בית היוצר חלק א קה

משום דהדרי בריא כדברי הרשב"א ובסתמא דאלו כשירות אתי לאשמעינן דכשנשתייר הימנה כזית אז כשרה הכבד בכל ענין אפי' בניטל או בנימוק ויבש וכדומה דאינה כשירה רק כשנשתייר דוקא כזית והא דאמר רבב"ח אמר ר' יוחנן דבעינן כזית ע"כ לא איירי בהתליע הכבד דאז גם ר"י מודה דלא בעינן כזית כסתמא דאלו טרפות רק הם דבעי' דוקא כזית הוא בשאר ריעותות הנ"ל כסתמא דאלו כשירות. ולפי"ז פריך הגמרא על ר"י דלא אצטריך למימר דבעינן כזית כיון דמוכח כבר מסתם משנה דאלו כשירות אלא עכצ"ל דסתמא דאלו כשירות לאו סתמא מעליתא הוא דאי סתמא מעליתא אמאי איצטרך ר' יוחנן לומר הלכה הא אמר ר"י חדא זימנא דהלכה כסתם מתני' הכל כמבואר בתוס' יע"ש. והנה תרי סתמא אינו סותרת דאיצטרך לאשמעי' איזה סתמא הוא עיקר ושפיר מיושב קושיות התוס' לפי שיטות הרשב"א וא"ש: אמנם ע"ז עדיין יש להבין דא"כ מאי פריך הגמרא לקמן דף מ"ו מהני תרי סתמא דסתרי אהדדי ומשני כתנאי הא לפי דברי הרשב"א אינם סותרים כלל כנ"ל. אך זה יש ליישב דהנה לכאורה יש להבין על הרשב"א דפסק דהתליע הכבד כשר אפילו לא נשאר כזית במקום חיותא משום דהדרי בריא הא הרשב"א לשיטתי' דס"ל דאין איסר נטילת הכבד אלא מחמת המרה והיכא דניטל הכבד ולא נשתייר כזית אזי הוי כאלו חסרה המרה והיינו עכצ"ל דסברתו הוא דהכבד מגין על המרה וכשניטל הכבד בלי שיעור כזית יתקלקל המרה וא"כ כשהתליע הכבד באופן שלא נשתייר כזית מי מגין על המרה שלא יתקלקל ואע"ג דהכבד הדרה בריא מ"מ עד שיהי' בריא ויחזיר לבריאתה יתקלקל המרה ומה מהני אח"כ כשהכבד הבריאה כיון שכבר נתקלקל המרה ואע"ג דאמרינן ניקב המרה והכבד סותמתה כשירה זהו דוקא כשהוא סתימה דמעיקרא כשניקבה אזי מיד סותמות המרה דאי לאו הכי הוי לי' פסול שאינה חתר להכשירה וא"כ כאן דכשיתקלקל המרה לא מהני אח"כ מה שיתרפא הכבד וא"כ הני תרי דינים של הרשב"א סותרים אהדדי א"כ לפי מה שכתב התבו"ש דהרשב"א גופא לא ס"ל דטריפות הכבד מחמת המרה אלא למ"ד כזית במקום מרה אבל למ"ד כזית במקום חיותא עודה הרשב"א דטריפות מחמת עצמו יע"ש. ולזה הא דכתב הרשב"א דאין איסור בהתליע הכבד אפילו כשלא נשאר כזית במקום חיותא זהו דוקא כזית במקום חיותא אבל בכזית במקום מרה בוודאי אסור בהתליע ולא נשתייר כזית אפילו לדברי הרשב"א וזה מדויק בדבריו מדקאמר התליע הכבד אפילו במקום חיותא דמשמע דדוקא במקום חיותא אינו מזיק התולעת אפי' כשלא נשתייר הכזית משא"כ במקום המרה בוודאי יזיק כהנ"ל: ומעתה לפי"ז נוכל לומר דהמקשן דלקמן דפריך תרי סתמא אהדדי היינו משום דהוא סבר דטריפות הכבד הוא משום המרה וא"כ אין לחלק בין ריעותא דהתליע לשאר ריעותות דבכולם בעינן שיור כזית משא"כ המקשן דפריך על ר' יוחנן הא דקאמר הלכה כסתם משנה סבר כמ"ד כזית במקום חיותא בעי' משום דטריפות הכבד הוא מחמת עצמה וא"כ לא קשה תרי סתמא אהדדי משום דשפיר יש לחלק בין ריעותא דתולעת לשאר ריעותות כנ"ל ולזה שפיר פריך על ר' יוחנן ולא קשה קושיות התוס' וא"ש: ולפי"ז ממילא שפיר מיושב קושיות המלא הרועים בערך סתם סי' ג' שהקשה מהא דשבת דף מ"ו פריך הגמרא והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם מתני' ושם פריך ר"י בר יוסף דאמר שם משמי' דר"י ה' כר' יהודא ומאי פריך הא הגמרא מסיק כאן דר"י בר יוסף לית לי' האי כללא דהלכה כסתם משנה וכמו כן תקשה מב"ב דף ל"ג יע"ש שהניחו בצ"ע ולפי הנ"ל ניחא דהא מסקינן דהא דבעינן לתרץ אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן זהו דוקא למ"ד דס"ל כזית במקום חיותא דלדידי' שפיר קשה על ר' יוחנן מהא דקאמר הלכה כסתם משנה משא"כ למ"ד דס"ל כזית במקום מרה וא"כ לא קשה על ר' יוחנן מהא דקאמר הלכה כסתם משנה משום דהני תרי סתמא סתרי אהדדי ואיצטרך לאשמעי' דהלכה כהאי סתמא דבעינן כזית כנ"ל וא"כ תו לא איצטרך למימר דאמוראי נינהו אליבא דר"י וא"כ ממילא נוכל לומר דהסוגי' דשבת אזלא אליבא דהאי מ"ד דסבר כזית במקום מרה ולדידי' אינו מוכח כאן דר' יצחק בר"י לא סבירא לי' האי כללא כנ"ל ולזה שפיר פריך ובפרט דהסוגי' דהתם אזלא אליבי' דר"י בר יוסף ור' יוסף משני כאן התרי סתמא אליבא דתנאי וא"כ בודאי ס"ל כמ"ד דכזית במקום מרה וגם ר' זירא אמר כן לרבה מר' יוסף דכזית שאמרה במקום מרה וכמו כן נוכל לומר דהסוגי' דבב"מ אזלא אליבי' דמ"ד דבעי' כזית במקום מרה ולזה שפיר פריך ומיושב קושיות המלא הרועים וא"ש. ואח"ז עיינתי בראש יוסף וראיתי שהקשה כה"ג דדילמא ר"י מספיקא אמר דבעי' כזית דשמא ואלו כשירות נישנית באחרונה וסתמא בתרא עיקר וע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דלדעת המקשן אין כאן ספיקא דלדעתו הנהו תרי סתמא אינם סותרים אהדדי כנ"ל ועוד יותר נוכל לומר כל הדרך הנ"ל דכוונת המקשן הוי להקשות על ר' יוחנן דקאמר הלכה כמ"ד דבעינן כזית סתמא ואינו מחלק בין התליע ללא התליע ומהנהו תרי סתמא מוכח דיש לחלק דלגבי התליע אין צריך כזית כדברי הרשב"א הנ"ל. ואמנם כל זה הוא דוקא למ"ד כזית במקום חיותא משא"כ למ"ד כזית במקום מרה בוודאי אין לחלק ולא קשה קושיות המקשן וא"ש כנ"ל: ומעתה לפי הנ"ל זכינו לדין חדש דאפילו לדברי הרשב"א דמיקל בהתליע אפי' בכזית במקום חיותא זהו דוקא למ"ד דכזית במקום חיותא בעי' משא"כ למ"ד דכזית במקום מרה אין להקל כנ"ל וממילא לדידן דפסקינן דבעינן כזית במקום חיותא וכזית במקום מרה יש חילוק בין הנהו ב' זיתים לענין התליע