בית היוצר חלק א קכא

הוי דמסתמא דמילתא דלישנא דתמים משמע דאתי למעוטי טרפה רק גבי קרבן דאתי לרצות לד' בזה הסברה נותנת למידרש תמים ולא בע"מ משום דמגונה יותר מטריפות ולא אתי לרצות לפני ה' כדכתי' הקריבהו נא לפחתך הירצך. והנה כ"ז הוא שפיר גבי קרבן דאתי לרצות משא"כ גבי פ"א לדברי ר"ש דלית לי' דפ"א חטאת קריי' רחמנא א"כ לא אתי לרצוי' ולזה בוודאי שפיר יותר מסתבר לדרוש תמימה כסתמא דמילתא למעוטי טריפות ובפרט למ"ד דטרפה אינה חי' כנ"ל. זה ג"כ כוונת התו' במה שכ' ועוד דקרא גופי' בהדי' ממעטי' תמים יהי' לרצון כל מום לא יהי' בו משמע הא אית בי' מום לא מיקרי תמים עכ"ל התו'. והאי ועוד דכתבו התו' אינו מתורץ בו רק להביא ראי' לתי' הא' דאע"ג דסתמא דמילת' דתמים הוא משמעו על טרפ' מ"מ היכא דמסתבר טפי לאוקמי בבע"מ שפיר נוכל לאוקמא על בע"מ דכן משמע דבהדי' ממעטי' קרא דהיכא דאית בי' מום לא מקרי תמים. אמנם זהו דוקא מענינא דקרא דקאמר תמים יהי' לרצון דהיינו היכא דקרבן בא לרצות אזי מסתבר טפי לאוקמי על בע"מ. משא"כ גבי פ"א לר"ש דלית לי' דקריי' רחמנא חטאת וא"כ אינו בא לרצות כנ"ל ולזה טפי מסתבר לאוקמי על טריפות כסתמא דמילתא ומכש"כ למ"ד דטרפה אינה חי' כנ"ל וא"ש: והב' מה שמסופק אם שייך המל"א גבי איסורי הנאה משום דהמל"א הוא חידוש ואל"ב אלא חידושו דוקא לגבי איסור אכילה זהו לענ"ד אין שום ספק דהא מבואר בגמ' בפסחים דלר"ע דמוקי משרת להמל"א דמכאן אתה דן לכהת"כ משמע בפירוש דלא הוי חידוש כיון דדן מיני' לכהת"כ דמשמע אפי' לגבי איה"נ. ועוד יותר דקאמר דהוי נזיר וחטאת ב' כתובין הבכ"א משום דנוכל למילף חטאת מנזיר ואי נימא דמנזיר אינו מוכח רק לענין איסור אכילה לא נוכל למילף מיני' לאיסור מעילה בחטאת ולשאר דיני קדשים. ועוד יותר מבואר שם בתוס' שהקשו דנימא דנזיר וחמץ הוי ב"כ הבכ"א הא חמץ מנזיר לא נוכל למילף לענין איה"נ ונזיר מחמץ בוודאי לא נוכל למילף משום דחמץ הוי איסור חמור דחייב כרת וכדומה: ובענין ספיקא דהפמ"ג דנימא דגבי איסורי הנאה אין ח"ש אסור אם הוא כן מיושב דברי הרמב"ם דיליף גבי חמץ מדכתיב לא יאכל דאפי' ח"ש אסור והקשה הכ"מ דלמה צריך לו לימוד ע"ז דהא קיימ"ל בכ"א ח"ש אסומה"ת. ולפי הנ"ל נוכל לומר דשפיר איצטריך להרמב"ם ז"ל לימוד ע"ז מלא יאכל גבי חמץ כי היכי דנדע אפי' לענין איסורי הנאה וא"ש: והארכתי בזה יותר מיכולתי כעת רק לכבודו ואי"ה בעת שיהי' לי פנאי נאריך יותר בעזה"י. דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה סימן ל' בעה"י ה' תשא האמ"ת הצד"ק לפ"ק חוסט יצ"ו את חג המצות יחוג בדיצות כבוד ידידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה חו"ב שלשלת היוחסין כש"ת מוה' נחמן כהנא ני' רב בק"ק סאפינקא יע"א הנה גיסי היקר החסיד מוה' יודיל כי' מסר לי אתמול בלילה כתבו היקר אשר בו מעלתו נועץ עמי בענין שאלה א' עבור שזה ערך שני שנים אשר עשו השרים באל הנקרא בל"א אינטער האלט וקנו כמה אלפים כוסות של זכוכים חדשים ועשו מהם לאמפען דהיינו שנתנו בהכוסות הנ"ל עד חציים אפר ואח"כ עירו עליהם חלב רותח והדליקו אותם בתוך השפה והכוסות הנ"ל היו מונחים מעת הדליקם עד ערך שנה ומחצה במאגעזין אצל אדון א' ולא נשתמשו ואח"ז ערך ב' חדשים עשה האדון הנ"ל ליציטאציע על הכוסות הנ"ל וקנאם איש א' ואין יכול למוכרם כלל עד שישיג כתב הכשר שהם כשרים לפסח ולכל השנה להשתמש בהם ברותחין ויש לו הפסד רב בזה אם לא יהי' לו היתר למוכרם: וידידי מע"ה האריך להפוך בזכותו דכלי זכוכיתו ולהראות כחו דהתירא ולסמוך בהפסד מרובה להתיר אפי' בלא הגעלה על דעת המחבר דפסק כרשב"א והר"ן דסברי דכלי זכוכית אין בולעים כלל כמבואר באו"ח סי' תנ"א סעיף כ"ו. אמנם הרמ"א מביא שם היש מחמירים דכלי זכוכית אפי' הגעלה לא מהני והם הסמ"ג והאגור והג"מ בשם ר' יחיאל. והמרדכי והרמ"א מסיק דכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו וגם המג"א ס"ק מ"ט שמביא הד"מ שכ' אבל בדיעבד אין להחמיר עכ"ז דבר שתשמישו בחמין או אם עומד בו מעל"ע אין להתיר בדיעבד בלא הגעלה, והגם דבטו"ז ס"ק למ"ד כ' שבדיעבד אין איסור כלל וכ' האשל אברהם דמשמע מדבריו דאף בלא הגעלה וחמין שרי בדיעבד אבל אנכי לא ידעתי דמנ"ל דהטו"ז מיירי בלא הגעלה כאשר באמת גם המשבצות בעצמו כתב בסוף הסי' דמדברי הטו"ז אין כ"כ הכרע והגם שהפ"ח הסכים לדעת המחבר להתיר לגמרי אמנם כנגד זה מביא הח"י בשם מהרי"ל שכ' כשקונים כלי זכוכית יש לזהר לקנות הצלולים שידוע שלא נשתמשו בהם כיון שהם צלולים. וגם מלשונו של ד"מ משמע שאין להתיר בדיעבד אלא בהגעלה כדברי המג"א מדכתב בזה הלשון ומיהו בדיעבד אין להחמיר כולי האי דמשמע מלשונו דכולי האי דהיינו להחמיר דאפי' הגעלה לא מהני כולי האי אין להחמיר אבל בלא הגעלה פשיטא דיש להחמיר אפי' בדיעבד. אמנם מע"ה עדיף לי' כחו דהתירא בה"מ לסמוך על המתירין בכ"ז דסברי דאין בולעים כלל ומסתייע מדברי המשבצות דמתיר בכובש בכלי זכוכית בצירוף דעת הפוסקים דזכוכית אינו בולע אמכם הוא איירי בדיעבד גמור שכבר נכבש בתוכו אבל לסמוך אפי' לכתחילה גמור בלי שום הגעלה כלל להתיר כנגד כל האוסרים הנ"ל זה צע"ג להתיר אפי' בהפ"מ ובפרט לפי מה שכתב המהרי"ל והש"ך ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ח' מביאו דהוצאה להגעילו הפסד מועט הוא ועוד יותר לפי מה דמבואר שם באו"ח סי' תק"ג סי' ב' דבדבר שיש לו מתירין מחמירין אפי' בספיקא דרבנן וא"כ בודאי ג"כ אפי' נימא דלא הוי אלא ספיקא דרבנן ראוי' להחמיר לפי מה שמסיק הש"ך דהגעלה בכלים מקרי דבר שיל"מ מסיק הש"ך שם שיש לחוש לדברי המהרי"ל במקום שאין הפ"מ והיינו דלפי דבריו לא הוי הגעלה הפ"מ ונלע"ד דכאן אפי' הרשב"א ז"ל מודה דהגעלה הוי דבר שיל"מ דהנה הוא אמר הטעם התם דהגעלת כלים לא הוי דבר שיל"מ משום דצריך להוציא הוצאות להגעילו. וע"ז הוקשה המהרי"ל מהא דמעשר שני יש לו מתירין ע"י העלאה לירושלים וכו' לפענ"ד נראה לחלק דבשלמא גבי מעשר שני אפילו לא הוי נתערב ג"כ הי' עליו המצוה להעלותו לירושלים ולזה במה שנתערב לא נתוסף לו הוצאה מרובה יתירה ממה דלא הי' נתערב משא"כ גבי כלי איסור שנתערב בכלים של היתר שפיר נתוסף הוצאה מרובה במה שנתערב דבלא תערובות לא הי' צריך להוציא הוצאה רק על הגעלת כלי איסור אבל עכשיו שנתערב צריך להרבות בהוצאות הגעלה גם על כלים דהתירא ולזה שפיר כתב הרשב"א ז"ל דלא מקרי דשיל"מ מפני שצרי' הוצאות על הגעלה ושפיר מיושב דברי הרשב"א ז"ל. ולפי"ז כאן דספיקא דאיסורא הוי על כל אחד מהכלים ובודאי נוכל לומר דגם הרשב"א ז"ל מודה דמקרי דשיל"מ כדי להחמיר בספיקא אפי' לא הוי אלא ספיקא דרבנן כנ"ל ועוד אפי' אם נימא דהוי הפ"מ עכ"ז אני חוכך מאוד בכל אלו הדברים שאין מתירים כשיש ה"מ למוכרם לאחרינא דבשלמא לדידי' שפיר הוי מותר משום דהוי הפ"מ אבל לאחרינא מהיכא תיתי נתיר ללקחו כיון דלדידהו ל"ה הפ"מ כיון דיוכלו ללוקחם בהיתר גמור והא לא אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך כמבואר בשבת ובשאר דוכתי ע"כ צ"ל בכל מקום דמתירין כהא"ג ללוקחים משום הפ"מ הוי גם ללוקחים הפסד אם לא נתירם דהיינו שאנו מתירים הבהמה בספ"מ גם הלוקחים צריכים בשר כשר במקום שאינו נמצא בלאו הכי כדומה צ"ל בשאר דוכתי אבל כאן שהלוקחים יוכלו למצוא ללקוח בהיתר גמור מהיכי תיתי להם ללקוח מזה דמתירים לו משום דאית לו הפ"מ ואם יבואו הלוקחים וישאלו על זה בודאי איני יודע אם נוכל להתיר להם מזה אם לא שנימא שהוא ימכור להם בזול יותר ואזי יהי' גם ללוקחים היתר משום הפ"מ ובפרט לעניינים דצריכים להוצאה מרובה על כוסות אמנם ע"ז נוכל לומר בהיפך דיותר יהי' לו כשיוציא הוצאות על הגעלה כדי שיהי' בהיתר גמור ויוכלו למוכרם במקח השוה א"כ ממילא לא הוה הפסד מרובה: אמנם עיקר ההיתר בזה לצרף ולסמו' ע"ד הח"צ שכתב להתיר כלי איסור לאחר י"ב חודש ומה שמביא מעלתו בשם שו"ת