בית היוצר חלק א קכג

כ' שבכל האחרונים לא נמצא דין זה אם נוכל להתיר אפי' בשלשה פעמים והגם דעל שני פעמים שלשה ימים דמהני אפי' לכתחלה כמבואר שם בש"ך הנ"ל שכ' מ"מ לכתחלה יש לשרותו היטב כשרוצה להשהות עוד ג' ימים יע"ש. אמנם בדברי שמואל סי' ש' נסתפק אם מותר לחזור ולעכב ג' ימים שלימים ע"י שרוי' אחרת וכתב דכיון שאינו נזכר בש"ס יש להקל בספיקות האלו יע"ש והיד אפרים מביאו. ולפי"ז יש להתיר האווזות האלו אם הדיחו היטב בכל יום השלישי רק באופן שלא הי' האווזות נקרשים מחמת הקור בשעת הדחה כמבואר בפמ"ג בשפתי דעת סי' ס"ט ס"ק נ"ג וז"ל יראה לי דאם הוה הבשר מלא קרח ושראו תוך ג' ימים יש לאסור אף בדיעבד יע"ש: אמנם עדיין יש לעיין לפי מה דמבואר במנחת יעקב כלל ד' אות ה' שכ' בשם חמיו הגאון מהר"ש ז"ל באווזות שלימים שהודחו תוך ג' ימים בעודן שלימים עם העור והורה להפשיט העור של אווז' ולבשלה והשאר יצלה דהדחות העור לא שייך לבשר. אמנם המנחת יעקב מיקל בזה וכן הוא מבואר בנוב"י מה"ת חלק יו"ד סוס"י כ"ג שכ' אם שרה אווזות שלמים שלא נפתחו כלל אם יועיל בתוך ג' ימים דעתו להקל רק האברים הפנימים אין מתיר אלא בצלי' יע"ש והפ"ת מביאו. ומעתה נוכל להתיר האווזות ע"י מליחה רק האברים הפנימים אין להתיר רק בצלי אמנם השומן הפנימי שעל הדקין אם הוא הפ"מ לצלותו יוכל להתיר ולמלחו בפני עצמו כדינו ואחר המליחה והדחה יערב בשאר שומן שנמלחו והודחו כדינו וכן הוא מבואר בתשו' ר' עקיבא איגר והפ"ת מביאו יע"ש רק שאר האברים הפנימים הקיבה והלב והכבד וכדומה אין להתיר רק לצלי ואסור לבשלם אחר צלי' דברי אוה"נ: ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל: סימן ל"ג שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי בני חביבי ה"ה הרב המו"מ בתורה וביראה הרוממת חו"ש כש"ת מו"ה משה שמעון ני' כתבך היקר הגיעני וכו' והנה מה שהקשת על התוס' דמאי פריך מדג טמא אבשר דלמא מספקי לי' לרבא אי בלע ע"י מליחה או לא ולזה אוסר בציר טריפה משום דהוי סדא"ו לחומרא ובציר דג טמא הוי סדר"ב דהוא לקולא נוכל ליישב דאי נימא דמספיקא אמר רבא יקשה עליו דאיך נוכל לאסור הבשר שחיטה מספק דאמאי לא נוקמא הבשר שחיטה אחזקת היתר שלא בלע כלל מבשר טריפה דלגבי חזקה אזלינן לקולא אפי' בסדא"ו וא"ש וז"פ: ומה שכתבת דאביי לא ס"ל הא דסליק וציוות לעיין לקמן ק"ח ע"א בתוס' ד"ה דאמר רבא ומשם מוכח להיפך דמההוא דקומץ רבה מוכח דכ"ע מוכרח לומר דר' יהוד' ס"ל סליק דליכא טעמא אחרינא לר"י יע"ש היטיב והא דלא משני אביי סליק נוכל לומר דאביי הי' סובר כפירש רש"י ז"ל הא דכיון שנתן טעם בחתיכה שנתבשלה תחילה עמה ועז"ק קו' התוס' בד"ה חתיכה דלפי"ז איך נוכל לומר דמבטלינן לחתיכות ע"י רוטב דהוא שא"מ והלא רוטב עצמו נאסור מתחילה יע"ש ולזה הוצרך לתרץ דאיירי בקדם וסילקו ולא מתרץ סליק ורבא משני לי' כתירוצו של תוס' דשפיר נוכל לתרץ סליק אבל בשאר דוכתא גם אביי ס"ל סליק יע"ש. ועוד יש לי טעם דאמאי לא משני אביי סליק ויתיישב בזה כמה קו' בסוגי' דפה: וגם אמרתי לא אמנע טוב מבעליו ואכתוב לך מה שעלה ברעיוני ליישב הנ"ל רק מקודם אכתוב לך מה שיש לי עוד להשיב על דבריך שכתבת לתרץ דברי ר"ת דהוא סובר דלרבא התירץ האמיתי משום סליק כקו' התוס' הנ"ל איך יוכל להיות דר"ת יחלוק על מה שתירצו התוס' בעצמם שני תירוצים דלא שייך כאן סליק אם לא שנימא דאין זה תימא כיון דסתם בעל התוס' הוא הר"י ז"ל אבל הר"ת נוכל לומר דהוא חולק על הר"י ואם נימא כן אזי הי' נלענ"ד ליישב לפי הדרך שלך דהנה כבר ישבתי קו' התוס' שהקשה לקמן ק"ח על רש"י ז"ל דמפרש על הא דפריך הגמ' מדאמר רבא סליק דהוא רבא דפרק גיד הנשה הא האי לישנא לא נאמר שם ובלא זה משם לא יוכל לפרוך משום דנוכל לתרץ כדאביי בשקדם וסלקו. ונלענ"ד דודאי גם רש"י ז"ל סובר דעקר פירכא הוא מפ' הקומץ רבה רק משם לחוד בלא פ' גה"נ לא הי' יכול לפרוך כיון דזה הסברא דנימא סליק את מינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו זהו בפשיטות סברא קשה דמהיכי תיתי נימא דסליק את מינו דלמא סליק את שא"מ ומשום זה הי' סברא לומר דזה הסברא ל"א רק דומי' דהקומץ דע"י סברא זו מחמרינן לומר דהמנחות פסולות כמבואר שם אבל לקולא להתיר את מינו בודאי אין כדי הסברא זו להתיר ולזה הוצרך רש"י ז"ל להביא הא דרבא מפ' גה"נ דשם קאמר רבא סליק אפי' לקולא וא"כ אין לחלק בסברא זו בין לקולא בין לחומרא כי הוא סברא חזקה ולזה ממילא שפיר פריך מפ' הקומץ וא"ש: ומעתה לפי"ז נוכל לומר דבודאי גם אביי סובר סליק בפ' הקומץ רק דהוא סבר דזהו דוקא לחומרא משא"כ לקולא איננו סובר סליק ולזה הוצרך לתרץ בשקדם וסלקו וא"ש אמנם כ"ז הוי שפיר סברא לחלק בין לקולא בין לחומרא רק באיסור דאו' משא"כ באי' דרבנן בודאי אין סברא לחלק בין לקולא בין לחומרא כיון דבלא זה ספדא"ו לקולא ולזה ממילא שפיר נוכל לומר דזהו כוונת הגמ' שתירץ דשאני ציר דזיעה בעלמא הוא ואינו אלא מדרבנן וממילא שפיר אמרי' גבי' סליק אפי' לאביי אע"ג דהוא לקולא משום דאינו אלא מדרבנן כנ"ל אבל במב"מ היכא דל"ש סליק אין לחלק בין אי' דאו' לדרב' וממילא מיושב כל קו' התוס' וגם דברי ר"ת ז"ל מיושב וא"ש ותעיין בזה היטיב כי לפום רהיטא נראה שהם דברים ברורים רק קצרתי מלבאר היטב מחמת אפס הפנאי ודי לחכימא ברמיזא: סימן ל"ד שנית להנ"ל כתבך הגיעני לששון ולשמחה וכו' יען כי ראיתי שאתה מפלפל להבין את דברי ואנכי הרואה שלא עיינת כל הצורך מחמת היית נחוץ לדרכך לשלום ע"כ אמרתי אקח פנאי להשיבך בקיצור רק תעיין היטיב. בראשון מה שכתבתי דחלב שבגדי אינו ראוי' לבטל במים כמו החוטין שאינם בטלים כמו שהביא רמ"א גבי בגד שהשתי של משי אינו דומה דבשלמא גבי חוטין שאני משום שהם חשובים ולכך לא בטלי כמו שכ' הבאה"ג שהבאת שכ' בשם הסמ"ג דטעמא דחוטין שאינם בטלים הוא משום שהם חשובים משא"כ גבי צמר רחלים שאינם חשובים בטלים בצמר גמלים משום שאין איסור בתערובותן וא"כ חלב שבגדי למה לא יבטל במים במה שאין אוסר בתערובותן מה חשיבות יש בהחלב שיהי' דומה לחוטין שלא יובטל ומפני מה לא ידמה לצמר רחילים שיובטל במים ועיין בנוב"י מה"ת סי' קפ"ו שעמד בזה על הסמ"ג דמה חשיבות יש בחוטין שלא לבטל ורצה ליתן טעם לדעתו של סמ"ג בדרך רחוק ודחוק ומביא בשם הרא"ש דטעם דחוטין לא בטלין משום שהוא ניכר אבל באינו ניכר אפי' חוטין בחוטין בטלין עיי"ש ומכש"כ כאן בחלב במים בודאי ראוי להיות בטל ובל"ז לא הבנתי כלל דברי הנוב"י שם שרצה לומר דהיתר בהיתר אינו בטל אפי' במקום דלא נעשה בתערובות איסור ובלשון התוס' והרא"ש ותשו' הרשב"א מבואר בפירש שכתבו דלכך בכלאים אינו בטל משום ששניהם היתר ונאסרים ע"י תערובותן כך אסור המרובה כמו המיעוט עכ"ל וא"כ מוכח בפי' היכא דאינם נאסרים בתערובתן בודאי בטלים ותעיין היטב ותראה האמתי: ומה שכתבת דכיון שנכבש הגדי בחלב ונתן בו טעם כשמבשלו אח"כ במים אינו יוצא טעם החלב אלא ע"י בישול ואז נאסור כבר הגדי ע"י הבישול ושכחת שאינו נקרא בישול אלא כשיתבשל כמאב"ד שהיא לכה"פ כשליש בישולו ומקודם לזה כבר יוכל לצאת ע"י רתיחת הרוטב ואפי' כשעדיין אינו רותח יותר מרתיחת כ"ש שאינו מבשל אלא מפליט ומבליע ואח"כ כשיתבשל כל הצורך לאיסור בישול כבר בטל טעם החלב שבגדי במים ואין כאן שום איסור מדאו' בהגדי ומה שהבאת מהש"ך בסי' צ"ח סק"ח דלא שייך לומר סליק בשא"מ כיון דסוף סוף הוא נותן טעם הוא