בית היוצר חלק א קד

דאונא אחת שינתה צורתה מוכח דהוא היותרת משום דאונא עיקרת אין דרכה לשנות צורתה רק היותרת כדברי הל"ש הנ"ל וא"כ ממילא השינוי שהוא נוטה לגבה הוא האונא העיקרת וא"כ הוא כשרה ואפי' אם נימא דלא הוי הוכחה גמורה עכ"פ רגלים לדבר איכא שזה הוא היותרת נצטרף לחזקת כשרות שרוב בהמות בחזקת כשרות הם יע"ש וא"כ בודאי ראוי' להכשיר אפי' בדליכא הפ"מ אבל בהפ"מ הוא לענ"ד בודאי כשר: ומה שאתה רוצה לומר דלפי דברי הפמ"ג הנ"ל הי' נוכל להכשיר בסירכא היוצא מבועה וצד השני מדובק במקום בריא ואנו מחמירין מטעם תולין הקלקלה במקולקל ובודאי הסירכא הוא מבועה ולא ממקום הבריא לפי הנ"ל אינו דומה כלל דבשלמא גבי בועה על היותרת אין ענין בועה אל יתרת דהיינו שאין דרכה של יתרת שתהי' עליו בועה יותר מן על האונא עקרית רק מצד התלי' הקלקול במקולקל ולזה גבי ספק מקיל הפמ"ג משא"כ לענין הסירכא מהבועה דהבועה מעידה על הנקב וא"כ היא עלולה שתהי' עליו סירכא ובמקום בריא אין עלולה שתהי' עליו סירכא ולזה בודאי שפיר קרוב לתלות הקלקול של הסירכא בבועה ממקום בריא ולזה שפיר מטריף הפמ"ג גבי הסירכא היוצאת מהבועה אע"ג שהיא דבוקה למקום בריא: ומה שאתה מתקשה למ"ד דאין סירכא בלא נקב דהיינו לשי' רשיז"ל רק דבכסדרן מתני הסתימה חבל בשל"כ אין לה סתימה רק שצריכה מו"מ ואם הלכה מכל וכל ולא בצבצה אנו מכשירין אף שהוא ודאי נקב ובתר"ל אף שהוא ספק נקב לא מהני מו"מ ולמה יגרע ספק נקב מבודאי ניקב עכ"ל עוד באריכות קושי' זו אינה קושי' כלל דהנה הן האמת דהמו"מ הוא קולא גדולה כמבואר ביו"ד ובפוסקים אמנם עיקר הקולא הוא דכל סירכה דאזלה ע"י מו"מ לא הוי סירכה רק הוא ריר בעלמא כמבואר ביו"ד סי' ל"ט סעי' י"ג ברמ"א וא"כ אין אתה אומר שהוא בודאי נקב הלא לפי"ז כשאזלה ע"י מו"מ אזי הוא בודאי אינה נקב כיון שהוא אינה סירכה כלל רק ריר בעלמא דאם הי' חשש רק על ספק נקב בודאי לא פי' מהני מו"מ בשום אופן ולזה גבי תר"ל דאיכא חשש שהוא ספק נקב עכ"פ משום דהריעותא מעידה קצת על הסירכה שהוא מחמת נקב ולזה אע"ג דהוא אינה אלא ספק נקב עכ"פ ולזה לא מהני מו"מ כיון דלא נוכל לומר דריעותא דאזלא ע"י מו"מ בודאי לא הוי סירכה שהוא מחמת נקב רק ריר בעלמא כיון דהריעותא שניי' מעודה עליו שהוא סירכה מחמת נקב וא"ש: ועוד יותר נוכל לומר לפי דברי השמ"ח בסי' ל"ז סעי' ב' שכתב הטעם דלא מהני מו"מ גבי תר"ל הוא משום דענין מו"מ קולא יתירה הוא לסמוך אבדיקתינו והרבה פוסקים לא ס"ל לסמוך עלה לכן בהצטרף על זה ריעותא כל דהוא טריפה יע"ש ומעתה לפי"ז זהו החילוק דבשלמא גבי סירכה של"כ שפיר אנו סומכין על מו"מ משום