בית היוצר חלק א קלה

שפיר חזקת טהרה ואין לחוש אלא מצד חומרא לכתחלה אבל לא לענין דיעבד שתהי' צריכה כפרה דבשלמא למ"ד ווסות דאו' אזי שפיר שייך תקנת חכמים לגזור גם על העונה שלפני' משא"כ למ"ד דווסתות אינו אלא מדרבנן משום דח' טהרה מדחה חזקה דאורח בזמנו בא בודאי אין לעשות תקנ"ח לגזור על עונה שלפני' והגם דלסברת הנוב"י הנ"ל דגם למ"ד דווסתות דרבנן הוי בעונת הווסת מדאו' החשש דלמא תראה מ"מ בענין היכא דבדיעבד הוא מותר אין לעשות תקנה לגזור עוד גזירה לזה כמ"ש הרא"ש בחולין דהגאונים מפו' משום דאית להו רוב מצויין א"ש מומחין הם מוסרין לכתחלה לשחוט אעפ"י שאינו ידוע אם מומחה הוא אם לאו על סמך שיבדקנו לאח"ש משום דאי ליתא קמן סמכי' על הרוב מצויין א"ש מ"ה ושרי' לי וכי אישתלי ואכלי' בלא בדיקה לאו איסורא עביד וסמכי ארובא הלכך לא חיישי' דלמא אישתלי עכ"ל יע"ש וממילא כמו כן כאן כיון דבדיעבד ל"ה ווסתות רק מדרבנן בודאי לית לן למיגזר על העונה שלפני' והגם שאפשר לחלק קצת בין הא דרא"ש לכאן מ"מ מילתא דמיסתבר הוא ובפרט כי מבואר כן בחת"ס הנ"ל: ולפ"ז נוכל שפיר ליישב קו' הנקה"כ על הגמ' בנדה דף ס"ג דפריך בגמ' שם אהא דא"ר ירמי' אזהרה שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן וכמה א' רבא עונה מאי לאו עונה אחריתי לא אותה עונה והקשה הנקוה"כ דמהכ"ת לפרש דברי רבא שסובר עונה אחריתי הלא ל"ק בלשונו רק סתם עונה. ונראה דהנה הר"ן ז"ל כ' דהאי דרשה ל"ה אלא אסמכתא כיון דקיי"ל ווסתות ל"ה אלא מדרבנן. אמנם לפי"ד הנוב"י הנ"ל דבשעת ווסתות אפי' למ"ד דווסתות מדרבנן הוי דאו' מכח החשש דשמא תראה כנ"ל ולזה הי' הו"א להמקשין שנגזור בזה גם עונה אחריתי וע"ז משני הגמ' דאין שייך לגזור בזה כנ"ל וא"ש: ועוד יותר נוכל לומר דלכאו' למ"ד ווסתות דאו' קשה למ"ל קרא דוהזהרתם את בנ"י מטומאותם להזהיר את בנ"י שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתה הא בלא זה שמזהיר הקרא ג"כ מחויב להפריש מכח החזקה דאורח בזמנו בא אעכצ"ל דהקרא בא להזהיר על עונה אחריתי דצריך ג"כ לפרוש דבשלמא למ"ד דווסתות דרבנן שפיר צריך הקרא להזהיר על עונת הווסת עצמה כסברת הנוב"י ולזה המקשן הי' סבר בהו"א דווסתות דאו'. ולזה שפיר פריך מאי לאו עונה אחריתי משום דלאותו עונה ל"צ קרא כנ"ל וע"ז משני הגמ' לא אותה עונה ואעפ"כ צריך קרא כיון דקיי"ל ווסת דרבנן ואפ"ה א"ש הקרא להזהיר דבעונות הווסת גופא צריך להפריש כס' הנוב"י הנ"ל וא"ש. ולפי"ז ממילא מיושב קו' התוס' בנדה דף ט"ו ע"א בד"ה אפי' הגיע הזמן וסתה מותרת תימה האיך מותר הא