בית היוצר חלק א קכח

שהוא אינו מערב בידים שום דבר ע"ש. והנה כ"ז שפיר אם יש ס' במים נגד האיסור משא"כ אם אין במים ס' רק שאני מניח עפר במים כדי לפגום האיסור בזה בודאי אני מכוין לבטל האי' הבלוע בכלי בידים במה שאני פוגמו כמבואר בט"ז בסי' צ"ט בסופו דהפוגם האיסור הוי מבטל האי' לכתחילה ע"ש והתוס' סברו דאין מבטלין אי' לכתחי' הוי מדאו' כמבוא' בתוס' חולין דצ"ח ע"ב בד"ה לאו ע"ש א"כ ל"ק קו' הש"ך על תוס' וא"ש. ואם אמנם דאפ"ל דאם פוגם בעפר המים מקודם ואח"כ מגעיל בהם ג"כ ל"ה מבטל אי' לכתחי' כיון דכשמגעיל אז לא הי' כוונתו להנות כלל מהאי' אפי' ע"י פגם כיון שאיסור יוצא מן הכלי לגמרי ע"י הגעלה רק כשחוזר ונבלע אח"כ זה אינו עושה הוא בידים כדברי הנוב"י הנ"ל הגם שזה לכאו' רחוק קצת מ"מ נוכל לומר דזהו כוונת הש"ך. עכ"ז הרווחנו בזה ליישב קו' הפלתי דלמה ציוותה התו' הדברים הבאים באש הלא הי' די בהגעלה במים עם עפר ולפי הנ"ל ניחא דזהו ודאי הוי מבטל אי' לכתחילה כיון דכוונתו לפגום הבלוע בכלי מה שאינו יוצא ע"י הגעלה וזה הוא עושה בידים וא"ש: ובזה יהי' ממילא מיושב קו' העולם דדלמא הגעילו משום בב"ח והיינו משום בשר לחוד או חלב לחוד דביחד הוא כשאר איסורין כידוע ולגבי בשר לחוד או חלב לחוד הדרא קו' הפליתי למקומה דלמה הי' צריך ליבון הלא די בהגעלה במים עם עפר וכאן ל"ש מבטל אי' לכתחילה כיון דהוי היתר וא"ש. ואפשר שמזה הוכיח המחבר דינו שעפר פוגם ולזה שפיר הקשה הש"ך מגעולי מדין ולא ק' קו' הח"צ דהתורה לא מיירי מדבר הפוגם אכ"ק קו' העולם הנ"ל דדלמא הגעילו משום בב"ח ומיושב קו' הח"צ רק ע"ד חידוד בעלמא אמנם שאר קו' הנ"ל נראה שפיר מיושב. וגם הח"ת מה שכתבת באגרתך השני' ראיתי בהעברה בעלמא ויש לי אפשר לפקפק עליהם רק שאין לי פנאי אך ראיתי שהם דברי השכל ונראים אמיתים וד' יתן לך הרחבת הלב ודעת לחדש חידושים לאמיתו ולהפיץ מעינך חוצה לשמה. דברי אביך האוה"נ הכותב בחיפזון ה"ק יואל צבי ראטה סימן מ"ב בעהי"ת אור ליום ו' עש"ק תרומה תרמ"ז לפ"ק חוסד יע"א שפעת חיים וברכה לכבוד ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה אשר זעליג ני': אודות שאלתו שהיתה אצליכם שמעט שומן טריפה מאווזא נתערב ע"י קטן בשומן של ב' אווזות כשירות לאחר שהוכשר לבשל והתערובות נולד בעוד שהשומן הי' חי' קודם הטיגון אבל לא נודע עד לאחר הטיגון. והנה רוב יש בוודאי בשומן ההיתר נגד האיסור רק הספק אם יש בו ס' כנגדו וממילא אין כאן רק ספק דרבנן דהא מדאו' מב"מ בטיל ברוב ע"כ תורף השאלה. והנה זה בוודאי פשוט להיתר כמו שכתב מעלתו לפי מה דקיי"ל בסי' צ"ח סעי' ב' בנשפך דהיכי דהוי התערובות מב"מ ובודאי איכא רובא אלא דהספק אי הוי ששים דכיון דהוי ספיקא דרבנן אזלינן לקולא כיון דמדאו' מב"מ ברובא בטיל ובודאי אין לחלק בין אם הספק אי איכא ששים בהיתר דהיינו הספק כמה הי' ההיתר ובין אם הספק על חתיכות האיסור כמה הי' כמבואר באמונות שמואל שמביא הפמ"ג בסי' צ"ח בשפ"ד ס"ק ז' שכתב קטן או גוי ששמו דם ואינו יודע אם יש סמ"ך שרי דדם שבשלו דרבנן עכ"ל יע"ש הגם שיש לחלק בזה לפי מה שהקשו המפו' בדין שנשפך דהאיך אזלי' בספיקא לקולא משום דהוי ס' דרבנן הא הוי איתחזק איסורא ומובא בפתחי תשובה בסי' ק"ט בשם ר' עקיבא איגר לתרץ משום דנגד זה איכא חזקת היתר לתבשיל שלא נאסר יע"ש ומעתה הוי סברא לחלק דדוקא גבי נשפך דהספק הוא על ההיתר ואין בו שום נפקותא רק לענין אם נאסר מדרבנן. ולזה שפיר מוקמי' לי אחזקת היתר משא"כ אי הספק על האיסור שנפל כמה הי' וא"כ הוי בספק איסור דאורי' דכמה הי' ובזה יוכל להיות נפקותא גם לענין דאו' ובזה אין בו חזקת היתר בזה איכא סברא לומר דאזלי' לחומרא ואינו דומה להא דאמונת שמואל משום דשם אפי' אם הספק על האיסור שפיר אזלי' לקולא משום דהאי גופא לא הוי אלא מדרבנן. ובזה שפיר נוכל ליישב דברי הת"ח שמביא הטו"ז והש"כ דאם נפל חלב לבשר עוף שהיא מדרבנן ונשפך אסור הואיל וטעם כעיקר דאור ותמהו עליו דמה מהני שהטעם כעיקר הא אפי' אם העיקר בעי לא הוי אלא איסור דרבנן כיון דבשר בחלב דרבנן יע"ש. ולפ' הנ"ל ניחא דכיון דהספק על החלב כמה הי' ובזה יכול להיות נפקותא גם לענין דאו' אם נפלו לתבשיל של בשר בהמה ולזה יש סברא לומר דאזלי' לחומרא ולזה שפיר ראוי' להחמיר גם כשהספק על התבשיל מחמת לא פלוג משום חומרא דבב"ח כדברי הטו"ז: אמנם עכ"ז מסתימות לשון של הפוסקים משמע שאין לחלק בזה ובכל ענין שהוא ספק דרבנן אזלי' לקו א בין שהספק הוא על ההיתר אם יש בו סמ"ך ובין שהספק הוא על האיסור שנפל כמה הי' כמו בנידן דידן ג"כ יש להקל. ובזה דהשומן מאות טריפה לא נמלח וא"כ יש כאן איסור דם והוא אינו מינו עם השומן והוי ספיקא דאוריי' בזה מבואר בפירוש באמונת שמואל שהבאתי לעיל דמיקל בכהא"ג משום דדם שבישלו ל"ה אלא מדרבנן ולזה אזלי' גבי' לקולא היכא דהוי ספק אם יש כאן ששים כנ"ל. והגם דלא החליט הדבר רק להלכה ולא למעשה כמבואר בפ"ת אבל לא מטעם זה משום דל"א ספק דרבנן ע"י גילגול רק משום דהוא רוצה לחלק בין ספק דנשפך להאי ספיקא באם אינו ידוע כמה איסור נפל יע"ש. אמנם מה שכתב מעלתו מהא דאי' בסי' ס"ט סעי' ט' דיש בחתיכה ששים נגד דם ומלח שעליו וכש"כ שיש שלשים נגד דם