דכיון דאזלה הסירכה ע"י מו"מ תו לא הוי שום ריעותא משום דהריעותא מחמת סירכה של"כ כבר אזלא כיון דהסירכה עברה ע"י מו"מ א"כ לא הי' שום סירכה רק ריר בעלמא ולא נשאר רק ריעותא אחד בהאי דסמכינן על המו"מ דהוא קולא יתירה כנ"ל ובחדא ריעותא שפיר סמכינן לקולא משא"כ כשיש עוד ריעותא חוץ מהסירכה א"כ אפי' אזלא הריעותא דסירכה מחמת מו"מ עדיין נשאר תר"ל דהיינו הריעותא הראשונה שהי' מקודם וגם הריעותא דמו"מ ולזה א"ש דברי התב"ש לשיטתי' דמחמיר אפי' בספק תר"ל וא"ש: ובזה שפיר נוכל ליישב קו' המש"ז ס"ק ב' על הטעם דשמ"ח הנ"ל דלמה לי' האי טעמא הא בלא"ה לא מהני מיעך גבי סירכה היוצא מהטינרא משום דא"א לבדוק בנפיחה שהטינרא סותם יע"ש והנח לפי מת שכתב השמ"ח סעי' ה' והתב"ש שם באות יו"ד דאפי' היכא דלא הוי הסירכה במקום הטינרא רק סמוך לה פחות מקש ג"כ הוי תר"ל ולא מהני מידי ואנו הי' שפיר יכולי' לבדוק מקום הסירכה היכא דלא הוי סירכה ממש במקום הטינרא ולזה שפיר איצטרך לי' לומר הטעם הנ"ל דאעפי"כ לא מהני מו"מ מכח טעם הנ"ל ועוד יותר דאפי' אי אמרינן דהוי ספיקא אם הסירכה סמוך להטינרא פחות מקש מקרי תר"ל בודאי הי' ראוי' לסמוך אמיעך מחמת הבדיקה מחמת ס"ס חדא דלמא לא היתה מבצבצה אפי' אי הי' יכול לבדוק שפיר והב' שמא לא הי' סמוך לטינרא תר"ל אבל מחמת טעם הנ"ל דהוי תר"ל איכא איסור אפי' בספק תר"ל לשיטות התב"ש דפסק דספק תר"ל אסור כנ"ל וא"ש וזה פשוט ובריר אשר אין להאריך בזה יותר. וד' את שנותיכם יאריך כעתירת אביכם הזקן ואוה"נ הק' יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל: סימן י"ב שוכו"ט לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלא ומופלג בתורה ויראה חרוץ ושנון בעל פיפיות המפורסים אי"א כקש"ת משה הכהן ראפעפארט ני' לנצח. מכתבך היקר קבלתי ובאתי למלאות בקשתך ולהשיב על שאלתך והוא שמה שאתה מסתפק בדין כבד שהתליע נשתייר לבד נקבי התולעים ג' זיתים שלימים אם יש להתיר או לא. וכתבת שמסתימת לשון הש"ך שבסי' מ"א ס"ק ו' נראה דעתו להטריף בזה כשיטת הרא"ה ומהרש"ל. ותמהת על הפמ"ג בשפ"ד ס"ק ו' שכתב ע"ש הש"ך שמכשיר בזה וכמו כן כתב החת"ס תשובה מ"ד שהש"ך מכשיר בזה דאי' מצאו כן בש"ך ובאמת הוא תמי' גדולה לומר על שני גדולי הוראה כאלו המה שנ' המאורות הגדולי' שמאירים עיני ישראל בהלכה שיתעלמו מהם פשט דברי הש"ך לכתוב משמו מה שנראה מפשט להיפך. ובודאי מצוה גדולה להפוך בזכותם שלא יהי' שגגה ח"ו וע"כ נראה לענ"ד כד נעיין שפיר בדברי הש"ך שפיר מוכח מני' לפסוק להכשיר אע"ג שהש"ך בעצמו לא כתב כן בפירוש דהנה מתחילה כתב הש"ך בשם הב"ח ובשם