אמרי' אזהרה לבנ"י שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן ולפ"ד הנוב"י הנ"ל בפשיטות ל"ק משום דהא דקא' דבהגיע שעת וסתה נמי מותרת איירי כשבא מן הדרך כבר עבר העת וסתה כמו שמבואר כן בפי' בדברי רש"י ז"ל שמפרש אהא דקאמר אבל הגיע עת וסתה קודם ביאתו מן הדרך ולזה למ"ד ווסתות דרבנן כשכבר עבר הזמן הוסת לא חייישי' אבל קודם הוסת הוא מודה דצריך להפריש סמוך לוסת מדאו' וז"פ: אך לפי הנ"ל נוכל לומר דגם כאן איירי הא דקאמר הגיע שעת וסתה דהגיע קודם וסתה רק מהא דקאמר הלשון שעת וסתה ול"ק עונת וסתה נראה לומר דל"ק דהגיע עונת וסתה ממש רק שהגיע עונה לפני' ולזה למ"ד וסתות דאו' אסור אפי' בעונה שלפני' כנ"ל דכן מוכח מקרא ודוהזהרתם דבא להזהיר אפי' על העונה שלפני' עונת וסתה דלעונת וסתה ממש ל"צ קרא משא"כ למ"ד ווסתות דרבנן שפיר איצטרך הקרא להזהיר על עונת הווסת' אבל העונה שלפני' מותר ושפיר מיושב קו' התוס' הנ"ל וא"ש: ולפי הנ"ל ממילא מיושב שפיר דברי הרי"ף דנקיט סתמא דלישנא דגמ' וכמה עונה ואיננו מפורש באה"ט והקשה הלחו"ש דיותר הו"ל לפרש בדבריו עונה א' דהרי בדברי רבא יש לטעות כדטעה המקשן בגמ' ולפי הנ"ל ניחא דהמקשן שפיר טעה כיון דהי' סבר בהו"א דוסתות דאו' אבל לדידן דקיי"ל ווסתות דרבנן כמבואר בהר"ן שמפ' דברי הרי"ף ז"ל בשבועות בהא דמביא החמרין והפועלין דסבר דקיי"ל דוסתות דרבנן וא"כ אין לטעות כלל דאיירי בעונה שלפני' עונת הוסת כנ"ל דבזה פשיטא שאין לאסור ולזה שפיר נקיט הרי"ף ז"ל סתמא דלישנא דגמ' וא"ש: ומעתה לפי הנ"ל בודאי אינם צריכים כפרה בלילה שלפני' יום הוסת ואפי' אם הי' וסת קבוע ומכש"כ כאן שלא הי' רק עונה בינונית כיון דלהרבה שיטות לא הוזכרה עו"ב לענין פרישה אלא לענין בדיקה וכאשר מסיק בש"ע מתניא בסי' קפ"ט דאין למחות ביד המקילין בענין הפרישה בעו"ב כיון שיש להם על מה שיסמכו בפרט להקל בד"ס יע"ש והגם דלכתחילה אין אנו סומכין ע"ז כדמסיק שם דלהלכה אין לנו אלא דברי הש"ע יע"ש אבל בדיעבד לענין כפרה בודאי יש לסמוך על המקילין שא"צ כפרה אפי' כששימשו בעונת וסתה ומכש"כ היכא ששימשו בלילה שלפני' בודאי א"צ שום כפרה והגם שמעלתו כותב שבעו"ב לכ"ע צריכים פרישה גם בלילה שלפני' ומאריך בזה בדבריו אבל אין דעתי מסכמת לזה כלל כיון דבעונת הווסת גופא של עו"ב רוב השיטות שאין לחוש כלל לענין פרישה איך ניעבד אפושי פלוגתא מהיפוך להיפוך דלהשיטות הסוברים דצריכין לחוש לעו"ב גם לענין פרישה נחמיר עוד טפי בעו"ב מווסת הקבוע דצריך לפרוש גם בלילה שלפני' מה דא"צ בוסת הקבוע ומה שהסביר הדבר דבאשה שאין