בית היוצר חלק א קכה

אסור בבב"ח אפי' בבישול לחודי' ומכ"ש שאסור אח"כ באכילה מקרא דל"ת כל תועבה דזהו חידוש גדול שאפי' בבישול יהי' הטעם אסור לבשל דבשלמא באכילה אינו חידוש כ"כ משום דחיך אוכל יטעם אפי' בטעם שטועם משא"כ שיהי' אסור לבשל הטעם זהו חידוש גדול תהו שאמר בסוגי' דפסחים דהוא חידושו של בב"ח דאפי' בבישול אסור לבשל אפי' הטעם כנ"ל וזהו לא אפשר אלא כשנבלע מתחילה ע"י כבוש וזה שאמר דאי תרי לי' כ"י שרי ואח"ז כשבישל לי' את הגדי שנבלע בו החלב ע"י כבישה בישולי' אסור וזה שנפל הלשון דהבישול גופא של הטעם אסור וזהו החידוש לחומרא שאפי' הטעם אסור לבשל וזה אפשר נוכל לכוון בדברי רש"י ז"ל שכ' כאן בסוגי' דהחידוש הוא דשניהם מן היתר וכשנתערבו נאסרו ועור שדרך בישול נאסור בלא אכילה וכו' והיינו שגם הטעם לחוד נאסר בבישול אפי' בלא אכילה (ובפשיטות ג"כ נוכל לומר דרש"י סבר דזהו החידוש שאמרו בגמ' ואי תרי לי' כ"י שרי בשול לי' בשולי דהיינו דכבוש אע"ג דהוא כמבושל שרי ולבשל אסור הבישול) וזהו החידוש של ואי תרי לי' כ"י שרי כנ"ל וזהו לכאו' מוכח לומר בדברינו דאל"ה האיך מוזכר האי חידוש שכ' רש"י שדרך בישול נאסר בל"א ולפי הנ"ל ניחא שזהו החידוש שנזכר בפסחים ומיושב קו' התוס' וא"ש וע"ז מסיק אביי דעכצ"ל דזהו לאו חידוש הוא דאהכי קפיד רחמנא דומי' דכלאי הכרם דמתסרו כמי משום כלאי תערובות וגבי כלאים ג"כ התערובות אסור אפי' כשאינו אוכלו ולזה גם בבב"ח אינו כ"כ חידוש מה שאסור הבישול אפי' בטעם ולזה גם כאן בבישול קפיד רחמנא בבישול תערובות אפי' כשלא יהי' אלא טעם וכ"ת א"כ יהי' אסור התערובות אפי' כשלא יהי' טעם זה אינו כיון דלאו חידוש היא גמרינן לי' מזרוע בשילה דמישתרי כ"כ דליכא טעמא ולא זה לחוד שמצוה לאכלו רק אלא שמצוה לערבו לכתחילה בידים וא"כ ש"מ שבלא טעם אין שום איסור תערובות בנמצא דאל"ה הוה גנאי לערבו לכתחילה בידים כמבואר בהרשב"א וא"ש. דברי אביך אוה"נ המצפה לטובתך ומשתוקק לראות תשובתך מאהבה במהרה עם בשורות טובות: הק' יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל סימן ל"ו שוכ"ט לכבוד ידידי הרבני האברך המופלג חו"ש כש"ת מו"ה חיים פריעדמאן ני' מכתבו הגיעני וכו' בענין השאלה שהיתה אצלכם שנמלחו עשרה אווזות על שני פעמים בכל פעם חמשה ושוב הפשטו העורת והשומן וחולקים לחלקים ואח"כ מצאו בקורקבן אחד בליטה קטנה שהי' עליו קצת שומן ופתחו הקרום מן הבליטה ומצאו מחט קטנה ובצד פנימי לא נראה שום רושם ע"כ השאלה. הנה מעלתו דימה זה השאלה להא דמבואר בתשו' מהר"ם שיק בחיו"ד סי' ק"ה דמכשיר בשאלה כזה משום שהוא ספק טריפה ובאמת אינו דומה כלל ואדרבא מבואר שם להיפך דז"ל שם הנה כבר הסכימו האחרונים דמחט בחלל הגוף ועור החיצון שלם ואינו ניכר בו ריעותא שנראה דמהתם בא ובעופת שאין להם זפק א"כ רוב הנבלעים דרך הושט ומסתמא ניקב אחד מאברים הפנימים והוי ודאי טריפה וכו' רק דשם בשאלתו הי' מחט עם הקשר קטן שדרך להיות למחטין הנקראים שטעקנודלען הי' לצד הפנימי של הקורקבן באופן שנראה שמצד פנימי של הקורקבן בא ולזה הוי לדידי' שפיר ספק טריפה כמו שמאריך שם בענין זה לפי דברי הפמ"ג בסי' מ"ח בטו"ז ס"ק י"ח דאם נרפא צד פנימי קודם שניקב לחוץ הוי סתימה וכשר. אבל בנ"ד שלא מוזכר שהי' בזה האופן נראה משם דהוי ודאי טריפה והגם שבהשיב משה בחיו"ד סי' ל"ב כתב שמחט בחלל הגוף הוא ספק טריפה אמנם בפמ"ג בסי' מ"ט בש"ך ס"ק החליט שהוא ודאי טריפה משום דרוב הנבלעים דרך הושט. ומדברי ההשיב משה הנ"ל אינו ראי' כיון דשם איירי שהמחט נמצא בחלל התרנגולת דיש לה זפק ושם כ"ע מודה דלא הוי אלא ספק טריפה אבל כשנמצא בחלל האווז שאין לה זפק הוי ודאי טריפה וא"כ בודאי אין להתיר החתיכות הראויות להתכבד מחמת שהוא ספק א' בגוף וס"א בתערובות במה שמאריך בזה המהר"ם שיק להתיר כיון דאין כאן ספק אם לא שנדחק ולומר כיון שנמצא המחט תחוב בעובי הקורקבן שזה יהי' הוכחה שנבלע דרך הושט ובא בתוך הקורקבן כנראה שזהו דרכו בכך למצוא מחטין בקורקבן וזהו שכיח כידוע והגם שבפנימי של הקורקבן לא נמצא שום רושם נוכל לומר שהבריא לאחר שיצא המחט לצד החיצון וממילא הוי ספיקא דלפי דברי הפמ"ג בסי' מ"ח בטו"ז ס"ק י"ח דאם נרפא צד הפנימי קודם שניקב עד לחוץ הוי סתימה וכשרה ועכ"ז הוא דוחק גדול לסמוך ע"ז, ומעתה נחקור אולי יש למצוא היתר על החתיכות כגון פליגעל ואינך חלקי האווז שאינם חתיכות הראוים להתכבד דלימא שנתבטלו כדין יבש ביבש והנה זה בודאי אינו דומה לדברי המהר"ם שי"ק זצ"ל דהתם בודאי איכא רוב רק דאיכא ספק דליכא כפול משא"כ כאן בנ"ד דמלחו בכל פעם חמשה אווזות דרוב כפול בודאי ליכא וגם רוב משהו ג"כ איכא ספק אי איכא כיון דבכל פעם מלחו חמשה אווזות וממילא חד חמשה נאסרו כלם. אמנם עכ"ז ע"ז יש לעיין דבודאי לא נאסרו כל החמשה אווזת שנמלחו יחד דלא מיבעיא כשמולחין על הדף כל אווזא ואווזא זה בצד זה באופן שלא הי' באפשר שנגע בהאווזא האסורה רק שנים המונחים אצלה והשנים האחרים מונחים מחוץ לאלו לא נאסרה אלא אלו השנים הנוגעים בהאסורה אבל לא אלו המונחים מבחוץ ועוד אפשר יותר שהאסורה הי' מונחת בקצה אזי לא נאסרו אלא האחת המונחת אצלה וגם זה אפשר שלא היתה נוגעת בה אבל השלשה שלא הי' מונחים אצלה לא נאסרו כמו שהאריך בזה הבינת אדם בשער או"ה סעי' מ' ס"ק נ"ז יע"ש וגם כשמולחים בכלי מנוקב העשוי' מקנים ואפי' כשמונחים אחת על חבירתה מ"מ א"א שיהי' כולם נוגעים באווזא האסורה וממילא כשנתערבו אח"כ כל העשרה איכא בודאי רוב כנגד הנאסרים וכשלא נאסרו רק אחת או אפי' שתים אזי איכא רוב כפול שבודאי מותר אליבא דכ"ע מצד דיבש חד בתרי בטל: ומעתה לפי"ז דבודאי איכא רוב משהו רק דאיכא ספק אם יש ג"כ רוב כפול בזה שפיר מותר אפי' לדעת מנחת יעקב דבעינן דוקא חד בתרי משום דגם לדעתו מדאו' בטל ברוב משהו רק דמדרבנן בעי' כפול וממילא כאן דאיכא ספק אם הוא כפול וא"כ הוי ספיקא דרבנן ולקולא כמבואר שם במהר"ם שי"ק זצ"ל וכאן הוא בודאי עדיף בזה מהא דהמהר"ם שי"ק משום דהתם נמלחו אח"כ וכאן לא הוזכר דנמלחו אח"כ וא"כ שפיר יש להתיר החתיכות שאין ראוין להתכבד וממילא אם השומן עדיין אינה נתבשלה לעשות ממנו שומן ועדיין הוא בחתיכות קטנות שקורין גריווען שאין ראוין להתכבד בודאי המה מותרים רק ישליך או ימכור לגוי חתיכות כדי אווזא אחת ואף אי נימא דיש לפקפק קצת על הא דאמרינן לעיל דאיכא ספק אי איכא רוב כפול כנ"ל. עדיין נוכל לצרף סברת הראבי' וסיעתי' דמליחה אינה אוסרת יותר מכדי קליפה וע"ז שפיר נוכל להתיר השומן הנ"ל לבשלו ולהתיכו לשומן כנ"ל רק שיבשלו אותו בשני פעמים ולהניח את השומן בשני כלים כמבואר בש"ך ביו"ד סי' ק"ט ס"ק י"ב דמתיר דבר יבש ביבש שנתבטל ברוב לבשל בשני קדירות כשנודע התערובות קודם שנתבשל יע"ש: אמנם עדיין יש לחקור על השומן שעל הדקין ועל הקורקבנים שאלו בודאי נמלחו יחד באופן שבודאי נגעו אהדדי יחד וא"כ נאסרו כלם וכנגדן ליכא רוב כיון שהשומן שעל הדקין נאסרו כולם מהחמשה אווזת שנמלחו יחד אך עכ"ז עדיין איכא רוב נגדן בשומן האווזות שכל שומן האווז מקליפתה הוא יותר מרוב כפול כנגד השומן שעל הדקין וא"כ הוא ג"כ ראוי' להיות מותר מצד ביטול ברוב. אמנם עכ"ז זה יוכל לבררם כי היטב ניכר איזהו השומן שעל הדקין ולזה אין להתירם אלא שצריכים לברר אותם ולהשליכם או למוכרם לנכרי. אמנם הקורקבנים בודאי נוכל להתיר אותם כולם הגם שהקורקבן מקרי ראוי' להתכבד הא הקורקבן האיסור כבר ניכר ונשלך ולא נשאר רק ארבעה שנאסרו במליחה שנמלחו יחד וכנגדם איכא רוב בשאר החמשה האווזת ואע"ג דאיכא עדיין איסור דרבנן לדברי המנח"י שמצריך להיות רוב כפול מדרבנן וגם עוד יותר דהא אפי' באיסור דרבנן חתיכה הר"ל אינו בטל אמנם לזה בודאי נוכל לצרף להתיר שיטו' הראבי' וסיעתי' דמליחה אינה אוסרת יותר מכדי קליפה וכשאינה ואסרת יותר מכ"ק אזי ממילא תו ל"ה חתהר"ל וא"כ הוי ספק חתהר"ל דתלי' בפלוגתא הנ"ל אי נאסרה כולה או כדי קליפה וספק ר"ל שפיר בטיל כמבואר בסי' ק"א ואע"ג דאין כאן