בית היוצר חלק א קלט

עמו בע"פ יכול לקבל ממנו כיון שנתן לו בתורת עיסקא והיינו אפי' לדברי הג"ה הרא"ש והריטב"א הנ"ל וסברו דאפי' אם המקבל יכול לחזור ואינו חוזר ונותן ג"כ הוי ריבית עכ"ז כאן כיון שבתורת עיסקא בא לידו בודאי מותר לקבל ממנו והיינו משום דאינו מוזכר בשטר דהוא חוב כדברי הטו"ז הנ"ל וא"ש: ומעתה לפי מה שביארנו הב"ח והטו"ז המה בשיטה אחת לאסור אם העיסקא הי' בע"פ אפי' הי' בפני עדים כשמפורש בשטר שהוא חוב והטראטעס שנוהגים כעת בודאי נחשב שנזכר החוב בשטר וגם הש"ך סובר כדברי הב"ח וכדברי הטו"ז דהא לא מצינו בנקודת הכסף שיחלוק על הטו"ז במה שכ' לחלק בין כשמוזכר החוב בשטר או לא וגם דברי תשו' הרא"ש מוכיחים בפירוש לאסור כמבואר בפ"ת ומחולק על הדג"מ וגם הגאון כקש"ת מוה"ר ברוך פרענקעל זצוק"ל מחולק על הדג"מ כמבואר בהג"ה אמרי ברוך יע"ש והחכמת אדם ג"כ פוסק כן לאסור ואפי' אם נותן ג"כ שטר עיסקא אסור שמא ימות ויבוא השטר ליד היורשין ומכחישו ויעלמו השטר עיסקא וגם התומים סעי' ח"י נמי כ' דיש מפרשים הגמ' דשטרי מחוזכי' דהחשש משום יורשים רשעים יעלמו הדבר וכ' לעיין בש"מ. ומעכת"ה כ' שלא מצא שם מאומה ולפענ"ד נראה דשפיר מוכח כן מדברי הש"מ שמביא בשם הריטב"א דאם השלישו השטר מותר בלא"ה למה הי' להם להשליש השטר הלא טוב הי' להם לכתוב שטר עיסקא וליתן ביד המלו' אעכצ"ל דזהו אסור משום דחיישינן ליורשים רשעים שיעלמו הדבר וכו' וכן מביא החכמת אדם מדברי הריטב"א האלו הוכחה דמשמע דוקא כשהשליש השטר מהני אבל עדים לא מהני ומ"ש מעכת"ה דלהשליש השטר תקנה קלה יותר מלבקש עדים דעדים טריחא לי' מלתא כמה שאמרו בשבועות מ"ה וב"מ קי"ב ולפענ"ד אינו דומה כלל להתם דהוי טריד בפועלים בודאי טריחא לי' מלתא ליתן לכל פועל בפ"ע משא"כ כאן שלו' רוצה ללוות מעות והוא אינו רוצה להלוות לו בלא עדים בודאי יטרח הלו' להביא עדים ועוד דכאן לא צריך אלא לעד אחד כיון דכבר איכא בלא זה אחר מי שצריך להשליש השטר אצלו: ומה שכ' מעכת"ה על מה שכ' הר"א הטעם דלא מהני עדים שמא ימות המלו' והעדים הלא גמ' מפורשת הוא יבמות כו' ע"ב דלמיתה דחד חיישינן למיתה דתרי לא חיישינן ומכש"כ למיתה דלתלתא זה ג"כ אינו דומה דהתם להכי לא חיישינן למיתה דתרי כיון דהו' לזמן מועט כמבואר שם בתוס' ד"ה למיתה דתרי לא חיישינן אבל הכא דהחשש הוא לזמן מרובה בודאי חיישינן אפי' למיתה דתרי ועוד דכאן איכא חשש דאפי' אם לא ימות אלא חד מן העדים ג"כ לא מהני ע"א נגד הירושים כמבואר בדג"מ ע"ש (והגם שדברי הדג"מ המה תמו' שם) ומה שרוצה מעכת"ה לחלק בין ריבית דאו' לדרבנן לא שמיע לי' דהא הומ"ל כל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקנו ועוד דכאן אין צריך דוקא להחשש דשמא ימות דהא איכא החשש שילכו למדינות הים ובינו לבינו יוגבו היורשים הריבית ואפי' כשיבואו אח"כ לא יוכלו תו להוציא מידם כיון דהוא א"ר דאינו יוצא בדיינים ולגבי דאו' שיוצאה בדיינים איכא למיחש למיתה כנ"ל וע"כ דברי התומים הנ"ל בודאי שפיר מוכח מדברי הריטב"א כנ"ל דלא מהני לכתוב שטר עיסקא מחמת היורשים ובפ"ע בלא זה ג"כ לא מהני לפי מה דביררנו לעיל לרוב פוסקים והאחרונים ז"ל ודברי הדג"מ הוא יחיד לגבי' וע"כ לפענ"ד בודאי אין לזוז מפסק הח"א כנ"ל: והנה בהא דמביא הטור בסי' קע"ז בשם הר' ישעי' ז"ל שלא התירו אלא עיסקא למחצית שכר בלא קציצה אבל אם קצץ בדבר ידוע אפי' כל האחריות על הנותן אסור משום דחזי כמלו' בריבית ואתי' לאחלופי בריבית גמורה ומביא הב"י בשם המרי"ק דלא אסר ר' ישעי' ז"ל אלא כשהנותן מקבל עליו אחריות דאונסין ולא דגניבה ואבידה אבל עם מקבל עליו אחריות גם מגנו"א מותר לקצוץ וכן משמע מתשו' מהר"ם שבמרדכי והב"י חולק עליו דכיון דהר' ישעי' ז"ל לא אסר אלא משום דמחזי כריבית אפי' קבל עלי' גם אחריות דגו"א אכתי מחזי כמלו' בריבית וכן פסק בש"ע יו"ד סי' קע"ז סעי' ו' נתן מעות לעיסקא למחצית שכר וקצץ בדבר ידוע אפי' כל האחריות על הנותן אסור והכחמ"א ז"ל מחמיר בריבית קצוצה כדברי הב"י לאסור אפי' בקבל כל האחריות ובריבית דרבנן מקיל אם המלו' מקבל כל האחריות עלי' והש"ך שם ס"ק כ' מביא בשם תה"ד שהביא בשם גליון התוס' בשם ר"ת להתיר אפי' בר"ק כשקבל הנותן כל אחריות ומעכ"ת רוצה להוכיח דעת ר"ת בפי' כן להתיר כשיקבל הנותן כל האחריות אפי' בר"ק מהא דאמרי' בב"מ דף ע' ע"ב אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית אבל מקבלין צ"ב מנכרים ופריך הגמ' למימרא דברשותא דמקבל קיימא ורמינהו המקבל צ"ב מן הנכרי וולדות פטורים מן הבכורה אמר אביי ל"ק הא דמקבל עלי' אונסא וזילא הא דלא מקבל אמר רבא א"כ אדתני סיפא אבל מצ"ב מן הנכרי ליפלוג בדידי' בד"א דלא קביל עלי' או"ז אבל קביל מרא או"ז שפיר דמי ומביא שם בתוס' ד"ה אין מקבלין דברי ר"ת דחולק על פירש"י ומפרש דאיירי בריבית דאו' שפסק דמים על הצאן וגם פסק דמי השבח וקביל עליו לתת בכל שנה דבר קצוב בין יהי' השבח או לא עיי"ש ומעתה אי נימא כדברי הב"י הנ"ל דבקציצה אפי' אי קביל עלי' הנותן כל האחריות ג"כ אסור מדרבנן איך אפשר ליפלוג בדידי' ולתני אבל קביל עלי' או"ז שפיר דמי הלא מ"מ אסור מדרבנן אע"כ מוכח דהיכא דקיבל עלי' הנותן כל האחריות מותר אפי' לכתחילה לקצץ אפי' בריבית דאו' ומביא ראי' לדבריו מהמהרש"א שהקשה שם בתוס' לדברי ר"ת דאמאי לא מוקי לה אידי ואידי בלא מקבל עלי' או"ז אלא ההוא דבכורות איירי בלא קצץ לו השבח אלא דחולקין השכר דלא הוי אלא ריבות