בית היוצר חלק א קיט

הראי' ראשונה שכ' דהלכה כריב"ל משים דלא אשכחן אמורא דפליג עלי' ע"ז לא מצא הרא"ש ז"ל שום פירכא רק על הראי' השני' קאמר דאינו ראי' על בהמה וחי' אבל מכח הראי' הראשונה בוודאי שפיר פסק בבכורות דהלכה כריב"ל ודבריו אינם סותרים כלל וז"פ וברור ואמת וא"ש. וכ"ז כתבתי בחפזון ובהפסקות גדולות עבור טרדותי המרובים דברי אוה"נ הדש"ת. ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל: סימן כ"ו ב"ה ב' תרומה תרח"ם לפק"ק חוסד יע"א שפעת חו"ב לכבוד אהו' ידידי הרב הגדול המופלג בתוי"ר החו"ב כש"ת מו"ה יעקב ריכטער ני' שוכן באלוני מורה בקהל קיראלהאז יע"א: כתבו היקר הגיעני, ומעכת"ה נועץ עמי ע"ד העגלים המבואר ביו"ד סי' ש"ט דאין ממעכין בסירכותיהם רק לאחר שנה דבתשו' מהר"מ שי"ק זצ"ל סי' נ"ד כתב שלש' היתרים וכל בניני ההיתרים בנוי הואיל והוי רק ספק אם הוא תוך שנה ולא ודאי ולמעכת"ה הוא צ"ע טובא דהלא במקומינו ואפשר בכל מדינתינו רק מיעוטא דמיעוטא יולדים בהחורף ורובם אינם יולדים רק קודם ר"ח ניסן או לאחר ר"ח ניסן ולפי"ז ל"ה ספק השקול בכל החורף ומעתה אם לוקחים על היריד בשוק הדין ברור דאמרי' כל דפריש מרובא פריש ותינח אם לוקחים מן העכו"ם בבתיהם נוכל לומר כל קבוע כמע"מ אף דהוי קבוע שאינו ניכר מ"מ כיון דהרבה פוסקים סוברים דהוי קבוע דאורייתא נוכל לסמוך ע"ז בנידון דידן הואיל דזהו גופא מחלוקת אחרונים אם ידוע לישראל אחד הגם שללוקח הוא ספק דמקרי קבוע הניכר אמנם אם לוקחים על השוק ביריד כל החורף עד ניסן עגלים אשר רובן אינן בני שנה איך שייך ההיתר כיון דאמרי' כד"פ מרובא פריש עכ"ד: והנה מש"כ דמה שקונין על היריד בשוק הדין ברור דאמרי' כד"פ מרובא פריש איננו מבין מפני מה זהו הדין ברור, דהא כמו שמחליט מעכת"ה דאם לוקחים בבתיהם של עכו"ם יש לו דין קבוע כמו כן כשבאו יחד כל העגלים על השוק ג"כ יש לו דין קבוע כיון דבתוך כולם איכא מיעוטא דהם בני שנה ואע"ג דקודם שבאו על השוק וכל אחד פי' מביתו הוי עליהם דין פריש מרובא עכ"ז אח"כ כשבאו ונתקבצו יחד על השוק הדרה עליהם דין קבוע כמו דאמרי' בנזיר דהדרה לניחותא וכמו שהקשה מזה בדגמ"ר אש"ך בסי' ק"י ס"ק ל"ז שכתב דאעפ"י שחזרו ובאו יחד במקום, א' כל שנתפזרו תחילה כולן שוב ל"ח קבוע וכדאמרי' בזבחים דגזירה שמא יבואו י' כהנים בב"א ומסקי מן הקבוע למזבח ואע"ג דאמרי' התם בב"א מי אפשר מ"מ נראה בתוס' דהתם בר"פ דאין כן גי' ר"ת רק דמתרצינן אקו' דנכבשינהו דניידי