בית היוצר חלק א קלא

ולפענ"ד נראה בפשיטות דלכך לא סגי להו הטעם דעושה לרפואה לחוד דלזה הטעם הי' משמע דמותר אפי' בה"ש ובה"ע לבדם בלתי שאר האברים מהראש ועד הרגל ותשו' הגאונים איני מתיר אפי' לרפואה בה"ש ובה"ע רק עם שאר האברים מהראש ועד הרגל ולזה הוצרכו ג"כ הטעם הב' דניוול הוא ואינו יפוי: אך כ"ז נלפע"ד דזהו דוקא בתער אינו מתיר ביה"ש ובה"ע לבד אפי' לרפואה כיון דיכול לעשות במספרים דהוא יותר מותר מתער. משא"כ אם הוא מגלח מראש ועד רגל שהוא טרחה יתירה במספרים וודאי מתירין אפי' בתער אבל במספרים הסברא נותנת דמותר לרפואה אפי' ביה"ש ובה"ע לבדם כנלע"ד. אבל אם מגלח במספרים מראש ועד רגל אפי' בלא רפואה ג"כ מותר הכל עם ביה"ש ובה"ע וכ"ת א"כ הדרה קו' הק"נ הנ"ל דאמאי לא מוקי דברי רב בזה האופן זה אינו דודאי בהו"א דהי' סבר דאיירי רב בתער ממש בודאי לא הי' יכול לומר כן דבתער ודאי אסור אבל לבסוף לפמ"ש הרא"ש דחזר משינוי' קמא ומוקי לרב במספרים בודאי נוכל לומר כן דמוקי לרב בכהא"ג דמיקל כל גופו היינו מראש ועד רגל במספרים אבל בה"ש ובה"ע לבד אסור אפי' במספרים וזהו כוונת הרא"ש לפענ"ד דהדר בי' משנוי' קמא ע"י קו' דהעברת שער אינו מד"ת אלא מד"ס דמשמע לי' דאיירי בכל האברים שבגוף אבל במספרים תרווייהו שרי דהיינו תרווייהו יחד בה"ש ובה"ע עם שאר אברים שבגוף אבל בה"ש ובה"ע לחוד בודאי אסור כמבואר בנזיר כנלע"ד הכוונה בדברי הרא"ש וממילא דבריו אינם סותרים כלל דגם בפ' מ"ח קאמר דבה"ש ובה"ע לחודא אסור וע"ז מביא הרא"ש מיד דברי תשו' הגאונים כיון דכל דברים האלו ניסדו על דברי תשו' הגאונים וא"ש ועי' בזה היטב כי קצרתי והדברים קרובים לאמת בעזה"י: ולפי"ז יהי' מיושב שפיר מה שהקשה הב"י על הסמ"ג שכ' וז"ל בתשו' הגאונים כ' דבה"ש ובה"ע אם מגלח מראש ועד רגלו מותר פי' במספרים כעין תער כדמשמע לשון רב מיקל אדם כל גופו בתער עכ"ל ולפי הטעם שכתבו התוס' ורבינו אפי' בתער ממש מותר ע"ש. ועוד הקשה הב"י דהסמ"ג מתיר סתם והתוס' לא התירו לעשות כן אלא לרפואה ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דהתוס' איירי בתער ממש ולזה לא התירו אלא לרפואה אבל הסמ"ג דאיירי במספרים כעין תער ולזה שפיר מתיר אפי' שלא לרפואה ומעמידו בכוונת לשון רב דאמר מיקל כל גופו בתער כמו שמסקינן דלפי האמת דרב איירי במספרים הוי כוונתו דמיקל אדם כל גופו היינו מראשו ועד רגלו עם בה"ש ובה"ע כנ"ל וא"ש: ולפי"ז ממילא יהי' מיושב שפיר שלא יהי' התוס' חולקים על הרשב"א שהקשה הב"י דהתוס' איירי בתער ממש ולזה אינו מתירים אפי' לרפואה אא"כ שמגלח מראשו ועד רגלו אבל בה"ש ובה"ע לבד אינו מתירין אפי' לרפואה דכן מוכח מתשו' הגאו' במאי