בית היוצר חלק א קלג

עבו"י זי"ע הנ"ל כמובן אך זהו שלא כתירוץ התוס' בסוגיין בד"ה מבב"ח שאביי קבלה מרבא שדחה לו וחזר בו יע"ש א"כ הדרה קו' התוס' לדוכתי' דמשמע בפסחים דאביי לומד טע"כ מגע"נ: אמנם ללע"ד ליישב דהנה הפלתי הביא ראי' דצלי מותר בבב"ח מהא דמקשים העולם דאיך ילפי' מגע"נ טע"כ דלמא ציותה התו' להגעיל אולי בישל בהם העכו"ם בשר והם חלב או איפכא ובבב"ח לכ"ע טע"כ דאו' ולפי דעת זו דצלי מותר בבב"ח לק"מ דהא התו' צו' אשר לא תבא במים תעבירו באש וק' אי טע"כ לא"ד רק משום בב"ח הא הני כלי צלי ננהו ול"ש בהו בב"ח וע"כ משום שאר איסורים יעש"ה והנה החוו"ד הקשה ע"ז דעדיין אינו מוכח מזה דצלי מותר בב"ח דבזה עדיין קו' העולם אינו מיושב דדילמא יבשל בהם הישראל ויש בישול אחר צלי וכד הוינא טלי' ישבתי זאת עם דברי ר"ת בחולין ד' ח' בד"ה שלבנה באור דאמר דמהני לסכינים ישים הגעלה דאפי' נתרמי דנשתמש בהם ע"י אור מ"מ מה שפולט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה ולזה מותרים לשמש בהם ברותחין ולא ע"י אור ע"ש ומעתה אם נימא דגעולי מדין הי' משום בב"ח עדיין קשה דלמה ציוותה התו' אשר לא תבוא במים תעבירו באש למה לא די להם בהגעלה כמו לאשר תבוא במים דממ"נ מה שישתמש בהם יהי' הכל מותר אי ישתמש בהם ע"י אור ודאי מותר דהא צלי מותר בבב"ח וע"י בישול ג"כ יהי' מותר מצד ההגעלה דהא כל הפולט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה אעכצ"ל דגעו"מ הי' משום שאר אי' כדברי הפלתי הנ"ל וא"ש. ומעתה לפי"מ דמסקי' דאביי. ס"ל דצלי אסור בבב"ח א"כ עדיין קשה מנ"ל דטע"כ אסור דמגעו"מ לא נוכל למילף דנוכל לומר דמשום בב"ח הגעילו כקו' העולם הנ"ל ול"ש תי' הפלתי הנ"ל אמנם אי אמרי' דבב"ח אפי' במשהו אסור בודאי בפשיטות לק"מ קוהע"ו הנ"ל דליכא למימר דבש"א טע"כ מותר ולא הגעילו כ"מ רק משום בב"ח א"כ איך מועיל הגעלה דהא עדיין נשאר בתוכו משהו כמבואר בתוס' חולין דף ק' בד"ה בשקדם (ובפרט דהיתר בהיתר ל"ב) ובב"ח אסור אפי' משהו אע"כ דגם בש"א טע"כ אסור ולזה ל"ש גבי' איסור משהו דבב"ח דזה לא שייך אלא כששניהם היתר כמבואר בש"ך (ולא תמהר להשיב דהגעילו שני פעמים והוי נ"ט בר נ"ט דאי משהו אסור בבב"ח משום דהוי חידוש ודאי גם נ"ט בר נ"ט ג"כ אסור כיון דהוא חידוש) והשתא שפיר קאמר אביי דטעמו ולא ממשו בעלמא דאו' והיינו מטעם דילפי' מגעו"מ וכ"ת דאינו מוכח מגעו"מ משום דנוכל לומר דהגעילו משום בב"ח כקו' העולם הנ"ל דז"א דא"כ מבב"ח גופי' הוי לן למילף טע"כ וכ"ת דחידוש הוא א"כ במשהו נמי אסור א"כ בודאי מוכח מגעו"מ בש"א דטע"כ אסור דאל"ה איך מהני הגעלה כיון