בית היוצר חלק א קלז

כיון שהרבה פעמים כשהיא בודקת מוצאת הקרטין בלא מראה לבינה ואפי' אם נימא שהוא ספק וא"כ עדיין הוא ס"ס ובפרט לפמ"ש הס"ט שם עוד יותר להתיר לפמ"ש בשו"ת עה"ג להתיר מחמת אמירות הרופאים שטיפין הללו דרכן לבוא מן הצדדין ואף שחכ"צ השיג עליו דאין לסמוך על אמירת הרופאים מ"מ להא מהני אמירתם למיעבד ספיקא עכ"פ וממילא הוי ס"ס ול"ה משם א' משום דנפ"מ לענין מקור מקומו טמא כמבואר בנוב"י סי' מ"א: ולפע"ד נראה לחזק הענין וליישב בזה קו' הרא"ש בתשו' אהא דקאמר בגמ' נדה דף כ"ב ע"א וז"ל בעא מיני' ריב"ח מר"א דם יבש מהיכא זוב דמה א"ר עד דמיידב דייב לי' לח אין יבש לא ומסיק דלח ונעשה יבש לא קמבעי' לי' כי קמבעי' לי' יבש מעיקרא הא נמי תניתהו' המופלת כמין קליפה כמין שערות כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה א"ה בלא נימוחו נמי א"ר כו' לא נימוחו ברי' בפ"ע היא ומי איכא כהא"ג אין והתני' אר"א בר"צ שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואב"ש לחכמים וחכמים שאלו לרופאים וא"ל אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו טמאה ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות וכו' וחכמים לרופאים וא"ל שומא יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נימוחו טמאה עכ"ל הגמ' שם והקשה הרא"ש והראשונים ז"ל דלמה שאלו לרופאים כיון שחכז"ל לא סמכו עליהם דממכה הוא ורק בחנו אם נימוחו הו"ל לבדוק גם בלא שאלת הרופאים. ועוד הקשה הרא"ש דאם הגידו הרופאים שהיא מחמת מכה א"כ אפי' דם ממש הוי ראוי' להיות טהור והתוס' בד"ה אם נימוחו טמאה הקשו והא לא מקרי יבש דהא הנך דתנן בפ' דם הנדה דף נ"ד דמטמאין לחים ואין מטמאין יבשין תני' התם אם יכולים לשרות ולחזור לכמות שהי' דמטמאין כדאמר התם עכ"ל: ונלפע"ד לומר בעה"י דהא דקאמר התם אם יכולים לשרות ולחזור לכמות שהי' דמטמאין אינו מטמאין אלא מצד ספק דאולי משום הא דחזרו לכמות שהי' המה מקרי לחים אבל ודאי לא הוי משא"כ כאן בסוגיין שפיר הוכיח הגמ' מהא דקאמר אם נימוחו טמאה דיבש מעיקרא נמי טמאה דאם נאמר דיבש אינו טמאה רק בנימוחו הוא טמאה משום ספק דשמא הוא דבר לח וא"כ גבי אלו צורות דיש עוד ספק דדלמא מן הצדדי' באו דכן דרך להוליד בכליות כמו שהביא הדברי חיים זצוק"ל בח"ש ביו"ד סי' ע"ג בשם הש"י וב"מ. וא"כ איכא כאן ס"ס הא' דדילמא מן הצדדין והב' דלמא יבש הוא והי' ראוי ליטהר אעכצ"ל דיבש טמאה וע"ז פריך א"ה אפי' בלא נימוחו נמי פי' כיון דיבש טמא רק דהספק שמא מן הצדדין וא"כ אפי' בלא נימוחו נמי ליכא אלא חד ספיקא וראוי להיות