הת"ח דהם מכשירין להדיא אפילו לא נשתייר אלא אלו הזיתים ואלו הנשארים התליעו דמשמע מני' דהם מכשירין להדיא כן ואח"כ כתב שמדברי המהרש"ל לא נראה כן אלא שאינו מכשיר רק כשנשתיירו אלו הזיתים לבד נקבי התולעים וכן דעת רא"ה ומסיים ואולי גם הת"ח והב"ח לא מיירי אלא כשהתליעו בענין דלא חסרו הב' זיתים משיעורן עכ"ל הצריך לענינינו. הנה בדברי הש"ך האלו נראה בפירש שראוי לפסוק כדברי הב"ח ות"ח שמכשירין כהרשב"א נגד דעת המהרש"ל שפסק כרא"ה ועכ"ז חוכך להחמיר כדעת המרש"ל והרא"ה משום דאולי גם הת"ח והב"ח ג"כ לא מכשירין רק בענין שהם מכשירין דמשמע מני' דאם הוא בטוח בבירור שהת"ח והב"ח מכשירין לגמרי כרשב"א בוודאי אין שום צד להחמיר כנגדם ולחוש לדעת המהרש"ל והרא"ה וזה מוכח בבירור מדבריו שסיים אחר שהביא דברי המהרש"ל והרא"ה ואולי ג"כ הת"ח והב"ח מיירי בענין זה כנ"ל דמשמע דמשום האי ספיקא דוקא ראוי' להחמיר כהמהרש"ל כנ"ל. והנה התב"ש כתב להדיא בבירור דאין לפרש דברי הת"ח והב"ח כדברי המהרש"ל יע"ש שהאריך בראיות ברורות ואע"ג דלדינא חולק עליהם להחמיר אבל בפירוש דברי הפוסקים הוא עומד על דעתו בבירור שדברי הת"ח והב"ח הם שלא כדברי המהרש"ל והרא"ה יע"ש וא"כ לפי"ז מוכח מדברי הש"ך הנ"ל שראוי לפסוק כדברי הת"ח והב"ח שפסקו כרשב"א להכשיר. ומעתה שפיר צדקו דברי הפמ"ג והחת"ס דלפי דברי התב"ש הנ"ל דאין לפרש דברי הת"ח והב"ח כדברי המרש"ל בוודאי מוכח שפיר מדברי הש"ך הנ"ל דפסק להלכה הוא כדברי הת"ח והב"ח והם קצרו בדבריהם שלא הביאו דברי התבו"ש רק בקיצור רמזו עליו במה שהביאו תרווייהו שהתב"ש החמיר כנלענ"ד להלין בעד הני תרי גדולי אחרונים: ולדינא נראה שהוא ברור דלפי דברי התב"ש מוכח מדברי הש"ך שהלכה כרשב"א. והנה נראה לפענ"ד להביא ראי' לדברי הרשב"א דלפי דבריו נלענ"ד ליישב קושיות התוס' בחולין דף מ"ג ע"א על הא דקאמר שם בגמ' ואמר ר' יוסף אמר ר' יוחנן הלכה כדברי האומר בכזיות ופריך ומי אמר ר"י הכי והאמר בר בר חנה אמר ר' יוחנן הלכה כסתם מתני' וכו' והקשה בתוס' בד"ה והא ר' יוחנן דהא סיפא דמתני' דאלו כשירות מסייע לי' יע"ש דלכל תרוצי התוס' עדיין יש להבין פירכות הגמרא דשפיר איצטרך ר' יוחנן לאשמעי' דהלכה כהא סתמא דאלו כשירות דבעינן כזית כיון דלאו הכי לא הוה ידעינן איזהו סתמא הוא עיקר דהנה לפי דברי הרשב"א יש ליישב תרי סתמות דלא לסתרי אהדדי דמתני' דאלו טריפות אתי שפיר לאשמעי' דניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום דטריפה בכל ענין אפילו כשהתליע הכבד דאז אינו טריפה אלא כשלא נשתייר ממנה כלום אבל כשנשתייר הימנה אפילו פחות מכזית נמי כשר