בית היוצר חלק א יב

פירוש במה שהבדיל בין האור ובין החשך דהיינו שברא גם את החשך מזה ניכר טובת האור כנ"ל וא"ש: ובדרך אחר הי' נלענ"ד לפרש הא דוירא אלהים את האור כי טוב דהנה ידוע דברי ר' אבו' שהי' אומר שקודם בריאות העולם הי' הקב"ה בונה עולמות ומחריבן וזהו לכאורה פליאה דאם הי' צריך להחריבן אח"כ למה בנאן מתחילה דהא לפניו יתברך שמו הי' נגלה זאת מקדם אמנם לזה צריך לומר בדרך שהארכתי לעיל דהקב"ה הי' נותן את הבחירה לעולמות כיצד יתנהגו את עצמן בבריאתן וממילא הי' הקב"ה צריך לסלק ידיעתו כביכול דאם לא כן לא יהי' להם בחירה כדרך שמצינו גבי הארץ ששינתה מצווי הבורא ב"ה שיהי' טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן והיינו ע"כ מפני שהי' לה הבחירה אם לקיים הצווי או לא וכמו כן הי' הבחירה לעולם שנבראו קודם בריאת העולם ולא קיימו צווי הבורא בענין בריאתם ולזה הי' הקב"ה בונה העולמות וכשלא קיימו צוויו הי' מחריבן ואח"כ כשבונה זה העולם הי' ג"כ נותן את הבחירה לעולם בענין בריאתם אם לקיים צואתו בענין צואת בריאתם ומעתה בראשונה בבריאת האור מיד קיים האור בענין יציאותו מכח אל הפועל צואתו של הקב"ה ולזה אמר וירא אלהים את האור כי טוב פירש שראה הקב"ה שהאור שהוא טוב דהיינו שקיים צואתו וראוי להתקיים ולא להחריבן כמו שהחריב העולמות שמקודם בריאת העולם ולזה שפיר אמר וירא שהוא נראה כמו דבר חדש כיון שנתן להם הקב"ה הבחירה א"כ הי' צריך לסלק הידיעה ולזה אמר שפיר וירא וא"ש וזה נכון לפענ"ד וכן בכל מקום דקאמר וירא כי טוב נראה לפענ"ד לפרש כן שראה שהוא טוב שקיים הצווי שלו ולזה יוכל אפשר להיות דמש"ה לא קאמר ביום שני כי טוב גבי בריאת הארץ כיון שהיא לא קיימו צואתו כנ"ל משא"כ ביום שלישי שקיימה עוד יותר גבי דשאים מה שלא נאמר להם למינהו בצווייהן והם קיימו מכח ק"ו ולזה נכפל ביום השלישי כי טוב וא"ש: ובזה יהי' מיושב שפיר קו' הבעל העקרים פ"ב ממאמר שלישי דלמה לא נאמר כי טוב ביצירות האדם כמו בכל היצירות כולן ולפי הנ"ל ניחא כיון דהאדם מיד באותו היום בבואו לעולם מיד חטא ולא קיים צווי הבורא ב"ה ולזה לא נאמר כי טוב גבי יצירתו וקרוב לזה קצת תירץ גם בעל העקרים ז"ל והע"נ מביאו ובזה נוכל לפרש דברי המדרש דכשפגע אדם בקין אמר לי' מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך הוא גדול כח התשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וזהו פלא ולפי הנ"ל ניחא דלפי מה דמסקינן דמש"ה לא נאמר כי טוב גבי יצירות האדם משו' שלא קיים צווי הבורא ובפתיחת השיר של מזמור שיר ליום השבת פתח בתיבת טוב להודות לד' והיינו משום כששמע מקין שגדול כח התשובה א"כ ממילא שפיר נוכל לומר גם על יצירתו כי טוב כיון שיש תקנה לאולתו בתשובה ולזה מקדם ששמע שמהני תשובה הי' ירא לפתוח את השיר היקר דפתח בטוב כיון שלא נאמר אצל יצירתו משא"כ עכשיו ששמע שמהני תשובה וגם אצלו יוכל להאמר כי טוב אחר התשובה כמו שאמר באמת וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ודרשו חכז"ל והנה טוב מאוד זהו יום המיתה והיינו כידוע שע"י יום המיתה חוזר האדם בתשובה כמאמר התנא ז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך וממילא שפיר יוכל להאמר גם גבי האדם כי טוב ולזה ע"י המיתה מסיים שפיר וירא אלהים את כל אשר עשה דהיינו כל בריאת העולם שלא הי' בריאתם אלא בשביל האדם ובריאת אדם לא נגמר בכי טוב רק ע"י תשובה ותשובה לא נגמרת רק ע"י מיתה ולזה נאמר על יום המיתה והנה טוב מאוד ולזה לאחר ששמע אדם שגדול כח התשובה על ידה יהי' נגמר יצירתו ויצירת כל בריאת העולם בכי טוב שלא הי' צריך להחריבן כמו שהחריב העולמות של קודם הבריאת העולם ולזה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לד' דהיינו שנוכל להודות לד' במידת טוב כיון שנגמר הכל בכי טוב וע"י זה שנגמר הכל בכי טוב שבת הקב"ה ובלא זה לא הי' שבת כיון שהי' צריך חלילה להחריב את העולם כמו שהחריב את העולמת קודם הבריאת זה העולם וזהו המשך הפסוקים וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד דהיינו יום המיתה ועל ידה יהי' נגמר התשובה וע"י זה יהי' קיים לעולם שלא יהי' צריך ליחרב כיון שיהי' תיקן לאולת האדם בתשובה ויוגמר תקונו לאחר מיתה כי התשובה לא מהני על העוה"ז רק על מה שמתוקן על אחר מיתה ולזה ע"י המיתה נגמר הכל בכי טוב וכששמע זאת האדם עשה תשובה ונגמר הכל בכי טוב כנ"ל ולזה מסיים ויהי ערב ויהי בקר יום הששי דהיינו שכל יום הששי נגמר בכי טוב שלא תאמר שאותו הזמן שהי' האדם בחטאו קודם התשובה לא הי' בכי טוב זה אינו רק לאחר התשובה נגמר כל יום הששי בכי טוב ולזה נאמר יום הששי בה' כי היכא דלשתמע דנגמר כל יום הששי בכי טוב שכיון שנתקן הבל ולזה ויכולו השמים והארץ וכל צבאם דהיינו שע"י זה נגמר כל בריאת שמים וארץ בכי טוב דהיינו דהאי והנה טוב מאוד קאי גם אל אחריו אויכולו השמים והארץ וכל צבאם דהיינו שכולם נגמרו בכי טוב וע"ז אמר ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה דהיינו עולם הזה שפסק ממלאכתו כיון שנגמר במלואו וטיבו וע"ז אמר וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה דהיינו שלא יהי' צריך תו להחריב ולבנות כמו שהי' צריך קודם בריאת זה העולם כנ"ל ולזה הוא דקאמר מכל מלאכתו וזהו ג"כ מה דמסיים כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות דהיינו שישבת מכל בניני העולמות והחריבן שלא יהי' צריך תו להחריבן וזה הי' ניתן בכח בחירת העולם. שאם לא הי' העולם מקיים הצווי בענין הקריאה הי' הקב"ה צריך להחריבן ולבנות אחרת ועל דעת זה ברא אלהים את העולם שיהי' הבחירה בידם אם לקיים הצווי בענין הבריאה אם לא דהיינו שאם לא יקיימו הצווי אזי יחרבו כמו העולמות הקודמין ויבנה עוד עולם אחר מעתה שנגמור הכל בכי טוב א"כ ממילא שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות דהיינו שגם מזה הדעת אשר ברא אלהים את העולם אדעתא דהכי דאם לא יקיים הצווי יחרב ויבנה עולם אחרת גם מזה שבת ולזה שפיר קאמר אשר ברא אלהים לעשות לשון עתיד, כי כן הי' מחשבת תחילת הבריאה לעשות אחרת שאם לא יקיים זה הצווי ויהי' צריך לחרוב או עכשיו שנגמר בכי טוב שבת מזה וא"ש: ובאו"א נלענ"ד לפרש פסוקים הנ"ל ובזה יתפרש ג"כ בעזה"י גם מה דאמר ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות אשר צריך פירוש דבמאי ברכו ובמאי קדשו דפשטות הלשון משמע דלא קאי רק אלעתיד כפירש רש"י ז"ל דהנה עוד נוכל לפרש דברי המדרש הנ"ל דכשפגע אדם בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך היא גדול כח התשובה מיד פתח ואמר וחמור שיר ליום השבת ונ' מקודם נפרש כאשר שמעתי מאדמ"ו הגאון והקדוש מהר"מ א"ש אב"ד דק"ק אונגוואר זצ"ל בעל המחבר אמרי א"ש דהנה אמרו ז"ל מנוי' גמורה טוב שלא נברא משנברא וכו' ופי' המרש"א ז"ל בח"א דמו"מ אשר הוא קרוב להפסד משכר אין עושין וביאת האדם בעוה"ז הוא כמעט על דרך זה דהוא קרוב. להפסד דהא איכא רמ"ח מצות עשה המביא שכר ושס"ה מצות לא תעשה שמביאין הפסד א"כ איכא סיבות יותר דהיינו המצות ל"ת להפסד מלשכר דהיינו המ"ע וזהו שאמרו מנוי' גמורה פירש שמנאו את המ"ע ואת המצות לא תעשה ומצאו שהלא תעשה הם מרובין ממ"ע א"כ הוא קרוב להפסד ולזה הוא טוב שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ע"כ דברי המהרש"א ז"ל וש"י. אמנם לפי מה דאמרו דגדולה תשובה שזדונת נעשין לו כזכיות א"כ תו לא הוי קרוב להפסד מחמת המצות לא תעשה דהוי מרובין ממצות עשה דהא אית להו תקנתא להפכם לזכיות בתשובה והנה בהמזמור של"י השבת טוב להודות לד' וכו' אחר שמסיים כל השבחים אמר שמחתני ד' בפעליך ולזה מקדם ששמע שגדול כח התשובה לא הי' לזמר זה השבח שעיקר השבח סובב והולך במה שמשמיח בפעלי השם דהא טוב שלא נברא כנ"ל אבל כשפגע אדם בקין וא"ל שעשיתי תשובה ונתפשרתי ואמר כך הוא גדול כח התשובה וא"כ הי' טוב שנברא ולזה שפיר פתח מיד מזמור שיר ליום השבת ומסיים שמחתני ד' בפעליך וא"ש ושפתים יושק. אמנם בזה עדיין אינו מיושב כ"כ מה סמיכות יש לזה דוקא לשבת ע"כ נלענ"ד על דרך זה שייך שפיר לשבת דהנה איתא בס' אור החיים ז"ל אהא דאמרו ז"ל כל המקדש וכו' ואומר ויכולו וכו' כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ע"כ דלכאורה דחוק הוא דמי שמע כזאת שיבא אדם לשתוף בדבר שכבר נגמר מלאכתו אמנם להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים ואחר עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחי' ויקיים עוד