בית היוצר חלק א קכב

חיים שאל שכ' שדברי הרשב"א בתשובה סי' תקע"ה נראין שלא כדבריו דהרשב"א כתב שם דלא מהני יישן רק לענין יין נסך והובא דבריו בשע"ת או"ח סי' תנ"א. ולפענ"ד ליישב דלכאורה בלא זה נראין גם מדברי המחבר והרמ"א ביו"ד סי' ק"ב שלא כדברי הח"צ הנ"ל ומה שכתבו דכלי איסור שנתערב בכלים דהתירא לא מקרי דשיל"מ משום שצריך להוצאה ולדברי הח"צ בלא זה מקרי דשיל"מ דיוכל להשהות י"ב חודש. ולפענ"ד לפי דברי הר"ן בסיף ע"ז בכלי שאינו בן יומו דנט"ל זה רק כשפלט בכלי הטעם אזי הוא נפגם משא"כ כשעדיין הוא נבלע בכלי הוי לשבח ולדרך זה נוכל לומר דכשהוא לאחר י"ב חודש אף אי נימא כדברי המפקפקים על דברי הח"צ שגם לאחר י"ב חודש לא הוי כעפרא בעלמא זה דווקא שעדיין כבלע בכלי אבל לאחר שפלטו הכלי הטעם לאחר י"ב חודש נוכל לומר דכ"ע מודו דהוה כעפרא בעלמא ולזה שפיר מותר להשתמש בהכלי לאחר י"ב חודש והיינו מה שנתבטל לאחר שפלטו בהתערובות אבל כשעדיין לא פלטו הטעם עדיין הוא באיסורי' ולזה שפיר לא מקרי דשיל"מ משום שגם לאחר יב"ח עדיין באיסורו עומד רק לאחר שנתערב אזי הוא בטל ומבוטל על דרך זה מותר להשתמש בו ואין בו משום אין מבטלין איסור לכתחילה כיון שאי אפשר שיבא בשום אופן לידי איסור כמבואר ביו"ד סי' צ"ט אבל להשהות לכתחילה עבור זה בוודאי שפיר מקרי אין מבטלין איסור לכתחילה כמבואר שם בטו"ז דכשהוא משהה כלי כדי שיפגום ג"כ מקרי אין מבטלין איסור לכתחילה ולזה שפיר כתבו גבי כלי לא הוי דשיל"מ. וממילא לפי"ז גם מדברי התשובות הרשב"א הנ"ל אין ראי' כלל דנוכל לומר דהוא ג"כ סובר לאחר יב"ח מותר להשתמש כלי איסור רק להשהות לכתחילה איננו מתיר רק ביין נסך לחוד הוא מתיר להשהותו כיון דלגבי יין נסך בעצמותו בטל ומבוטל כדמסיק הרשב"א בתשו' שם וז"ל ביין דוקא סברא שכלה כל הליחות ויע"ש ובלא זה הרבה מקלינן ביי"נ יותר מבשאר איסורין כדברי מג"א וא"ש: וממילא גם מדברי מג"א אין ראי' דלא סבר כן עכ"פ יהי' איך שיהי' מידי ספיקא עכ"פ לא נפקא וא"כ איכא כאן ס"ס גמירא בחדא דלמא הלכה כמקילין בכלי זכוכית ואינו בולע כלל ואת"ל דהלכה כדברי המחמירים דלמא הלכה כדברי הח"צ דלאחר יב"ח בטל האיסור לגמרי כמש"כ גם השע"ת בשם תשו' חיים שאול להתיר בכהא"ג משום ס"ס. אמנם עדיין יש לעיין בזה וגם הסוברים דגם בס"ס אין להתיר היכי דהוי דשיל"מ ולפימ"ש הש"ך דהגעלה הוי דשיל"מ כנ"ל אך לפענ"ד זה תליא בהא דאמרי' ס"ס דהיכא דאיכא לברורי מבררינן ובפרט לפי דעת הרא"ה שמביא הש"ך שם ביו"ד