בית היוצר חלק א קא

ז"ל לפי"מ שהוא מפורש דבריו בס"ק ח' דאיירי כשיש הבדל חלון בעיקרן אעפ"כ קמפרש דבריו שמה שקאמר שב' דבוקות הן היינו שנבראו דבוקות כנ"ל וא"כ גם מכאן מוכח דהיכא שיש חלון בעיקרן גבי דיבק נוכל לומר שנבראו כך ולא כסברתך שהוא עד מוכיח שלא נבראו כך והא דמביא השמ"ח הנ"מ לענין אונא הסריכא לאומא הוא משום שזה דומה יותר לסברת הר"ן שכ' הטעם גבי דיבק משום שנסרכו להדדי ואם כי יש עוד נ"מ אטו כי רוכלא ליזל ולחשוב כלום וזה פשוט: ומעתה בהא נחתינן וסלקי' דאפי' כשיש חלון בעיקרן היכא שמחלון ולמעלה נדבק בבשר אחד בודאי שייך בו לומר סברת השמ"ח שנבראת כך רק שצריך שיהי' נראה כבשר אחד ואפי' מצד אחד ואדרבא כשנראה שהוא דבוק בבשר אחד יותר מסתבר לומר שהוא נבראת כך כמבואר בל"ש סימן ל"ט ס"ק ע"ו שכתב דהפוסקים האומרים שנבראת כך לא ניחא להו בטעם הר"ן משום דס"ל דאין שכיח שע"י גידל הריאה והאונות יתחברו ב' אונות להיות לבשר אחד שזה תלינן שנבראת כך ע"ש רק שלא יהי' נראה שנסרכו וכדברי הב"א שהבאת ואפי' כשנדבקו הב' אונות להדדי כמבואר בל"ש סי' ל"ט ס"ק קל"ג ע"ש אבל היכא שנראה שהוא כבשר א' בלי שום פירוד רק שבעיקרן מובדל בחלון כט"ד זהו נלע"ד שהוא בודאי כשר והגם שבזה נכונים דבריך שמלשון הרמב"ם ז"ל גופא אין ראי' כ"כ אבל מדברי התב"ש בסי' ל"ה ס"ק ח' שמפרש דבריו ונראה מסתימות דבריו שפסק כמותו להכשיר בזה האופן כדבריו מזה נראה בודאי ראי' גמורה ע"ש כנראה מדבריו דכשיש הפרש גמור אפי' בעיקרן כט"ד כדברי הרמב"ם ז"ל בודאי הוא מסכים להכשיר כדבריו ע"ש היטב לאמיתו בודאי תראה שהאמת כן ואין שום מיחוש בזה כלל להקל בזה רק שבל"ז רוה"פ מכשירין בסירכא כסדרן אפי' בשיש חלון וכן פסק הש"ך והתב"ש. אינינו מחמיר רק באין הפס"מ וא"כ כאן בודאי ראוי לסמוך ולהקל אפי' בלא הפס"מ על הפוסקים שרובא דרובא מהם מכשירי' אפי' בסירכא גופא בחלון וא"כ כאן דאיכא סברא שלא נסרכה רק שנבראת כך בודאי ראוי' להקל כנ"ל ברור: ובמה שכתבת ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דאתי לאשמעי' דלא נימא כטעם הר"ן דאז הי' ראוי לטרוף בחלון בעיקרן ולזה קמ"ל כטעם השמ"ח דנבראת כך ע"ז עמדת שאין אתה מב' להעמיס זה בדברי הרמב"ם ז"ל כיון שנראה מדבריו ז"ל שמכשיר בסרכא כסדרן אפי' כשיש חלון. והנה לכאו' דבריך נכונים עכ"ז כנים דברי. דהנה ידוע ומבואר בפוסקים דכל שיש מחלוקת בדבר מקרי ריעותא לגבי תר"ל אפי' למאן דמכשיר וא"כ גבי תרי אונא דסריכי להדדי כשיש חלון בודאי מקרי ריעותא גם להרמב"ם ז"ל ובאופתא וכגון תרי אונות הדבוקות להדדי לא מקרי ריעותא כלל כמבואר בשמ"ח ובפ"מ מסופק בזה. ומעתה בב' אונות הדבוקות להדדי ויש חלון בעיקרן הי' הו"א שהיא ריעותא לפי טעם הר"ן ז"ל דדבוקה היא מטעם סירכא כ"כ בדעת הס' דע"ק ז"ל שהוא נוטה מאד לזה שיהא נקרא ריעותא ולזה שפיר אתי הרמב"ם ז"ל לאשמעי' דאין דינו כדין אונות הסריכות להדדי שיהי' נקרא ריעותא אלא שדינו כאופתא וכטעם השמ"ח שנבראת כך ולא מקרי ריעותא כלל דזהו כשר אפי' למאן דמחמיר בתר"א דסריכות להדדי כשיש חלון משום דזהו נבראת כך ואינו עומדת להתפרק כנ"ל וא"ש: כל זה כתבתי רק להניח דעתך שקשה בעיניך להעמיס בדברי הרמב"ם ז"ל שיהי' סובר כדעת הר"ח ז"ל דבסירכא כסדרן כשיש חלון טרפה וע"כ הראיתי לך שיש להעמיס בדבריו ז"ל דאתי לאשמעי' דלא מקרי ריעותא כלל משום דזה אפי' לר"ח ז"ל ג"כ כשר כנ"ל וא"כ ממילא מוכח מני' דגם לדידן הוא כשר. אמנם אנכי לעצמי נלע"ד דבודאי נוכל להעמיס כן בדבריו דלפ"מ שהביא הכ"מ בשם הכל בו שהוא מפ' דברי רבינו דאף מאונא לאונא שאצלה טרפה כל שאינה מחיתוך לחיתוך וכ' שכן נראה ג"כ שהטור סובר כן וא"כ לפ"ז מאן נימא לן שאיננו סובר ג"כ כר"ח ז"ל דבחלון ג"כ טרפה ומדוע יהי' זה קשה להעמיס בדבריו ז"ל כדי ליישבו ז"ל. ואדרבה לפענ"ד נראה מוכח מדבריו ז"ל דסובר כדברי הר"ח ז"ל דז"ל הטהור בה' שחיטה פ"ח ה"ו אוזן שנמצאת דבוקה בחברתה הסמוכה לה מותרת ואם נסמכו שלא על הסדר כגון שנסמכה ראשונה לשלישי' טרפה עכ"ל. והנה יל"ד בדבריו ז"ל דמעיקרא קאמר לשון דבוקה בחברתה ואח"כ נקט לשון ואם נסמכו שלא על הסדר וכו' ומזה נראה לענ"ד לפרש דבריו דאינו מכשיר רק כשאוזן דבוקה בחברתה בלי שום חלון אבל כשיש חלון איננה בראה כדבוקה משום שהחלון מפריד ביניהם ויש חשש שיתפרק והעומד לפסוק כפסיק דמי ולזה תו לא נקראת דבוקה וזה נלע"ד קרוב לאמת בעה"י: ומ"ש ליישב בדברי קו' הכ"מ והלח"מ על דברי הרמב"ם ז"ל שכ' בה' ז' נמצאת כולה כשתי ערוגות ואין לה חיתוך אזנים דלמה הוצרך לכתוב דין זה שכבר כ' בב' אונות נראית כא' דה"ז חסירה וטרפה כ"ש בכל הריאה שאין בה חיתוך כלל עכ"ל. גם אנכי כוונתי לזה וב"ה שכוונתי לגמרי לדברי הלח"מ שכ' פ"י ה"ט רק שלא אביתי להאריך בזה אך עתה בשעת כתיבה נלע"ד ליישב דהנה הטו"ז בסי' ל"ה בס"ק י"ד מביא בשם רש"ל מעשה דרייניס והשמ"ח מביאו לפסק הלכה בסי' ל"ה סעי' מ"ב וז"ל מעשה בריאה שהיתה כחתיכות בשר א' ולא הי' ניכר שום חילוק אונא או אומא ולקח מומחה א' סכין ופשיט ממנה בנחת קרום א' ע"פ כולה ואז ראו הריאה ככל שאר ריאות והבינו שקרום העליון הזה לא שייכא לריאה כלל רק נתקרם עלי' מחמת שמנונית וכדומה י"ל דלא מתכשרה כ"א אחר שנפחוהו אחר הסרת הקרום וראו שאין בה שום טריפות דאי לא נפחו' יש לחוש שמא מחמת נקב שבה או שאר טריפות קרם עלי' עור זה וכו' ומסיק שם שהיכא דלא נפחו' כאמור טרפה מספק ע"ש. ומעתה לפ"ז גבי ריאה דאופתא שייך ב' מיני טרפות הא', מצד חסרה האונות כידוע. והב'. מצד ניקבה דאולי מצד נקב שיש בריאה קרם עלי' עור על כל הריאה או על כל ערוגה וערוגה וזהו טריפה אפי' אחר הסרת הקרום עד שינפח' ואם לא נפחה הוא טרפה כנ"ל. וזהו דאתי הרמב"ם ז"ל לאשמעי' דבה' ו' גבי ב' אונות נראות כשתים כ' דטריפה מצד חסרה משום דשם לא שייכה רק הטריפות מצד החסרה לחוד משא"כ בה' ז' גבי נמצאת כולה כשתי ערוגות כתב סתם טריפה משום דיוכל להיות עוד טריפות מצד נקובה ונ"מ לענין תר"ל כידוע ולזה שפיר הוצרך הרמב"ם ז"ל לחזור ולשנותו בה' ז' נמצאת כולה בשתי ערוגות ואין לה חיתוך אזנים טרפה להשמיענו דבזה כ' סתם טרפה משום דיוכל להיות בזה עוד טריפה יתירה מצד נקובה נוסף על טריפות דחסרה שכ' בה' י' גבי שתי אונות נראית כא' דשם אין בו טרפות רק מצד חסרה לחוד כמובן וא"ש: ומה שאתה מתמה עצמך לאמור מה זאת שכ' הרמב"ם ז"ל אם הי' ביניהם כעלה של הדס דאם מיירי בחלון הא לפי מנהגינו להטריף בחלון אין שיעור לחלון זה עכ"ד. אני מתמה על תמיהתך הא הרמב"ם ז"ל אינו מכשיר כאן חלון אלא כעלה של הדס משום דזה שיעור אונא אבל לא פחות מזה וכזה הוא מכשיר אפי' בחלון משום דהוא דבוק כנ"ל אבל היכא דל"ה דבוק אלא נסרך יוכל להיות דהוא אוסר בחלון כדברי ר"ח ז"ל אפי' בפחות מעלה של הדס רק בדבוק הוא מכשיר חלון ואז צריך להיות כעלה של הדס: סימן ח' וזה אשר השיב לו ע"ז בני ני' (זצ"ל) כתבתי לכ"ק מורי הגאון שליט"א (האב"ד דק"ק סיגעט זצ"ל) השאלה מהריאה והעתקתי קצת סולת בלולה בשמן מסברות כ"ק אאמ"ו שליט"א והשיבני בקיצור ומזכה שטרא אליבא דבי תרי ונראה שמסכים לדינא עם כ"ק אאמ"ו הגנ"י: והנה מ"ש בתורתך ליישב קו' הכ"מ והלח"מ דכאן שכ' ה"ז חסירה שהוא רק מטעם חסר ואח"כ כ' סתם טרפה גם מטעם ניקב יש בה כמעשה דרייניס בודאי הוא מתוק מדבש ונופ"צ. והנה כל ההולך בדרכי אבות מתקוממה לו זכות אבות ע"כ גם אני אלך בעקבותיו הטהורים לפ"ד המהרש"ל ז"ל מובא בש"ך ס"ק מ"ז וז"ל ואני אומר כדברי הרמב"ם ולפי דעתי שאף רש"י ז"ל מודה לו כי מה מועיל היכר סדק ס"ס יש חסרון באונא בשלמא היכא דדמי' לאופתא שכולה דבוקה א"כ היכא דהוי היכר משהו חזי' דהכי רביתייהו אבל בחסר אונא א' או ב' אין להתיר בהיכר סדק אם לא שיש הפרש בשיעור אונא דהיינו כט"ד וא"ל ה"ז חסירה ולזה ל"מ היכר סדק דס"ס יש חסרון אונא כנ"ל. ואח"כ כ' דין הנ"ל