בית היוצר חלק א קטז

יש בו חלב ואין ס' נגדו כמו שחשש בתשו' מים רבים לענין נחתום שמוכר עוגות הנילושות בד"א דאסור ליקח הימנו גלוסקאות דא"א שלא נתערב בפת ושמא נתערב כ"כ עד שיש נ"ט ע"כ ומובא ביד אפרים ופ"ת לסי' ק"ב ונלענ"ד לחלק בזה לנ"ד דהא לכאו' יש להבין עליו דהאיך הפליגו לאסור דהא איכא כאן ס"ס טובא הא' שמא לא נתערב מהד"א בהגלוסקאות ואע"ג שכתב שא"א שלא יתערב עכ"ז מידי ספיקא לא נפקא והב' את"ל שנתערב שמא לא נתערב כ"כ דילמא איכא ס' נגדו אמנם ז"א דבודאי אפי' בס"ס אם יוכל להיות שיתברר לו שהוא אוכל איסור אזי לא מקלינן בס"ס לא מבעי' לשיטות דסברי דס"ס שאפשר לברר לא מקלינן אלא אפי' להסוברים דמקלינן בס"ס דאיכא לברורי מ"מ כ"ז דוקא היכא דלא אפשר להתברר מעצמו רק שאפשר ע"י בדיקה אבל כאן שיוכל להיות שיתברר מעצמו כשיאכל ממנו וירגיש טעם האיסור אזי בודאי לא נוכל להתירו מכח ס"ס לאכלו כיון דיש לחוש דלמא כשיאכל ירגיש בו טעם איסור ויבא לידי מכשול ועיין בפ"ת ביו"ד בסי' ק"ט שמביא בשם הגאון ר' עקיבא איגר שחושש לזה שירגיש טעם איסור משא"כ בנ"ד דיכול לאכול מן הגלוסקאות בהתירא בלא בשר ואינו מרגיש בו טעם חלב וא"כ תו לא יתברר בו לעולם אם יש ס' נגד החלב המעורב בו אם לא ואזי ממילא בודאי שפיר הוא מותר מכח ס"ס הנ"ל וזהו נלענ"ד ברור לחלק בד' שיטות: ועוד נלענ"ד לחלק באופן היותר טוב ופשוט לפי מה שכתב הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ה' אהא דקאמר הרמ"א דאין נוהגין עכשיו לסמוך אעכו"ם וכו' מדלא קאמר ואין נוהגין עכשיו לסמוך אטעימא משמע דוקא אעכו"ם הוא דלא סמכינן משים דעכו"ם הוא אבל אטעימת ישראל סמכי' במין בשא"מ דהתירא וכו' יעיי"ש שמסיק כן להלכה ולזה בהענין של תשו' מים רבים שפיר החמיר כאן דליכא למטעמי' לישראל ואעכו"ם לא סמכי' משא"כ בנ"ד דבלא בשר בהמה בודאי מותר לאכול הגלוסקאות וממילא טעמו אותו ישראל ואינו מרגיש בו טעם חלב כלל וא"כ בודאי יש לסמוך ע"ז לאוכלו אח"כ עם בשר דשפיר סמכי' על טעימת ישראל לפ"ד הש"ך הנ"ל והגם שבתב"ש מדקדק על זה ודעתו שאין להקל ועכ"ז הלא הפרמ"ג חולק עליו ומיקל לסמוך על הישראל שאם טועם ע"י טעימת מאכל בודאי מהימן וא"כ בודאי יש לסמוך בנ"ד ע"ז דהא כל ישראל אוכלים הגלוסקאות ואין אחד מהם מרגיש בהם שום טעם חלב ובפרט שהוא ס"ס כנ"ל ולא דמי כלל לנידן של תשו' מים רבים דהתם א"א לטעמו כנ"ל ועוד יותר דלפי דבריו שהוא כותב דא"א שלא יתערב דמשמע לי' שאין ספק כלל שבודאי נתערב וא"כ ליכא תו ס"ס ובנ"ד בודאי איכא ס"ס טובא דברוב פעמים בודאי