בית היוצר חלק א קיח

עוד מקדמת דנא ועתה נתחזק האיסור עוד ביותר תוקף ועוז וממילא אין להם תירוץ זה שיהי' צריכים למכור לעכו"ם כי זה כמעט אינו בנמצא פה שיצטרכו למכור בשר כשר לעכו"ם כנ"ל. אך מה שאומרים הטבחים דשם שזהו להם הפסד גדול כשיצטרכו למכור אח"כ לעכו"ם והעכו"ם לא יקנו את הבשר מפני שנאבד תואר הבשר מחמת השרי' הי' לכאו' טעם הגין להתיר ע"י העברת המים אה האמת כדבריהם. וכדמות ראי' לזה מהא דמבואר בטו"ז ס"ק ל"ג ובש"ך ס"ק כ"ג דבדיעבד מותר ע"י שישפכו עליו בהעברה בעלמא יע"ש דלכאו' צריך להבין אמאי מקרי זה דיעבד דהא עדיין יוכל לאכול ע"י צלי ואמאי נתיר להם לבשל דלפום רהיטא הי' נקרא זה דשיל"מ לפ"ד הרי"ף ז"ל גבי פת שאפאה עם הצלי רק כיון שלצל' לא נאסר מעולם לא מקרי דשיל"מ כמבואר בש"ך ס"ק נ"ו וברמ"א ז"ל סי' ק"ב. והא תינח לענין דשיל"מ אבל לענין זה למה לא יקרא זה לכתחילה כיון שיכול לאוכלו ע"י צלי למה נתיר לו לכתחלה לבשלו אע"כ צ"ל דכיון דזה הפסד לטבחים שלא יוכלו למוכרו את הבשר רק לאוכלו ע"י צלי ולא ע"י בישול ולזה מיקרי להם דיעבד ולזה התירו להם אפי' ע"י בישול וא"כ ממילא כ"כ כאן שפיר ניתן הסברא להתיר להם לכתחלה ע"י העברת מים כדי שלא יגיעו להם הפסד גדול עבור שלא יוכלו למכור לעכו"ם הבשר כשנאבד תוארו כנ"ל ואם כן גם זה מקרי להם דיעבד ובפרט כפי המבואר בש"ך דכיון דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה אינו אלא חומרת הגאונים אין להחמיר בדינים אלו והבו דלא להוסיף עלי' יע"ש. ועוד יותר נלענ"ד דאפי' חוץ מזה שהוא חומרת הגאונים ג"כ נוכל לצדד להתיר דהנה הרמ"א בסעי' י"ב כתב וז"ל ואין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה וחיישי' שמא יבשלו. והקשה ע"ז הפלתי ז"ל דמ"ש מהא דמתירין להשהות ספק טריפה עד שתטול בצים יע"ש ונלענ"ד דהנה מבואר סוף סי' נ"ז דאין למכור ספק טריפה לעכו"ם דשמא יחזור וימכרנו לישראל וכ' שם הרמ"א דזה דוקא בספק בענין גוף הטריפות אבל בס' דפלוגתא דרבוותא מותר למכרו לעכו"ם ולא חייש שמא יחזור וימכרנו לישראל הואיל ויש מכשירין ובש"ך שם בס"ק נ"ז חולק ע"ז. ואנכי כבר כתבתי בזה לתרץ ואח"כ מצאתי במשבצות בס"ק י"ד שכתב ודע דסבר הייתי דכל שנודע הס' א' מתחילה ל"ה ס"ס כיון שאתה עושה כוודאי איך תחזור ותאמר שמא כשרה זה נוהג בס' מציאות לא בספיקא דפלוגתא דרבוותא דהא קיימא דרא דגברא ואמרו דכשר היא יע"ש. וכה"ג מצאתי ג"כ בהג"ה יד שאול יע"ש. ובזה אמרתי לסייע לדברי אדומו"ר בעה"מ אמרי אש זצוק"ל בסי' כ"ב בחיו"ד במה שחולק על החת"ס זצוק"ל דיש יותר להחמיר במכירות לנכרי מחשש תקלה דשהי' דבשלמא