בית היוצר חלק א קיז

איסור ולזה אפי' איכא עוד ספיקא כמו לגבי שומן ג"כ אסור ולזה בוודאי שפיר חל השבועה עליו ואין דומה כלל להא דשבוע' חל על חצי שיעור שכתב מעלתו. ומש"כ מעלתו דהשבועה היא נמי שלא יאכל מהכלים מאותן שלקחן מהטבח וא"כ הוי כולל דברים המותרים עם דברים האסורים ע"ז נמי יש לפקפק דהא הוא לא אסר ע"ע רק מחמת חשש נבילות וא"כ על הכלים שאין בהם חשש נבילות לא חלה כלל השבועה ועל הכלים שיש בהם חשש נבילות ממילא לא חלה שבועתו אם לא נימא דמצד חשש נבילות אינו אלא ספיקא ומצד השבועה הוא ודאי איסור ונ"מ לס"ס וזו נכלל במשכ"ל דמשום זה חל השבועה כנ"ל. ומש"כ מעלתו דמשו"ה חל השבועה על נבילה כיון דמצד נבילה מותר לאחר ביטול ומצד איסור השבועה אסור אפי' לאחר הביטול מצד דהוא דבר שיש לו מתירין והנה זה כבר מבואר בתשו' צ"צ סי' ס"ט בביצת טריפה שנולדה ביו"ט שנתערבה ודן השואל דלא הוי דבר שיש לו מתירין דכיון גם לאחר יו"ט לא יהא היתר בלא ביטול מכח טריפות והוא ז"ל חולק עליו. והפמ"ג מסתפק בזה במי שאמר קונם עלי אכילת בשר נבילה זו ונתערבה דאיסור נדר הוי עכ"פ דבר שיל"מ ול"ב אף די"ל דאיסור נדר לא חל כלל מ"מ עכ"פ ב' איסורין יש דהא דאין אח"ע היינו ללקות שתים א"כ מיקרי דשיל"מ. והפ"ת סי' ק"ב מביא ע"ז תשוב' רע"א דפלפל בזה דשפיר בטל אפי' מחמת נדר משום דהא דנדרים הוי דשל"מ משום דמצוה לאיתשולי' עלה. וא"כ פשיטא בנידן דידן דליכא מצוה דלש"ל המקיימו כאלו הקריב קרבן דהא צריך לקיימו מחמת איסור נבילה. וא"כ לא הוי כלל דבר שיל"מ או נימא דמ"מ דכיון דהשתא דפקע איסור נבילה ע"י ביטול יש מצוה לאתשולי הוי דשיל"מ או כיון דלא מיקרי דשל"מ רק ע"י ביטול ממילא נתבטל בכולו ומותר כו' ע"ש. ועוד יותר כיון דאין איסור נדר רק אחר שנתבטל לא הוי דשל"מ כיון דהאיסור לא נולד רק בתערובות כמ"ש הרמ"א גבי גיגית יע"ש שכ' בזה עוד באריכות וממילא לפי כל הנ"ל בוודאי אין ראוי' לומר כלל שיהא איסור שבועה חל על נבילה מחמת הביטול ונדחה קו' מעלתו: ומש"כ מעלתו בזה דאיסור נבילה בטיל ואיסור שבועה לא בטיל אין זה חשיב מוסיף כיון דלאחר שנתבטל ל"ח נבילה כיון שכבר בטיל והנה כל דבריו מבוארים באה"ט בכתב סופר חא"ח סי' קי"ג שהביא מעלתו בעצמו על מה שתמה שם השואל על השאג"א שכ' דיוה"כ חשיב איסור מוסיף על נבילה משום שלכדה"נ ותמה שם אמאי לא קאמר דאסור אף לאחר ביטול מצד יוה"כ ומצד נבילה הוא בטיל בתערובות. ונלע"ד דאפ"ל דהנה הר"ן ז"ל בפ' הכמה"מ כ' טעם אהא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל במב"מ אבל לא שלב"מ משום דחזי' לר"י דס"ל מב"מ לא בטיל ויליף לה מדכתי' ולקח מדם הפר ומדם השעיר שאעפ"י שהדם הפר מרובה