שמא יבאו עשרה כהנים וכו' ולא פרכי' עלה מידי כמבואר בתב"ש אם לא שנימא דאיכא למיגזר שמא יהי' א' פריש מן המקובץ ויהי' עליו הדין דפריש מרובא אמנם בלא זה ג"כ אני נבוך שנאמר בזה דין קבוע אפי' כשלוקחים בבתיהם של עכו"ם לפימ"ש הפרמ"ג בשפ"ד בסוף ס"ק ל"ז בענין שאם הי' ט' ציבורין מצה וא' חמץ ובא עכבר ושקל קודם זמן איסורו אף לאחז"א שרי כיון דבשעה שלקחו אין נ"מ דכולו היתר יע"ש דמסיק בצ"ע. ובדברינו הי' נלענ"ד ליישב דברי הטור שבסי' ק"י אינו מתיר בנכבשינהו דניידי ובסי' י"ז לענין או"ב מתיר בנכבשינהו דניידי משום דהתם באו"ב נוכל לומר דנכבשינהו אדם שאינו רוצה לשחוט וא"כ בהאי נכבשינהו אין לו שום ס' איסור כיון דעל הבהמה גופא אין שום איסור כמבואר שם בפ"ת רק האיסור הוא על השוחט שהוא אסור לשוחטו ולזה כיון דזה שמפזרו איננו רוצה לשחוט אותם וא"כ אין לו אז בשעת הפיזור נפקותא לאיסור ולזה שפיר מתיר ע"י דנכבשינהו דניידי משא"כ כשנתערב בע"ח שהוא אסור לכל ואיכא נפקותא בשעת הפיזור על הבהמה שהיא אסורה ולזה איננו מתיר ע"י לפבסינתו ועוד יותר משום דהוי כמבטל איסור לכתחילה משא"כ באו"ב דאין שום איסור על הבהמה בעצמו בדברי הפ"ת רק אח"כ יש איסור על השוחט לשוחטו אבל על הבהמה איננו חל שום איסור אפי' לאחר שחיטה אם עבר ושוחטו רק ליש איסרין משום קנס וג"ז דוקא להשוחט בעצמו כמבואר בש"ך ולזה אין שייך בזה אין מבטלין איסור לכתחילה ומיושב דברי הטור ואחר כתבי זאת מצאתי מעין הנ"ל גם בתב"ש בסי' ט"ז רק שהוא כתב בהעדפה דעכו"ם יפזרן עיי"ש: ומעתה בנידן דידן בשעה שלוקחים העגלים אז בבתי עכו"ם אין לנו נפקותא אם הוא בתוך שנתו או לאח"ש כיון שעדיין אין אנו יודעי' אם יהי' לו סירכא ובפרט שרוב העגלים אין שכיח בהם סירכא אפי' לאח"ש, וא"כ אזי בשעת לקיחה כולם היתר ול"ש בהם קבוע רק אח"כ כשנשחטו ונמצא בהם סירכא אזי נולד הספק אם הוא לאח"ש ומותר למעך או אם הוא בתוך שנתו ואסור למעך ואזי כבר הוא נפרש מן הקבוע ובוודאי שייך בו לומר כל דפריש מרובא פריש ואסור למעך והגם דהפרמ"ג הניח זה שם לענין בדיקות חמץ בצ"ע זהו דוקא לחומרא אבל לקולא בוודאי אין להקל בכך משום זה: אמנם אם לוקחים באותו מקום שהם שוחטים אזי שפיר הוי קבוע אפי' בשעת שחיטה אבל מה שלוקחים ממקום אחר או בשעת היריד מן השוק בוודאי לא מקרי קבוע כנ"ל וממילא שייך גבי' לומר כל דפריש מרובא פריש ורובא הוי קודם שנתן כנ"ל: אך לפענד"נ דנוכל לומר דנגד זה הרוב דהוי קודם שנתן איכא