בית היוצר חלק א קכז

הרא"ש ז"ל דהאידנא לא נהגו טבחא למיעבד תרי סכיני משום דל"ש לצלות הבשר ולזה לא תקינו ב' סכינים ושפיר מיושב קו' המעיו"ט וא"ש. אך לכתחלה כ' הרא"ש דצריך להדיח ולשפשף יפה הבשר ואפי' לצלי שלא ישאר לחלוחות החלב וע"ז בודאי גם הנשים נאמנים כיון דבדיעבד בל"ז ג"כ מותר כנ"ל כמבואר בסי' פ"ד בש"ך ס"ק ל"ה דהיכא דלא איתחזק איסורא וגם יש הרבה צדדים להקל סמכינן אנשים אפי' היכא דאיכא טירחא יע"ש. ומכש"כ כאן דבדיעבד מותר בודאי נוכל לסמוך עליהם לכתחלה כדברי הטו"ז הנ"ל. והנה כ"ז כתבתי לפלפל עפ"י הלכה לדינא אבל האמת הוא שראוי' לתקן בכל מה דאפשר באופן היותר מועיל שיהי' שני סדיני עץ ושני מאזנים ושני קופצים כאשר הוא באמת בקהלתינו יצ"ו וכן הי' בקהילות שהייתי מקודם רק זאת לא ידעתי אם יש להם שני סכינים בשעת הפשטה שאפשר שבזה הסכין שמפשיטין העור חותכין ג"כ החלב מן הבהמה ואח"כ חותכין גם את הבשר ואפשר שזה חשש רחוק יען שיש להם קופץ מיוחד לחתוך בשר כשר ועכ"ז גם יש לפקח עינים אם הוא אפשר בנקל לתקן אבל א"צ למסור נפשו ע"ז אבל על כל הדברים הנ"ל שיהי' שני מאזנים ושני סדיני עץ ושני קופצים וכדומה שלא יהי' תערובות בין בשר טריפה לבשר כשר בודאי החיוב למסוך נפשו ע"ז וד' יצילינו מכל דבר מכשול ח"ו דברי אוה"נ: ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל סימן ל"ח בעזה"י אור ליום ב' פ' חקת כתר"ו ישועה לפ"ק שפעת חי"ב לכבוד אהובי בני חביבי ה"ה הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ב כש"ת מו"ה משה שמעון ני' כתבך עם האגרת הרבנית מקו"ו הגיעני היום ואקו' שיהי' הכל לטובה בעזה"י רק תלמוד בהתמדה בהרחבה ובשמחה ובטוב לב וכו' ובענין מה שעמדת על הפלתי הנה מבואר בהפלתי שהר"ן סובר דצלי מותר בבב"ח ומרש"י בודאי אין קו' דנוכל לומר דרש"י סובר כדעת הרא"ם דבחצי חתיכה ל"א חענ"נ כמבואר בתוס' בפ' גה"נ דצ"ז. ובענין מה שאמרת ליישב קו' התוס' על רש"י שלא אמר החי' דתרו כ"י שרי נראה דבר נכון רק לפענ"ד נראה לפי הסגנון שלך בדרך פשוט דכיון דאביי רוצה ללמוד מבב"ח דבכל איסורין טעם אוסר א"כ ממילא בודאי הי' סובר דגבי בב"ח אף כבוש אסור כיון דנו"ט דודאי לא יהי' בב"ח גרוע משאר איסורין א"כ לא הי' יכול רש"י לומר חידוש זה בדברי אביי וזה דומה לסברת חמיו של הח"ס בענין צלי יע"ש וע"ז מחדש לו רבא דד"ב אסרה תורה וכבוש מותר וזהו החידוש ואפשר שגם אתה כוונת לזה עכ"ז לא מנעתי מלכתוב לך שיהי' דבריך מבואר בפשיטות יותר: ומעתה לפי"ז דהסברא נותנת דכל נותן טעם יהי' אסור בבב"ח ואפי' ע"י כבוש רק דהתורה גילתה במאי שהוציא אכילה בלשון בישול דדוקא דרך בישול א"ת ולא ע"י כבוש וזהו החידוש בבב"ח הנ"ל א"כ עדיין קשה מנ"ל דכבוש מותר בבב"ח דלמא הא דהוציא אכילה בלשון בישול אינו אלא למעוטי צלי כיון דאינו אוסר את כולו אבל כבוש דאוסר את כולו ודאי שפיר הוי כבוש כמבושל כמבואר בפלתי שיש מעלה יתירה לכבוש מצלי אעכצ"ל דצלי אינו יכול למעט מהלשון בישול וצ"ל דבישול אתי למעט כבוש וזהו ראי' לפלתי דצלי אוסר בבב"ח כיון דהוי בכלל בישול ובזה נדחה קו' חמיו של הח"ס מעל הפלתי ושפיר מוכח גם מהגמ' דצלי אוסר בבב"ח מדאו' כמובן. ויש לי ב"ה עוד פלפולים בדברי הפלתי הנ"ל עוד מכבר רק שאין לי פנאי להאריך וגם זאת אני כותב בחיפזון מה שנתחדש לי ע"י דבריך למען היות לך