בית היוצר חלק א קטו

נוכל להתיר מכח ס"ס הא' דאימא לא נפל מן הזיעה לתוך המאכל ואת"ל שנפל דלמא הלכתא כהמחבר ורמ"א הנ"ל דאם לא יבוא לידי נ"ט אין להחמיר לכתחלה אע"ג דאין מתירין לעשות ס"ס לכתחלה אבל שאני הכא דעיקר הס"ס היא ע"ז להתירו לכתחלה ומכש"כ שיש כאן הרבה ספיקות להתירו לכתחלה בודאי נוכל לצרף דברי המחבר והרמ"א ג"כ להתירו לכתחלה וזה פשוט וברור לכל מי שמבין ענין הוראה: ועוד יותר הי' נראה לפענ"ד לומר דלדברי הטו"ז היכא דהוי פוגם כאן דא"א בשום אופן שיבוא לידי נ"ט בזה בודאי מתירין לכתחלה רק כשאינו פוגם אע"ג דדרכו להשתמש בשפע מ"מ אין להתיר לכתחלה משום גזירות היכא דאינו משתמש בשפע שיוכל לבא לידי נ"ט יע"ש והנה כ"ז בדבר שהוא נ"ט משא"כ כאן בזיעה דבזה רחוק במציאות שיבא לכלל נתינת טעם ויכול להיות שהיא בלתי אפשר בזה גם הטו"ז מודה שמתירין לכתחלה וכעין זה איתא בישועת יעקב ביו"ד בס' ק"ח לענין ריח יע"ש. ומה שכ' מע' שנכון לכסות כל הכלים שמעמידין לשם ממילא אין שום חשש הנ"ל בזה עדיין לא הועיל דהא עדיין יש חשש על הכיסוי גופא שיהי' אסור כשיפול עליו מן הזיעה. ומה שכ' על הרמב"ם שמוכח מדבריו דדוקא גבי משקין זיעה כמותו ולא גבי אוכלין זה רמזתי במכתבי בקיצור ומע' לא דקדק במכתבי ומה שרוצה לחלק בין איסור לטומאה הוא נכון וכבר מבואר באחרונים שיש לחלק בין איסור לטומאה ומעתה הדרן לפסקין שהוא היתר גמור בלי שום חשש והמחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה. דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל סימן כ"ב שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה הרוממת חו"ש המושלם במעלות ובמדות כש"ת מו"ה משה כהן ראפאפארט ני' כתבך היקר הגיעני ושמחתי בשלום תורתך וכו' והגם שאנכי טרוד גדול ועכ"ז לעשות רצונך חפצתי יען שיקר בעיני מי שיגע את עצמו על דברי תורה וע"כ פניתי לעיין בדבריך ולהשיבך כיד ד' הטובה עלי ויעזרינו עדכ"ש הגדול. והנה מה שכתבת אודות הגלוסקאות שקורין זעממיל של נחתום א"י שיש חשש שלש קיפפעל בחמאה וחלב ואח"כ לש באותו מקום הגלוסקא זעממיל עבור שאיש יהודי ממקומכם ראה שנשאר עוד בצק מהקיפפעל דבוק בעריבה ויש לדון בזה משום איסור חלב עכו"ם ומשום שאוכלים הזעממיל בבשר ובודאי צריך ס' לבטל חלב עכו"ם כמבואר בש"ך י"ד סי' קט"ו ס"ק ז' לענין גבינות והבאת דברי הפמ"ג לי"ד סי' צ"ז בשפ"ד ס"ק א' שכ' דלאו"ה חלב עכו"ם בטל ברוב ול"צ ס' רק לדידן בעי ס' והקשית עליו דלפמ"ש הדגמ"ר בסי' קט"ו דחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו שנפל לתבשיל כ' האו"ה בעצמו בסי' מ"ז ס"ז שאוסר עד ס' עכ"ל ולפי"ז גם לאו"ה חלב עכו"ם בס' והנחת את דברי הפמ"ג בצ"ע. ומזה אתה רוצה להוכיח דלאו"ה חלב חמור מגבינה דגבינה הרי בטילה ברוב כמ"ש הש"ך שם לשיטת האו"ה ובזה אתה רוצה לסתור ג"כ מש"כ בחכ"א כלל ס"ז דין ה' דכה"ג יש להתיר חלב ברוב ולסמוך על האו"ה דמתיר אפי' בגבינות וא"כ עכ"פ בחלב דקיל מני' יש להתיר עכת"ד. והנה אני תמה עליך אהו' ידידי איך קל בעיניך לדחות בשתי ידים דברי גדולי בעלי הוראות אשר כעת רוב ישראל נשען עליהם הלא בש"ך ג"כ מבואר כדבריהם בס"ק ט"ו שכ' וז"ל ואע"ג דס"ל לאו"ה אפי' גבינות של עכו"ם שנפלה בתבשיל בטל ברוב עיי"ש וא"כ משמע מדבריו אלו דמדסבר האו"ה בגבינות של עכו"ם שבטל ברוב כ"ש דסבר דבחלב בודאי בטל ברוב וא"כ מפני מה הנחת יותר בצ"ע א"ד הפמ"ג מדברי הש"ך ומפני מה הסתרת את דברי החכמ"א מדברי הש"ך ובאמת אם הי' לך האו"ה בעצמו אזי הי' מבורר לך שהוא כ' ג"כ בפי' שם בדין גבינה ש"ע שבטל בתבשיל ברוב אעפ"י שיש בו חשש מחמת שיעמיד בקיבת נבילה עכ"ז בטל ברוב. ואמנם עוד יש חשש משום חלב טמא וע"ז כ' ח"ל ואי משום חלב טמא היינו ג"כ דוקא לאסור הגבינות עצמה שייך טעם זה דאם נתערבה בה הוי האיסור עדיין בעין תוך הגומות ואסור אפי' אם יהי' בגבינה אלף נגדו אבל לגבי המאכל וכו' לתוך התבשיל דבטיל בששים שכבר נתערב ונמס עכ"ל ור"ל דגבינה ש"ע בטל ברוב אע"ג דיש בו חשש תערובות חלב טמא עכ"ז אינו צריך אלא רוב בתבשיל נגד הגבינה כיון דחלב טמא כבר בטל בתוך הגבינה כשנפל לתבשיל ונתערב ונמס ואם זה היא בגבינה שיש בו ב' חששות מפני קיבת נבילה ומפני תערובת חלב טמא ומכש"כ שיש להקל בחלב ש"ע שיתבטל כשנפל בתבשיל ברוב דהא אין בו אלא חשש א' של תערובות חלב טמא והא דמביא הדגמ"ר בשם האו"ה הוא ג"כ אמת ויציב רק שהוא ענין אחר דהנה בכלל מ"ה מ"ז כ' האו"ה וז"ל ואע"ג דבודאי חלב טמא הוי איסור דאו' מ"מ מאחר דרוב חלב המצו' בינינו הוי חלב טהור ואף אם הי' בה חלב טמא אין בה רק ע"י תערובות דמסתמא חלב טמא ניכרת בפני עצמה מדלא נקט בגמ' (שיש חשש על חלב טמא עצמה) אלא שחששו חכמים לתערובות חלב טמא ולזה הוי סתם חלב רק דרבנן ודנין בספיקא לקולא עכ"ל הטהור: ומעתה נראה מדברי אלו דלא חששו חכמים על חלב ש"ע שיהי' כולו חלב טמא משום שמראה חלב טמא ניכר ולזה לא חששו רק משום תערובות דשמא נתערב בו חלב טמא באופן שאינו ניכר במראה מחמת שנתבטל במראה החלב טהור ולזה לא הוי סתם חלב ש"ע רק מדרבנן ואין צריך ס' רק שבטל ברוב. אמנם כ"ז הוא שפיר כשאנו רואין החלב ש"ע ואין ניכר בהם מראה חלב טמא אבל בחלב שחלבו גוי ואין הישראל רואה את החלב טמא