אינו מתערב ואת"ל שמתערב שמא יש בו ס' כנ"ל ועוד יותר דאיכא כאן טעימת אכילת ישראל אשר ברור לפענ"ד שאין שום מיחש כלל הגם שיש לעיין עדיין להיפך שיש להחמיר בנ"ד יותר מהנידן של תשו' מים רבים משום דבנ"ד איכא דבר שיל"מ והפמ"ג ביו"ד סי' ק"ב מביא בשם הפ"ח שכתב דראוי' לחוש לדברי הרי"ף בג"ה שכתב דפת שאפאה עם צלי אסור לאכלו בכותח משום דהוי דשיל"מ וע"ש אמנם לפי דברי הפ"י בביצה דף ל"ה שכתב הטעם דמחמירין בדשיל"מ במב"מ יותר מבמבשא"מ הוא משום דבמבשא"מ בטעמא תלי' מילתא משו"ה כיון דביותר מס' ליכא טעם א"כ הוי כאלו הוסר האיסור ונסתלק מן ההיתר וכמאן דליתא דמי משא"כ במב"מ יעיי"ש שמאריך ולפי"ז שפיר נוכל לומר דעד כאן לא מחמיר הרי"ף דבר שיל"מ אפי' בשא"מ זהו דוקא גבי פת שאפאה עם הצלי דשפיר ניכר ריח הצלי בפת ונראה שלא הוסר האיסור כיון דמרגישין בו עוד את הריח רק דלדידן ריחא לאו מילתא הוא ואינו אלא משהו גבי דשיל"מ מחמיר אבל היכא דתלי' בטעמא ובטל בס' דהוי כאלו הוסר האיסור ונסתלק לגמרי בזה גם הרי"ף מודה דאין להחמיר בדשיל"מ וזהו הטעם דלא מחמרינן במים שנפל בהם חלב ובטל בס' וכדומה וא"ש. דברי אוה"נ: הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל סימן כג שפעת חיים וברכה לכבוד ידידי האברך הרב המופלג הגדול בתור' ובירא' החו"ב בנן של קדושי' כש"ת מו"ה אברהם בצלאל ני' מורה ודאין בק"ק לעוועלעק יצ"ו: מכתבו היקר הגיעני וראיתי מה שמסתפק בענין איש א' נשבע שלא יאכל בשר מטבח א' יען שהוא עובר עבירה כי האי שאוכל נבילות וטריפות ומחלל שבת בפרהסי' ולא רצה לקבל עליו שום שומר אמנם עתה נתחרט הטבח ורוצה לקבל עליו שומר וע"כ האיש הנ"ל רוצה להתיר השבועה ומסופק מעלתו אם צריך אפי' התרה לפי המבואר ביו"ד סי' רל"ב אם תולה נדרו בדבר כגון שאמר קונם שאין אני נושא פלונית שאבי' רע ועשה תשובה א"צ אפי' התרה. והגם שעפ"י פשוטו בוודאי זה דומה לזה עכ"ז יש לחלק קצת דבוודאי בפושעי כזה ראוי' לאיש המתנהג בחסידות לרחוק ממנו אפי' כשיש עליו שומר מפני דמצד הדין אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא כשאפי' יוצא ונכנס נמי סגי כמבואר בחולין ד"ג והכי קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ט וסי' קל"א וכבר מבואר שם בתוס' דדוקא גבי עכו"ם וכותי מהני יו"נ אבל גבי מומר לא מהני יו"נ וא"כ בוודאי ראוי להיות מחמיר בפושעי כזה אפי' ע"י שומר הגם דמצד הדין אין בידינו לאסרו מ"מ לאיש הנ"ל שהוא מתנהג בחסידות יוכל להיות שהית' כוונתו לאסור ע"ע אפי' ע"י שומר אם לא כשפירש בדבריו