בית היוצר חלק א קו

סימן י"ג שנית להנ"ל מכתבך היקר הגיעני וראיתי שאתה בודק בחורין ובסדקין כי כן דרך כל אוהבי תורה והנה כתבת לתרץ קושיתי שהקשיתי על תירוץ התוס' שתי' דסתמא דאל"כ לא הוי סתמא מעלי' דאי הוי ס"מ למה מצריך ר"י להשמיענו דהל' בכזית הרי אמר ר"י הלכה כסתם משנה והקשיתי דילמא הא גופא אתי ר"י לאשמעי' דהוי סתמא מעלי' משום דבלא"ה הו"א דלא הוה סתמא מעלי' כיון דסתמא דאלו טריפות הוא כנגדו וזה אינו מיושב עדיין בדבריו כיון דיסוד פירכת הגמרא הוא מיוסד ע"ז להוכיח דסתמא דא"כ לא הוי סתמא מעלי' וממילא קשה על ר"י מסתמא דאלו טריפות כיון דסתמא דא"כ מסייע לי' והוא סתמא בתרא ולפי תירוץ שלי שפיר מיושב דלפי מה דמסקי' דהני תרי סתמא לא סתרי אהדדי בוודאי מוכח שפיר דהאי סתמא דאלו כשירות לא הוי סתמא מעלי' דאל"כ למה הוצרך ר"י להשמיענו דהל' בכזית כיון דכבר מוכח כן מסתם משנה דא"כ דלפי דברי לא איצטריך ר"י לאשמעי' דהוי סתמא מעלי' דבלא זה גם כן מהיכי תיתי לן לומר דלא הוי סתמא מעלי' כיון דסתמא דאלו טריפות אינו מתנגד כנגדו ולא סתרי אהדדי כלל ומדהוצרך ר"י לומר דהלכה בכזית שפיר מוכח מני' דלא הוי סתמא מעלי' וא"כ ממילא מוכח דסתמא דאלו טריפות דבכל ענין אינו צריך שיור כזית דמנ"ל לחלק בזה כיון דאינו מוכח מסתמא דאלו כשירות דהא לא הוי סתמא מעלי' וא"כ אין ראי' מהאי סתמא לחלק כלל בזה ושפיר פריך מהאי סתמא דאלו טריפות על עיקר דינא של ר' יוחנן ושפיר מיושב קושי' הנ"ל מדברי התוס' בלי שום פקפוק וזה מבואר באר היטב בכתבי עם מה שרשמתי בצידי הכתב וע"ש היטב כי אפשר שקצרתי קצת. ומה שכתבת שאין להביא ראי' לשיטות הרשב"א מקושיות התוס' כיון דהלרשב"א שהביא הגי' אחרת בל"ז לא קשה קושיות התוס' כל זה לא נעלם ממני דהא הרשב"א גופא מביא ע"ז הגי' כדי ליישב בזה קושיות התוס' כמבואר בת"ה וגם אנכי איני מביא ראי' להרשב"א עצמו שיסבור כן רק אנכי מביא ראי' לדינא של הרשב"א שיש לחלק בין התליע הכבד לשאר ריעותות דבהתליע לא בעי' כזית דלפי גי' הפשוטה בש"ס וכמבואר מתוס' שהי' להם גי' זו אני מביא ראי' לדינא של הרשב"א שמוכח כן מסוגי' וזה מבואר כדברי שכוונתי לזה במה שכתבתי שנראה לענ"ד להביא ראי' לדברי הרשב"א דהיינו לחזק עוד יותר דבריו לסמוך עליו לדינא להקל אבל לא להצדיק את הרשב"א בעצמו דהא אין עליו שום קושי' שיהי' צריך לתירוץ שלי רק החילוק שכתבתי דקולות הרשב"א בהתליע הוא רק למ"ד כזית במקום חיותא אבל למ"ד במקום מרה מודה דגם בהתליע צריך שיניח כזית זהו כתבתי לשיטות הרשב"א בעצמו כדי שלא יהי' דיניו סותרים אהדדי וזהו לפענ"ד ברור בדבריו ומקום הניחו לי בעה"י לפרש דברי הרשב"א וזהו מדויק בדבריו