וידם השעיר קרי לי' דם השעיר אלמא ל"ב משים מב"מ הוא ולפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו אדרבה מחזקו ורבנן לא ילפי מזה לאו"ה דבשלמא דם פר ושעיר שניהם כשרים לזריקה משא"כ באו"ה אעפ"י שהם מין א' מ"מ חלוקים הם שזה אסור וזה מותר ע"כ הו"ל כאינו מינו משו"ה אמרינן ביש לו מתירין הוי דומי' דדם הפר ודם השעיר דהא אין כאן חילוק בין איסור להיתר שהרי גם האיסור סופו להיות מותר תה במב"מ כהאי דדה"פ ודה"ש משא"כ במבשא"מ כיון דיש ביניהם חילוק גדול במה שזהו מין אחר ע"כ הם בטלים זב"ז והטור בסי' ק"ב ס"ק ה' מביאו וכ' עליו אעפ"י שאין זה לשונו זה כוונתו והוא נכון מאד יע"ש ולפי"ז אפשר ליישב קושי' מעלתו דאמאי קאמר הש"ס בשבועות דף כ"ג דהשבועה אינו חל על נבילה רק בכולל דברים המותרים עדה"א דבלא"ה חל כיון דלנבילה מהני ביטול ומצד שבועה ל"מ ביטול מצד דשיל"מ. דהא לפי דברי ר"ן הנ"ל הטעם דדשיל"מ ל"ב הוא מצד שהאיסור אינו חלוק מן ההיתר כיון שגם האיסור סופו להיות מותר ולזה הו"ל מב"מ כנ"ל. ומעתה שהוא אסור מצד נבילה שאין סופו להיות מותר שפיר הו"ל מבשא"מ ובטיל. ומעתה לפי"ז גבי נבילה ביוהכ"פ דגם המבטל הוא אסור בוודאי חשיב מב"מ לפי דברי הר"ן הנ"ל וממילא גם מצד נבילה הסברא נותנת שלא להיות בטיל. ובלא זה ג"כ מוכח ממשמעות הש"ס מנחות דף כ"ג דאר"ח נבילה בטילה בשחוטה משום שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה והיינו כסברת הר"ן הנ"ל דנבילה בשחוטה הוי מבשא"מ משום דנבילה הוא אסור והשחיטה הוא מותר ואלו הי' יכול להיות ששחוטה ההא נבילה הוה מב"מ ומעתה בנבילה ביה"כ שגם השחוטה היא אסורה אזי נחשב עם הנבילה מב"מ ולא בטיל הנבילה בשחוטה וזהו אפשר ג"כ הטעם דאיסורין אין מבטלין זא"ז משום דהוי מב"מ כיון דשניהם אסורים וכ"פ הרמב"ם דאיסורין אין מבטלין זא"ז ואפי' לפי השו"ע ביו"ד סי' צ"ח דאיסורין מבטלין זא"ז כבר כ' החוו"ד דדוקא היכא דאין טעמם שוה דכל א' מבטל טעם חבירו אבל יבש ביבש או היכא שטעמם שוה בוודאי שאין איסורין מבטלים זא"ז יע"ש: ונלפע"ד דאפ"ל דזה תלי' דהיכא דאיסור חל על איסור אזי בוודאי אמרינן דאין מבטלין זא"ז דבשלמא היכא דאין אחע"א א"כ צ"ל דאיסור א' נדחה מחמת חבירו האסור אזי שפיר אמרינן דאיסורן מבטלין זא"ז משא"כ היכא דאין איסור חע"א דאין איסור א' נדחה מפני חבירו וממילא נחשבים כאיסור א' בוודאי אמרינן דאיסורין אין מזא"ז. ולזה שפיר כ' השאג"א דנבילה ביוה"כ דאיסור יוה"כ חל על איסור נבילה משום דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום דאסור אפי' שלכד"ה וממילא דנבילה אינה בטילה בשחוטה ביוה"כ משום דאין איסורים מזא"ז. ונ"מ לדינא