בית היוצר חלק א קכ

יונק כ"ד שעות יוכל להיות בהם סירכות דהיינו מהפשטות ליחות הריאה ואין באים מנקיבות הריאה ואלו שפיר יוכל להיות פחותה מג"י כנ"ל רק שהם עוברת ע"י מיעוך ואם אינו עוברת ע"י מיעוך באמת היא טרפה וז"פ וברור לפענ"ד שכנים דברי הה"כ סימן כ"ז עוד להנ"ל ומה שעמד על דברי הטו"ז באהע"ז סי' ד' ס"ק י"ז שכ' לתרץ דברי הרמב"ם שפסק באסופי שנמצא אפי' בעיר שרוב ישראל ההורגו אינו נהרג ונדחקו המפרשים בטעמו וכ' הטו"ז דכיון דהמיעוט לפנינו יש לחוש על המיעוט שלא להורגו נפש, ותמו' למעכ"ת מאד איך יפרנס דינא דאחרי רבים להטות הנאמר בד"נ דהרי מיעוט לפנינו וביותר הקש' הלא כל דינא דקבוע אנו לומדין מקרא דוארב לו והיינו בט' ישראלים וחד נכרי דפטור מנ"ל זה דלמא הטעם משום דמיעוט לפנינו עכ"ל המעיין היטב בדברי הטו"ז יראה כוונתו דהא דאמרי' בד"נ אחרי רבים להטות אינו אלא דווקא באותו ספק גופא שנתיילד הספק כגון בזרק אבן לגו אם נדון למי שזרק למיתה במקום שאינו קבוע או למי שדנין אותו בסנהדרין לילך בתר רוב דסנהדרין להורגו אבל כאן באסופי הנמצא דאז אין נפקותא בשעה שימצא לידון עליו להרוג וממילא נשאר אז האי אסופי בספיקא מחמת רוב ולענין יוחסין ל"א בתר חד רובא אלא בתרי רובא וכמו כן אם הרגו אח"כ ישראל אינו נהרג עליו כיון דלא הי' בהאי ספיקא כשמצאו רק אח"כ כשנהרג נולד האי ספיקא ואז לא אזלי' בתר האי רובא להרוג עליו כמו דלא מהני האי רוב רק לענין יוחסין ואע"ג דאזלי' בתר רובא אפי' בכה"ג אפי' בד"נ כמו דממיתין את הרוצח דילמא הנרצח טרפה כיון דכאן הרוב גרוע משום דהמיעוט הוא לפנינו וז"ש הטו"ז וע"כ אין הולכין אחר הרוב הזה אלא לענין הנוגע באותו ספק אבל המגיע לישראל חוששין למיעוט הזה עכ"ל. והיינו מבואר בדבריו דדוקא לענין הנוגע באותו ספק אזלי' בתר רובא בד"נ אבל מה שמסתעף מזה הספק אח"כ כשמקדש אשה אין הורגין על אשתו משום האי רובא דמעיקרא וכן להרוג את ההורגו אח"כ והיינו משום דהמיעוט הוא לפנינו. וזהו פשוט וברור בעזה"י וכן הוא מבואר בדברי הרב המגיד שהביא הטו"ז בסוף: סימן כ"ח עוד להנ"ל ועל הקו' השני' דאיך אנו ילפי' מוארב לו קבוע דילמא הטעם דהמיעוט לפנינו אע"ג דל"ה קבוע ע"ז. ונקדים דברי השמ"ק בכתובות שהקשה דהאיך מוכח קבוע מקרא דוארב לו דילמא דוקא בד"נ דאמר רחמנא הכי להקל דכתיב והצילו העדה. אבל בעלמא לא. ותי' דכיון דהא דאזל' בעלמא בתר רובא נפקא לן מאחרי רבים להטות דכתיב גבי נפשות והכא גלי לן דקבוע חשיב כמחצה גבי נפשות ולא אזלי' בתר רובא ילפי' מינה בעלמא דקבוע כמחצה ולא ניזל בתר רובא דליכא למימר דיני נפשות שאני כיון דכל עיקר רובא דעלמא מדיני נפשות ילפי' לה יע"ש. והנה אנכי הקשיתי דלפ"מ דילפי' בחולין דאזלי' בת"ר אפי' היכא דרובא ליתא קמן מכש"כ דאזלי' בתר רובא היכא דאי' קמן וא"כ למ"ל הקרא דאחרי רבים להטות וישבתי בזה דברי הרמב"ם דסובר דספיקא דאו' מה"ת לקולא הוכחתו מזה דמש"ה איצטרך הקרא לאשמועי' דאחרי רבים להטות דאפי' לחומרא צריכים דוקא רובא אבל היכא דליכא רובא רק ספק השקול אזלי' לקולא. וממילא בזה שפיר מיושב קושי' העולם דאיך ילפי' בחולין דאזלי' בתר רובא. דילמא הטעם משום דספיקא לקולא מה"ת. ולפי הנ"ל ניחא משום דהא דאמרי' ספיקא מה"ת לקולא לא ידעינן רק אח"כ כדילפינן דאזלי' בתר רובא. אבל קודם שידעינן דאזלינן במר רובא אינו מוכח דספ' מה"ת לקולא כנ"ל וא"ש: אמנם לפי דברי הטו"ז הנ"ל בלא זה מיושב הקושי' הנ"ל דמשו"ה איצטרך הקרא דא"ר להטות כי היכא דנדע דאפי' כשהמיעוט לפנינו ג"כ אזלינן בתר רובא והיינו כדברי הטו"ז לענין הנוגע באותו ספק כנ"ל. וא"כ ממילא תו לא נוכל לומר דהטעם דקרא דוארב לו הוא משום דהמיעוט לפנינו דהא ע"ז מוכח מקרא דאחרי רבים להטות דאזלינן בתר רובא אפי' היכא דהמיעוט הוי לפנינו. אלא ע"כ צ"ל דהקרא אתי לקבוע כדברי השטמ"ק הנ"ל: ומה שהקשה על החוו"ד בסי' ק"י ס"ק י"ב זהו לכאו' צ"ע. ולפום רהיטא נוכל לומר דרבא פריך לר"נ ויוכל להיות דרבא הי' ידע דגם ר"נ ס"ל כוותי' דבע"ח נדחין. ועוד יותר נוכל לומר דהא דסבר רב ביומא דאין בע"ח נידחין הוא דנקט שם משום שבוודאי יהי' חוזר ונראה שבוודאי יביאו עוד זוג שני. משא"כ כאן שאינו בוודאי שיחזור ויראה גם רב יוכל לסבור דבע"ח נדחין כמו דמחלק שם בתוס' ד"ה התם בכה"ג דהיכא שאינו מחוסר מעשה בגופו לא חשיב נדחה יע"ש: ומה שהקש' אהא דאמרי' דהעולם נידון אחר הרוב. והלא הקב"ה שומר התורה כידוע וקיימ"ל דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב. זהו לפע"ד אין שום קו' כלל דהא דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב הוא דוקא היכא דהוי ספיקא בענין רק משום הרוב אנו רוצים להכריע הספק בזה אמרי' דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב להכריע הספק כדי להרגו. אבל לגבי הקב"ה מי איכא ספיקא כלפי שמיא והכל גלוי לפניו יתברך והוא דן את העולם לפי הרוב דאם ח"ו הרוב עבירות אזי ח"ו אין מיעוט הזכיות יכולין להגן על העולם ואם הרוב הוא הזכיות יש בכח הזכיות להגן על העולם להכריעם לכף זכות אכי"ר. דברי או"נ הכותב בחפזון מרוב טרדותי וע"כ קצרתי במקום שהי' ראוי להאריך ועוד חזון למועד: ה"ק יואל צבי ראטה סימן כ"ט ב"ה ה' דסליחות קם נחמות לפק"ק חוסט יע"א השוכן שמים. יכתוב יחתום לחיים. כבוד ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ב כש"ת מו"ה אהרן דוד הארטשטיין ני' מחוסט (בעיר בארדיוב יע"א) כתבו היקר הגיעני היום וקיימתי דבריו וכו' הגם שטרדותי רבו עד למעלה עכ"ז לא אוכל להשיב פני מע"ה ריקם ובפרט שהוא מבני העיר ע"כ פניתי לי פנאי קצת לעיין בדבריו היקרים להשיב עליהם בקיצור. הא' מה שהקשה על התוס' בסוגי' דרוב ד"ה חטאת קריי' רחמנא שתי' דר"ש דלית לי' דפרה אדומה חטאת קריי' רחמנא נפקא לי' דטריפה פסול בפרה אדומה מדכתי' בי' תמימה כדדרשי' בע"ז שם דנח גופי' לאו טרפה הוי מדכתי' תמים גבי'. והקש' לפי דברי התוס' דע"ז הנ"ל דמתמים דכת' גבי קרבן לא ידעי' טריפה דסברא טפי לאוקמא על בעל מום וכש"כ לתירוץ הב' דקרא בהדי' ממעטי' תמים יהי' לרצון כל מום לא יהי' בו משמע אי אית בי' מום לא מיקרי תמים וגבי פרה אדומה ג"כ כתי' תמימה אשר אין בה מום וא"כ מנ"ל מזה טרפה דלמא דוקא בע"מ פסול בי' משום דהוא מאוס. וזהו בוודאי צ"ע לכאו'. והכה בהשקפה ראשונה עלה ברעיוני לומר דסבר התוס' דבע"מ מאוס טפי מטריפה זהו דוקא לפי הסוגי' דהתם דאזלא אליבא דמ"ד טרפה חי' דכיון דסברי התם דטריפה יולדות כש"כ דטריפה חי' כמבוא' שם בתוד"ה אלא. ולזה כיון דטרפה חי' וגם כן אינו כיכר ולזה אינו מאוס כמו בע"מ שניכר. משא"כ למ"ד דטרפה אינה חי' בודאי הסברא נותנות דהוא מאוס טפי כיון שאינה יכולה לחיות אעפ"י שאינו ניכר מבע"מ אעפ"י שניכר כיון שיכול להיות חי' ולזה שפיר נוכל לומר דר"ש סובר דטריפה אינה חי' ולזה שפיר יליף דטריפה פוסל בפ"א מדכתי' תמימה וזה נראה לכאור' נכון: אמנם ע"ז עדיין יקשה על הגמ' דהתם דיליף דנח לא הוי טריפה מדכתיב גבי' תמים דילמא הא דכתי' גבי' תמים הוא משום דלא הוי בע"מ אבל טרפה יוכל להיות דהוי. דהא אזלי' התם אליבא דמ"ד דטרפה חי' כנ"ל אע"כ צ"ל דסברת התוס'