בת"ה דקאמר התליע הכבד אפילו במקום חיותא ולא מזכיר כלל בזה מקום מרה וא"כ בוודאי נוכל לומר ולפרש דבריו דלא איירי אלא במקום חיותא דווקא ובפרט שאני חוכך בזה להחמיר לדינא דלגבי כזית במקום מרה צריך שיור כזית אפילו בהתליע כיון דיוכל להיות שגם הרשב"א אינו מיקל רק במקום חיותא והקב"ה ינחני בדרך אמת ויזכני לחדש חידושים לאמיתה של תורה לעולם אכי"ר דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל: סימן יד לאחי מו"ה יהושע יהודא ראטה ני' אודות מה שהי' לך שמונה עשר אווזות בדיר ושבעה בר אווזות ובא בלילה מזיק ואכל שני אווזות ושני אווזות פצע בראשם ונראה בהם נשיכות שיניו ובר אווזא אחד ג"כ פצע ומת אח"כ והדיר הוא רחב לערך חמשה אמות רוחב ותשעה אמות אורך והמזיק אינו ידוע מה הוא רק ששמע מהערלים שראו שועל מהלך בגבולם בעתים הללו ומעתה שאלת אחי הנ"ל מה דין אווזות ובר אווזות הנותרים אם ניחוש לכולם או לאו. והנה לפי דברי הרא"ה בב"ה דלא אזלינן בתר מצוי להחמיר ותלי' בכלבא וכן הסכים עמו הר"ן בודאי יש מקום להתיר אלו העופות אף אם נימא ששועל מצוי שם יותר מ"מ כיון דלא חזינן לי' עדיין נוכל לתלות בכלב וכדומה מה שאינו דורס ואמנם הרשב"א מחמיר דדוקא בדאיכא קמן כלבא תלינן בכלבא הא ליתא לקמן תלינן במצוי יותר ומביא ראי' לדבריו מההוא בר אווזא דהוי בי' ר"א ואזל ביני קני' ונפק כי ממסמס קועי' בדמא ואמר ר"א לאו מי אמר רבא ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא הכ"נ ס' קני' ספק שונרא אימר קניא ואי איתא דאפי' כשאינו לפנינו זה שאנו יכולים לתלות בו להקל אפ"ה תלינן להקל וא"כ אמאי צריך ר"א לומר דתלינן בקניא משום דאזלה בין הקנים הא אפי' בלא זה ג"כ יכולים לתלו' בכלבא אלא הא דתלינן בכלבא זהו דווקא היכא דכלבא מצוי וכאן בעובדא דר"א דכלבא לא הי' מצוי הוצרך לתלות בקניא במאי דאזלא בין הקנים דהוי מצוי וזהו הטעם גבי עובדא דבר אווזא דהוי ב"ר דאתא ממסמס קועי' בדמא בפרק השוחט דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ וכתבו התוספות דאיירי דווקא לענין ספק דרוסה ומחמרינן גבי' משום דלא הוי קמן כלבא או קניא למתלי בי' יע"ש שמאריך בזה בתה"א ובחידושיו ולענ"ד הי' נראה לומר דשפיר נוכל לקיים דברי הרא"ה דלא אזלינן בתר מצוי להחמיר וההוא ראי' שפיר נוכל ליישב דוודאי בכלבא ושונרא היכא דאיהו שתק ואינהו מקרקרין וודאי שפיר תלינן בכלבא אע"ג דשונרא מצוי יותר משום דאפי' דלא הי' רק דשונרא לחוד הוי התם ג"כ לא הי' בבירור שדרס כיון דלא חזינן שם ריעותא רק דאנו חוששין להאי הוכחה מה שהוא שותק ואמ"ק דקרוב הדבר שדרס אבל גם זה אינו אלא ספק רק שאנו חוששין לספק דרוסה