולזה כל השומר שבת הוא מקיים את העולם ואין לך שותף גדול מזה. ולך לדעת כי מיום ברוא אלהים את האדם לא חסר העולם צדיק יסוד העולם דהיינו מי ששומר שבת כי אדם שומר שבת הי' ואחריו קם שת בנו כי הי' צדיק גמור ואחריהם כמה צדיקים שומרי שבת היינו משותלח נח. שם. אברהם. וכו' ומשם לא פסקה שומרי שבת בישראל כמרז"ל שאפי' במצרים הי' שומרי שבת ובזה הי' מקיימים העולם עי"ש דבריו המתוקים ומעתה לפ"ז שמירת שבת הוא קיום העולם וע"י ששמר אדם שבת בזה נתקיים העולם אמנם כ"ז הוא אם אדם הוא צדיק דאז הי' מהני מה ששמר את השבת ונתקיים העולם משא"כ אם לא הי' אדם צדיק לא הי' מהני שמירת שבת שלו וממילא הי' צריך העולם לחרב ולזה קודם שעשה תשובה לא הי' יכול לזמר המזמור שיר של יום השבת וכו' דהיינו שהוא משמיח בפעלי השם דהא עדיין הי' מוכן לחרב משא"כ כאשר שמע מקין שמהני תשובה וע"ז אמר כך הוא גדול כח התשובה מיד פתח ואמר מזמור של"י השבת ומסיים שמחתני ד' בפעליך כיון דמהני תשובה א"כ הוא נמי יעשה תשובה ויהי' תקנה בשמירת שבת שלו שיוכל העולם להתקיים וכן בכל הדורות הבאים החיוב מוטל על כל אדם להחזיר בתשובה בע"ש קודם כניסת שבת כדי שיתקיים העולם עבור שמירת שבת שלו וכל אחד ידמה בנפשו אולי הוא יהי' הגרם שיתקיים עוד העולם על ידו ועליו יהי' נאמר כי זה כל האדם כמו שפירשו ז"ל כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה כי הוא המקיים את העולם ואחר התשובה בשמחה רבה יוכל לפתח כמו שפתח אדם הראשון מזמור שיר ליום השבת וכו' שמחתני ד' בפעליך כי מעתה הוא בטוח שיתקיים העולם ויוכל הוא לשמוח בפעלי ד' וא"ש: ובאו"א נלענ"ד לפי דרך הנ"ל דהנה רש"י ז"ל פירש אהא דויהי עו"ב יום הששי דמשה הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית לומר שהתנה ע"מ שיקבל ישראל ה' חומשי תורה ד"א יום הששי כולם תלוים ועומדים עד הששי הוא ו' בסיון המוכן למתן תורה שיום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית ונחשב כאלו נברא העולם עתה ע"כ ומעתה לפ"ז עדיין לא נגמרה מעשה בראשית עד ששי בסיון שקבלו ישראל התורה אמנם זהו דוקא בששת ימי החול אז הי' בריאת שמים וארץ אינם נגמרים בעבור שלא הי' עוד מי שיקבל את התורה וכל העולם לא נברא אלא בשביל התורה ולזה כל זמן שלא קבלו את התורה הי' בריאת שמים וארץ רפוין משא"כ בשבת קודש כששמר אדם הראשון את השבת בודאי כל זמן משך יום השבת בודאי הי' בריאת שמים וארץ בחזקתן ובקיומן כמו בששי בסיון כשקבלו ישראל את התורה כיון ששבת לחוד שקול כנגד כל התורה א"כ תיקן אדם הראשון בשמירת השבת כמו ישראל שקבלו את התורה אלא החילוק שבקבלת התורה נתחזקו שמים וארץ אף בימי החול כיון שקבלו לקיים את התורה אף בימי החול משא"כ גבי אדם הראשון ששמר את השבת לא נתחזקו שמים וארץ רק ביום השבת לחוד אבל לא בימי החול ושמירת שבת שלו בלא תשובה לא הי' מהני כלל ואדרבה גוי ששבת חייב מיתה כידוע ועל דבר שאינה נגמרת במלואו וטובו לא שייך לומר עליו שיר ושבח ולזה בלא שבת רק בימי החול לא הי' יכול אדם הראשון לזמר את השיר של מזמור שיר ליום השבת וכו' שמחתני ד' בפעליך דהיינו שהוא מזמר ומשביח שהוא משמיח בפעלי השם כיון שפעלי השם עדיין אינן בגמר חזקתן וכן ביום השבת אם לא הי' יודע דמהני תשובה וממילא לא הי' עושה תשובה לא הי' נגמר חזקת בריאת שמים וארץ א"כ גם ביום השבת לא הי' יכול לזמר מזמור שיר ליום השבת כנ"ל משא"כ כשפגע אדם בקין וא"ל מה נעשה בדינך וא"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך הוא גדול כח התשובה א"כ גם הוא יעשה תשובה וישמור את השבת ויגמור חזקת שמים וארץ לכל הפחות ביום השבת במלואו וטובו ואזי הם ראוים לזמר ולשבח עליהם ולזה מיד פתח ואמר וחמור שיר ליום השבת וכו' שמחתני ד' בפעליך דהיינו ביום השבת יוכל לזמר ולשבח בפועלי ד' כיון שהם נגמרין במלואו וטובו ע"י שמירת