לגבי מכירה לנכרי לא נוכל לצרף הספק הא' לס"ס משום דכבר החלטנו אותו לוודאי איסור כנ"ל משא"כ לגבי שהיית י"ב חודש או בעוף כ"א יום דאז במה דאנו מחמירין להשהותו עדיין לא החלטנו אותו בס' א' לוודאי איסור אדרבה בזה שאנו משהין אותו כדי שנדע אם הוא כשירה א"ל היא ראי' שאין מחליטין אותו לוודאי רק לספק וא"כ שפיר נוכל לצרפו לס"ס ושפיר נוכל להשהותו מצד ס"ס משא"כ גבי מכירה לנכרי שאנו מוכרין אותו מחמת איסורו אזי אנו מחליטין אותו לוודאי איסור וא"כ תו לא נוכל לצרפו הס"א לס"ס ולזה לא נוכל למכרו מצד ס"ס כיון שכבר החלטנו את הס' הא' לודאי איסור וא"ש וכבר הארכתי בזה בתשובות אחרות. ומעתה בזה שפיר מיושב קו' הכו"פ הנ"ל דבשלמא הא דמתירין לשהות ס"ט עד שתטול בצים וכדומה היא משום ס"ס הא' שמא היא כשרה ואת"ל שהיא טריפה דלמא לא יאכלנו אבל כאן לענין בשר ששהה ג"י בלא מליחה שפיר כ' הרמ"א דאין להשהות בשר ג"י בלא מליחה דחיי' שמא יבשלו הגם דכאן נמי ס"ס איכא הא' דלמא אע"ג דשהה ג"י בל"מ מ"מ אפשר דלא נתייבש דמו בתוכו ויצא ע"י מליחה ויהי' מותר לבשל כשאר בשר והב' אפי' את"ל דנתיבש דמו בתוכו ולא יצא ע"י מליחה דלמא לא יבשלו אלא יאכל ע"י צלי מ"מ שפיר כ' הרמ"א דאין להשהותו בלא מליחה וקמפרש הש"ך דאסור לשהותו כדי לאוכלו צלי יעיי"ש. וא"כ כשהוא משהה אותו כדי שיאכלנו צלי אבל לא לבשל וא"כ הוא מחזיקו שאינו יוצא ע"י מליחה ואסור לבשלו וא"כ היא עושה אותו בוודאי איסור לבשלו ולזה שפיר חייישינן דלמא אתי לבשלו ואין להתירו משום ס"ס כיון שכבר הוחזק הס' הראשון לודאי איסור משא"כ לענין ס"ס במה שמשהה אותו אינו עושה אותו אלא כס' איסור כנ"ל ולזה שפיר ל"ח דלמא יבא לאוכלו דאפי' אם יאכלנו עדיין יש ספק דלמא כשרה היא וא"ש: והנה כ"ז באם הוא משהה אותו ג"י לאכלו צלי משא"כ כשהוא משהה אותו ג"י ובתוך ג"י הוא שופך עליו מים כדי לאוכלו ע"י בישול וא"כ בוודאי איכא כאן ס"ס גמור הא' שוא אפי'. בלא העברת מים ג"כ יוצא ע"י מליחה דהא דהחמירו הגאונים על בשר ששהה ג"י בל"מ הוא אינו רק משום ספיקא שמא לא יצא ע"י מליחה כמבואר בטו"ז ואת"ל שלא יצא ע"י מליחה דלמא די בהעברת מים בעלמא דהא חזי' דבדיעבד סמכי' ע"ז והיי' משום דאיכא ס"ס הא' שמא לא נתיבש דמו בתוכו ויצא ע"י מליחה וב' שמא די לו בהעברת מים בעלמא והגם דאין לעשות ס"ס לכתחלה מ"מ היכא דאיכא הפסד גדול כמו שאמרו הטבחים בודאי שפיר נוכל לסמוך ע"ז להתירו כמו דמתירין להשהות לכתחלה ספק טריפה משום ס"ס כנ"ל. והנה כ"ז כתבתי להמליץ ולהפוך זכות להטבחים שלא להחזיקם לרשיעי אבל האמת יורה דרכו שישרו הבשר היטב במים בתוך ג"י כמבואר באחרונים