בית היוצר חלק א קג

התחילה לקלוט בעור הריאה עכ"ל וא"כ נראה מזה שהוא מכשיר אפי' בלא הפ"מ זה לא הוי סתירה כלל וכלל דבשלמא כאן שנפסקה הסירכה בהכנסת יד הבודק בנחת ובודאי לא נפסקה בכח ולזה בודאי לא גרע זה ממו"מ משא"כ בנ"ד חשש גדול דשמא נפסקה בכח בודאי אין מקום כלל להכשיר רק בהפ"מ וכ"ש כמו שכתב בתשו' בית אפרים ואפי' כאן בהכנסות הבודק לא הכשיר רק בבהמות ישראל ובבודק כשר וירא ד' מרבים שבודאי לא הכניס ידו בכח כמבואר בשמ"ח הנ"ל וגם בזה אפשר דלא הכשיר אלא בהפ"מ אבל לא לחלוטין כמבואר מלשונו שכתב דיש להכשיר דמשמע דיש לנטות להכשיר אבל לא לחלוטין הכשיר. ומכש"כ בנ"ד אין שום צד להכשיר בלתי הפ"מ ודוקא בבהמות ישראל. וממילא בשאלתך השנית דאם עוד יש ריעותא רק שהוא ספק אם הי' סמוך לסירכה פחות מקש בודאי קשה להקל מאוד אפי' בהפ"מ. ומה שאמרת דאיכא ס"ס משום דכל תרתי לריעותא אפי' שניהם ריעותא גדולות לא הוי אלא ספק טריפה וכאן איכא עוד ספק אם הוא תרתי לריעותא דשמא הי' הפרש כקש אין זה כדאי לסמוך להתיר כאן כיון דאיכא נגד זה ספק גדול לאסור דדלמא ניתקה הסירכה בכח כנ"ל ומה שאתה מדמה למה שכתב בב"א סי' ל"ט סעי' צ"ט דלגבי סירכה תלוי' שיש כנגדה מכה בדופן שיש להכשיר אם עובר ע"י מו"מ דאע"ג דאם הוא דבוקה בדופן לא מהני מו"מ היינו דוקא כשהי' דבוקה לפנינו אבל כאן שלפנינו אינה דבוקה רק דאנן ניחוש כולי האי לא חיישי' עכ"פ וא"כ ה"ה בנד"ד שלפנינו אינו דבוקה בריעותא רק דניחוש לה ע"ז אמרי' לא מחזקי' ריעותא וכולי האי ל"ח עכ"ד הלא גם בב"א אין מכשיר שם אלא בהפ"מ וא"כ גם בנ"ד בלא הריעותא ג"כ אין מכשירין בלא הפ"מ וא"כ אנו צריכי' לסמוך על תשו' הפמ"ג וע"ז כבר כ' הישועות יעקב דבתרי קולי בהפ"מ לא מקילי' ביו"ד סי' מ"ה לגבי נימוק האם לחוד דכשר בהפ"מ וגבי נימוק הולד וכ"כ געשוואלנע ביצים ג"כ כשר בהפ"מ ולגבי שניהם הוא מטריף ולא סמיך בשני הפ"מ להכשיר ע"ש. ויותר אין לי כעת פנאי להאריך בזה רק דדבר זה צע"ג להכשיר אפי' בהפ"מ אם לא לעת צורך גדול וכבוד שבת: וד' את שנותיכם יאריך כעתירות אביכם הנ"ל סי' י"א שפעת חיים וברכה לכבוד נכדי הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ש כש"ת מו"ה יוסף קרויז גי' עם ז' מנשים באהל תבורך מרת שרה שתחי' עכיו"ח: כתבך היקר הגיעני בשבועה העברה לטובה אמנם מחמת טרדותי המרובים לא הי' לי פנאי לעיין בהם עד היום שעייניתי בהם קצת מה שכתבת עמ"ש השמ"ח סי' ל"ה סעי' כ' דאי ליכא חליף רק שניהם שוים דימין ודשמאל כולן בצורה אחת וכו' יש להתיר בהפ"מ ובסעי' כ"ז כ' אם יש יתרת בד"ד וצורתו כצורת האונה של צד שכנגדה דיש להכשיר בלא הפ"מ א"כ לפי"ז ביתרת קיל מבאונא עיקרת ולענין בליטה מגבה כ' להיפך לעיל סעי' י"ב דלגבי יתרת בד"ד ומתעקם לגבה מטריפין משום דמתחכך בצלעות ותתפרק ובסעי' שאח"ז כ' דאם אין כאן יתרת רק שאונה אחת מאונא עיקרת שהוא מושרשת במקומה ומתעקמת לגבה כשרה אפי' כט"ד ע"כ. אך זה אינו סתירה כלל דבשלמא גבי חליף לפי מה שכ' רש"י ז"ל בריש אלו טריפות בדף מ"ז ע"א בד"ה לא תיפק דחליף היינו חסרה ממקום שראוי' להיות שם יע"ש ולזה כשהאונא עיקרת נתחלפה צורתה בודאי הי' סברא לאסרה כיון שחסר ממנין האונות שראוים להיות משא"כ אם האונא יתרת הוא נתחלפה צורתה וא"כ בודאי היא כשרה כיון דהיא חסירה וא"כ ליכא יתרת כלל ולזה שפיר היא החילוק בין אם האונא העיקרת נתחלף צורתה שיותר מסתבר לאסור מהיכא דהיתרת נתחלף צורתה אבל לענין נתעקם האונא ובולטת לגבה בודאי יותר מסתבר לאסור היכא דיתרת נתעקמה ונוטה לגבה כמבואר שם הטעם בשמ"ח משום דיתרת בלא"ה רעוע היא כ' נוטה סופו להתפרק אבל כולהו אונות הראויות להיות לאו רעוע נינהו וכיון שמושרשת במקומה אין הנטוי' מקלקלה עכ"ל ובזה אפשר לענ"ד ליישב מה שהקשו המפורשים אהא דאמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה שהוא לכאורה כמיותר דלא הול"ל אלא ג' אוני אית לה לריאה מימינה וב' משמאלא יע"ש בת"ח ובת"ש ובל"ש ולפי הנ"ל ניחא דהא קמ"ל רבא באומרו ה' אונא אית לה לריאה דהיינו שהם עיקרים ושייכים להריאה ולזה אפי' כשנתעקמה אחת מהם ונוטה לגבה אפי' בליטה יתירה ג"כ כשירה ולא חיישינן לה שתתפרק בצלעות כיון שהם מעיקר הריאה גופא וכיון שמושרשת במקומה הראוי' לה להיות אין הנטוי' ובליטה שלה מקלקלה ואי לא הוי אמר אלא ג' אוני אית לריאה מימינה ותרי משמאלא הו"א דאין אלו מהעיקר הריאה רק כשיש לה אלו האונות אינו נטרפת בכך כיון שרגיל להיות לה כך אבל כשנתעקם האחת ונוטה לגבה בזה אינה רגילה הו"א דמוטרפת בכך ולזה שפיר קמ"ל רבא דה' אינא אית לה לריאה דהיינו שזה הוא עיקר הריאה שצריכה להיות לה ה' אוני והם מעיקר הריאה ולזה אין הנטוי' בא' מהם עושה שום קלקול וממילא כשרה אפי' בבליטה יתירה כנ"ל וכ"ת דזה נמי הוי ידעינן מהא דקאמר חסר טריפה וא"כ מוכח דאלו האונות מוכרחים להיות כיון דחזינן דהיכא דחסר האונא הוא טריפה אך ז"א דהא חזינן לגבי גדיים וטלאים דעד ל' יום אורחי' דלית להו אונא כלל ואם יש להו קצת אונות אזי הוא טריפה מחמת חסר האונות כמו כן הו"א לדברי רבא ס"ל דהאונות אינה מעיקר הריאה רק כשיש לה אונות אזי טריפה משום חסר או יתיר וחליף וממילא הו"א בדברי רבא דאלו ה' אונות דינן כמו לדידן ביתרת ד"ד וכמו דביתר' ד"ד חליף טרפה דהייני כשיש בשמאל יותר