שבת שלי אחר התשובה וא"ש: ומעתה לפי המתבאר שבימי החול אין בריאת שמו"א בגמר חזקתן עד ששי בסיון אבל ביום השבת הם בגמר חזקתן יבואו שפיר המשך הפסוקים הנ"ל ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם דהיינו ביום הששי שהוא ששי בסיון כפירש"י ז"ל אז ויכולו השמים והארץ וכ"צ דהיינו אז יתחזקו שמים וארץ אבל כעת ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה דהיינו כעת כלה את מלאכתו אבל לא שיהי' נגמרו בחזקתן מכל וכל עד יום ו' בסיון והנה כל זה מלאכת ימי החול משא"כ ביום השבת גופה נגמרו מכל וכל ע"י שמירת שבת של אדם הרא' ולזה אמר וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה דהיינו בימי החול לא נאמר וישבות רק ויכל כיון שמלאכת החול עדיין צריכין שהקב"ה ישפיעו להם חיות לקיום וחיזק עד ששי בסיון שאז יהי' להם ממילא קיום וחזק ע"י התורה ולזה עדיין לא שבת מכל וכל ממלאכת חול רק שכלה מלאכתו מחמת שבא יום השביעי משא"כ ביום השבת אזי נגמר כל המלאכה ולזה שפיר נאמר גבי שבת לשון שביתה דהיינו וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ולזה הוא אומר ויברך א' את יום השביעי ויקדש אותו דהיינו שבירך את יום השביעי בתוספת ברכה שנגמרו בו כל מלאכת שמים וארץ בחזקתן מה שהן קיימין בחזקתן מחמת עצמן מחמת שמירת השבת של אדם הראשון והקב"ה אין צריך להשפיע בהם חיות ביום השבת כמו בחול וממילא שפיר שייך למימר בו לשון שביתה אצל הקב"ה ולזה הוא מסיים לפיכך ברכו וקדשו כי בו שבת מכל מלאכתו דהיינו שביום השבת נגמרו כל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות דהיינו שביום השבת נגמרו כל מלכתו יותר מימי החול אשר ברא אלהים לעשותו משו' שבריאת ימי החול עדיין צריכין תיקון כיון שהם עדיין רפוין עד יום ששי בסיון שאז יגמרו ע"י קבלת התורה משא"כ ביום השבת גם עכשיו הם נגמרין ולזה נאמר גבי' ברכה וקדושה ולאחר מתן תורה שאז יהי' גם בימי החול נגמרו כל מלאכתו אזי יהי' נאמר תוספת ברכה וקדושה בשבת על המן ולזה שפיר מסיים לשון לעשות כיון שבימי החול עדיין צריכין תיקון כנ"ל משא"כ בשמירת שבת בו שבת מכל מלאכתו הצריכין עוד תיקון וא"ש. ובאופן אחר נלענ"ד ליישב דברי המדרש הנ"ל דהנה ידוע כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואם ח"ו לא יעשו ישראל תשובה אזי מעמיד עליהם מלך כהמן עד שיהי' מוכרחים לעשות תשובה ובזכות התשובה יבא גואל צדקנו במהרה בימינו והנה במשנת השיר שהלוים הי' אומרים דרשו על מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים והנה ידוע שהרמב"ן ז"ל כתב לרמז ג"כ כל הששה ימים מששת ימי בראשית על השנים העתידין לבא אח"כ ושבת מרמז על יום שכלו שבת יע"ש שהוא כדברי המשנה הנ"ל והנה הקב"ה הראה לאדם הראשון כל דור ודור ודורשיו וראה שאין בן דוד יוכל לבא שיהי' יום שכלו שבת אלא כשיהי' ישראל עושים רצונו של מקום וגם כן ראה שבסוף הדורות יתמעטו עושים רצונו של מקום והי' מתמי' מתי ואיך יבוא גואל צדק מה שמרמז עליו יום השביעי שיהי' יום שכלו שבת עד שפגע בקין וא"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך הוא גדול כח התשובה א"כ ממילא יהי' תקו' שיבא גואל צדק ויהי' יום שכלו שבת דהיינו שישראל יעשו תשובה אם לא ברצונם חלילה אזי יעמוד עליהם מלך כהמן ויהי' מוכרחים לעשות תשובה ויבא ג"צ ויהי' יום שכלו שבת ולזה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת פירש ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים דהיינו ליום ביאת גואל צדקנו שיבא במהרה בימנו אמן כי"ר מלפני אבינו שבשמים וא"ש: דרוש לשבת חנוכה שבת דף כ"א ע"ב אמר ר' כהנא דרש ר' נתן בר מניומא משמי' דר' תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי ואח"כ דרש רנב"מ משמי' דר"ת מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים