בית היוצר חלק א קלח

סימן נ"ב בעזהי"ת ג' לסדר בני ישראל הבאים לפ"ק פה אויפאלא שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון החריף ובקי חסיד ועניו מאושר בכל ענייניו צדיק תמים כקש"ת מו"ה ישעי' כ"ץ ני' אב"ד בק"ק מיהאלי פאלא יע"א: הנה הראה לפני כבוד חתנו ני' כתבו היקר תמול שלשום לעיין בו אמנם אנכי מוטרד גדול בשיעורין שלי עם הבחו' כי' ועכ"ז פניתי לפרקים פנאי ובפרט בלילה הזה לעיין בו. אמנם מעכת"ה מאריך מאוד אשר נלאתי אפי' לקרות את כלו ומה גם לעיין בו ועכ"ז לא נסגתי אחור מלעשות רצון או"נ מעכת"ה. והנה בתחילה עלה ברצוני לברר הדיעות בענין הנותן מעות בתורת עיסקא שאפי' אם יהי' ההיתר עיסקא באופן היותר מועיל רק שכתב את מעות המלו' בשטר בפ"ע המועיל לגבות הן בד"י הן בד"א רק שמתנה תנאי ההיתר בע"פ או בפני עדים או שכתב שטר עיסקא בפ"ע דעת הטו"ז בסי' קע"ז ס"ק ל"ב דלא מהני בפ"ע משום שעיקר הוא השטר ודעת הש"ך בס"ק מ"ט בשם הב"ח דמהני עדים וחשוב כאלו העיסקא מפורש בשטר ומוציאין ממנו בע"כ ואפי' בלא עדים רק בע"פ ג"כ אם רוצה המקבל ליתן הריווח מותר לקבל ממנו ודעת הדגול מרבבה דבדיעבד אפי' התנה תנאי העיסקא בע"פ מחויב המקבל ליתן חלק הריווח ודעת החכמת אדם כלל קמ"ב סעי' י"ג לאסור בכל ענין ואין היתר לכתחלה רק אם השליש השטר והנה מעכת"ה תמה על הטו"ז הנ"ל שכ' דמשמע מתשו' הרא"ש שיש להתיר ליקח ריווח כשנכתב הקרן בשטר ולפי המבואר בתשו' הרא"ש המובא בב"י בחו"מ סי' קע"ו נראה שאסור אף בעדים עכ"ל מעכ"ת. ובאמת כוונת הטו"ז אינו דמשמע מתשו' הרא"ש רק ממה שכ' הטור בחו"מ סי' קע"ו סעי' י"ח סתרי אהדדי דכאן בטור יו"ד סי' קע"ז אוסר ליקח ריווח כשנכתב הקרן בשטר אפי' ע"י עדים ובחו"מ מתיר הטור דכן משמע שם מדבריו שמביא כן להלכה הגם שאפשר שמדברי תשו' הרא"ש שמביא בב"י לא משמע כן אבל דברי הטור הם בבירור כן שמביא בשם תשו' הרא"ש ויוכל להיות שהוא ראה כן בפירוש בהתשו' אצל אביו הרא"ש זצ"ל כמו שכ' הטו"ז שם שהוא מבואר להמעיין בתשו' הרא"ש כלל פ"ט שמשם מקור דינו של הטור שכ' וכן לא יכתוב שטר עכ"ל א"כ משמע מתשו' הרא"ש שמביא הטור בחו"מ הוא תשו' אחרת אבל דברי הטור בעצמו סותרים אהדדי ומיישב הטו"ז דשם מיירי שלא נזכר לשון חוב וגם הש"ך בשם הב"ח מביא דברי הטור האלו לראי' להתיר היכא דנכתב הקרן בשטר ותנאי העיסקא הי' בע"פ בפ"ע ומוציאין ממנו בע"כ כנ"ל. והדג"מ שם הקשה על הב"ח שדבריו כאן סותרים לדבריו בחו"מ ששם העתיק תשו' הרא"ש שכ' אסור ליקח הריבית ולפי דברי הטו"ז הנ"ל אינם סותרים כלל דהב"ח איירי שלא נזכר בשטר לשון חוב כדמפרש הטו"ז דברי הטור חו"מ ושפיר פסק הב"ח כהטור אבל תשו' הרא"ש שהביא הב"י בחו"מ הנ"ל איירי שנכתב הקרן בשטר בלשון חוב כמבואר שם בלשון שכ' ואם השטר הוא שטר חוב ולזה שפיר אוסר שם הרא"ש באותו התשו' ולזה שפיר העתיק הב"ח זה התשו' הרא"ש שאוסר כיון שהוא נכתוב בלשון חוב ודברי הב"ח אינם סותרים כלל ודברי הב"ח וחתנו הטו"ז עולים בקנה א' וא"ש: ובזה שפיר מיושב דברי הב"ח שהביא הש"ך הנ"ל דאם התנו בע"פ העיסקא דאע"ג דאין לגבות ממנו הריווח בע"כ מ"מ אם רוצה המקבל לקיים התנאי שהותנה עמו בע"פ מותר לקבל כיון שנתן לו בתורת עיסקא יע"ש והקשה מעכת"ה עליו ממ"נ אם נימא דמהדברים שנאמרו בע"פ נעשה החצי פקדון אף לא יתחייב לשלם החצי ריווח אפי' בע"כ ואם לאו אין מותר לקבל ממנו הא הוי אבק ריבית וכעין זה עמד עליו התומים בסוף סי' פ"א יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דהב"ח איירי שהקרן שנכתב בהשטר לא נזכר בלשון חוב כמו דמפרש הטו"ז דברי הטור בחו"מ כנ"ל. ומעתה נוכל לפרש דברי השטר כמו שאנו רוצים או דהוי בתורת עיסקא מה שהתנה בע"פ או בתורת חוב לחוד כיון שאין עדים ע"ז דהא הב"ח איירי השתא שלא הי' התנאי בפני עדים כמובן ולזה בע"כ של לו' אין לגבות הריווח ממנו כיון שהוא יוכל לטעון שלא הי' בתורת עיסקא וממילא הוא נאמן כיון שהוא מוחזק ואין בידינו לכופו לעשות דבר שהוא אסור לפי טענתו משא"כ כשהוא רוצה לקיים התנאי העיסקא בודאי יוכל לקבל ממנו כיון שהוא בעצמו מודה שבתורת עיסקא בא לידו והוא היתר גמור וזהו שמסיים הב"ח כיון שבתורת עיסקא בא לידו דהיינו שהמקבל בעצמו מודה לזה שבתורת עיסקא בא לידו וא"ש. וממילא גם מ"ש הב"ח שאם התנו בע"פ בפ"ע חשבינן כאלו מפורש העיסקא בשטר ומוציאין ממנו בע"פ ג"כ איירי שלא נזכר בשטר לשון חוב כדברי הטו"ז הנ"ל אבל כשנזכר בשטר בלשון חוב בודאי גם הב"ח סבר כדברי הטו"ז דלא מהני מה שהתנה בע"פ אפי' לפני עדים שהי' בעיסקא כיון שמדברי השטר מתנגד לזה כיון שמוזכר בלשון חוב בהשטר ובתר שטרי אזלינן וכל המקומות שמבואר בתשו' הרא"ש מיירי בכגון זה שנכתב בשטר בלשון חוב. והא דמשמע בתשו' הרא"ש כלל ס"ו סי' י' ומובא בב"י בחו"מ סי' פ"א סעי' ל"ה להתיר אפי' התנה בע"פ שם מיירי דלא מוזכר בהשטר בלשון חוב ולזה הוא מתיר שם הרא"ש כשפי' התנאי בשעת נתינת מעות כשמקבל מרוצה ואיננו כופר ואפשר שזהו התשו' הוא מקורו של הטור בחו"מ סי' קע"ו שהוא מתיר כשאינו מפורש בשטר לשון חוב כמבואר בהטו"ז הנ"ל: ועוד הי' נלענ"ד ליישב דברי הרא"ש בתשו' בכלל סי' הנ"ל דהנה ז"ל המובא בב"י בחו"מ סי' פ"א סעי' ל"ה כי נראה לפי הענין שאף לדברי ראובן לא הי' תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון החוב ואף אם אמר שמעון אח"כ אני אתן לך ריווח דברים בעלמא הן בלא קנין ויכול לחזור בו וכיון שהוא כפר א"ח שבועה מאחר שהי' יוכל לחזור בו אם הי' מודה עכ"ל והוכיח נחה הדג"מ דמשמע שאם הי' מודה הי' חייב ליתן הריווח ועוד הוכיח שם מתחילת הדיבר שכ' כי נראה לפי הענין דמשמע שאם הי' התנאי זה מתחילה הי' חייב ליתן חצי הריווח אף שלא נכתב העיסקא בשטר. ונלענ"ד דהנה המחנה אפרים בהל' מלו' ולו' בסי' ת"י מסתפק דהיכי דאינו מתחייב לתת כגון שלא התנה תנאי גמור רק שאמר לו אם ארצה אתן לך כך וכך ומסיק דיש צדדים בזה דלריטב"א והגהות אשרי נראה דאעפ"י שהי' יכול לחזור בו ולא חזר ונתן אפ"ה אסור ואפי' רבית קציצה הוי: אמנם מדברי הגהות מרדכי נראה דאפי' א"ר לא הוי ואפשר דאף הריטב"א מודה לזה יע"ש שמאריך בזה. ומעתה נוכל לומר דזהו ג"כ כוונת תשו' הרא"ש הנ"ל דאם הי' שמעון מודה ולא הו' חוזר הי' מותר לקבל ממנו הריווח משום כיון דהי' יכול לחזור בו ולזה אפי' כי לא הו' בתורת עיסקא ג"כ אינו אסור לקבל ממנו הריווח כדברי הגהות מרדכי הנ"ל ולזה בודאי נוכל לומר דגם הרא"ש ס"ל דאיסור גמור הוא ליקח ריבית היכי דכ' בשטר רק הקרן אפי' אם הלו' רוצה ליתן לו כמפו' בתשו' הרא"ש כמבואר בפתחי תשובה והא דמתיר כאן היינו משום שיכול לחזור בו כנ"ל והא דקאמר בתחילת דבריו כי נראה לפי הענין שאף לדברי ראובן לא הו' תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון החוב נוכל לפרש כוונתו דאלו הי' כן אזי בודאי הי' שמעון פטור משום שאז הי' בודאי ריבית גמור כיון שהי' תנאי גמור שאינו יכול לחזור בו רק כיון שנראה מהענין שלא הי' תנאי גמור כיון שהי' בלא קנין אחר נתינת המעות באופן דיכול לחזור בו שאז אם אינו חוזר ונותן לא הוי ריבית כנ"ל עכ"ז נאמן לא בשבועה כנ"ל והא דקאמר שנראה לפי הענין שלא הי' תנאי גמור בשעת מ"מ דאולי הו' התנאי בשעת שנתחייב למה לא כתבו בשטר העיסקא בשטר שנכתב הקרן ומדכתבו הקרן לחוד בהשטר ולא כתבו בו תנאי העיסקא מוכח דלא הי' אז התנאי העיסקא כלל ביניהם רק אח"כ ואפי' אם הי' אז התנאי לא הי' תנאי גמור רק שאם ירצה יתן כמו האסתפקתא של המחנה אפרים הנ"ל ולזה יכול לקבל ממנו הריווח משום דגם תשו' הרא"ש ס"ל כדברי הג"ה מרדכי הנ"ל יע"ש: ומעתה לפי"ז גם דברי הב"ח עולים כהוגן הא שכ' דאם הקרן לחוד נכתב בשטר והעיסקא הו' בע"פ דאע"ג דאין לגבות הריווח ממנו בע"כ היינו משום כיון דהקרן לחוד נכתב בשטר והעיסקא לא נכתב א"כ מוכח מהענין שלא הי' תנאי גמור בשעת מ"מ רק אח"כ שהי' בלא קנין ויוכל לחזור בו ולזה בודאי אין לגבות ממנו בע"כ מ"מ אם המקבל רוצה לקיים התנאי שהתנה