ונפל לתבשיל שלא ראה ישראל שאין בו מראה חלב טמא ואזי ממילא יש בו חשש שכולו הוא חלב טמא אזי בודאי צריך ס' משום שהוא ס' דאו' וזהו שכ' הדגמ"ר דחלב עכו"ם ואין הישראל רואהו שנפל לתבשיל דהיינו שאין הישראל רואה את מראה החלב וע"ז כ' האו"ה בעצמו בסי' מ"ז ס"ז שאסור עד ס' וזהו מבואר בפי' שם בהאו"ה וז"ל אבל ודאי חלב שחלבו גוי ואין הישראל רואהו שיש חשש דאו' בכל החלב אם נפל למאכל בזה אין צריך לומר שצריך ס' נגד כולו עכ"ל הטהור וזהו מבואר בפי' מדבריו שמה שמדייק וכ' דהיכא דאין הישראל רואהו שיש חשש דאו' בכל החלב שלעיל בסי' מ"ה כ' שלא חששו חכמים לכל החלב דשמא הוא חלב טמא רק חששו לתערובות חלב טמא והיינו משום שחלב טמא ניכרת בפני עצמה כנ"ל משא"כ כאן דאיירי שאין הישראל ראה את החלב קודם שנפל בתבשיל ולזה שפיר כ' שיש חשש דאו' בכל החלב ושפיר צריך ס' ולא בא הדגמ"ר לחלוק על הש"ך ז"ל רק להוסיף על דבריו דהש"ך איירי בסתם חלב שרואה הישראל שאין בו מראה חלב טמא אבל כשאין רואהו קודם שנפל לתבשיל גם הש"ך מודה שצריך ס' כמבואר באי"ה כנ"ל וכולם על מקומם יבוא בשלום ואין דברי הפמ"ג צ"ע ואין דברי חכמ"א נסתר וא"ש: אמנם לפי"ז גבי נ"ד לענין הגלוסקאות זעעמיל שיש חשש שמא עירב בהם הנחתום מהחלב והחמאה הנשאר לאחר אפיות הקיפפעל זה החלב שנעשה ממנו הקיפפעל לא ראה הישראל וא"כ הוי בו חשש שהוא כולו חלב טמא והוי ס' דאו' והוי ראוי' להחמיר ולא מהני מה שאתה מאריך להקל בזה מצד ס' דרבנן כיון דהוא ס' דאו' כנ"ל אך עכ"ז כנים דבריך בזה שאין לנו להחמיר בזה כיון שאין חלב טמא מצוי' בינינו ואין אסור לנו החלב עתה רק משום שנאסר כבר במנין ואז לא נאסור אלא חלב בעין אבל כשנפל בתבשיל בטל ברוב לאו"ה ולזה גם עתה אין לאסור בתבשיל יותר מרוב לפי דברי האו"ה והא דאוסר האו"ה גבי נפל בתבשיל ולא רואהו ישראל עד ס' זהו דוקא במקום שמצוי' חלב טמא דאז הוא ס' דאו' כנ"ל כמבואר בחת"ס סי' ק"ז שכתב ג"כ על האו"ה שרצה ליתן טעם על המקומות שמצוי' חלב טמא עיי"ש אבל לדידן שאין מצוי' חלב טמא אין חילוק בין חלב שראה הישראל או שלא ראה הישראל דהא אפי' לא ראה הישראל את החלב מ"מ שפיר ידע דאין בו מראה חלב טמא כיון דאין חלב טמא מצוי' בינינו ובודאי אין בו חלב טמא ואינו אסור אלא מפני מה שנאסר כבר במנין ולזה בודאי לדברי האו"ה בטל ברוב וממילא לדידן שפיר יש לנו לסמוך עליו ולהקל איך דהוא ספק אם יש כאן ס' כדברי הפמ"ג והחכמ"א הנ"ל והפר"ח שמיקל עוד יותר כמבואר הכל בחת"ס ועוד יש להקל מחמת שהוא פנים חדשות ועיי"ש וזה פשוט וברור: ומה שיש לעיין בזה לענין לאכלו עם בשר מחמת החשש שמא