בית היוצר חלק א קט

אוסר משום דהוא אינו פגום יען שהיא טעם הפרי כנ"ל אבל גוף התולע אינו אוסר כיון שנברא מן העיפוש שבפרי ולזה שפיר כתב הרמ"א דאינו צריך ס' רק נגד טעם התולע כיון שטעמו הוא משובח מטעם הפרי אבל לא נגד גופו של תולעת כיון שהוא פגום כנ"ל ועוד יותר שגוף התולעת הוא מאוס ונגד טעם התולע בוודאי איכא ס' אפי' בפרי כיון דטעם התולע הוא דבר מועט מאוד דהא חזינן דלאחר י"ב חודש אע"ג דגוף התולע הוא קיים מ"מ הוא חשוב כעפרא ואין בו ליחות כלל שאין בו טעם כלל כמבואר בהראב"ד שמביא הב"י וא"כ ממילא מוכח דגם קודם י"ב חודש ג"כ אין בו טעם ובוודאי איכא ס' נגדו אפי' בפרי קטן ולפי הסברא הנ"ל הבנתי דברי הר"ן והרשב"א ז"ל שכתבו לחלק דבדיקת מים צוננים לא מהני רק לאחר י"ב חודש ולא בתוך י"ב חודש וכתב הר"ן שאין הפירות שמתליעין במחובר צפין כמו אותן שמתליעין בתלוש והרשב"א כתב דשני מינין רחשין מצוין בפירות א' קטן הגדל במחובר וא' גדול הגדל בתלוש ולזה לא מהני הבדיקה בתוך י"ב חודש מפני הרחש הקטן המצוי' במחובר יע"ש שהב"י מביאים ולא פירשו טעמם ולפי הנ"ל שפיר נכון החילוק ביניהם דבשלמא התולע הגדל בתלוש הוא נברא מעיפוש שנתעפש הפירי כנ"ל וזה ידוע שהפירי שנתעפש נרקב ונתעכל בשר הפירי בתוכו ולזה הפירי הוא קלה מאוד וצף למעלה במים משא"כ הרחש הגדל במחובר זה אינו בא מחמת עיפוש הפירי רק שדרכו של האילן להיות מצוי בו רחש ולזה כיון שאין הפירי שבתוכו התולע הזה אינו בשרו נרקב ונתעכל בתוכו וממילא אינה קלה זה הפירי ולזה אינו צף למעלה במים ולזה שפיר לא מהני הבדיקה בתוך י"ב חודש מפני הרחש הקטן המצוי בעודן במחובר כדברי הרשב"א והר"ן ז"ל וא"ש: ולפ"ז התולע הגדל במחובר יש בו חומרא יתירה מהגדל בתלוש דלא מהני בו בדיקה כנ"ל ועוד יש בו חומרא דכיון שבא כל עיקרו מעיקר האילן כנ"ל כדברי הר"ן דתולעת הגדל בעוד שהפירי מחובר ה"ה בתולעת הגדל על גבי קרקע ואפי' לא הלך שרץ השורץ על הארץ קרינן בי' יע"ש והיינו משום שהוא אינו גדל מהפירי רק מהעיקר האילן עצמו כנ"ל ולזה הוי דינו כהתולע הגדל בעיקר האילן דאפי' אינו מנענע הוא אסור משום שרץ השורץ על הארץ. ולפ"ז שפיר יש ליישב דברי הראשונים ז"ל שפסקו כשמואל דקשה עליהם מהא דקאמר בגמרא באלו טריפות דף ס"ז ע"ב דיקא נמי דקתני תולע שבעיקרי הזיתים שבעיקרי גפנים דמשמע דתולעת הגדל בפירי לא מיתסר דלא כשמואל יע"ש בתוספות ד"ה דיקא וכו'. והר"ן מתרץ דאמר לך שמואל דה"ה לפירא גופא אלא דחדא מני' נקט דבין הכי ובין הכי מחובר לקרקע אמנם לפי דבריו עדיין צריך להבין דאמאי לא נקט רבותא טפי דאפי' תולע הגדל בפירי במחובר ג"כ אסור ולפי הנ"ל ניחא דאתי לאשמעינן בזה דהתולע הגדל בפירי במחובר היא בא מחמת עיקר האילן ולכן דינו כמו התולע הגדל בעיקרי זיתים וגפנים גם הגדל בפירי במחובר כי היכי דנודע דדינם שוה כנ"ל: ומעתה לפי"ז זכינו עוד יותר ליישב קו' הש"ך על הרמ"א דוודאי שפיר נוכל לחלק בין תולע הגדל בפירי במחובר לתלוש דהגדל בתלוש בוודאי יש בו טעם לשבח משום דנתגדל מהפירי כנ"ל משא"כ בהגדל במחובר דלא נתגדל מהפירי רק מעיקרי אילן כנ"ל בזה בוודאי נוכל לומר דדינו כשאר זבובים ויתושים דטעמם פגום ולזה הרשב"א והרקח ז"ל דאיירי בפירות שהם לאחר י"ב חודש דלא הוי החשש מהתולע הגדל במחובר רק מהתולע הגדל בתלוש ולזה שפיר כתבו דיש בהם טעם משא"כ הרמ"א כאן דאיירי בתוך י"ב חודש בוודאי שפיר נוכל לומר להתיר מחמת שטעם פגום דלאותן התולעים שגדלן בתלוש בלא זה ג"כ יש טעם להתיר מחמת דאיכא ספיקא אי הי' מתרחיש באויר משא"כ בהתולע הגדל במחובר דאסור אפי' כשאינו מתרחיש איצטרך להתירה דטעמו פגום ואפי' אם נימא דגם טעם התולע הגדל במחובר אינו לפגם ג"כ דברי הרמ"א א"ש לפי מה שכתב הרשב"א ז"ל דזה התולע הוא קטן וא"כ בוודאי יש ששים נגדו אפי' בפירי קטן וזהו החילוק מבואר היטב ברקח בסי' תס"א דלגבי תולע הגדל בפירי במחובר כתב שהרי יש בפירי יותר מס' בתולעת ולגבי תולע הגדל בפירי בתלוש כ' ואם נתבשל בו צריך ס' לבטל טעם התולע. כ"ז כתבתי לפום ריהטא כד הייתי מעיין בדבריו כדי ליישב דברי הרמ"א ז"ל ויכול להיות שדברים קרובים לאמת בעה"י וא"כ לפ"ז הי' ראוי' להתיר הפאווידג אפי' מגדגניות רק מי ירים ראש להקל נגד גדולי הפוסקים זי"ע אבל הפאווידל של מושוועטשקען בוודאי אין שום חשש לסמוך על גדולי הפוסקים המתירין וד' יאיר עינינו בתורתו הקדושה: סימן ט"ז שנית להנ"ל כתבך היקר הגיעני וכו' והנה מה שעמדת בדברי מה שכתבתי שלא ידעינן בוודאי שמיעוט עושין כן אין להחמיר משום גזירה ליקח מעכו"ם בשוק וכתבתי דהרי השתא קיימינן בוודאי שמיעוט עושין כן כדברי הרמ"א בסי' קמ"ד. והנה איך עלה על דעתך דאיירינן כאן שבוודאי המיעוט עושין כן דהרי הצמח צדק כתב כן בפירוש בדרך אפשר וז"ל ואעפ"י שהמיעוט עושין כן שאפשר שמושחין בחו"ח מ"מ בתר רובא אזלינן ע"ש ואח"כ כתב דכיון דלא שמענו משום אדם שעושין כן לא מחזקינין איסורא עכ"ל וא"כ משמע דגם מעיקרא לא קאמר רק משום ספיקא ואח"כ קאמר דאפי' ספיקא לא הוי כיון דלא מחזיקינן איסורא וע"ז עמדתי עליו דמשום רובא לא נוכל להתיר ספיקא דאיסורא כיון דהוי קבוע כמבואר בחו"ד בסי' ק"י דאפי' ספק טריפה בקבוע אסור ולא