בית היוצר חלק א קיד

הוא ראוי' לסמוך עליהם אמנם אין להתיר נגד גדולי בעלי הוראה שאוסרים להגעיל כ"ח ג"פ ומי ירים ראש נגדם להתיר כלל וכלל ואפי' בהאי כלים של ברזל הטוחים בפנים בשוע לבן שהוא ס' כ"ח עכ"ז אין להתירם אפי' באי' דר' רק היכא שיש בלא זה סניפים להתיר והוא הפסד מרובה אזי נוכל לצרף גם זאת לסניף להתיר היכא שאינו ב"י היכא דלא אפשר בליבון כנ"ל באלו הכלים כמבואר בתשו' אמרי א"ש מאמו"ר הגאון זצ"ל וגם בתשו' חת"ס בסי' ק"י להתיר אפי' כ"ח גמורה בהגעלה ג"פ כשיש עוד סניפים להתיר ותמחול לעיין בכ"ז היטב כי כתבתי בחפזון וכמה הפסקות עשיתי עד שגמרתי האגרת הזאת בעה"י ובודאי קצרתי במקום שהי' לי להאריך. דברי האוה"נ: ה"ק יואל צבי ראטה סימן כ' שפעת חיים וברכה ושלום לכבוד אהובי ידידי הרב המופלג הגדול בתו' וביראה הרוממת החו"ב משנתו קב ונקי כש"ת מו"ה ישעי' פ"מ ני' בק"ק ברעזנא יע"א מכתבו היקר הגיעני וכבר כ' לו בעל נכדי החריף מו"ה יצחק פרענקעל ני' סיבות איחור תשובתי ומאז וע"ע לא הונח לי כאשר גם היום אינו במזג השו' בבריאת גופי הש"י ירחם עלי בכלל כל עמו בית ישראל ועכ"ז אני מתחזק להשיבו בכל מה דאפשר בעזה"י. בענין מה שחקר אם מותר להשתמש בקדירה של בשר ושל חלב בזאח"ז בבראט רעהר שהמה נתונים בצד השפארין דאפי' נשים צנועות אינן מקפידין להעמיד שם קדירה של בשר ושל חלב בזאח"ז ויש בזה כמה חששות א' מפני שמניח תבשיל של חלב במקום שמונח שם תבשיל של בשר ועוד שהזיעה עולה למעלה בברט רעהר ואחר שנותנים בו תבשיל של חלב או להיפך יכול להיות שנופל בו והיא אוסרות וכמו שמביא ביו"ד סי' צ"ב סעי' ח' והנה מעלתו צידד בזה להקל משום החשש שמא יעמוד הקדירה של בשר במקום שעמד הכלי של חלב או להיפך כאשר כבר כ' הט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ט ובסי' צ"ז דאם נתייבש המקום הוי כמו ב' קדירות שנוגעים זב"ז הגם דהתם אין מתירין אלא בדיעבד ומ"ש מע' דמבואר בפי' בח"י ובשאר אחרונים דשעת הדחק מקרי דיעבד ולא ידעתי מה שעת הדחק שייך כאן הלא יכול ליתן שם דף קטן של ברזל כשרוצים ליתן מין אחר ממה שרגילין ובודאי נכון לעשות כן אמנם כאן אין אנו צריכין לכך כמ"ש מע' וכ"ה מבואר בפי' ביד אפרים וז"ל ובתנור של ברזל שבאשכנז אין להחמיר כלל דמיד מתלבן ע"י היסק והוא הכשירו אפי' נשפך עליו דבר לח וכ"ש שאינו אלא ספק וכו' ובדוכתא דלא רגילין לחמם החלב בלא הפסק אין להחמיר כלל ובענין הזיעה שעולה למעלה שהביא מע' וכן הוא מבואר בפ"ת מ"ש הפמ"ג בהקדמה לה' פסח בהנהגות הוראות או"ה סדר שני אית ל"ז