לענין חולה ר"ל שצריך לאכול ביוה"כ שאסור ליתן לו נבילות וטריפות במקום שאפשר ליתן לו בשר כשר ואזי אסור ליתן לו מתערובות הזה שנתערב בו נבילה אעפ"י שיש בתערובות כדי לבטל הנבילות משום שאינו בטיל כנ"ל. ובאופן היותר פשוט נוכל לומר דיותר טוב לומר דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום שלכדה"נ דנ"מ היכא דהוי חולה ביוה"כ ר"ל באופן שמותר לו לאכול ביוה"כ ונבילה אסור לו לאכול ולעת ערב נעשה בריא בשעה שאין פנאי שיתערב הנבילה וא"כ אז תו לא הוי איסור מוסיף וא"ש: וגם על קושי' מעל' דלהוי אי' שבועה אי' מוסיף על איסור נבילה מצד ביטול ג"כ נלפע"ד דכמו בנ"ד דכל שבועתו לא הוי רק למיגדר מילתא שלא יבוא לחשש איסור נבילות ומסתמא כל הנשבע שלא לאכול נבילות הוי כעין זה למגדר מילתא שלא יבוא לחשש איסור נבילות וא"כ היכא דנתבטל הנבילה באופן דאין חשש על איסור נבילות כיון שכבר נתבטל א"כ ע"ז בודאי תו לא חיילי השבועה כלל דהא ע"ז לא נשבע כלל ומקודם שנתערב לא חיילא השבועה כיון דאיכא איסור נבילות אם לא ע"י כולל ומיושב קושי' וא"ש. ובנידון דידן שפיר חיילא עד עתה ושפיר צריך התרה כנ"ל: דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה. סימן כ"ד בעזה"י ד' לסדר ואתה תצוה קבל רנת לפ"ק חוסט יע"א שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המהודר במעלות ומדות יקרות המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה יעקב ריכטער ני' רב ומורה בקיראלהאז יע"ש כתבו היקר הגיעני אמנם לא הי' ביכלתי להשיבו מיד מחמת טרדותי המרובים כאשר ראה המביא הכתב וגם מאז לא שלותי מהמון טירדותי אשר רבו למעלה מכל צד כידוע. והנה שאלתו בצעקת לבו הטהור על הטבחים הנוהגים בבשר שרוצים להשהות אחר ג' ימים עוד ג' ימים אחרים שמדיחין הבשר רק בהעברה בעלמא הן בניקרי הבשר הן בלא ניקרי הבשר אשר איננו מותר רק בדיעבד כמבואר באגור שהביא הב"י ובאו"ה המובא שם בד"מ ובשאר אחרונים דלכתחילה אין די בהעברת מים כמו שרגילים בבית המטבחים והטבחים משיבין שכך נוהגין בכל העיירות הסמוכים ונראים ועוד אומרים הטבחים דשם שאם ישרו הבשר הרבה במים אולי יצטרכו למכור אח"כ לעכו"ם והעכו"ם לא יקנו מבשר כזה אשר נאבד מראהו ותוארו והדבר יוכל לבוא לידי הפסד גדול עכ"ד והן אמת שבקהלתנו יצ"ו נתקן ב"ה דבר זה יען שהעמדנו משגיח על המטבחים וגם ע"ז הזהרנו אותו מאוד שישגיח שישרה את הבשר בתוך ג' ימים כהוגן ולא בהעברה בעלמא כאשר הי' נוהגין הטבחים מקדם וכעת אצל הטבחים שלנו הוא זה דבר קל יען שהיא דבר שאינו שכיח שיצטרכו לכך כי המה אינם מספיקים ליתן בשר כשר לכל בני העיר די צרכם ובפרט ששחוטי חוץ היא פה איסור גמור