הוי ס"ס ע"ש, והיינו כמבואר בסי' ק"י דהיכא דהוי ספק איסור דאורייתא לא נוכל לצרפו בהדי ספק תערובת לס"ס וע"ז שפיר אמרתי דלענין הגזירה בוודאי נוכל להקל בכה"ג כמבואר בבית שמואל באה"ע סי' ב' ס"ק י"ד דבאיסור דרבנן מקלינין בס"ס אפי' בספק א' בגוף וספק אחד בתערובות וכן הוא מבואר בנה"כ והבאר יעקב מביאם היכא דלא הוי בוודאי איסור וזאת אני מדייק במכתבי דלקנות מהם בבתיהם ראוי' להחמיר אפי' בספיקא משום דהוי ספיקא דאורייתא אמנם עכ"ז אין ראוי' להחמיר לפי מה דמסיק הצמח צדק דלא מחזקינן איסורא וא"כ ליכא אפי' ספק איסור וזה ברור. ואח"ז אמרתי להתיר כדברי הצ"צ אם נימא דהוי ספיקא כיון דהוי ס"ס בלא תערובת רק דכל הב' ספיקות הוי הספק אם יש כאן איסור הא' דלמא אין עושין כן אפי' מיעוט והב' דלמא יש בו ששים כאשר גם אנכי מצאתי כן אח"כ בצמח צדק בק"א אחר ששלחתי לך אגרתי ואח"ז צדדתי להתיר בלא האי ספיקא דס' רק משום דבכה"ג היאך דהספק אם מיעוט עושין כן לא מיקרי קבוע כלל משום דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דדוקא כשבוודאי איכא קבוע אבל לא כשאין כאן אלא ספיקא אם יש כאן קבוע אבל זה לא עלתה על דעתי כלל אז להתיר לפי דברי הרשב"א וסיעתו משום שהאיסור הוא בתערובת דהא גם בכבשים הוא כן דהאיסור הוא בתערובת ואעפי"כ אסרו הרמ"א בסי' קי"ד רק דהרמ"א איירי בוודאי קבוע שבוודאי המיעוט עושין כן וכאן איירינן בספיקא ואח"ז מצאתי שהפמ"ג כתב זאת בהחקירה בסי' ק"י ע"ש והפליתי בסי' ק"י כתב לענין הקו' דיאסרו כל השדות בזריעה מפני תערובת נחל איתן דה"ל קבוע ותי' דכיון דלא אתברר דיש כאן שדה האסור בזריעה פשיטא דלא קרוי' קבוע עיי"ש: אמנם לפי מה דמסיק שם הפלתי בסי' ק"י ס"ק י"ב דלא אמרינן קבוע כשאין איסור ניכר בוודאי בלא זה ג"כ דברי הצ"צ עולים כהוגן בלי שום פקפוק בפשיטות דהא כתב שם הפלתי דהא דהרמ"א אוסר בסי' קי"ד ליקח מביתו של עכו"ם דה"ל קבוע דאע"ג דאין האיסור ניכר י"ל דע"כ ישראל ראה שעכו"ם נתן בו יין דאל"כ מנ"ל שנתן בו וודאי יין הא אינו רואה וצ"ל שראה הישראל המעשה ואמר והלך לו וא"כ אף דלדידן לא מינכר האיסור מ"מ כיון דיש ישראל היודע רק שאינו לפנינו מ"מ לענין הקבוע מינכר האי' קרי' לי' דעכ"פ ישראל יודע ע"ש וא"כ בנידון דידן בהפאווידל דבוודאי לא ראה ישראל שעשה כן אעפ"י שלפי האומדנא דמוכח עושין כן המיעוט מ"מ לא הוי קבוע כיון דלא מינכר האיסור ודברי הצ"צ עולים כהוגן ודבריו ברורים וא"ש. ומה שכתבתי לחלק בין תולע הגדל בתלוש ובין הגדל במחובר זהו סברא פשוטה וישרה בעה"י לפי מה שהעלתי במכתבי הקדם דלכך