להדי' שלא אסר ע"ע רק בלתי שומר אבל כשל"פ דבריו בוודאי הדבר מסתבר שצריך התרה ואפשר דלכתחילה אין להתירו דהוי כנודר לדבר מצוה אם לא לצורך גדול. וחוץ מזה אם נימא כדברינו דאלהבא א"צ התרה על מה שיקח בשר מן הטבח הנ"ל מ"מ הוא אסר ע"ע מעיקרא כל הכלים של הב"ב ואסר ע"ע שלא יטעם אצלם כלום. ומעתה שהוא רוצה שלא יהי' פרוש מהם וא"כ עדיין יש עליו ספק איסור מעיקרא על כליהם במה שנבלע מהבשר שלקחו מהפושעי שהי' בלתי שומר. הגם שהמה בס' אב"י עכ"ז המה אסורים עליו מצד שבועתו שאסר ע"ע בכלל אפי' כשהם אב"י. והגם שמבואר בפר"מ בסי' צ"ג בשפ"ד ס"ק ג' שהמציא שם דין חדש בענין שקהל אסרו שחיטת כל השוחטים עד זמן פלוני או א' שנדר כל מה שישחט פלוני עד אותו הזמן וכדומה בנדרים שאסר ע"ע עד זמן פלוני ובשלו תוך הזמן שרי לאחר הזמן נוטל"פ כה"ג כיון דעתה ליכא למיגזר דעתה היתר הוא וכו' עיי"ש. וא"כ לפי דבריו גם כאן היה ראוי להתיר הכלים לאחר מעל"ע כיון שהם נוטל"פ אמנם אין הנידון דומה דבשלמא התם לא הוי הגזירה משום חשש נבילות רק מטעם נדר אפי' בבשר כשר לזה לאח"ז אין הנדר במציאות לגזור אטו ב"י כיון דעתה אין במציאות שום איסור מזה הנדר משא"כ בנ"ד דכל עיקר הנדר או השבועה לא הוי רק משום חשש נבילות והאי איסור דנבילות יש גם לאחר זמן השבועה וא"כ בוודאי ראוי לאסור גם הכלים שאב"י: ועוד יותר בוודאי יש עוד אצל הב"ב שומן מה שניתך בכלים שהי' בני יומן ואם יהי' רוצה ליהנות אצלם עדיין איכא ספיקא דלמא מעורב באותו תבשיל או המאפה מאותו השומן בשלמא בלא השבועה הי' מותר מצד ס"ס הא' דלמא גם אותו השומן הוא כשר ואת"ל שאינו כשר דלמא לא נתערב מאותו השומן. משא"כ ע"י השבועה בוודאי נאסר לו אותו השומן מצד השבועה וא"כ אין כאן אלא חד ספיקא דלמא לא נתערב מאותו השומן ולזה כדי שיוכל ליהנות אצלם ולא יהא מופרד מהם מחמת חשש איבה בוודאי הוא צריך התרה ואין לומר שבלא הנדר ג"כ מותר מטעם נדר שהותר מקצתו שיוכל לאכול מכאן ולהבא מהבשר מהטבח הותר' כולה וא"כ יוכל ממילא לאכול מהשומן מהכלי ז"א דבזה לש"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולה כיון דע"ז הבשר מכאן ולהבא אינו חל הנדר. ועל השומן ועל הכלים שפיר חל הנדר ממעיקרא. ומש"כ מעלתו דכיון דזה הטבח א"נ מן התורה ממילא בשר זה אסור מה"ת ולזה אפשר דהשבועה אינו חלה משום דהא קיי"ל בסי' רל"ח דשבועה שלא אוכל נבילות אינו חל זה אינו דהא זה הבשר שביד הטבח אינו אסור רק מצד ספיקא וממילא כי איכא עוד ספיקא כמו לגבי סמכ הנ"ל הוא מותר מצד ס"ס וע"י שבועה הוא אסר ע"ע בוודאי