דלא סגי להו הטעם דעושה לרפואה לחוד כנ"ל משא"כ הרשב"א מכל לומר דאיירי במספרים שפיר מתיר לרפואה אפי' בה"ש ובה"ע לחוד וא"ש. ומעתה נוכל לומר גם לפי הגי' שלני דהנה מבואר בב"י דשלשה מחלוקת בדבר הא' הוא הת"ק דסובר דלא ילבוש לא איירי רק במי שלובש בגדי אשה ויושב בין הנשים והב' ראב"י סובר דלא ילבוש איירי אפי' במי שאינו יושב בין הנשים רק כיון שלובש דבר הניכר שהוא לבושי אשה ג"כ נקרא תועבה והג' רי"ו סובר כתנא דברייתא דכל שהוא לבושי אשה אפי' כשאינו ניכר כלל ג"כ לא ילבוש ולזה סבר דמעביר בה"ש ובה"ע עובר משום לא ילבוש אבל רב סבר כל"ק דרי"ו דהעברת שער אינו אלא מד"ס אבל בשאר ענינו לא ילבש עדיין אנו יודעין איך הוא סובר אי כת"ק ואי כראב"י והנ"מ דאי סובר כת"ק דלא ילבוש לא שייך רק כשיושב בין הנשים בודאי אין סברא להחמיר כ"כ בבה"ש ובה"ע לאסור אפי' במספרים או בשאר אברים אפי' בתער משא"כ אליבא דראב"י בודאי סברא יותר להחמיר ולזה בהו"א דס"ד דרב סובר כת"ק ולזה לא הי' ידע לחלק כלל בין שאר אברים לבה"ש ובה"ע אליבא דרב כיון דהי' סובר דבשאר אברים אפי' בתער מותר לגמרי ומוקי לרב דמתיר במספרים אפי' ביה"ע ובה"ש משא"כ לפי"מ דמסיק לדברי ראב"י דמשנתו קב ונקי לפי האמת גם לגי' שלנו מסקינן כן דרב דאמר מיקל אדם כל גופו היינו במספרים מראש ועד רגל אבל בה"ש ובה"ע לבד אפי' במספרים אסור ובתער אפי' כל גופו אסור והא דמבעי' לי' לרב מר"ח היינו בתער וכל גופו וזהו שמתיר לרפואה אבל בלא רפואה אינו מתיר ובה"ש ובה"ע לחוד אפי' לרפואה אסור הכל כדברי תשו' הגאונים ושפיר אינו מחולקים גי' בה"ג עם גי' שלנו כדברי הרא"ש ז"ל. ולפי דרך זה שפיר מיושב גי' שלנו אפי' אם נימא דבה"ש ובה"ע מותר אפי' לחודא במספרים אפי' שלא לרפואה והאיבעי' הי' בתער ואעפ"כ התירו בתער ולא במספרים כיון דהאיבעי' הוי על כל גופו מראשו ועד רגלו וזהו טירחא יתירה במספרים ולזה התירו בתער אבל בה"ש ובה"ע לחוד בודאי לא הי' מתירו אפי' לרפואה כיון דיכול לעשותו במספרים כנ"ל וא"ש: ומעתה לפי"ז בנ"ד אין להתירו לכאו' אפי' לפי גי' שלנו. אמנם זה לכאו' אין שכיח כלל צבע לבן כיון שאין צובעין כלל בזה האופן וא"כ הוי טירחא כמו בתער וגם נוכל לומר כנ"ל דזה אינו דומה למספרים דגבי מספרים מגלח כ"כ כמו תער ולכה"פ קרוב לזה האופן משא"כ כאן לצבוע לבן הגם דב"י כ' דהדר הוא זה דוקא לאדם בינוני הבא בשנים דאז גם צורתו שפיר מהודר אם זקינו לבן אבל אדם רך בשנים שאין צורתו מהודר כלל כשזקינו לבן ואפשר עוד שזה ג"כ ניוול לו ולזה בודאי ראוי להתיר לו בצירוף דברי ר"ת הנ"ל. אמנם עדיין הי' נלע"ד שלא יעשה זאת בעצמו רק ע"י עכו"ם הגם דגבי הקפת הזקן בסי' קפ"א