טמאה וע"ז א' רבה כי לא נימוחו ברי' בפ"ע הוא וא"כ עדיין איכא ס"ס הא' שמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור דלמא ברי' בפ"ע הוא ולזה שפיר היא טהור' משא"כ כשנימוחו אזי בודאי אינו ברי' ושפיר מיושב קו' התוס' וא"ש: ולפי"ז נבוא ליישב קו' הנ"ל דהנה יש לדקדק אהא דפריך ומי איכא כה"ג (ופירש"י ז"ל מפלת כמין שערות וקליפות) דלמה המתין הגמ' בהאי פירכא עד עתה דהלא מיד הו"ל לפרוך האי פירכא על מתני' דקתני המפלת כמין קליפה וכו' דמי איכא כהא"ג. הגם דעפ"י פשוטו נוכל לומר דמעיקרא סברו דצורות אלו אינם אלא דם יבש וזהו יכול להיות במקור ולזה לא פריך ומי איכא כה"ג רק עכשיו דמשני דהיא ברי' בפ"ע פריך דאיך נמצא ברי' כזו בתוך המקור אמנם מפירשיז"ל לא משמע כן רק דפריך אהא דמתני' המפלת כמין שערות. ולפי הנ"ל ניחא דלפ"מ דמסקי' דהא דאם לא נימוחו טהורה הוא משום דהוי ס"ס ספק שהוא מן הצדדין משום דדרך הכליות להוליד כאלו ואת"ל שהוא מן המקור דלמא ברי' הוא והנה הנוב"י מה"ק ביו"ד סי' מ"א כ' דלא נוכל להתיר ס"ס כזו רק לפ"מ דקיי"ל מקור מקומו טמא דאז ל"ה הס"ס משם א' משום דהספק הראשון מתיר יותר מן השני דאם הוא מן הצדדין אזי האשה טהורה וגם זה הברי' ג"כ טהורה אבל אם הוא מן המקור אזי האשה טהורה והברי' גופא טמאה. ואח"כ שם בס"ק ו' כ' הנוב"י דהא דאין מתירין אותה מטעם ס"ס היינו אם המכה במקור עצמה אבל אם המכה וודאי אינו במקור כ"א מהצדדים אסור אף בימי טוהר דודאי ליכא ס"ס יע"ש: ומעתה נוכל לומר דזה הי' ידוע להם גם מעיקרא דאם לא נימוחו דיוכל להיות דהוי ברי' בפ"ע רק שהי' סוברים דזהו אינו בנמצא להוליד מן המקור רק מן הצדדין שכן דרכם להוליד מן הכליות ולזה לא פריך ומי איכא כה"ג משא"כ עכשיו דמסקי' דהלא דמתירין כשלא נימוחו הוא מצד ס"ס דשמא מן הצדדין ואת"ל דאינו מן הצדדין מ"מ דלמא ברי' בפ"ע הוא וז"ד אם יוכל להמצא ברי' כזו במקור עצמה דאל"ה לא נוכל להתיר מכח ס"ס כדברי' הנוב"י הנ"ל ולזה שפיר פריך ומי איכא כה"ג שיוכל להמצא ברי' כזו במקור עצמה והיינו לישנא דמפלת דמשמע מן המקור כמבואר בס"ט וזהו דמבואר בלשון רש"י ז"ל כנ"ל וע"ז מביא ראי' מן הרופאים שאמרו שהוא בודאי כן שבא מן המקור רק שהם לא סמכו בזה על הרופאים רק לעשות בזה ספיקא וממילא כשלא נימוחו איכא כאן ס"ס אבל כשנימוחו אזי לא סמכו כלל על דברי הרופאים שדם זה בא מן המכה שבמקור ושפיר מיושב קו' הרא"ש הנ"ל דאפי' דם דהוי ראוי' להיות טהור לפ"ד הרופאים דע"ז לטהר דם לא סמכו על הרופאים וא"ש. ומעתה לפי"ז דלא סמכו על הרופאים רק לענין זה שיהי' במציאות שיתוולדו צורות