ולזה כשיש לתלות גם בכלבא אזי תלינן בכלבא אפי' כשאינו מצוי משום דאפי' אם הי' שונרא ג"כ לא הי' אלא ספק משא"כ כאן גבי עובדא דר' אשי דחזינן ריעותא משום דהוי ממסמס קועי' בדמא דבוודאי ניזק בזה לא תלינן בכלבא לחוד משום דכשתלינן בשונרא אזי הוא בוודאי נדרס וגם בקניא לחוד לא הוי תלינן רק משום דיש לתלות בתרווייהו בכלבא או בקני' אזי הוא מוציא מידי וודאי דריסת שונרא ולזה הוצרך ר' אשי להביא הא דתלינן בכלבא כדי לצרפו לתליות הקניא ולגבי הא דאמרי' דושט אין לו בדיקה מבחוץ דאיירי בספק דרוסה התם איירי באופן דליכא למיתלי בתרווייהו בכלבא וקניא רק או בכלבא או בקניא לחוד וכנראה דלית לן למיתלי כלל התם בקני' משום דלא איירי דאזלא בין הקנים דהא לא קתני דעל ביני קניא רק סתם דאתא ממסמס קועי' בדמא משא"כ כאן בר' אשי דקתני דעל ביני קני' שפיר אית לן למיתלי בקניא ובכלבא בתרווייהו וכשתלינן בשונרא הוי וודאי נדרס כיון דממסמס קועי דמא ולזה תלינן בשונרא היכא דליכא למיתלא בכלבא ובקני' לפ"ז בנידן דידן יש לחלק דוודאי אותן אווזות שהן פצועין אזלינן בתר מצוי להחמיר משא"כ באותן שאינן פצועין תלינן לקולא ולא אזלינן בתר מצוי להחמיר ויש מקום להתירם: ועוד נראה לפענ"ד להביא ראי' לדברי הרא"ה ולהסביר דבריו דמפני מה לא אזלינן בתר מצוי להחמיר דהנה אמרינן התם קטע רישא דחד מיני' נח רוגזי' וכתב הר"ן דלא אמרי' דמקודם לזה כבר דרס אחרים וכתב החתם סופר בתשובה נ"ז וז"ל ולכאורה יפלא מה"ת לתלות להקל בהכי ומי חכם ויבין אלה דאפי' לשמא דרס אח"כ איכא למיחש ומאן לימא דנח רוגזי' בהכי אבל האמת יורה דרכו כמ"ש בהג"ה דרישא הטעם משום חזקה שאין כח להנדרס להמלט מיד הדורס והשתא דכל זמן שלא ראינהו דורס להדיא או יש לנו שום הוכחה כמו שתק ואינהו מקרקרין לשמואל שאז חזי' שע"כ נמלטו מידו ואז חוששין לכולם דכי היכי דהאי נמלט הה"נ שאחרינא טובא נמלטו אבל זולת זה כשראינו שהמית א"כ אדרבא נימא כדרכו עביד דכל הבא לידו לא נמלט מידו ואינך לא נגע בהו דאל"ה לא יצאו מתחת ידו עכ"ל יע"ש שמביא עוד ראיות לזה הסברא מלשון המ"ב דמשמע דאי לא דחזי' שפצע א' וניצל מתחת ידו לא הוה לן למימר שניצל הנדרס מיד הדורס יע"ש וכן משמע נמי מהא דקאמר דהיכא דקטע רישא דחד מני' נח רוגזי' אבל כל זמן שלא הרג אחד לא נח רוגזי' ולזה בוודאי הוי הסברא דחזקה שלא יוכל הנדרס להמלט מיד הדורס כיון שלא כח רוגזי' דדורס מני' עד שלא הרגו ואדרבה כשרוצה להנצל ממנו רוגזי' מתגבר עליו וכועס יותר ויש לו עוד ארס חזק יותר ובזה הסברא נוכל שפיר ליישב קושית התוס' אהא דאמר רב' ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהם אין חוששין שמא ארי