דרבנן ולכך לא יצא מרשות בעלים לגמרי ופי' המר"ם שי"ף שם דאין לומר דע"כ סובר רבא דבלא קצץ לא מקרי צ"ב מדלא מפלגי בדידי' בד"א דאמצ"ב בקצץ אבל לא קצץ מקבלין דז"א דלא יוכל לפלוג בדידי' לומר אבל בלא קצץ מקבלין צ"ב מישראל כיון דע"כ מדרבנן אסור אפי' בלא קצץ יע"ש הרי דהיכא דאסור מדרבנן לא שייך דליפלוג בדידי' וא"כ כדפריך רבא דליפלוג בדידי' ולומר דאם קיבל הנותן עלי' או"ז מקבלין משמע אפי' מדרבנן אלו תו"ד מעכת"ה ובאמת הפ"י מתרץ קו' המהרש"א הנ"ל דבודאי משמע דלשון צ"ב איירי שפסק לו דמי השבח וזה מוכח מדפסק ותני במתני' דכל צ"ב ריבית דאו' היא ולא מפליג בין קצץ לו השבח או לא אע"כ דכל צ"ב היינו שקוצץ השבח יע"ש ומעכת"ה הניח דברי הפנ"י האלו בצ"ע ולפענ"ד דבריו מוכרחים מאוד דהא דחזי' דהאי פטורה דבכורות אצל צ"ב מנכרי תלי' באיסור ריבית דאיכא איסור ריבית מדאו' אזי בזה האופן פטורה מן הבכורה כשמקבל צ"ב מן הנכרי ומעתה כדפסק ותני במתני' דכל צ"ב ריבית דאו' הוא ממילא נלמד מני' דכל צ"ב כשמקבל מה"נ הוא פטור מן הבכורה ותיפק חורבה מני' אם לא מפליג בין קצץ לו השבח או לא משום דללמוד מני' לפטור מן הבכורה אפי' כשלא קצץ ומדלא מפליג אעכצ"ל דכל צ"ב היינו שקוצץ השבח דאל"ה הי' למתני' לפרש ולחלק בין כשקצב אל"ק אע"ג דכשלא קצוב הוי עכ"פ מדרבנן איסור ריבית עכ"ז הי' צריך להודיע זאת דלא הוי ריבית דאו' כי היכא דלא נטעה לפטור גבי בכור כשמקבלין צ"ב מה"נ ולזה בודאי דברי הפנ"י נכונים מאוד: ולפי"ז ממילא גם דברי הב"י א"ש דבודאי אפי' כשמקבל עלי' הנותן כל האחריות ג"כ אסור מדרבנן ועכ"ז פריך רבא שפיר דליפלוג ולתני בדידי' כי היכא דנימא דלא הוי ריבית דאו' ונדע לחייבו בבכור בקבלת צ"ב מה"כ כנ"ל ואפי' אם נימא דמוכח מכאן דבקצץ נמי מותר כשמקבל הנותן כל האחריות אין ראי' משם לכאן לפי מה שכ' הפ"י דאפי' כשקיבל המקבל עלי' או"ז ג"כ הי' ס"ד דלא שייך בי' אפי' משום ריבית דרבנן משום דברשותי' דמארי קאי הו"ל כפקדון גבי' יע"ש וכן הוא מבואר בש"מ דהוי בתורת פקדון והמקבל קיבל עלי' אחריות משום דמתנה להיות כשואל וזה שייך בצ"ב השייך בו שומר אבל לא בזוזי כמבואר בטו"ז בסי' קס"ד יע"ש וא"כ כשהנותן קביל עלי' כל האחריות בודאי לא מחזי כלל כריבית אפי' מדרבנן ולזה אפי' בקצץ אין שום איסור משא"כ כאן דאיירי בודאי במלו' בזה יש לאסור בקצץ אפי' בקבלות כל אחריות על הנותן משום דמחזי כריבית משום דאין לדון אותה רק במלו' באופן דמחזי כריבית ולא באופן אחר דלא יהי' מחזי כריבית וא"ש: ובזה אפשר ליישב קו' החו"ד בביאורים בס"ק ט' על הרמ"א דלעיל בסי' קע"ו מביא דעת היש מתירין בלא חילק וכאן פסק לאסור יע"ש דודאי בענין הלוא' באופן דאין לדון אותו בשום