מבימין טריפה לדידן כמו כן טריפה לרבא בה' אונות אע"ג דאינה מעיקר הריאה וכ"כ האיך דנתעקם טריפה ג"כ לרבא ולזה שפיר איצטרך לי' לאשמעינן דה' אוני אית לי' לריאה דה' מעיקרי הריאה ובנתעקם אחד מהם כשרה כנ"ל וא"ש: ועתה נפנה לשאלתך באם יש יתרת בד"ד דרך משל בימין שני אונות אמצעות שגם אחר הבדיקה בסמפון א"א להכיר איזהו העיקרות ואחת כונסו הצורה של צד כנגדה דהייני המשיכה כחץ ואחת בולטות כט"ד ואם היינו יודעין שעיקריות בולטות והיתרת נשתנה צורתה בודאי הוא כשרה רק שאין אנו יודעין שאפשר שהבולטת הוא יתרת ואזי הוא טריפה בפשיטות וזה תורף השאלה ומה שאתה רוצה לדמות זה לדברי הפ"מ במש"ז סימן ל"ז ס"ק ו' בדיני תר"ל שכ' עמ"ש השמ"ח דבועה על יותרת בד"ד טריפה דהוי ב' לריעותא שכתב המש"ז ע"ז דזהו דוקא אם ידוע איזה הוא יתרת כגון שנשתנו בתואר הא אם אינו ידוע כגון שיש ד' בימין וכולם שוין שא"א להכיר איזה היותרת אין להטריף כ"א כשיש ג' בועות על ג' האונות כולו באופן דהוא ממנ"פ טריפה עכ"ל וא"כ נראה מזה דס"ל דלא תלינן הקלקלה במקולקל וע"כ ה"ה בנ"ד אם אינו יודע בבירור שהיתרת הוא הבולטת דיש להכשיר ז"א דומה דבשלמא התם גבי בועה על היותרת דהטריפות הוא מחמת תר"ל והפמ"ג לשיטתי' אזל דפסק בספק תר"ל הוא מותר ולזה שפיר מכשיר היכא דאיכא ספיקא אם הבועה עומדות על היותרת או לא משא"כ כאן בנ"ד דספיקא הוא אם היותרת נוטה לגבה ואזי הוא טריפה וודאי מדאו' ולזה בודאי ראוי' להחמיר בספיקא דאו' דהוא לחומרא, ומה שאתה מדמה להחמיר לדברי הב"א שכ' דהא דהיכא דהיותרת נוטה לגבה דטריפה הוא היכא שרואין שזהו נוטה לגבה הוי בצורת שאר אונות ואין שם שום סימן להכיר איזה הוא היותרת תולין הקלקלה במקולקל ואמרינן שזהו הבולטת אדרבה משה ראי' ברורה שהוא מותר בנ"ד דהא כ' שם הב"א בסי' ל"ה ס"ק נ"ה דהיכא דאיכא היכרא שהיתירה הוא עומדת בשוה בד"ד ואינו בולטת כלל יש להכשיר וגם שינוי תואר הוי היכר שזהו היותרת כמבואר בפמ"ג במש"ז בדיני תר"ל יע"ש והל"ש סי' ל"ה ס"ק נ"ב כ' על הא דכ' השמ"ח דהיכא דהיותרת שינתה צורתה דכשרה וז"ל וא"ת הא כ' התב"ש כ"פ דכל דברים המטריפים בריאה הם מטעם נקב שסופם לנקב וא"כ שינוי צורה לדידי' נמי כנקוב וא"כ מה בכך שהוא עומד על יותרת לו יהי' דיותרת נקב הוא בודאי טריפה ואדרבה ראוי להיות חמור ריעותא בעומדות על היותרת מריעותא העומדות על האונא עיקרת דאפי' ריעותא שאינו מטריף מ"מ בעומדו על היותרת ס"ל להת"ש דהוי תר"ל וי"ל דהיינו טעמא משום דיש לומר דשינוי צורה בעומדות על היותרת לאו ריעותא הוא כלל דדוקא אונא עיקרת אין דרכה לשנות צורתה אבל יותרת דרכה בכך וכו' יע"ש. ומעתה בנ"ד