בית היוצר חלק א קיג

בהגעלה ג"פ דבודאי אין לסמוך בזה שיהי' ס' פעמים נבלע בדופני החרס נגד מעט הנשאר בתוכו ואע"ג דמגעילו כמה פעמים דכיון דבהראשונה ליכא ס' אזי אמרינן חענ"נ כמבואר בתוס' בחולין דף ק' בד"ה קדם עי"ש וכמו שמבואר באר היטב דבר זה באמרי א"ש בתשו' מ"ט מה שהשיב לי אדמ"ו הגאון זצ"ל יע"ש וא"כ ממילא נוכל לומר דהאי פינכא דתברא ר' אמי איירי שהיתה גדולה כ"כ שלא הי' באפשר להגעילה באופן שיהי' ס' במי הגעלה נגדן ולזה שפיר תברה ר' אמי ומיושב דברי בעל העיטור ז"ל וא"ש: וכ"ת דאם הכלי היא אינו ב"י אזי איננו צריך ס' בהגעלה זה אינו דזה דוקא היכא דלא נשאר בדופני הכלי שום בליעת איסור כיון דהכל יצא ע"י הגעלה אבל בכלי חרס שאיננו יוצא מדופנו לעולם אזי בודאי צריך ס' נגד מה שנשאר בדופני החרס וכ"ת ע"ז עדיין יש להשיב דבזה כשהכלי אינו ב"י אזי אפי' כשאין ס' נגדו בהגעלה ראשונה ג"כ אין המים נעשים נבילה כיון שהי' לפגם וא"כ הי' ראוי שיהי' מהני ג"פ הגעלה דבכל פעם שמגעיל תמיד נתמעט הבליעות איסור עד שיהי' ס' נגדו כדברי הח"ס הנ"ל לדברי ר' אפרים דלא אמרינן חענ"נ בשאר איסורים אך גם זה אינו לפי דברי הר"ן בסוף ע"ז דכלי שאינו ב"י הבלוע בתוכו הוא לשבח רק כשיוצא מדופני הכלי לתוך התבשיל אזי נעשית לפגם עי"ש והחת"ס בסי' קי"ד מביאו וכתב דגם רש"י ותוס' והרשב"א ז"ל סוברים כן עי"ש ולזה בשלמא בשאר כלים שאינן ב"י שפיר מהני הגעלה אע"ג שאין ס' נגדן כיון דכל הבלועה יוצאת מדופני הכלי במי הגעלה ואזי ממילא נעשית מיד לפגם משא"כ בכלי חרס שאינו יוצאת מדי דופנו לעולם ואזי זה המעט הנשאר בדופני החרס עדיין היא לשבח ושפיר נוכל בו לומר חענ"נ ולזה לא מהני לי' הגעלה כשאין ס' נגדו אפי' כשמגעילין כמה פעמים כנ"ל וא"ש. אמנם עדיין יש להשיב על כל הנ"ל לפי מה שכתב הנוב"י מ"ק סי' כ"א בהג"ה דהא דאמרינן דאם אין כוונתו לבטל לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה זה דוקא היכא דכבר נתערב האיסור בהיתר אלא שעדיין לא נתבטל אבל לערב לכתחלה דבר איסור כדי שיתבטל אסור אפי' אם אין כוונתו לבטלו ואח"כ במ"ת בנוב"י מביא קו' ע"ז בתשו' מ"ו מגעולי מדין שציותה התורה להגעיל כלי ב"י והיינו כשיש ס' נגד הכלי דבליעות האיסור נתבטל במי הגעלה וא"כ הוא מערב האיסור לכתחלה וא"כ למאן דא"ל אין מבטלין איסור לכתחלה מדאו' היא איסורא דאו' ותירץ הנוב"י שם ע"ז דשאני געולי עכו"ם דאע"ג דהמים בולעים האיסור מ"מ הוא אינו משתמש אח"כ במים ועיקר החשש ששוב הכלי בולע מהמים וזה אינו עושה הוא בידים רק הכלי בולע אח"כ מעצמו נמצא שהוא אינו מערב בידים שום דבר עכ"ל ועיי"ש: ומעתה לפי"ז כ"ז ניחא בשאר כלים דבליעת האי' יוצא כולו מדופני הכלי להמים והמים אינו רוצה להשתמש ומה שנבלע אח"כ בהכלי הוא אינו עושה בידים. משא"כ בכלי חרס שנשאר מבליעת האי' בדופני החרס רק שנתבטל במי הגעלה שנבלע בדופני החרס וזה הוא מבטלו בידים על ידי הגעלתו ובזה שפיר שייך אין מבטלין איסור לכתחלה ולזה בודאי א"ש לדינא דלא קיימ"ל כדברי בעל העיטור להתיר כ"ח בהגעלה ג"פ משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' כשהכלי אינו ב"י מ"ו שייך שפיר אין מבטלין אי' לכתחלה לפי דברי הר"ן דבלוע שבתוך הכלי אינו נפגם כנ"ל. אמנם כ"ז הוא שפיר באיסור דאו' ואפי' באיסור דרבנ' שיש לו עיקר מה"ת משא"כ באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת לפ"מ שכתבו התוס' בביצה דף ד' ע"ב ד"ה תנן דבאיסור דרבנ' שאין לו עיקר מה"ת לא שייך גבי' אין מבטלין איסור לכתחילה יע"ש ולזה שפיר נוכל להתיר להגעיל כ"ח ג"פ היכא דאיכא ס' נגדו כיון דלא שייך גבי' אין מבטלין איסור לכתחילה וזה סברת הרשב"א ז"ל וכדפסקינן ביו"ד סי' קי"ג גבי בישול עכו"ם להתיר להגעיל כ"ח ג"פ, ומעתה גם דברי הב"ש הנ"ל יבוא על נכון בעזה"י דהן אמת דתרי דרבנן הוא מדמה לדבר שאין לו עיקר מה"ת ועכ"ז לא נוכל להתיר כ"ח בבלוע מאיסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת כשהוא אינו ב"י בהגעלה ג"פ משום אין מבטלין איסור לכתחילה דהיינו שאנו מבטלין ע"י תגעלה בס' מה שנשאר בלוע בדופני החרס שאינו יוצא ע"י הגעלה וזה הבלוע עדיין אינו נפגם כדברי הר"ן הנ"ל ולזה הבליעה לא הוי עדיין אלא חד דרבנן ולזה שפיר שייך גבי' אין מבטלין אי' לכתחילה ולזה שפיר אין להתיר להגעילו ג"פ משום אין מבטלין אי' לכתחלה ושפיר מיושב דברי ר' אמי לפי"ז מה שתבר הפינכא אפי' אם נימא שלא הי' כלי גדולה משום דדם שמלחו הוי אי' דר' שיש לו עיקר מה"ת ולזה לא הי' יכול להגעיל אפי' כשאינו ב"י משום אין מבטלין אי' לכתחלה וא"ש: ולפי"ז יהי' שפיר מיושב הקו' עצומה שמביא החת"ס בשם הרא"ה בבד"ה להס"ד דהירושלמי דבתרומה דאו' נמי קאמר מה צריך להקשות נבלה בלאו ותרומה במיתה ולא הקשה בקיצור הא כ"ח אינו יוצא מידי דופנו לעולם. ולפי הנ"ל ניחא דמהאי דכלי חרס א"י מדר"ל לא הי' יכול להקשות כיון דהי' ידע הסברא הנ"ל דאיכא ס' במי הגעלה נגד בליעת האיסור הנשאר בדופני החרס כדברי החת"ס הנ"ל ולזה ודאי בדיעבד ראוי' הי' להתיר לאחר שנגעלה בשוגג רק הא דאסר להגעיל לכתחלה משום דאין מבטלין אי' לכתחלה וסבר דזה לא הוי אלא מדרבנן ולזה מקילין בתרומות ח"ל ואמר אין לומדין ממנו לנבילה והקשה נבילה בלאו ותרומה במיתה ואם אנו מקילין בתרומה ומכש"כ דהוי לן למיקל גבי נבילה ומשני מאליהן קבלו אפי' באין מבטלין ואין לה עיקר כלל ובדרבנן שאין לו עיקר מה"ת אנו מקילין לבטל איסור לכתחלה כדברי התוס' דביצה הנ"ל משא"כ בשאר איסורי דרבנן אפי' כשאינו ב"י ג"כ אין אנו מקילין לבטל איסור לכתחלה כנ"ל ושפיר מיושב גם קו' הב' של רא"ה שהביא ג"כ שם יע"ש: אמנם עדיין יש להשיב על כל הנ"ל לפי מה שמבואר בהרשב"א והמחבר ביו"ד סי' צ"ט בסופו מביאו ובסי' קכ"ז ג"כ מביאו דהיכא דבליעת האיסור הוא מעט שאי אפשר לבוא לידי נתינת טעם מבטלין אותו לכתחלה יע"ש וא"כ כאן נמי בהאי בלוע מועטת שנשארה בכ"ח אחר הגעלה אינו אפשר לבוא לידי נתינת טעם ובפרט כשהוא אינו ב"י בודאי איננו לחוש להא דאין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' אם נימא דשאני כאן דאנו בעצמנו גרמו זאת שיהי' נשאר בלוע מועטת במה שאנו מגעילין אותו ועכ"ז ראוי' להתירה בהגעלה ג"פ דכיון דפעם ראשונה כשמגעילין אותו אין אנו רוצים להשתמש בתוכו וא"כ אז לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה כדברי הנוב"י הנ"ל ואח"כ כשמגעילין עוד אמי הבליעה מועטת כבר מעורב ואזי בודאי לא שייך תו אין מבטלין אי' לכתחלה כיון דאין כוונתו לבטל כדברי הנוב"י הנ"ל וא"כ עדיין דברי הבעל העיטור נשארו בחזקתם להתיר כ"ח בהגעלה ג"פ והגם שהרא"ה חולק על דברי הבעה"ע והרשב"א הנ"ל והיינו משום דהוא חולק על הר"ן הנ"ל דסבר דבליעה בתוך דופני הכלי ג"כ נפגמת וגם חולק על דינא דמחבר בשם הרשב"א הנ"ל דהיכא דהבליעה היא מועט ג"כ אין מבטלין אי' לכתחלה בש"ך קנ"ז ס"ק ז' יע"ש ועכ"ז יש לסמוך על בעה"ע והרשב"א ז"ל בהא עוד יש סניף להתיר כמבואר בפ"ת ביו"ד בסי' קכ"ז שמביא תשו' נחלת יעקב שכ' בשם חכמי ווינציא דכ"ח דהי' צריך שבירה דהוי כדיעבד ויש להתירם לאחר שהי' הגעלה וגם בשם הנוב"י תניינא חיו"ד סי' נ"א מביא דכלי שנאסרה מאיסור דרבנן דמדינא שרי לכתחלה כשהיא לאחר מעל"ע דהו' גזלג"ז אלא שאין להקל בזה כיון שלא נמצא בשום פוסק יע"ש שהקשה ע"ז מפנכא דתברה ר' אמי דלמה תברה דהי' יכול להשהות עד שיהי' אינו ב"י ע"ש. ולפענ"ד הי' אפשר ליישב זה לפ"מ שכ' הטו"ז והמג"א בסי' תנ"א דכלים של יין שרף לא מהני הגעלה עד כי יסתלק הריח ואדומו"ר הגאון ז"ל מביא בס' אמרי א"ש בסי' מ"ט בתשו' שהשיב לי דה"ה בחומץ שהוא דבר חריף לא מהני הגעלה בשאינו ב"י יע"ש. ומעתה הי' אפשר לומר דקערה שמלח בה בשר לפי מה שהביא הרשב"א בשם הרמב"ן וראב"ד ז"ל דקערה שמלח בה בשר אעפ"י שהדיחה כרותח הוא דלא דמי לבשר רותח דכיון שנצטנן פוסקים רתיחתם לגמרי אבל קערה שמלח בה בשר בכל עת רתיחות מליחתו בתוכו ואינה פוסקות ממנה יע"ש. וא"כ הוא ג"כ דבר חריף כמו חומץ לא מהני לו להגעיל כשאינו ב"י כמו דמשוינן ציר לחומץ לענין כבוש ביו"ד בסי' ק"ה יע"ש: ומעתה אין לנו ללמוד כלל מהאי פינכא דתברא ר' אמי לשאר כ"ח דשאני התם שבליעה בתוכה הוי דבר רותח וחריף ולזה לא מהני בי' האי דינא דאינו ב"י ואפי' הגעלה לא מהני בי' משא"כ בשאר איסורים ודאי ראוי' להתיר בכ"ח כשהוא אב"י בהגעלה ג"פ כשיטות הב"ע והרשב"א ז"ל ומכ"ש בב"ד שהוא ס' כ"ח בודאי