רובא דרוב בהמות בחזקת כשרות הן וממילא הוי ס' השקול וממילא יש לצדד הוכחתו של המהר"ם שיק זצ"ל שהוא קרוב לוודאי שהוא לאחר שנתו והוא מבואר בס' גבעת שאול והל"ש מביאו בסי' ל"ט ס"ק נ"ד הא' מצד הא דכ' הש"ך ס"ק ט' דסירכא לא שכיח בעגלים הרכים וא"כ זה שנמצא בו סירכא מוכח בודאי דלאחר שנתו הוא וגם דנוכל לסמוך אהב"ח דכיון דאינו יונק מותר למעך הכל מבואר שם בג"ש בארוכה רק הל"ש חולק עליו ומסיק דבעגלים אין תלוי כלל בבן שנתו או לא רק כדברי התב"ש דתלוי לענין עגלים כ"ז שנקרא כן בלשון ב"א יע"ש אמנם עכ"ז הי' נלע"ד דבמדינתינו אינם נקראים עגלים בל"א קעלביל כשהוא יותר משנה רק קלבן דמשמעו שאינו רך ואיפשר עוד קודם שנתו נקרא כן קאלבען וא"כ גם ע"ז מהני הוכחות הגבעת שאול הנ"ל דלפי דברי הש"כ דסירכא ל"ש בעגלים הרכים וא"כ זה שנמצא בו סירכא מוכח דזה ל"ה תו עגל הרך וממילא מותר למעך בו הסירכא ובפרט כשאינו יונק ולפי"ז שפיר יוכל להצדיק דברי המהר"ם שיק זצ"ל שכ' כל שגדולים לערך בן שנה דהיינו שאינם ראויים להקרא עגלים בל"א קעלביל רק קאלבן וע"ז שפיר נוכל עוד לצרף לסמוך על דברי עכו"ם מסל"ת וזהו שכתב ואומרים להם שהוא לאחר בן שנה דהיינו שהעכו"ם אומר כן במסל"ת ואע"ג דבס' דאו' ל"ס אעכו"ם במסל"ת. ועכ"ז עם כל הוכחות הנ"ל נוכל לצרף ולסמוך אעכו"ם מסל"ת ובפרט כשאינו יונק כדברי הב"ח הנ"ל רק מה שהקשה המהר"ם שיק זצ"ל שם על מה שהביא בפ"ת בשם תשובות הר הכרמל סי' א' קולא גדולה דאם אינו יונק כ"ד שעות מעל"ע מיקרי אינו יונק והקשה עליו דהרי קיימ"ל בסי' פ"א סס"ב בהג"ה דאין סירכא פחותה מג' ימים וא"כ מאי מועיל מה שלא ינק מעל"ע דהרי כבר סירכא זו הוא ג' ימים: יע"ש דמסיק דלפי"ז צריך שלא יהי' יונק ג' מעל"ע ולפענ"ד נראה דאין שום קושי' על תשו' הר כרמל דהא שם הא דכ' רמ"א דיש אוסרין מה שנחלב תוך ג' ימים הוי הטעם דאין נעשה סירכא פחות מג' ימים כמו בהוגלד פי המכה יע"ש בטו"ז וש"ך והנה כ"ז הוא בסירכא גמורה שאינה עוברת ע"י מיעוך ומבצבץ וכמ"ש שם הפלתי דיש מחלוקת אי יש סירכא פחותה מג' ימים וזה תלי' במחלוקת רש"י ותוספות אי אין סירכא בלא נקב הוי הוגלד פי המכה ואין פחותה מג"י ולתוספ' דיש סירכא בל"נ אלא דסופו להתפרק ואפשר שהוא פחותה מג"י יע"ש ובפמ"ג וממילא בסירכא שעוברת ע"י מיעוך ואינה מבצבץ בודאי שתוכל להיות פחותה מג"י ומעתה לפימ"ש התב"ש דסירכא תלינן בהנקה ולכך אם אינו יונק שכיח סירכות ולזה שפיר כתב בתשו' הר כרמל דאם אינו