דאם התליע בכזית במקום חיותא יש להקל כדברי הרשב"א ובמקום מרה אין להקל אפי' לדברי הרשב"א לפי דברי התבו"ש דהא דקאמר הרשב"א דטריפות הכבד הוא משום מרה הוא למ"ד כזית במקום מרה כנ"ל וממילא אין להקל גבי' בהתליע כנ"ל: ולפי"ז לדידן דפסקינן דבעינן ג' זיתים יש לנו בזה ג' חילוקים הא' דאם התליע בחד מהנך ב' זיתים שהוא במקום חיותא התלוי בטרפש או בכליות בזה בוודאי יש להכשיר משום דהוי ספק ספיקא כמבואר בפליתי היא דילמא התליע כשר אפי' כשלא נשתייר ב' זיתים כדברי הרשב"א ואת"ל דהתליע טריפה כדברי הרא"ה דילמא אינו צריך להשתייר כלל. והב' כשהתליע הנך ב' זיתים תרווייהו ג"כ אין להטריף בפשיטות כדברי הפמ"ג והחת"ס שמסתימת השו"ע משמע שהוא כשר וגם לפי מה דביארנו לעיל דלפי דברי התבו"ש ודברי הש"ך שכן ראוי לפסוק כדברי התו"ח והב"ח ובהפס"מ בודאי יש לסמוך ע"ז. והג' כשהתליע הזית במקום מרה אזי לפי מה דביארנו לעיל גם לפי דברי הרשב"א יש להחמיר ואפשר דגם הת"ח לא איירי בענין זה: אמנם זהו דוקא לפי דברי הרשב"א דטריפות הכבד הוא משום מרה וע"ז הקשו המפורשים כמה קושיות הא' קו' העליתי הא בש"ס קאמר דטריפות שלא מנה לא קחשיב ועוד דלרש"י לחד פירושא ועל דר"ש ב"ר מטביל בי' דסבר חיות נשמה תלי' בכבד ע"ש ש"מ דהוא מחמת עצמו וגם התבו"ש הקשה עליו יע"ש. והנה נראה לענ"ד ליישב דבריו דהנה הרשב"א מסיק בתוה"ב דהגירסא נכונה דגרסי' באלו כשירות ניטלה הכבד ונשתייר בה כל שהוא ולא גרסי' והא תנן אלא והא תניא דבברייתא הוא תניא ונשתייר הימנה כזית יע"ש. ומעתה נוכל לומר הא דמשני ר' חייא הא ר"ש ב"ר היינו דמתניתין הוא ר"ש ב"ר דסבר דחיותא תלי' בהכבד ולזה אינו צריך כזית כיון דטריפות הכבד הוא מחמת עצמו ולזה סגי' בנשתייר כל שהו משא"כ הברייתא אתי' כר' חייא דסבר אינו תלי' חיות נשמה בכבד וטריפות הכבד לא הוי אלא משום מרה ולזה בעינן שיעור בכזית כדי שיהי' מגין על המרה דכשלא נשתייר כזית אזי לא יגין על המרה ולזה לא יקשה כלל ממתני' דמוכח מינה דטריפות הכבד הוא מחמת עצמו על הרשב"א דפסק דטריפות הכבד הוא מחמת המרה משום דהוא פסק כברייתא דבעינן שיור בכזית משום דסבר דטריפות הכבד הוא מחמת המרה כנ"ל, וגם לפי"ז עדיין נוכל לומר כדברי התבו"ש דאליבי' דר' חייא פליגו המ"ד במקום מרה עם המ"ד במקום חיותא דהמ"ד במקום חיותא סבר דגם ר' חייא ס"ל דטריפות הכבד הוא מחמת עצמו ועכ"פ ס"ל דבעי' שיור כזית והמ"ד במקום מרה ס"ל דטעמא דר' חייא הוא משום דס"ל כנ"ל דטריפות הכבד הוא מחמת המרה אבל טעמא דמתני' כ"ע ס"ל דטריפות הכבד הוא מחמת עצמו ולזה אינו צריך שיור כזית רק דאנן פסקינן כברייתא דבעינן שיור כזית ושפיר מיושב דברי הרשב"א זלה"ה וא"ש: