בית היוצר חלק א קיא

בס"ק י"ג יע"ש, ומה שרצה מע"ה להקל לבשל החלב כי היכא דליהוי דם שבישלו ותהי' ספיקא דרבנן ולקולא בזה ודאי האמת כהפ"מ שאין להתיר בכל עת בסדר"ב ומה שכ' דכאן יש הרבה צדדים להתיר כיון דבטל זה וודאי אינו דאין לנו ודאי דבטל דהא איכא ספיקא אי איכא סמ"ך או לא כנ"ל ועתה קודם שבישלו הוי ספדא"ו וחוץ מזה הא אין מבטלין אי' לכתחי' ומ"ש מע"ה דאין כוונתו לבטל כמו בחטים מתולעים וצחצוחי חלב דשא"ה דלא אפשר בע"א רק לטחון החטים וגם גבי צ"ח ג"כ לאו אורח ארעא לאכול תמיד החמאה בלא התכה משא"כ כאן בחלב בודאי דרכו לעמדו להקפיא א"כ כשיבשל תמיד כל החלב ולא יעמוד ממנו כלל להקפיא בוודאי יהי' נראה דכוונתו לבטל ובודאי שייך גבי' אין מבטלין אי' לכתחילה: אמנם מצאתי גם בחכ"א בשער או"ה סי' כ"ט שמסופק אם מותר לבשל לכתחילה כדי שיהי' דם שבישלו ויהי' ספדר"ב והניח בצ"ע יע"ש א"כ גם כאן איכא האי ספיקא אבל כאן נ"ל מצד אחר דלא נוכל לבשלו לפי המבואר ביו"ד סי' פ"ז סעי' ו' דדם שבישלו בחלב פטור וכ' הש"ך שם בס"ק י"ג דניהו דאין לוקין עליו אבל איסורא איכא לבשל דם בחלב יע"ש. א"כ ממילא מהא' דמספקי' דלמא איכא דם בחלב מה"ט גופא לא נוכל ג"כ לבשלו דהא אסור לבשל דם בחלב כנ"ל אע"ג דהאי איסור בישול דם בחלב אינו אלא מדרבנן וא"כ תו ל"ה אלא ספדר"ב דאזלי' לקולא עכ"ז עדיין איכא כאן סברא להחמיר אפי' בספדר"ב משום דהוי דבר שיש לו מתירין דנוכל לאכול החלב בלא בישול דהיינו כדרכו להעמידו ולהקפיא לעשות ממנו חמאה וכ"ת דבזה לא הוי המתיר בוודאי לבא כיון דיוכל, להיות שיראה אח"כ הדם בתוכו ויהי' אסור ולזה אנו צריכין לבשלו א"כ דאם בעבור זה לחוד אנחנו מבשלין אותו בודאי הוי כוונתו לבטל ובודאי אסור משום אין מבטלין אי' לכתחילה: אמנם בזה אי הוה דשיל"מ משום דנוכל לאוכלו בלא בישול עדיין אינו מוסכם דהא ביו"ד סי' ק"ב בס"ק י"א כ' גבי חתיכה שלא נמלחה ג"י דבטילה דלא מקרי דשיל"מ לצלי' כיון דלצלי לא נאסר מעולם יע"ש א"כ גם כאן ל"ה דשיל"מ אמנם כבר תמהו על הש"ך ז"ל אחרי שהרי"ף ז"ל פסק בפ' גה"נ דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלו בכותח וא"כ לא ס"ל כלל זה ועי' בפר"ח שכ' ג"כ שראוי לחוש לדברי הרי"ף ז"ל ונלפע"ד לומר דגם הש"ך ז"ל סובר כן דראוי לחוש לדברי הרי"ף ז"ל רק דהוא מחלק דעד כאן לא קאמר הרי"ף ז"ל דהיכא דיוכל לאוכלו בדרך היתר הוי דשיל"מ אלא היכא דאורחי' בהכי לאוכלו בכהא"ג כמו גבי פת דודאי הוי אורחי' למיכל עם בשר ואפשר עוד יותר מעם כותח ולזה ודאי שייך שפיר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר משא"כ גבי חתיכה בודאי אורחי' יותר לאוכלה בבישול מצלי בזה סבר הש"ך ז"ל דגם הרי"ף ז"ל ס"ל דל"ה דשיל"מ וא"ש: ומעתה לפי"ז בנ"ד גבי חלב דג"כ אורחי' לעמדו להקפיא בודאי הסברא נותנת דראוי לחוש לדברי הרי"ף ז"ל דלהוי דשיל"מ ולאסרו לבשל אע"ג דל"ה אלא ספיקא דרבנן ובלא זה ג"כ ראוי' להחמיר כאן אע"ג דהוי סדר"ב כיון דבודאי איירי דהוחזקה הבהמה זאת ג"פ שחלבה נמצא בה דם לאחר שעמדה להקפיא וגבי חזקה מחמירי' אפי' בסדר"ב, ולפי"ז אין ראי' כלל א"ש מע"ה דאין להחזיק ריעותא מכתם לבן בסי' קפ"ח דפסק הטור דלא חיישי' דלמא ביום יהי' אדום דשאני התם דלא הוחזקה ריעותא משא"כ הכא דהוחזקה ריעותא ג"פ וחוץ מזה לא דמי' כלל להתם לפמ"ש החוו"ד שם דאפי' אם יהי' אדום אח"כ ג"כ טהור דבתר יציאתה מן הגוף אזלי' יע"ש משא"כ כאן דכל מה דיתגלה דיש בחלב דם בודאי אסור למפרע וכאן הוחזקה לזה א"כ בודאי ראוי לחוש לכאורה: אמנם עכ"ז הי' נלע"ד לצדד להתיר משום דיש כאן ס"ס חדא דלמא אין כאן כלל דם ואת"ל דיש כאן דם דלמא בטול בש' מכ"ת עדיין אין זה כדי להתיר לפי המבואר בש"ך בכללי ס"ס בסי' ל"ה דס"ס דאיכא לברורי צריכין אנו לברר יע"ש. א"כ גם כאן איכא לברורי לעמדו להקפיא אם יראה בה דם בשולי הקדירה. אמנם ג"ז אינו לפי המבואר בנוב"י דהא דמצריכין בס"ס לברר היינו דוקא היכא דאיכא לברורי כל השני ספיקות ולא ישאר לנו שום ספק אבל אם גם אחר הבירור אכתי לא יבורר רק ס' א' א"צ לברר יע"ש והפ"ת מביאו א"כ גם כאן א"א לברר כל שני הספיקות דאפי' כי יראה דם בשולי הקדירה עדיין ישאר לנו ספק אולי לא נשאר כ"כ דם בתוך החלב שלא יהי' שישים כנגדו ולזה בודאי מכח האי ס"ס מותר לאוכלו החלב קודם שיראה בה דם ולפי"ז ממילא יהי' מותר לבשלו ג"כ דאע"ג דגבי דשיל"מ מחמירי' אפי' בס"ס כמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' בהג"ה יע"ש אך הטו"ז מתיר ס"ס באי' דרבנן ואע"ג דהש"ך בנקה"כ חולק עליו עכ"ז כיון דבלא זה עדיין אינו מוסכם לגמרי אם זהו מקרי דשיל"מ כנ"ל יש לסמוך להתיר וכ"ת דהוי ס"ס באיתחזיק איסור' דלא מהני כמבואר בהש"ך בכללי ס"ס אך אין זה חזקה גמורה אע"ג דאיתחזיק ג"פ כיון דהוי חזקה העשוי' להשתנות דעתיד להתרפאות וכ"ת דעדיין אין זה ס"ס גמורה כיון דאפי' יש שישים עדיין יש ספיקא לחומרא אולי לא בטל כיון שלא הוכר האיסור לפי דברי המל"מ בה' משכב ומושב פ"א שמביא בשם המרדכי דהיכא דלא הוכר האי' קודם התערובות לא בטל ואע"ג דהנוב"י מתיר בשישים אמנם היד אפרים והייע"ק חולקים עליו והגם דהה"ג דק"ק סיגעט כי' (זצ"ל) מסיק בשו"ת השיב משה דבשא"מ בודאי בטל מ"מ מכלל ספיקא לא נפקי אמנם לפי המבואר בפלתי ובנוב"י דהיכא דההיתר הי' בעולם כו"ע מודי דבטל. וא"כ נלפע"ד לומר דכאן עדיין אינו ודאי דהדם באה יחד בתערובות עם החלב דדלמא דם זה באה מאיזה מכה שבתוך הדדים ובכה"ג בודאי הסברא נותנת דבתחילה יצא החלב המכונס בדדים ורק אח"כ כשדוחקין הדדים בידים כדי שיצא כל חלבה אזי אח"כ מחמת דחיקת הידים ודאי הסברא נותנת דהחלב יצא לבדה בלתי תערובות דם וא"כ כשבא אח"כ הדם לעולם כבר הי' המבטל בעולם ושפיר בטל הדם בהחלב ואע"ג דזה ל"ה אלא ספדר"ב מ"מ ג"ז שאינו בטיל בשישים ג"כ ל"ה אלא ספיקא כנ"ל וא"כ אזדא האי ספיקא מקמא האי ספיקא וממילא נשאר הס"ס הנ"ל לס"ס גמורה: והנה המל"מ הנ"ל מביא שם ראי' לדברי המרדכי הנ"ל מהא דאמרי' בחולין דף ס"ח ע"א מהו לגמוע חלבו דהאי אבר היוצא והוא בגמ' בעי' דלא אפשטה וע"כ פסק הרמב"ם ומובא בשו"ע יו"ד סי' י"ד שחלב של אותה בהמה אסור לשתותה הואיל ובא מכלל אברים ויש בהם אבר האיסור וה"ז כחלב טרפה שנתערב בכשירה ואמאי ל"מ ביטול אלא ודאי כדעת המרדכי הנ"ל דכל היכא דתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות ל"מ ביטול וכ' אח"כ שהחכמי אשכנזי כתבו דאם ידוע דאיכא סמ"ך בבהמה נגד אבר היוצא מותר החלב ותמה עליהם המל"מ שם דממ"נ אי מהני ביטול גם אי לא ידעי' בודאי דאיכא שישים ג"כ מותר החלב דהא עכ"פ רוב בודאי איכא ולענין ס' אמרי' ספדר"ב להקל אלא עכצ"ל כסברת המרדכי הנ"ל ולזה גם שישים ל"מ יע"ש: ולפע"ד נראה ליישב דברי החכמי אשכנזי דהנה ביו"ד בסי' צ"ח פסק המחבר אם נתערב מב"מ ונשפך בענין שא"י לשערו אם נודע שהי' רובו היתר מותר יע"ש והיינו משום דהוי סדר"ב ולקולא וכ' שם הפלתי ואין לפקפק הא הו"ל איתחזי' איסורא דודאי דאי' נפל וא"כ דעת הרבה פוסקים דבאיתחזיק אי' אף בדרבנן לחומרא ועי' לקמן בכללי ס"ס וצ"ל דכי אמרי' כן בדליכא חזקת היתר כנגדו אבל כאן הא הקדירה טרם שנפל האי' לתוכו הי"ל חזקת היתר אמרי' אוקי הקדירה אחזקתו חזק"ה ול"מ לי' חזק"א יע"ש: והנה כ"ז ניחא בקדירה דאיכא חזקת היתר כיון שהי' כבר ההיתר בעולם קודם שנפל לתוכו האי' אבל כאן גבי אבר היוצא דאיתחזיק אי' בהחלב שבודאי נתערב בתוכו חלב אי' מהאבר היוצא ושאר החלב מבהמה לא הי"ל חזקת היתר דמיד שבא לעולם החלב היתר מיד נתערב בתוכו גם חלק האיסור ולזה שפיר מחמירינן גבי' אפי' בספדר"ב כיון דאיתחזיק איסורא וחזקת היתר אין כאן ולזה שפיר כתבו חכמי אשכנז דבעי' שיהי' ידוע דאיכא סמ"ך בבהמה נגד אבר היוצא אבל בספיקא מחמירי' אע"ג דל"ה אלא ספדר"ב משום דאיתתזיק איסורא ואין לו חזק"ה כנ"ל ושפיר מיושב קו' המל"מ הנ"ל וא"ש: אמנם ביו"ד סי' י"ד כתב הש"ך בס"ק י"ב דאפי' אם הוא ספק אם יש ס' בחלב ההיתר נגד חלב האי' ג"כ מותר משום דהוי ספדר"ב יע"ש. וא"כ לפי הנ"ל קשה עליו הא הוי איתחזיק איסור' דחלב האי' והי' ראוי להחמיר אפי' בסדר"ב כנ"ל דהא