שכ' דבהרמב"ם פ"ק מה' טומאות אוכלין דין ד' מבואר דדוקא זיעת משקין כמו' אבל לא באוכלין. ומעלתו תמה דמבואר בדברי הטור בש"ע או"ח סי' תנ"א סעי' ט"ו דאפי' בזיעת אוכלין אמרי' שהן כמו' עכ"פ בחמץ בפסח גבי כיסוי מחררה דצריכה ליבן מפני שמזיע מהבל החררה. והנה רוב דבריו בזה מבואר הכל בס' יד יהודא בה' בב"ח סי' צ"ב יע"ש אם ישנו תח"י ואנכי הייתי תמה מאוד דאיך משמע מדברי הרמב"ם דזיעת אוכלין אינו חשיב כאוכלין ואח"כ מצאתי ג"כ בס' יד יהודא הנ"ל שהיא כ"כ בפי' יע"ש. ואפשר דמשמע מדבריו של הרמב"ם ז"ל ממה שמדייק כ"פ דזיעת משקין הוי כמותו דמשמע דוקא משקין אבל לא אוכלין וגם אביתי לחלק בין האי דכיסוי מחררה דצריכה ליבון משום דהוי על הכלי בעצמה והוא סמוך להחררה אז גם הזיעה מעט מגיע תיכף להכיסוי ומצאתי ג"כ שם יע"ש שמאריך הרבה בענינים האלו בסי' צ"ב. ועוד הי' נלענ"ד לחלק דמש"ה צריכה ליבון גבי כיסוי דחררה אע"ג דהוי זיעת אוכלין דהוי דבר מיעוט מ"מ צריך ליבון משום דהוי דשיל"מ ע"י ליבון כמבואר בש"ך סי' ק"ב ס"ק ח' דמסיק דאע"ג דגבי כלי של איסור שיש לו היתר בהגעלה לא מקרי דשיל"מ מ"מ כיון דליכא פסידא יש להחמיר יע"ש ולזה כאן גבי חמץ בפסח שפיר מחמיר גבי זיעת אוכלין ללבן ובפרט דחמב"פ בל"ז הוי ג"כ דשיל"מ לאחה"פ ואפי' לדברי האומרים דזה ל"מ דשיל"מ כיון שיחזיר לאיסורו בפסח הבא זה ל"ש גבי כלים לדברי החכם צבי דסובר דכלי העומד שנה תמימה בלי שום תשמיש הוא ממילא מותר ולפ"ד הצל"ח בביצה דלגבי טלטול מוקצה ל"ש דשיל"מ משום דצריכה כ"ש ולזה ל"ש גבי' עד שתאכלנו באי' תאכלנו בהיתר כיון שיכול להנות מהם עתה וגם אח"כ א"כ גם גבי כלי ל"ש דשיל"מ משום דצריכה כ"ש אמנם האי דשיל"מ דיכול ללבנו שפיר שייך כנ"ל וא"ש: ועוד הי' נלענ"ד לחלק לפמ"ש הפלתי בסי' צ"א ס"ק ב' הא דפליגי רו"ש אי ת"ג או ע"ג במאי נחלקו הא חיך אוכל יטעם קפילא ונראה דברי מי יקום אלא דס"ל דטעם המורגש הוי טעם קליש מאוד כמו דאמרי' גבי נ"ט בר נ"ט יע"ש. כמו כן נוכל לומר ג"כ כאן לענין זיעת אוכלין דל"ה רק טעם קליש מאוד ולזה גבי בב"ח אין ראוי' לחול עליו שם אי' משא"כ גבי חמב"פ דהוא לאח"ז איסורו בודאי אפי' אטעם קליש ג"כ חל האי' ובפרט לפ"מ דאמרי' דחמץ שמו עליו אפי' לענין נ"ט בר נ"ט ולזה שפיר אמרי' שם לענין החררה דצריכה ליבון וא"ש. ומעתה בנ"ד בודאי אין להחמיר כלל מכח דאיכא כמה ספיקות כמ"ש מע' דלמא ליכא שם שום זיעה למעלה מחמת שנתיבש כבר מחמת חום האש ואת"ל דאיכא שם זיעה עדיין לא מחזקי' ריעותא שנפלה לתוך התבשיל והא ראי' דהמחבר בסי' צ"ב אינו אוסר אלא הקדירה ולא המחבת ומזה הראי' הוכיח בס' יד יהודא דהזיעה אינו עולה רק למעלה אבל לא למטה ואפי' אם נימא שלא כדבריו דשפיר עולה גם למעלה ומתקבץ שם וגם נפלה למטה בודאי איכא סמ"ך במאכל דלמטה כנגדה וכ"ת דלכתחלה עדיין יש לאסור מצד אין מבטלין איסור לכתחלה הלא כבר מבואר בסי' צ"ח דהיכא דבודאי לא יבא לידי טעם כגון בקדירה גדולה שדרכה להשתמש בשפע לית בה משום מבטל אי' לכתחלה וממילא כאן שבודאי לא יבא לידי טעם גמור כנ"ל בודאי אין להחמיר אפי' לכתחלה. ועוד נוסף ע"ז מה שמבואר בתשו' הרא"ש כלל כ' דין כ"ו דהיכא דהוי למעלה קדירות רותחות יכול להיות דחום הרתיחה שבה מעכבתה מלקבל הזיעה יע"ש וכ' בס' יד יהודא דזה הוכיח מהא דאמרי' בפ"ה דמכשירין משנה י' דהמערה מחם לתוך צונן ומחם לחם טהור ואולי משום דחם אינו מקבל הזיעה. וממילא כאן בנ"ד בהרער הוא רותח למעלה כמו למטה ולפי"ז אינו מקבל הזיעה למעלה בהרער כמובן ומעתה אין לזוז כלל מדברי היד אפרים הנ"ל שאין להחמיר כלל וכלל. דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל שנית להנ"ל סימן כ"א מכתבו היקר הגיעני וכו' והנה מה שכ' מע' דביד אפרים אינו מפורש בזה להתיר דלפי הנראה כוונתו היא דוקא בענגלישע שפארין שהיא כעין תנור רק שמעמידין הכלים למעלה ולא בתוכה ואין שם חשש זיעה משא"כ בנ"ד זה לא נראה כן דבזה לא הי' קרא לו בשם תנור דבלשון המורגל בינינו לא נקרא תנור רק כשמעמידין הכלים בתוכה והא ראי' שכ' אח"כ ותדע שהרי מעשים בכל יום שמבשלים בשר בתנור וכיריים דתנור היא מה שמעמידין הכלים בתוכו וכיריים היא מה שמעמידין על גביו כמבואר בפ' כירה יע"ש. ועוד זיל בתר טעמא שכ' דמיד מתלבן ע"י היסק והיא היתרו וא"כ אין כאן חשש זיעה ג"כ. ועוד יותר העיקר מה שכתבתי לסמוך על היד אפרים הי' להתיר מחמת ב' קדירות הנוגעת זב"ז אפי' לכתחלה אפי' שלא בשעת הדחק. ומה שכ' על מה שהבאתי בשם הס' יד יהודא דזיעה אינו עולה רק למעלה שהוא נגד הדגמ"ר שכ' דגם המחבת נאסרה הלא הס' יד יהודא בעצמו כתב שהוא דלא כהכו"פ ושאר אחרונים וכו' ועכ"פ מידי ספיקא דפלוגתא לא נפקית ונוכל לצרפו לסניף להתיר. ומה שהבאתי במכתבי ראי' מסוף סי' צ"ט דכ' המחבר דאם לא יבוא לידי נ"ט גם לכתחלה אין להחמיר וכן הוא מבואר בדבריו בפשיטת בסי' קכ"ב ומשתיקת הרמ"א שלא השיג עליו משמע ג"כ שהיא מסכים עמו והגם דהש"ך והט"ז השיגו ע"ז מ"מ מידי ספיקא דפלוגתא לא נפקא ושפיר נוכל לצרפו לשאר ספיקות שזכרנו להתירו לכתחלה ואפי' כשלא הי' כאן רק ספק אחד דאימא לא נפל הזיעה לתוך המאכל ג"כ