אך במקום שאין בידו למחות שבודאי לא ישמעו אזי אנו מחויב להתגרה עמהם יותר מדאי ומוטב שיהי' שוגגים וגדול השלום: סימן כ"ה עוד להנ"ל ובענין מ"ש במה דנוהגין במקומו בנסרך טרפש הכבד לבה"כ דמבואר ברמ"א ז"ל סוס"י א' דיש לבדוק הכרס שבודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה וכו' דהטבחים אינם בודקים רק הבה"כ במקום אשר נסרך הטרפש ולשון רמ"א שכ' דיש לבדוק בכרס ולא כתב דיש לבדוק בבה"כ משמע דצריך לבדוק כל הוואמפין וגם הבה"כ שקורן הויב שהיא סוף הכרס עכ"ד בקיצור. הנה בענין זה רבו דיעות ואנכי בהיותי בק"ק אויפאלא הייתי מן המחמורין כדעת החוט השני וסיעתו דאפי' לא נמצא בפרש שום יתד ג"כ יש להטריף ולא חפשו כלל רק מיד כשראו שנסרך טרפו'. רק כשבאתי לכאן שמעתי שמנהג פה להקל ולבדוק ולא אביתי לדבר עמהם מזה והעלמתי עין והנחתי מנהגן וכמדומה שגם הגה"צ מהר"ם שיק זצ"ל נהג כך עמהם וגם החת"ס נהג כך במ"ד כמבואר בחת"ס בחיו"ד סי' מ"ה ובק"ק פ"ב הי' מנהג פשוט להטריף הכל. ומעתה לפי מנהגן להקל כדברי הצ"צ ונוב"י ופר"ח והתב"ש ג"כ נוטה להקל בהפ"מ וא"צ לחפש בכל הכרס אלא במקום שסמוך לסירכא כמו שמבואר בספר עצי לבונה בשם תשוב' חוט השני יע"ש. ומעתה בוודאי לכתחלה ראוי לבדוק בכל הוואמפין כדברי מע"ה אמנם אם אין ביכלתו למחות אזי לא יתגרה עמהם וינוח להם מנהגן כי לפ"ד החת"ס הנ"ל מוטב יותר שלא יבדוק כלל מלבדוק ולהקל יותר ובענין הצלעות והחוליות המבואר בסי' כ"ד מה שלא מצא מע"ה החשבון המבואר בפוסקים בזה אין נפקותא לדינא כיון שלפי דברי רמ"א וטו"ז וש"ך מבואר שאין טריפות בחסרות ויתירות ורוב אחרונים מסכימים להתיר בפרט בהפסד מרובה: ומה שתמה על הרא"ש בפ' או"ב דף פ' סי' ב' אבל לא בבהמה וחי' כדתני התם כל שתשמישין ועיבורן ש"ו יולדין ומגדלין זמ"ז ובמס' בכורות הרא"ש בפסקים בדף ז' סי' ו' פסק שם לגמרי כריב"ל ומסיק שם הלכך כוי שדברו בו חכמים ברי' בפ"ע היא וא"כ דבריו סותרים זא"ז עכ"ד. ובאמת כד נעיין בדברי הרא"ש בפ' או"ב הנ"ל לק"מ וז"ל הרא"ש ורב אלפס ז"ל לא הביא בהלכות משום דאמרי בפ"ק דבכורות אריב"ל לעולם אינה מתעברת. טמאה מן הטהורה ולא טהורה מן טמאה ולא גסה מן דקה וכו' ולא בהמה מן החי' וכו' חוץ מר"א ומחלוקתו והלכה כריב"ל דלא אשכחן אמורא דפליג עלי' ועוד דפריך התם ממלתא דריב"ל אהא דקאמר ואיזו זה טמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ומי מיעברה והאמר ריב"ל וכו' ומשני ר' הלכה כמותו אבל לא בהמה וחי' וכו' והנה הא דכ' הרא"ש ז"ל דאינה ראי' זה לא קאי רק אראי' שני' שהביא לדברי הרי"ף ז"ל מהא דפריך התם ממילתא דריב"ל אבל לא על