פסקי' דאסור להיות ניקוף ע"י עכו"ם שא"ה דהניקוף ג"כ חייב כמו המקיף מדכתיב ולא תקיפו לשון רבים אבל כאן לא כתיב רק לא ילבש דמשמע דאינו חייב אלא הלובש הגם דלפי הטעם שלא יהי' יחוד אנשים ונשים בודאי אין חילוק אם הוא מלביש א"ע או אחר מ"מ מדאו' בודאי אינו חייב רק מי שמלביש את עצמו ולא כשמלבישו אחר והוא בעצמו בודאי מחוייב לפשוט מיד מעליו כמו כלאים אבל בענין המלקט שערות לבנות בודאי אינו חייב אם הוא בעצמו איננו מלקטו ואחר המלקטו בודאי ג"כ אינו חייב מדאו' ובודאי מדרבנן יוכל להיות שאסור: ובזה יהי' מיושב דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בסוף ה' ע"א המלקט שערות לבנות מתוך השחירת מראשו או זקינו לוקה והקשה עליו הראב"ד ז"ל מהגמ' דלא אמרו רק דזהו אפי' בחול אסור דמשמע דאין אסור אלא מדרבנן יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דהגמ' רוצה לומר איסור על הכל אפי' על מי שמלקט משערות חבירו ולזה שפיר לא קאמר אלא אסור מדרבנן. משא"כ הרמב"ם ז"ל דנקט בלשונו הזהב בפירוש דהמלקט מראשו ולזה שפיר קאמר לוקה וא"ש. ובזה יהי' מיושב שפיר דברי המחבר ז"ל בסי' קפ"ב סעי' ו' שכ' אסור ללקט אפי' שער א' לבן מתוך השחורות והקשה עליו הבאר הגולה וז"ל יש לתמוה על המחבר דנקט לשון איסורא גרידא דהא בב"י פסק כהרמב"ם דחייב משום לא ילבוש ולוקה והשיג עליו הראב"ד אלא שצ"ל שאסור ר"ל מה"ת ולוקה ומ"מ הי"ל לפרש ע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דהמחבר נקט סתם אסור ללקט דהיינו אפי' מראשו של חבירו ולזה שפיר נקט אסור דאז אינו אסורו אלא מדרבנן אבל אם מלקט משערות ראשו בודאי סובר המחבר כדברי הרמב"ם ז"ל דלוקה מדאי' וא"ש. ומעתה ללקט או לצבוע השערות ע"י עכו"ם אינו מבואר כלל אם הוא אסור אפי' מדרבנן ועכ"פ בכהא"ג כמו בנ"ד בודאי מותר אפי' לכתחלה ע"י עכו"ם בלי שום פקפוק ועכ"ז איניני אומר כלל למעשה רק להלכה כנ"ל. ואתה אהובי בני תעיין בזה היטב ואם יהי' לך להשיב תשיבנו כי כתבתי במהירות גדול כדי שיגיע לידך עוד בשבוע זו ולזה קצרתי במקום שהי' ראוי להאריך והארכתי במקום שהי' ראוי לקצר וד' את שנותיך יאריך בנעימות עה"ת והעבודה דברי אביך האוה"נ: ה"ק יואל צבי ראטה: סימן מ"ו הרמב"ם ז"ל פי"ד ה' י"א מהמ"א פסק וז"ל דאם עירב דבר מר ראש ולענה לתוך המאכל איסור או שהסריח והבאיש ובטל מאכילת אדם הרי זה פטור דהו"ל שלא כדרך הנאתן יע"ש והקשה הפלתי בסי' פ"ז ס"ט ט"ו דמדברי הרמב"ם האלו מבואר דנתן טעם דלכך אם האיסור מבאיש ובטל מאכילת אדם פטור דהוי שלא כדרך הנאתן ואלו בגמ' דע"ז קאמר הטעם דנבילה דחזי לגר קרוי' נבילה ושאינו חזי' לגר אינו קרוי' נבילה יע"ש.