למשיבת נפש וכשתכתוב לי עוד בעה"י אכתוב לך בל"נ עוד באריכות ובהרחבה בעה"י. וגם הנני מזרזך בהזהרה יתירה שתהי' נח לבריות דהיינו גם עם פשוטי העם לקרבם בכל מיני קרבות אולי תוכל בעה"י לקרבם בצל כנפי השכינה כי האנשים אשר נסעתי עמהם הם מתרעמים על החסידים שהמה מרחקים אותם הגם שדבריהם אינם נכנסים באזני לאמיתות עכ"ז אמרתי לכתוב לך שצריך אדם להיות אהוב למעלה ונחמד למטה אולי תוכל להוציא יקר מזולל לזכות את הרבים וזכות הרבים יהי' תלה בך דברי אביך האוה"נ המצפה לטובתך עד עולם: ה"ק יואל צבי ראטה: שנית להנ"ל סימן ל"ט כתבך הגיעני כו' ושלא אציע הנייר חלק לגמרי אכתוב לך מה שישבתי בהדברים אשר כתבתי לך לתרץ קו' הרמב"ן עה"ת שהקשה דמפני מה לא נאמר הציווי על געולי כלים עוד מקדם במלחמת סיחון ועוג ע"ש ולפי דברי שכתבתי מוכח דגעו"מ לא נאמר רק עבור הנזירים על כלי היין וע"ז עדיין יש לפקפק דאיך יעלה על הדעת שיהי' בין ישראל במדבר סירים דהא נזיר נקרא חוטא אם לא שצריך לאותו דבר למגדר מלתא כמעשה דשמעון הצדיק עם ההוא דיפה עינים בנדרים ד' ט' ע"ב ובמדבר שהי' אוכלי מן בודאי לא הי' צריכין לזה אמנם גבי מעשה דמואב בודאי הי' הרבה נזירים כידוע שלכך נסמכה פרשת נזיר לפ' סוטה דהרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ולזה גבי מעשה דמואב שראו הרבה קלקולה דסוטה בודאי נזרו עצמם מן היין ולזה שפיר הוצרכו להצטוות אח"כ במדין על געולי כלים משא"כ במלחמת סו"ע יוכל להיות שלא הי' עדיין שום נזיר ולזה שפיר לא הוצרכו להצטוות על געולי כלים ומיושב שפיר קו' הרמב"ן ויש לי ב"ה עוד ישוב נכון ע"ז רק שאין לי פנאי כעת לכתוב יותר וגם זאת לא כתבתי רק שלא להוציא הנייר חלק וגם עבור ששייך לדברי הקודמים דברי אביך האוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה עוד להנ"ל סימן מ' אגרתך קבלתי כו' ודבריך נאמרים ביושר רק מה שאתה אומר לאמת שר"ע סובר נוטלפ"ג אסור זהו אינו לפי הסוגי' בגמ' דמסקי' דכ"ע סובר דלא אסרה תורה אלא קב"י ולפי דבריך דר"ע לא יוכל למילף מגע"נ רק אם הוא סובר נוט"ל אסור הי' מוכרח בגמ' לאסוקי כן ולפי סוגית הגמ' עדיין ק' כל הקו' שהבאת. אך אפ"ל דלפ"מ דמסקינן דקב"י א"א דלא פגמה פורתא גם לר"ע אין חילוק בין ב"י לאב"י ובה"א הי' באמת יכול לפרוך כל הקו'. והנה גם לדברי שכתבתי לך ק' לכאו' דלמה הי' צריך הגמ' לומר דסו' ר"ע דלא א"ת אלא קב"י כיון דלדידי' צ"ל דהגעילו משום בליעת יין אם לא שנימא דסוגיות הגמ' אזלא רק לדחות דברי רבנן לדבריהם ובזה הי' דבריך ג"כ מיושבים קצת. אמנם לפי"מ שמביא הפ"ת ביו"ד בסי' קל"ז בשם השב יעקב דבכלי מתכות גם ביין פוגם אב"י ע"ש נוכל לומר דעכ"פ זה מודה השב יעקב דלגבי קב"י בודאי יש חילוק בין כלי יין לשאר אסורים דגבי יין לא פגמה כלל בכל ב"י ולפי"ז שפיר הוצרך הגמ' לומר דסובר ר"ע דלא"ת אלא קב"י ואעפ"כ שפיר מוכח דלא הוצרך להגעיל רק עבור בליעת יין וא"ש: עוד להנ"ל סימן מ"א אגרתך הראשון גם השני קבלתי כו' והנני משיב לך על ראשון הנה קו' הש"ך נפלע"ד ליישב לפמ"ש הנוב"י מהדו"ת בסי' מ"ו דלמ"ד דמדאו' אין מבטלין אי' לכתחילה א"כ איך ציותה התורה להגעיל כ"מ הא כשמגעילן מבטלין האי' לכתחילה ותירץ כיון דאינו משתמש במים א"כ אין כוונתו לבטל אע"ג דהכלי בולע שוב מהמים זהו אינו עושה הוא בידים רק הכלי בולע אח"כ מעצמו נמצא