שעליו לחוד דהוא פחות מזה כמבואר בפמ"ג בשפ"ד ס"ק נ"א וכ"ש בשומן דאין מחזיקין כ"כ דם כבני מעים דכתב שם הפמ"ג דיש לומר דאיכא אפי' סמ"ך נגד דם בעין שעליו וא"כ אין כאן ספק רק על דם הבלוע ובזה ממנ"פ יש להקל דקודם בישול הוי דם האיברים שלא פירש ומותר וכשפירש ע"י בישול מיד הוי דם שבשלו וא"כ אין כאן רק ס' דרבנן לחוד ותלינן להקל עכ"ל. והנה זה דבר הגון לכאו' שרוצה לוותר בזה דל"ה אלא סדר"ב שלא ע"י גלגול דאו' כיון דמיד שפירש ל"ה אלא איסור דרבנן וממילא שפיר נוכל להקל בספיקא משום שהוא רק ספק דרבנן. אמנם בפמ"ג שם מסיק דדברי הבית יעקב שמסיק דדם בתחילת בישולו ותחילת מליחה הוי דאו' יש להם מקום ואין לדחותו כלאחר יד וא"כ עדיין ע"י גלגול הוי דרבנן ויש סברא להחמיר בספיקו לדברי המחמירים בספיקא דרבנן היכא דהוי מעיקרא דאו' ורק ע"י גלגול הוי דרבנן: ועוד יותר יש כאן סברא להחמיר לפי מ"ש המרדכי סוף חולין שכל דבר שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות לא מהני בי' ביטול כמו ביבמה שרקקה דם דהדם אינו מבטל הרוק וא"כ בנידן דידן שדם שפירש ע"י בישול מיד בא התערובות אין שייך בו ביטול כיון שתחילת ביאתו לעולם הי' ע"י תערובות. אמנם ביו"ד סי' ק"ב ברמ"א שם מבואר להיפוך לענין דשיל"מ וכתב הפלתי דבשלמא התם גבי גיגיות ההיתר הי' בעולם אבל ביבמה שרקקה דם גם ההיתר לא הי' בעולם יע"ש. אך הפלתי אינו מסביר הסברא ואנכי הסברתי הסברא דהטעם דדשיל"מ אינו בטל נוכל לומר דהוא משום דמבואר בשיטה מקובצת בשם הרא"ש דרוב ל"ה אלא ספק אלא דהתורה התירה זה הספק ולזה גבי דשיל"מ דאיכא סברא לומר דעד שתאכלנו באי' תאכלנו בהיתר ולזה לא בטל ברוב כיון דעדיין איכא ספיקא ומכש"כ כאן דאיתחזק איסורא דבוודאי נפל בו איסור. והנה כל זה כשניכר האיסור מקודם שנפל להיתר אע"ג דאיכא חזקת היתר מ"מ כיון דאיתחזק איסורא שפיר לא יצא מכלל ספיקא ולזה לא בטיל לגבי דשיל"מ משא"כ כשלא ניכר האיסור מקודם שנתערב וא"כ איכא כאן שפיר חזקת. היתר ואיתחזק איסורא ליכא כיון דלא ניכר האי' מקודם שנתערב ולזה שפיר מוקמי' לי' אחזקת היתר וליכא כאן ספיקא ואע"ג דאפי' לגבי רוב איכא עדיין ספק כנ"ל ומכש"כ לגבי חזקה דהוא גרוע מרוב מ"מ היכא דהוי שניהם יחדיו רוב וחזקה שפיר נוכל לומר דנחשב כוודאי ולזה שפיר בטל משא"כ היכא דגם ההיתר ג"כ לא הי' ניכר מקודם וא"כ ליכא כאן חזקת היתר שפיר לא בטל וא"ש: ומעתה בנידן דידן דההיתר הי' ניכר מקודם שפיר מוקמי' לי' אחזקת היתר ומקילינן בי' בספיקא אע"ג דהוי ע"י גלגול כיון דלא איתחזק איסורא כיון דלא הי' ניכר האיסור מקודם