דבב"ח אסור במשהו ושפיר מיושב קו' התוס' ועוד כמה קו' ועי' בזה היטב כי קצרתי מאד: ולפ"ז א"ש אביי דס"ל גם לפי האמת דצלי אסור בבב"ח ויליף טע"כ מבב"ח ולזה בודאי ס"ל דגם בשאר אי' דבר הנאסר אוסר אפי' במקום שאין האיי יכול לילך שמה כמו גבי בב"ח כדברי הפ"מ הנ"ל ולזה שפיר ס"ל דל"א סליק גבי חתיכה שנאסרה מנבילה וכ"נ כדברי הקדוש הנ"ל משא"כ רבא דפליג כאן על אביי ולא יליף טע"כ מבב"ח וס"ל דצלי מותר בבב"ח ולזה שפיר קאמר סליק כיון דאין חתיכה אוסרת חברתה בלא רוטב כיון דאין הנאסר יכול לאסור במשאה"א יכול לילך שמה ואין בלוע יוצא מחל"ח בלא רוטב כנ"ל כנ"ל ואפי' החתיכה נבילה עצמה אינה יכולה לאסור חבירתה בלא רוטב אלא כדי קליפה ואין הקליפה יכולה לאסור יותר כנ"ל ולזה שפיר קאמר סליק אפי' לגבי החתיכה של נבילה עצמה שלא תוכל לומר שאוסרת כל החתיכות כולן מפני שהוא מינה. ותעיין בכ"ז היטב כי לא ביררתי בכל הדברים ככל הצורך מאפס הפנאי רק יען שחביבין עלי דברי הקדוש ולזה הארכתי לברר הסוגי' לפי דבריו הקדושים בעזה"י: ומה שכתבת להשיב על דברי דלהתוס' גם בצלי אוסר כולו בצלול כדברי המהרש"ל לחלק בין גוש לצלול עיין במנחת כהן בשאר התערובות חלק שני פ' חמישי שכתב דמוכח מתוס' דאפי' בצלול אינו אוסר בצלי יותר מכדי קליפה ממ"ש בפ' ג"ה דצ"ז בד"ה שאני חלב דמפעפע וז"ל והא דאמרי' נטף מרוטבו עה"ח וחזר אליו יטול את מקומו ותו לא היינו משום דהרוטב אינו מפעפע כ"כ דציר בעלמא הוא ולא שומן ע"ש וגם על המהרש"ל כ' דכוונתו לומר שבחתיכה שבקדירה לבד יש לחלק בין איסור צלול לאיסור עב שאם נפלה על החתיכה שהיא חוץ לרוטב וכו' אבל בצלי רותח שחוץ לקדירה בין אי' צלול בין א"ע אינו אוסר אלא כדי נטילה ותו לא מידי. דברי אביך האוה"נ המצפה ומעתיר לטובתך לעולם שתוכל ללמוד בהתמדה מתוך הרחבה ה"ק יואל צבי ראטה סימן מ"ח שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה החריף ובקי כש"ת מו"ה אברהם בצלאל גרינוואלד ני' אבן יקרה בק' לעוועלעק: מ"ש על המבואר ביו"ד בפ"ת סי' ק"ץ ס"ק ל"א שכ' בשם החמודי דניאל וז"ל בא לידי שכמה פעמים מלפפין התינוקת בבגד אדום וע"י שהתינוק משתין מפליט הצבע אדומה מהבגד ונצבע חלוקה והסדין שלה דודאי יש לתלות בו עכ"ל וכתב מעלתי שהחוו"ד חולק ע"ז דהא כתב בס"ק ט' דאם חצי גריס על מקום לבן וחצי גריס על מקום צבוע מצטרף וכ"כ בפ"ת ואמאי לא אמרי' נמי דהמקום הלבן נצטבע ממקום האדום. ואיני יודע למה תפס בזה דברי החוו"ד אשר בתשו' מעיל צדקה והסד"ט והחכמ"א חולקים עליו כמבואר בפ"ת ס"ק כ' יותר הו"ל למיתפס בזה אמאי דפסקי' שאם הי' כגריס שלם על הלבן סמוך לצבע אדום דכ"ע מודי בזה דטמא דאמאי ל"א דהמקום הלבן נצטבע ממקום האדום אלא בודאי זהו פשוט גמור שלא מכל צבע אדום יכול להצביע המקום שבצדו מפני שיש הרבה צבע אדום שהם "עכט פארב" שאין המים מפליט ממנו צבעו שיוכל להצטבע המקום הלבן ממנו והא מעשה דהמוד"נ הנ"ל מיירי באופן שהי' רואים תמיד הקדם שהי' נצבע מהבגד אדום ואח"כ כשמצאה כתם אדום בחלוקה שפיר פסק שתולין שגם חלוקה נצטבע מהאדום של תינוק כיון שראו מקודם שבגד האדום לא הי' "עכט פארב" משא"כ בשאר בגדי צבועים מסתמא המה עכט פארב ולא תלי' בי' ואפי' אם הוא רק ספק ג"כ לא תלי' כמבואר בסעי' כ"ב גבי ספק אם עברה בשוק של טבחים וכו' אינה תולה בהם ועוד יותר דהתם איכא תמיד מי השתנה מה שמפליט הצבע משא"כ בשאר דוכתי מהכ"ת דנימא שהי' שם מים להפליט הצבע ואפי' אם נימא שזה הי' מראה לבן ומזה נתלחלח האדום והי' מפליט הצבע זהו ג"כ דבר רחוק מאד שמדבר מועט שנתלחלח פלינו הצבע האדום וע"כ אין בזה דבר ממש לתלות בו כל זה כתבתי לפי דבריו האמנם האמת יורה דרכו שלאו דוקא בצבע אדום מציל על הכתמים רק כל הצבעים מצילין על הכתמים כמבואר במעיל צדקה בסי' ס"ב ואעתיק לשונו ואזי ימצא תשובה על כל דבריו ת"ל דע בני כי כל הצבעים מצילין מן הכתמים ואם כי מפירש"י ז"ל שם בש"ס דאמר בגד צבוע מציל מפרש מפני שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור אשר ממנו יראה לכאורה דדוקא בצבע אדום מציל שאין בו הכרת כתם כ"כ וכן נמי נראה ממה דאי' שם דמ"ה לא אסרו בגדי צבועים לאשה כדי להקל על כתמיהם ומסתמא לא הוי בעי לאסור כל מיני צבעונים שאין בהם משום שמחה והלא השחורים מורים אבלות וכיוצא בזה שאר מיני צבעונים שאין בהם קישוט כ"כ וא"כ הוי מצי להציל על כתמיהם באלו הצבעונים השחורים ושארי מינים הנ"ל א"ו שאין מצילין כ"א האדומים אבל ממה דאי' בפ' כל היד וכולן אין בודקין אותן אלא ע"ג מטלית לבנה ופי' רש"י שאין הכרה הדם ניכר כ"א ע"ג מטלית לבנה ש"מ דכל מיני צבעונים מצילין לפי' רש"י שם וכן בהדי' ברמב"ם עכ"ל ומאריך שם עוד בענין ליישב הקו' דלא הי' להם להתיר אלא בגדי שחורים ושארי בגדי צבעונים שאין בהם קישוט: ולפע"ד נראה ליישב דמש"ה לא אסרו בגדי צבעונים שיש בהם קישוט ומפני כתמיהם ילבישו מלבושים שאין בהם קישוט משום דמבואר בס' עמודי כסף ומביאו בפ"ת ס"ק כ"ב דאסור להלביש בגדי צבעונים בימי נדותה וליבונה כדי להציל מן הכתמים רק שאז תלבש תמיד בגדי צבעונים אזי הם מצילים מכתמים יע"ש ולזה אם לא הי' מתירין רק בגדים שאין בהם קישוט אזי בודאי לא ילבישו אותם רק עבור כתמיהם דהיינו בימי נדותה וימי ליבונה ואזי לא