בית היוצר חלק א קלד

יהי' מציל על כתמיהם לפ"ד העמודי כסף הנ"ל ולזה הצריכו להתיר להם אפי' בגדי צבעונים של קישוט כדי שילבישו אותם תמיד ואזי יהי' שפיר מצילין על כתמיהם וא"ש. ומעתה לפי כל זה שפיר מיושב דברי החמודי דניאל הנ"ל דנוכל לומר כדברי החוו"ד דמצטרף חצי הגריס שעל הלבן לחצי גריס שעל הצבוע דהיינו בשאר צבעים דהא לפי הנ"ל גם שאר צבעים מצילין על הכתמים ועכ"ז אין להקל גם בצבע אדום בכתם שסמוך לו ע"ג לבן כמו דאמרי' לעיל ובפרט שהדג"מ שדי נרגא בגוף הדין שכתב המחבר דכתם שנמצא על בגד צבוע טהורה על שלא הביא שום חולק ובהג"מ כ' בשם רבינו שמחה ובשם ראב"ן שלא אמרו בגמ' דבר זה אלא לטהר הבגד שלא יטמא טהרות אבל האשה טמאה לבעלה אפי' נמצא בבגדי צבעונים וכיון שגם הרמב"ן מחמיר כמבואר בב"י קשה להקל נגד שלשה עמודי עולם עכ"ל והגם דלישנא דברייתא דקתני בגד צבוע מטמא משום כתם רנב"י אומר אינו מטמא וכו' משמע דהפלוגתא על הבגד גופא אם הוא מטמא טהרות כדברי רש"י וראב"ן אבל האשה טמאה מדלא קאמר בגד צבוע אינו מקבל כתמים ועכ"ז לא הבנתי סברת רבינו שמחה והראב"ן הנ"ל דבכל דוכתי מצינו דמקילין לבעלה טפי מטהרות עד שהראב"ד הי' ס"ל למימר דכל חומרת כתמים הוי רק בעסוקה בטהרות ולבעלה כלל לא ואיך יחמיר לבעלה טפי מטהרות ואחר שעלה זה ברעיוני מצאתי מבואר בחת"ס בחיו"ד סי' קס"א שעמד בזה בצ"ע יע"ש: וכדי ליישב זה הי' נלע"ד לומר לפי דברי החת"ס עצמו בסי' ק"נ שכתב דנהי דכתם דעלמא אינו מטמא עד שיהי' בו שיעור כגריס ועוד שהוא שיעור גדול הרבה והמאכולת שנמצא בזמנינו הוא משום דתחילות גזירות כתם הי' משום חומרא דהטהרות דלהראב"ד אין דין כתם לבעלה כלל ונהי דלא קיי"ל כמותו מ"מ האמת שתחילת גזירות כתם הי' לטהרות ולא פלוג רבנן וטמאו אותה גם לבעלה שלא תהי' חוכא האשה טמאה נידה לטהרות וטהורה לבעלה וכיון שנאסרה במנין א"כ אעפ"י שבטל טעם מ"מ גזירה לא בטלה ועדיין אסורה לבעלה וכיון שכל עצמה לא נאסרה לבעלה אלא מתקנת חכמים הראשונים א"כ אין לנו לטמאותה אלא בשיעור כתם שבזמניהם שהי' מאכולות גדולות מצוי' אעפ"י שבזמנינו אין נמצא כזאת וכל זה בכתם הנמצא אבל בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומכש"כ ע"י הרגשה נהי דדין כתם יש לו מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ולא מטהרים אלא בשיעור קטן קדם המאכולות שנמצא בזמנינו שהוא קטן מהכיל ולא בעי כגריס ועוד עכ"ל יע"ש: ומעתה לפי"ז יש חילוק בין כתם הנמצא ובין כתם שבא ע"י בדיקה בעד שאינו בדוק דבכתם הנמצא יש חומר יותר בטהרות מלבעלה ובכתמים שע"י בדיקה בעד שאינו בדוק יש חומר יותר לבעלה מלטהרות דלבעלה אזלא להחזקת טהרות שלה כיון דאיתרע חזקתה כיון שמצאה כתם ע"י בדיקה משא"כ גבי טהרות איכא חזקת טהרות אע"ג דאיתרע לה חזקת טהרות האשה אבל חזקת הטהרות לא איתרע כמו דאמרי' בחולין דף יו"ד ע"א סכין איתרע בהמה לא איתרע' ופירש"י ז"ל שם דכיון דלאו בגופה ממש אתילד אלא בדבר אחר וכו' יע"ש וממילא לפי"ז נוכל לומר דבוודאי בכתמים הנמצאים כ"ע מודי דאין מטמאין בבגדי צבעונים בין לטהרות ובין לבעלה מכש"כ רק הא דפליגי בברייתא דבגד צבוע מטמא משום כתם רנב"י או' אינו מטמא דמשמע דדוקא לטהרות אינו מטמא אבל לבעלה מטמא נוכל לומר דאיירי בכתם הבא ע"י בדיקה בעד שאינו בדוק דבזה חמור לטהרות מלבעלה משום דאיתרע חזקת אשה לבעלה (והגם שבחת"ס כ' שלא אבדה חזקתה מ"מ איתרע חזקתה ועוד דכאן שמצאה כתם מראה דם נוכל לומר דאבדה חזקתה) אבל חזקת טהרות לא איתרע כפירש"י ז"ל הנ"ל ועכ"ז סבר. הת"ק דגם לטהרת מטמא משום דקסבר דכמו דאיתרע חזקת אשה לבעלה ממילא איתרע ג"כ חזקת טהרות כמו דבאמת פליגי גם בחולין התוס' על רש"י ז"ל יע"ש וגם רנב"י אפשר דסובר דהי' ראוי' להחמיר גם בטהרות רק דסבר דכיון דבלא זה אשה טמאה לבעלה ממילא תהי' נזהרה מטהרות ולא שכיח שתבוא ליגע הבגד בטהרת ובדיעבד שנגע לא מטמאי' הטהרות כיון דאיכא חזקת טהרות ולזה ממילא נוכל לומר דלזה לא תקנו בגדי צבעונים לאשה משום שמא תבוא להקל גם בכתם שבא עם בדיקה בעד שאינו בדוק והגם שזה דחוק ועכ"ז משום חומר הטהרות לא רצו לתקן זאת אע"ג דהוא מילתא דליש מ"מ כיון דאיכא תרתי חששות לבעלה ולטהרות ולזה לא רצו לתקן שתלבוש בגדי צבעונים וגם לא אסרו ללבוש כדי להקל על הכתמים הנמצאים והנה זה הי' בזמן שהטהרות נהגו ולזה משום חומר טהרות לא רצו לתקן משא"כ עכשיו בזמה"ז שבטלו הטהרות ולא נשאר רק חשש האשה לבעלה דלא הוי רק דרבנן אפי' בכתם שבא ע"י בדיקות עד שאינו בדוק כיון שהי' שלא בהרגשה כי בהרגשה בודאי הו' מלתא דלא שכיח כלל שתרגיש ותבדוק בעד שאינו בדוק ולזה שפיר נשאר התקנה שתקנו לאשה בגדי צבעונים כלישנא דברייתא ושפיר מיושב דברי הרמב"ם שכתב שתקנו לאשה בגדי צבעונים כדי להקל מהכתמים ולא קשה קו' הכ"מ וא"ש. וגם תמיהות הדג"מ סרה מעל הש"ע. והרמ"א שלא חששו לשלשה עמודי עולם כנ"ל לדברי הרא"ש והראב"ן והרמב"ן ז"ל כיון שהם לא מיירי אלא בכתם שבא ע"י בדיקת עד שאינו בדוק ובזמן שהטהרות הי' נהוג אבל בזמה"ז שבטלו הטהרות בודאי גם הם מודים שבגדי צבעונים מצילין מן הכתמים ובפרט מכתמים הנמצאים כנ"ל וא"ש ויותר אין לי פנאי כעת להאריך בענין זה ובעה"ח: הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל. סימן מ"ט שפעת חו"ב לכבוד ידידי הרבני המופלג בחורה וביראה חו"ש זי"ר יפ"ת כש"ת מו"ה נתן אלי' לעבאוויטש ני' בשבוע הע"ל הגיעני מכתבו סמוך לשב"ק ולא הי' לי פנאי לעיין בו כראוי ובשבוע זו פניתי לי קצת פנאי לעיין בו להשיבו על השאלה שכ' שמעשה הי' באשה א' אשר קודם נשואי' לא הי' לה ווסת קבוע רק עכ"ז אירע ג"כ איזה פעמים שהי' רואה ליום למ"ד ואי' לדינא בסי' קפ"ט דכל אשה שאין לה ווסת קבוע חוששת תמיד לעונה בינונית שהוא יום למ"ד לראי' הסמוכה ועתה אירע שמיד לאחר נישואין הקדים האורח ובא ליום כ"ח מראי' הסמוכה ובפעם ב' הי' הראי' ליום כ"ט ובפעם ג' עבר יום כ"ח וכ"ט ולא ראתה וחשבו מחמת דב"פ הקדים הוסת ע"כ נעקר העו"ב ול"צ לחוש ליום למ"ד ועברו ושמשו ואח"כ בבוקר בקימה ממיטתה יצאה דם ממקורה ועתה לבם נקפו שעברו עבירה דאו' ששימשו סמוך לוסתה דיש דעות שהוא דאו' עכ"ל השאלה. והנה עפ"י פשוטו לפי"מ דפסק המחבר בסי' קפ"ד בסעי' ב' דאם ראייתה היתה ביום אפי' בתחילתו מותר כל הלילה שלפני' אפי' כשקבעה וסת בג"פ וכ"פ הטו"ז והסכימו לזה האחרוני' רובם ככולם דלא כהש"ך דפסק כהאו"ז דצריכה לחוש ליום ולילה וא"כ לא עשו שום איסור במה ששמשו בלילה ואפי' למי שחש לדברי הש"ך היינו דוקא שיש לחוש לכתחלה לדברי האו"ז אבל לא לענין דיעבד שיהי' צריכה כפרה ובפרט לפ"מ שפי' הש"ך בס"ק ז' דהאו"ז איירי כשרגילה לראות ביום ואין לה שעה קבוע רק לפעמים בתחילתו ולפעמים באמצעיתו ולפעמים בסופו וא"כ כל היום ווסתה ודמי כאלו היתה ווסת כל היום יע"ש אבל בכאן אם אינה רגילה לראות רק בתחילתו בודאי א"צ לפרוש בלילה שלפני' וגם אפי' לדברי הש"ך בדיעבד א"צ כפרה ויוכל להיות דגם הש"ך מודה לזה דא"צ כפרה בדיעבד ובפרט שאין כאן חשש אי' דאו' כיון דקיי"ל דווסת דרבנן אפי' בוסת קבוע והגם דלשי' הנוב"י בסי' נ"ה נ"ו ובמהד"ת בסי' ק"ג וכן מביא החת"ס בסי' ק"ע שקבל מרבו זצ"ל וכן מצא בבד"ה להרא"ה זצ"ל דאפי' למ"ד ווסת דרבנן מ"מ פרישות עונה הסמוך לווסת דאו' דשמא ראתה כבר לא חיישי' אבל שמא תראה חיישי' משום דאפי' למ"ד ווסת דרבנן היינו וסת עצמה וטעמא משום דנגד חזקת אורח בזמנו בא יש חזקת טהרה אבל סמוך לווסת הוא דאו' אליבא דכ"ע שמא תראה דהרי אטו לעולם לא תראה ואין לה שום חזקה להתיר כדאי' בגיטין דכ"ח מימרא דרבא שמא מת לא חיישי' וכו' עכ"ל יע"ש. ועכ"ז מסיק שם החת"ס דזהו דוקא בעונת הווסת גופא אבל בעונה דאו"ז יש להקל יע"ש והיינו כדאמרי' דהח' דאורח בזמנו בא ל"ה אלא עונת הווסת עצמה אבל על העונה שלפני' אינו אלא משום חשש לחוש לזה וע"ז איכא