לה וסת קבוע שצריכה לחוש לעו"ב מחמת כי רוב נשים עונתן ליום למ"ד ומרוב נשים הנ"ל יש מהן שווסתן ביום ויש מהן שווסתן בלילה וא"כ האשה הזאת צריכה לחוש כל היום וכל הלילה אליבא דכל הדיעות עכ"ל זהו במח"כ אינו סברא כלל דכיון דכל הטעמים שצריכה לחוש לעו"ב הוא משום שדרך רוב הנשים כן אבל אם לא הי' דרך רוב הנשים כן בודאי לא היתה צריכה לחוש ומעתה איך נימא כיון דמרוב הנשים הנ"ל יש מהן שווסתן בלילה אבל המה אינם רוב איך עולה על הדעת שהיא צריכה לחוש גם בלילה כיון שהוא עצמה לא ראתה אלא ביום ומכש"כ כשעד עתה תמיד לא היתה רגילה לראות רק ביום איך נימא שצריכה לחוש עבור שיש נשים שרואות בלילה ומה שמביא ראי' מהמחבר דבר"ס (קפ"ד כ' בלשונו דצריכה לפרוש עונה אחת ובסי' קפ"ט באשה שאין לה ווסת צריכה לחוש ליום למ"ד ואמאי לא נקט התם ג"כ עונה א' זהו אינה הוכחה כלל דכיון דכבר כתב בסי' קפ"ד גבי ווסת קבוע שא"צ לחוש יותר מעונה א' ובודאי כגון זה א"צ המחבר לפרש ואדרבה מדלא מפרש להיפוך דביום למ"ד צריך להפריש גם הלילה שלפני' בודאי הוא ראי' גמורה שא"צ להפריש כמו בוסת קבוע ח"ב. וגם התניא ל"כ שצריכה לפרוש הלילה שלפני' רק היכא דראתה אפי' בתחילת הלילה מ"מ צריכה לחוש כל היום שלאחריו אבל היכא דלא ראתה בלילה ובפרט שהיא רגילה לראות תמיד ביום בודאי א"צ לחוש כלל בלילה שלפני' במכש"כ מבוסת קבוע כנ"ל וז"פ וברור: ואדרבה לפענ"ד נראה לומר להיפוך דאפי' לפ"ד הנוב"י וסיעתו הנ"ל דאפי' למ"ד וסת דרבנן זהו דוקא אלמפרע דח' טהרה שלה מדחה החזקה דאורח בזמנו בא אבל בהאי חשש דשמא תראה דאין בזה סתירה אח' טהרה שלה חיישי' מדאו' דשמא תראה ז"ד גבי וסת קבוע אבל בעו"ב לא. משום דלכאו' יש להבין אדברי הנוב"י הנ"ל דאיכא חשש שמא תראה כמו גבי שמא ימות הא אינו דומה לכאן דהא איכא עוד ספק דשמא היא כבר מעוברת מביאה שלפני' וא"כ לא תראה כלל רק ז"א דנוכל לומר דח' אורח בזמנו בא דוחה אע"ג דרוב נשים מתעברות והנה ז"ד גבי ווסת קבוע דאיכא חזקה דאורח בזמנו בא רק דצריכה לחוש משום דרוב נשים רואות ביום למ"ד וכנגד זה בודאי איכא האי ספיקא דדילמא היא מעוברת כיון דרוב נשים מתעברות וליכא חשש דשמא תראה ואוקי האי רובא נגד האי רובא ובודאי ליכא שום חשש אדאו' וממילא דאין להחמיר כלל בלילה שלפני' וא"צ שום כפרה ואין לי פנאי להאריך בענין זה כעת יותר רק תמצית לדינא דאפי' אם נימא כדברי הפליתי שמביא התניא דגם בעו"ב צריך לפרוש גם הלילה שלפני' כ"ז אינו אלא חששא לכתחלה אבל לא לענין דיעבד שיהיו צריכי' כפרה כנ"ל ובפרט שבסד"ט דוחה דבריו בשתי ידים יע"ש: