בית היוצר חלק א קלב

ונלפע"ד דהנה עוד הביא שם הפלתי ז"ל קו' העולם על הא דפריך הגמ' מ"ט דר"מ דנונולפ"ג אסור ומשני דיליף מגעולי מדין ואח"כ פריך מ"ט דר"ש דנונול"פ מותר ומשני דנבילה דל"ח לגר כו' ואידך ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא ומקשי' בממ"נ אי הוי סברת חוץ לאסור נוטל"פ א"כ ל"ל דר"מ יליף מגעו"מ הא אין לו ראי' להתיר דנבילה בגר מוקי לי' לסרוחה מעיקרא ואם נימא דסברת חוץ הוי להתיר מה פריך מ"ט דר"ש הא אין לו מקום לאסור דגעולי מדין אוקי בכלי ב"י יע"ש. ונלע"ד דזה אם נימא דנוטל"פ אסור או לא מהסברא החיצונה תלי' בהפלוגתא אם יש בגידין בנו"ט או אין בגבנ"ט דלמ"ד דאין בגבנו"ט ואעפ"כ אסרה התורה אע"ג דל"ה אלא עץ בעלמא א"כ ממילא הסברא נותנת דגם בשאר איסורין אע"ג דהוי נוטולפ"ג יהי' אסור דהא לא יהי' גרוע מגיד כמבואר בפלתי בסי' ס"ה יע"ש משא"כ למ"ד דיש בגידין בנו"ט בודאי הוי הסברא החיצונה נותנת דנוטל"פ מותר דמהיכא תיתי ניסק אדעתין דתאסור. ומעתה לר"מ דסובר דיש בגידין בנו"ט א"כ הסברא החיצונה הוי דנוטל"פ מותר דהא אין לנו שום הוכחה לאסור ולזה שפיר הוכרח למילוף מגעו"מ דנוטל"פ אסור משא"כ ר"ש דאזיל לשיטתו דסבר דאין בגידין בנו"ט א"כ לדידי' מוכח לכאו' מגיד דסברא חיצונה הוי דנוטל"פ אסור דלא יהי' גרוע מגיד כנ"ל ולזה שפיר הוכרח למילף מנבילה דלא חזי לגר דנוטל"פ מותר וא"ש: ולפי"ז ממילא שפיר קאמר ר"ש דלסרוחה מעיקרא ל"צ קרא דהנה בפסחים דף כ"ב כתבו התוס' בד"ה ור"ש דאף לחזקי' ס"ל לר"ש ג"ה אסור בהנאה כיון דסבר אין בגידין בנו"ט א"כ ל"ש גבי' אכילה ולזה כי אסור בהנאה נמי אסור יע"ש ומעתה הגם דמוכח מגיד דהסברא חיצונה הוי דנוטל"פ אסור כמו דגיד אסור ואע"ג דלית בו טעם מ"מ סרוחה מעיקרא אין מוכח מיני' לאסור הגם דגיד נמי הוי סרוחה מעיקרא מ"מ לגבי הנאה לא הוי סרוחה מעיקרא דהא הנאה שייכא גבי' אע"ג דל"ה בי' טעם כדברי התוס' הנ"ל כמבואר ג"כ בפלתי וא"כ ממילא גם לענין אכילה ל"ה תו סרוחה מעיקרא דלא ליחול עלי' איסור גיד כיון דכבר חל עלי' איסור גיד לענין הנאה א"כ הוי כנבילה דנסרחה אחר שכבר חל עלי' איסור נבילה ולזה שפיר קאמר ר"ש דקרא דנבילה חזי לגר לא איצטרך להתיר נוטל"פ רק להיכא דנפגם לאחר שהי' עליו שם נבילה דבזה הי' הסברא חיצונה לאסור דומי' דגיד משא"כ לסרוחה מעיקרא ל"צ קרא דמגיד אין ראי' לאסור סרוחה מעיקרא כנ"ל וא"ש. והנה כ"ז ניחא לר"ש דסבר דאין בגבנו"ט וגיד אסור בהנאה. משא"כ הרמב"ם ז"ל דסבר דאין בגבנו"ט וגם דמותר בהנאה א"כ הוי הס"ח לאסור גם סרוחה מעיקרא כמו גבי גיד דהוי ג"כ סרוחה מעיקרא לענין אכילה ולענין הנאה הוא מותר כנ"ל א"כ הוי גיד סרוחה מעיקרא א"כ קרא דנבילה חזי לגר שפיר איצטרך לסרוחה מעיקרא אבל היכא דנפגם לאחר שהי' עלי' שם נבילה אינו מוכח מיני' ולזה הרמב"ם ז"ל לשיטתי' דפסק גה"נ אין בו בנו"ט וגם מותר בהנאה אינו מוכח מקרא דנבילה דנוטל"פ מותר כיון שהוא צריך לס"מ ולזה שפיר הוצרך לומר הטעם משום שלא כדה"נ וא"ש: ובא"א נלע"ד ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל דהנה לכאו' יש לעיין על מה דקא' ר"ש סרוחה מעיקרא ל"ל קרא דעפרא בעלמא הוא דהיינו כיון דלא חל עדיין עלי' שם איסור וודאי תו לא ראוי לחול עלי' לפ"מ דאי' בריש חולין ד"ט אר"ה בהמה בחי' בחזק"א עומדת עד שיוודע וכו' ופירש"י ז"ל בחזק"א אבמה"ח ותוס' בשבועות דכ"ג ד"ה האוכל דחה לפי' זה והעלה דחזק"א אינו זבוח דכתיב וזבחת יע"ש. ומעתה כמו דגבי ספק בשחיטה לפירש"י ז"ל דמחזקי' מאיסור אבמה"ח לאי' נבילה א"כ כמו כן נחזיק איסור נבילה גבי סרוחה מעיקרא לגבי אי' שאינו זבוח דכיון שחל עלי' אי' שאינו זבוח עוד מקודם שנסרחה וממילא דלא פקעה גם לאחר שנסרחה א"כ כיון שנחשב להיות אסור מחמת איסור שאינו זבוח כמו כן ראוי לחול עלי' שם איסור נבילה ועל כגון זה ודאי צריכה קרא. אמנם התוס' שם כתבו בשם הריצב"א דאין כאן איסור שאינו זבוח כלל רק וזבחת הוי תיקן הלאו דאל"כ איך יחול אבמה"ח על אי' שאינו זבוח יע"ש. והנה הפ"מ בפתיחה לה' שחיטה מפלפל אם איסור לאו חל על אי' שאינו זבוח יע"ש שמצדד דהרמב"ם ז"ל סובר דאיסור לאו חל על אי' עשה דשאינו זבוח ולפענ"ד נראה דזה תלי' בפלוגתא אם דלגבי איסור חמור או מוסיף חל על א"י קל דלמ"ד דחל ממילא ג"כ חל אי' לאו על אי' עשה ולמ"ד דלא חל איסור חמור על אי' קל ודאי גם אי' לאו אינו חל על א"י עשה. ובזה ממילא ג"כ תלי' אי וזבחת אתי לאורי' על אי' שאינו זבוח או דלא הוי אלא תיקן לאו דלמ"ד דאין אי' חע"א אפי' בחמור או מוסיף וכולל ודאי צ"ל דלא הוי אי' שאינו זבוח כלל כדברי הריצב"א הנ"ל דאל"כ איך יחול איסור אבמה"ח על אי' שאינו זבוח משא"כ למ"ד דאי' חע"א בחמור וכו' ודאי נוכל שפיר לומר דוזבחת אתי לאורי' על אי' שאינו זבוח ואעפ"כ שפיר חל אי' אבמה"ח על האי' שאינו זבוח כיון דאבמה"ח חמור דאית בי' מלקות. ומעתה הר"מ ור"ש אזלו לשיטתייהו דר"מ דסובר דאי' חל על אי' באי' חמור וכו' א"כ ממילא שפיר אית לי' אי' דשאינו זבוח גבי סרוחה מעיקרא א"כ הוי ס"ד דגם אי' נבילה יחול עלי' ולזה שפיר איצטרך קרא דלגר אשר בשעריך לסרוחה מעיקרא דלא יחול עלי' דסרוחה מעיקרא אי' לאו דנבילה משא"כ ר"ש לשי' דסבר דאאחע"א אפי' באי' חמור כו' א"כ לדידי' ליכא אי' שאינו זבוח כנ"ל ולזה שפיר קאמר דסרוחה מעיקרא ל"צ קרא וא"ש. והרמב"ם ז"ל לשי' דפסק. דאי' חע"א באי' חמור א"כ ממילא שפיר פסק דאי' לאו חל על אי' עשה כמו שמצדד הפ"מ כנ"ל וא"כ ודאי פסק דאיכא אי' שאינו זבוח כמו שמבואר ג"כ בפ"מ הנ"ל א"כ לדידי' ודאי שפיר איצטרך לגר אשר בשעריך לסרוחה מעיקרא א"כ ממילא דלית לי' קרא על נוטל"פ ולזה שפיר הוצרך להתיר נוטל"פ מסברא דהוי שלא כד"ה וא"ש: סימן מ"ז שפעת חיים וברכה לאהובי בני חביבי ה"ה הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ב כש"ת מו"ה משה שמעון ני' עכב"ב ני': בשבוע זו קבלתי מכתבך היקר ונהנית מכ"ת מה שכתבת ליישב קו' התוס' עם הקדמת הרב הקדוש בעהמ"ח עבודת ישראל זי"ע וגם אמרתי אותו בשמך לידידינו הצדיק מו"ה שמואל פרענקל ני' (זצ"ל) אתמול בשעת עשיית השמירה ויישר בעיניו אמנם לא זכיתי להבין דברי הקדוש הנ"ל דכיון דהבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואז גם אביי מודה דאמרי' סליק ושא"מ מבטלו א"כ אפי' אי אמרי' חתיכה ענ"נ ג"כ לימא סליק והרוטב מבטלו דמאי הוי דהטעם מנבילה גופא ילך לכל החתיכות הסמוכין לה בלא רוטב הא אמרי' אין הנאסר יכול לאסור במקום שאין האיסור יכול לילך שמה וכאן אין האיסור יכול לילך בלא רוטב וכשבא ברוטב הרוטב מבטלן וזה צ"ע לכאורה על דבריו הקדושים ובודאי מצו' ליישב דברי הקדוש זי"ע. ונלפע"ד דהנה הפ"מ בשער התערובות הקשה למה דהעלה הש"ך בק"ה דבב"ח אפי' נפרד האי' לכמרי אפ"ה אסור א"כ אמאי בשאר איסורין לדידן דנ"נ אמאי אין דבר בלועה אוסר בלא רוטב ואיך יצוייר קליפה ונטילה וכ"ת אין הנאסר יותר מהאוסר והא כל עצמו דחנ"נ בש"א הוא משום לתא דבב"ח כמ"ש הר"ן ובב"ח אוסר אפי' נפרד האי' לגמרי ואין טעם לחלק הגזירה לחצאין ע"ש היטב כי קצרתי ודבריו נפלאו בעיני הא הר"ן כ' בפי' ע"ז דלא אמרי' גבי קליפה חענ"נ משום דלא מצינו קליפה בבב"ח א"כ איך יאסור הקליפה הסמוך לה כיון שלא נאסור כלל הבלוע של הקליפה והבלוע שלה אינו מפעפע יותר מן הקליפה ואפשר דמה"ט נקנו הר"ן לישנא דלא מצינו קליפה בבב"ח כדי ליישב קו' הפ"מ הנ"ל וממילא נדחה קו' הגאון רע"א ז"ל המובא בחת"ס ועיין היטב כי אין לי פנאי להרחיב בדברים וכפי אשר ביארנו במכתבנו הקדום שאביי סובר דכבוש וצלי אסור בבב"ח כיון דלא סבר הא דד"ב אסרה תו' א"כ ממילא לדידי' אמרי' אפי' בקליפה חענ"נ והקליפה אוסרת אפי' במקום שאין האיסור עצמו יכול לילך שמה ולדידי' ודאי הוי שאר איסורין דומי' דבב"ח כיון דיליף שאר איסורים מבבב"ח לענין טע"כ א"כ בודאי לדידי' גם בש"א יכול הנאסר לאסור אפי' במקום שאין האיסור עצמה יכול לילך שמה כמו בבב"ח כדברי הפ"מ הנ"ל ומיושב שפיר דברי הרב הקדוש בעל