בסי' ק"ב סק"ח דכל היכא דאפשר להוציא האיסור ע"י הגעלה הוי כניכר ייע"ש וא"כ בוודאי הוי זה ס"ס דאיכא לברורי להוציא האיסור ע"י הגעלה וצריכים לברורי היכא דליכא הפ"מ כמבואר ביו"ד בסי' ק"י בהש"ך ס"ק ס"ו יע"ש. אמנם בזה שפיר נוכל לסמוך אהנוב"י בחלק יו"ד בסי' מ"ג ובסי' נ"ז שכתב דאף הרשב"א דמצריך בירור בס"ס היינו דוקא היכא דיכיל לברר שני הספיקות ולא ישאר לנו שום ספק אבל אפי' אם אחר הבירור אכתי לא יבורר לנו רק ספק אחד בזה אין צריך לברר ייע"ש א"כ כאן איכא שיטות דלא מהני הגעלה אם לא הוי הגעלה בירור גמור בודאי לכל הספיקות ובזה ודאי נוכל לסמוך להתיר על הס"ס הנ"ל בלא הגעלה: יואל צבי ראטה חופק"ק הנ"ל סימן ל"א בעזה"י ד' פנחס קץ גליות לפ"ק ברעזנא גדול יע"א שפעת חיים וברכה לכבוד אהו' י"כ ההמאוה"ג המופלא ומופלג בתורה וביראה הרוממת החו"ב כקש"ת מו"ה מנחם בראדי אב"ד בק"ק טהאש יע"א: כתבו היקר הגיענו וכו' ועכשיו לקחתי לי פנאי לעיין במכתבו ולהשיבו על הענין מה שהקצב אמר ששמע מהשפחה שאמרה מסיח לפ"ת שהשו"ב הי' שותה ורוקד על שמחת של עכו"ם והקצב נשבע שלא לאכול משחיטתו ומבקש ממעכ"ה שיתן לו רשות שילך שו"ב אחר לשחוט אצלו ומעכ"ה ענה אותו דמפני זה אין שום חשש על השוחט משום דאפי' אם הקצב עצמו הי' אומר שהוא ראה שעשה כך לא הי' נאמן כנגד השוחט כמבואר ביו"ד סי' א' סעי' י"ד דע"א בהכחשה לא כלום ומכש"כ כאן שהוא לא ראה רק ששמע מהשפחה מל"ת הא פסקינן דאין עכו"ם נאמן מל"ת רק לעדות אשה בלבד עכ"ל מעכ"ה. הנה זהו בודאי אמת שהקצב אינו נאמן לפסול השוחט לעלמא אבל הוא בעצמו באם הוא יודע בעצמו שהאמת אתו בודאי שאסור לאכול משחיטת השוחט זה כמבואר בתב"ש בסי' ב' סעי' כ"א יע"ש בשמ"ח ובתב"ש וכאן אע"ג שהקצב בעצמו לא ראה רק ששמע מהשפחה מל"ת מ"מ הוא בעצמו אסור לאכול משחיטת שוחט זה ואע"ג דאין עכו"ם מל"ת נאמן רק לעדות אשה בלבד זהו דוקא לקולא הוא דאינו נאמן אבל לחומרא נאמן כמבואר ביו"ד בסי' שי"ג סעי' ב' לענין מטיל מום בבכור שאם עכו"ם מל"ת אומר שהישראל צוהו אסור וכה"ג אוסר הטו"ז בסי' קכ"ב בס"ק ד' בסופו ומביא ראי' מסי' שי"ג הנ"ל לאסור עכו"ם מל"ת לחומרא יע"ש. והגם דהש"ך בסי' שי"ג ס"ק ד' הקשה ע"ז מהא דלעיל סי' ט"ז סעי' י"א אמרינן דאין עכו"ם מל"ת נאמן לעדות אפי' לאסור יע"ש: ולפע"ד הי' נראה ליישב לפי מה שכ' הטו"ז שם ביו"ד ס"ק א' דעכצ"ל דמיירי כאן באין ישראל לפנינו להכחישו יע"ש ולעיל בסי' צ"ד כתב הש"ך בעצמו בס"ק ב' לחלק דאפי' לקולא דאין עכו"ם מל"ת נאמן באיסור ותי' דוקא הכא דליכא למיקם עלה דמילתא אבל היכא דאפשר למיקם עלה דמילתא נאמן יע"ש ומכש"כ כאן לפי דברי הטו"ז הנ"ל דאיירי באין ישראל לפנים להכחישו א"כ אפשר לומר דהעכו"ם מירתת שלא יבוא הישראל ויכחישו ולזה שפיר מיושב לכאורה קו' הש"ך. והש"ך שהקשה אפשר לומר שסובר דכאן משמע שנאמן העכו"ם מל"ת לאסור אפי' אם הישראל מכחישו כמו שרצה הטו"ז לומר בתחילת דבריו יע"ש ולזה שפיר הוצרך הש"ך לתרץ דשאני הכא דכיון דאזלינן בתר אומדנא היכא דחזינן דכיוון העכו"ם להתיר איסור א"כ אומדן דעת הוא דהעכו"ם מל"ת אמר אמת דאל"כ ל"ל שהטיל בו מום עכ"ל יע"ש: ומעתה היכא דחזינן דעכו"ם הוא באמת מל"ת בלי שום נטוי' בודאי נאמן לאסור וא"כ אם השפחה נאמנת להקצב על השוחט בודאי הוא בעצמו אסור לאכול משחיטתו כמו דמסיק הש"ע בעצמו לעיל בסי' ט"ז סעי' י"א דאם העכו"ם מהימן לי' אסור ומכש"כ כשנראה מתהלוכות השוחט שראוי' לומר עליו ענין כזה כמו דמסיק לעיל בש"ע בסוף סי' א' לגבי עד א' בהכחשה דהכל לפי מה שהוא אדם. תמצית הדבר יהי' איך שיהי' לפי הנ"ל אין אנו יכולין להתיר להקצב שיאכל משחיטות זה השוחט ומכש"כ להכריחו ובפרט שנשבע שלא לאכול בודאי לא נוכל להתיר את שבועתו וא"כ בודאי אין שום חשש כלל להתיר שילך אצלו שו"ב אחר לשחוט אצלו שאין דומה כלל לעני המהפך בחררה כיון שהקצב אינו יכול לאכול משחיטת זה השוחט וזה ק"ו מהא דאמרינן בחו"מ סי' רל"ז דאם שכר בעה"ב מלמד אחד יכול בעה"ב אחר לשכור אותו מלמד עצמו כמבואר הטעם בסמ"ע שם בסי' ק"ח דהסברת הלימוד ועיונו אין המלמדים שוים יע"ש ומכש"כ כאן לענין שוחט אפי' אם יהי' באפשר להתיר בדוחק להקצב לאכול משחיטות השוחט ועכ"ז כשהוא יכול לאכול משוחט אחר שהוא כשר לו מן המובחר בודאי לא שייך בו כלל דין דעני המהבח"ר. כ"ז כתבתי במהירות לפרקים מתוך טרדותי המרובים כידוע לאו"נ מעכ"ה. דברי אוה"נ המצפה לשמוע תמיד ממנו ומכל ישראל בשורות טובות וישועות ונחמות בבב"א. ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל סימן ל"ב שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה אברהם ט"ז גי' בישוב קאבא יע"א כתבו הגיענו וכו' והנה שאלתו בענין אווזות שנשחטו ועברו עליהם עשרה ימים בלא מליחה והדיחו אותם שלשה פעמים בכל יום השלישי אם יש להתיר האווזות האלו אחרי כי הש"ך ביו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ג כ' שאין להחמיר בדינים אלי כיון שלא נמצא חומרא זו בש"ס וגם הריב"ש שדי נרגא עכ"ל. ומעכ"ת