האלו גם במקור ולמיעבד בהו ספיקא היכא דלא נימוחו ולהתירו מכח ס"ס אבל היכא דנימוח ליכא שום סמיכה עלי' לטהר ולזה שפיר הוצרכו לבדיקה אם לא נימוח דאם לא נימוחו אזי ליבא שום אופן לטהר ושפיר מיושב קו' הרא"ש והראשונים הנ"ל וא"ש: ומעתה אם כנים דברים הנ"ל כאשר נלפע"ד שהדברים קרובים לאמת ומקום הניחו לי בעזה"י כמה הילכתא גבורתא איכא למישמע מיני' הא' דהדין עם הנוב"י דשפיר הוי ס"ס דשמא מן הצדדין ואת"ל דמן המקור דלמא ברי' הוא וגם נשמע מיני' הא דנוכל לסמוך על הרופאים למיעבד בהו ספיקא אע"ג דאין לסמוך עליהם לעשותו כודאי לטהר ועכ"פ ספיקא מיהא הו' וממילא בנ"ד כיון דהרופא מומחה מעיר לעמבערג העיד שהקרטין אלו לא באו אלא מן הצדדין וגם מכוון עדותו עם הרופא מומחה דסביבותינו מק"ק סעלעש יע"א בודאי נוכל לסמוך עליהם למיעבד בהו ספיקא וממילא איכא כאן ס"ס ספק מן הצדדין ואת"ל מן המקור דלמא ברי' הוא ובדיקה א"א למיעבד כמבואר בחכמ"א שמאריך בזה בבינת אדם. ועוד נוסף לזה דאיכ' כאן ספק דלמא לא ארגשה. ומה שכ' דאיכא הרגשה במראה לבינה כבר דחיתי אותו לעיל שאין ענין כלל המראה לבינה להקרטין כיון דהרוב פעמים באים הקרטין בלא מראה לבינה וא"כ גם אז כשבאה המראה לבינה אינה בא עמה הקרטין רק שהמראה לבינה ביציאתם מהמקור פוגעים בצאתם את הקרטין וכן מצאתי אחר אמרי זאת בש"ע התניא בשו"ת סעי' י"ט שכ' כן ובזה נדחו כל דבריו מה שרוצה להחמיר בעניינים האלה וממילא בודאי נוכל לסמוך על הבינת אדם בשער ביה"נ סי' ו' שמסכים להתיר מכח ס"ס וגם האחרון שבאחרונים הוא הרב הגאון והצדיק המפורסים אבדק"ק סיגעט זצוק"ל בספרו אבני צדק כתב דיש לסמוך על הבנ"א בשעת הדחק ונקתה ונזרעה זרע יע"ש. ובנד"ד נלע"ד לסמוך אפי' שלא בשעת הדחק. ומה שמאריך בזה דהיכא שיש ריעותא מוכרחים אנו לבדוק אף בספק אי' הלא בזה כבר כ' הבנ"א שם בשעה"נ בסי' ו' בסופו בד"ה ועוי"ל דכיון דנוכל לומר שהן מעלמא ואין כאן ריעותא כלל לכ"ע מותר אפי' בלא בדיקה ומתני' וגמ' מיירי שבודאי היא מגופה וא"כ איכא בודאי ריעותא לפנינו רק דנוכל לומר שהוא ממכה ולכן צריך בדיקה ומסיק דאפי' היכא דאינו מצוי בעלמא מ"מ כיון דיש מיעוט מעלמא ומצדדין ומחצץ שבכליות ובהצטרף כולם עכ"פ הוי ספק השקול יע"ש ומעתה בנידון דידן דיש עוד ספק דדלמא הם מהכנים שנולדים שם כמבואר בש"ע מהתני' וא"כ בודאי נוכל לומר שהם מעלמא ואין כאן ריעותא כלל ומותר בלא בדיקה ומה שכתב דבזה שתמצא הרבה פעמים בליחה לבינה דזה מקרי ריעותא כבר דחיתי זה לא מקרי ריעותא כלל וכלל דברי אוה"נ: ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל